The Butterfly Button
שנת הקורונה שעברתי לקחה לי את הכוחות

שאלה מקטגוריה:

היי, מצחיק שאני פונה אליכם…
אין לי שאלה מוגדרת ואני יודעת מראש את התשובה, אני חושבת….
מאז הקורונה אני לא בעצמי. עייפה, עצבנית, איבדתי משמחת החיים שלי, שנה בבית עם 4 ילדים קטנים… אני לומדת תואר שני והמבחנים היו בדיוק בתקופת הסגר השלישי והשקעתי- גרם לי ללחץ גדול מאד כי לומדת ומשקיעה… משם נפלתי לפורים ואז לפסח כשבאמצע היתה חתונה של אחותי.. נכון שעכשיו חוזרים לשגרה, אבל אני מרגישה שמשהו בי ממש השתנה- איבדתי שמחה, ואני מתפקדת רגיל והכול בסדר, אבל אין לי כוח, והילדים שלי בוחנים אותנו… בעלי גם עבר את הקורונה בצןרה קשה ולא ממש חזר לעצמו, ואני מרגישה שאני רוצה לחזור לעצמי עליתי גם במשקל בשנה הזאת ואני לא ממש מצליחה לרדת …
לכאורה התשובה היא לקחת חופש ולהרגע ולצבור כוח אבל אני לומדת ועובדת ויש בית וילדים לא חושבת וחופש זמני של מספר ימים יעזור לי/ לנו- כבר עשינו זאת באדר אבל אח”כ הכול המשיך להיות מבולבל….
אשמח לתשובה

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

אני בטוחה שלא תהי מעודדת מכך שאכתוב לך שאינספור נשים יכולות היו לעמוד מאחורי החוויה שתיארת. לא מעט תוכלנה להזדהות עם אתגרי הפוסט קורונה שמנית, עם החזיתות השונות איתן את מתמודדת ועם תחושת הנסיגה, הנפילה. צרת רבים היא אומנם חצי נחמה, אבל לא נחמה שלמה ומלאה. העובדה שרבות מתמודדות עם אותו האתגר לא ממציאה מענה למצוקה הנפשית האישית שלך, אבל היא מעודדת מעט. כשאת חולקת מצוקה שמשותפת לרבות אחרות, המצוקה שלך נתפסת כ״נורמלית״, החוויה היא ״מתבקשת״, והתגובות שלך בהחלט ״לגיטימיות״. לא פשוט להתמודד בו זמנית עם כל כך הרבה גורמי דחק, עם כל כך הרבה משתנים שלא בשליטתך כמו מסגרות חינוך לילדים, סגרים, עבודה במתכונת קורונה ועוד.

מצבים חיצונים מקבלים פעמים רבות ביטוי פנימי. הנפש משקפת לנו את המציאות החיצונית. המציאות של הסגרים והריחוק החברתי, גרמה לנפש הרחבה שלך להסתגר, להתכנס, להתכדרר. הסיטואציה הייתה גדולה עלייך ועל כולנו. השגרה שנפגעה והחשש מפני הלא נודע גרמו לנפש העדינה שלך להתכנס פנימה בבהלה. הנפש שלנו זקוקה ליציבות בכדי לשרוד בעולם כאוטי, וכשזו נפגעת אנחנו מגיבים בבריחה או מנוסה. היכולת שלך להרפות ולהתרחב נפגעה, וכך גם שמחת החיים שלך. השמחה מצויה בשעה שאנחנו מרפים ומאפשרים לנפש לפרוש כנפיים, לנוע, להשתחרר. מצב כזה של התכנסות ודריכות עומד בדרכנו כשאנחנו מבקשים לחוות שמחה.

את כותבת שניסית להשתחרר ולצאת לכמה ימים, אולם זה לא עזר. האפשרויות שלך גם הן מוגבלות, ומדברייך אני מבינה שחופשה נוספת לא אפשרית כרגע. אם כן, מה ניתן עוד לעשות כדי לצאת ממעגל הקסמים אליו נקלעת ולהשיב לעצמך את השמחה והחיוניות שלך?

אני רוצה להציע להסתכל על השמחה מזווית שונה מזו שאת מציגה. ציפית שאירוע חיצוני כמו חופשה ישפיע על החוויה הפנימית שלך. שהחופשה תאפשר לנפש שלך להתרחב חזרה. השפעת אירועים חיצוניים על תהליכים פנימיים היא דרך אחת לחוות רגשות חיוביים. יש גם דרך אחרת.

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתייחסת לרגשות שלנו כאל מצב תודעתי. השמחה היא תוצאה של פרשנות שאנחנו נותנים לאירועים חיצוניים. לפי גישה זו, הרגשות הן תוצר של המחשבות והמסרים שבחרנו לספר לעצמנו. שמחה שתלויה בגורמים חיצוניים, היא שמחה צרה יותר. במצב כזה, מידת השמחה תלויה בנסיבות חיצוניות, ובאין סיבות חיצוניות לשמוח, אנחנו עצובים ומדוכדכים. לעומת זאת, כאשר התודעה היא שיוצרת את המציאות, הסיכוי שלנו לחוות שמחה גדל באופן ניכר.

במצבך, קל מאוד לספר סיפור קודר על התמודדות עם עתיד לא ידוע, טיפול אינטנסיבי בילדים ללא מסגרות חינוך, בן זוג במשבר, דרישות אקדמאיות תובעניות ועוד. סיפור כזה מקטין את הסיכויים שלך לחוות רגעי שמחה, או מצב של אושר. עכשיו בואי תנסי לספר לעצמך סיפור אחר. השחקנים הם אותם שחקנים, והמציאות האובייקטיבית נותרת ללא שינוי. תספרי סיפור שמעניק למציאות פרשנות אחרת. סיפור שמתעמת עם עיוותי חשיבה ותפיסות לא רציונליות שגורמות לך למצב רוח מדוכדך.

כדי להתעמת עם אותם דפוסי חשיבה אני ממליצה לך לכתוב על דף את כל אותם האתגרים שאיתם את מתמודדת. לעבור אתגר, אתגר ולבחון בינך לבין עצמך האם באמת מדובר באתגר, והאם המקום שהוא תופס בחייך הגיוני. לדוגמה: אם את מרגישה שהטיפול בילדים מגיע על חשבונך, תבחני האם התפיסה הזו היא אכן כורח המציאות. בבחינה הזו תשקללי גם את הנחת והכוחות שהילדים נותנים לך, כך שהתוצאה הסופית תיקח בחשבון את כל ההיבטים. אני בטוחה, שאחרי עיון כזה תראי שלאט לאט רשימת האתגרים שלך תלך ותצטמצם, או תקבל משמעות אחרת. במקביל, תערכי רשימה של הדברים היפים והמאירים שיש בחייך. תמני את העבודה, את הילדים ועוד ועוד. לעומת הרשימה הקודמת, רשימת ההודיה תלך ותתארך ככל שתתרגלי הודיה והכרת הטוב. טיפ נוסף – ישנו משפט שאומר שהשמחה שלנו מוכפלת כשאנחנו חולקים אותה עם אחרים (אלברט שווייצר). אני ממליצה לך לצרף את בעלך לתהליך, ובכל ערב לפני השינה תמנו כל אחד שתי נקודות של הכרת טובה. כך גם בבוקר.

נוסף על העבודה ההכרנית והענקת פרשנות חיוביות למציאות, החזירי לעצמך את השליטה על חייך. כשאנחנו מרגישים בעלי שליטה, המוטיבציה שלנו לפעול ולחיות חיים מלאים, עולה. כאנשים מאמינם אנחנו יודעים שמה שלא בשליטתנו, הוא בשליטת הבורא שהוא טוב ומטיב. כמו שאמר רבי נחמן “כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא״. החזירי תחת שליטתך את שניתן לשנות. העלאת במשקל? הכל בידיים שלך. בידייך להחליט אם להרפות מכך כרגע או לתכנן דיאטה. בעלך במשבר? עשי כמיטב יכולתך להיטיב איתו, אך זכרי שהבחירה היא שלו. את חווה סטרס בעקבות תקופת מבחנים? החליטי אילו מבחנים לדחות למועד ב. החזירי את השליטה לידייך.

הסערה הגדולה ביותר מתרחשת רגע לפני הסדר החדש. הקורונה טלטלה את עולמך וגרמה לחוסר סדר ויציבות. זו ההזדמנות לקבוע סדר חדש. לאמן את שריר השמחה שלך, וללמוד לצמצם את התלות במצב הקיים. העניקי פרשנות חיובית לחייך, על מנת להגדיל את סיכוייך לחוות שמחה. זכרי, שמה שלא בשליטתך, הוא בשליטת הבורא המיטיב.

אני מאחלת לך רגעים קטנים של שמחה שישפכו אור גדול מאוד על חייך.

בהצלחה,

דבורה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אבדה לנו שגרה! אין לי כוחות כבר!
הנה זה מגיע. ברוכה הבאה לחוסר השגרה. כמה התגעגעתי אליה. עד כלות. רק חודש של שגרה חלף עבר, כשבמהלכו: נשמתי, נרגעתי, שמחתי, נהניתי, בקיצור- חייתי. ושוב: אזעקות, טילים, ממ”ד, ובעיקר- איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לימודייייייייייייייייים. מבחינתי- אין כלום. הכול מתפרק. הילדים סביבי ואיתי 24/7. אלפי דקות. מאות שעות. לא יוצאים לשום מקום. מתוחים...
איך אני יכולה ללמוד להעריך את בעלי?
הי אני רוצה לדעת אם אני יכולה איך שהוא למצוא מקום בעצמי להעריך את בעלי- לראות בו משהו שאני ירצה להביא אתו עוד ילדים להאמין בדרך שלו (גם אם הוא בעצמו מבולבל ולא מאמין בעצמו) הקורונה רק עשתה יותר בעיות בנישואין אני מרגישה מותשת – אני מרגישה שאולי אני לא חזקה...
שנת הקורונה שעברתי לקחה לי את הכוחות
היי, מצחיק שאני פונה אליכם… אין לי שאלה מוגדרת ואני יודעת מראש את התשובה, אני חושבת…. מאז הקורונה אני לא בעצמי. עייפה, עצבנית, איבדתי משמחת החיים שלי, שנה בבית עם 4 ילדים קטנים… אני לומדת תואר שני והמבחנים היו בדיוק בתקופת הסגר השלישי והשקעתי- גרם לי ללחץ גדול מאד כי...
אני לא מעוניינת להתחסן נגד קורונה-למה הרבנים אומרים להתחסן???
אני לא מעוניינת להתחסן נגד קורונה, ואני אסביר את השיקולים שלי קצת. לצורך הגנה על הסביבה- החיסון לא הוכח כמונע הדבקה, ז"א גם אם מישהו מחוסן ולא ידבק בעצמו, הוא עדיין יכול להעביר את המחלה. אז בשביל להגן על הסביבה זאת לא סיבה. בשביל להגן על עצמי, אני לא בסיכון...
חנוקה בבית ובתוך עצמי
רציתי יש לי מחשבות מעיקות מאוד. מחשבות של דאגה גדולה. ובעיקר רדיפה עצמית. אני כל היום בביקורת על עצמי ולא יכולה להתנתק מזה. כמובן שזה ניסיון גדול מאוד של כעס, מרירות, עצבות.. אני כמעט בגיל 18, ואני חנוקה בבית שלי (בפרט עכשיו שאנחנו בסגר) ההורים שלי סופר קיצונים ולא נותנים...
עודף זמן בזמן הקורונה
ערב טוב, הרבה זמן התלבטתי אם לשאול כי חשבתי שדברים יסתדרו לבד אבל לא ממש הצליח לי לסדר אותם.. רק אבקש אם אפשר לא לכתוב לי ללכת לייעוץ כי אני כבר בייעוץ ובחרתי לא לשאול את היועץ את השאלה הזאת מסיבות מסוימות. בעבר הייתי בדיכאון של שלוש שנים לא יודעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן