מאת:

התפרסם בתאריך:

29/06/2021

מוכנות ובשלות פנימית לחיי זוגיות

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
קודם כל אודה מעומק הלב למפעילי פלטפורמה זו, עשייתכם מבורכת!!!!!
ישנה שאלה שעומדת לי הלב הרבה זמן,
השאלה מורכבת מפרטים רבים, אנסה בעז"ה לשאול בצורה מובנת ובהירה.
אני בת 20, והתחלתי שידוכים לפני כחצי שנה,
עוד לפני שהתחלתי שידוכים יצא לי לחשוב הרבה על הנושא- על עצם מציאת מישהו שאיתו ארצה להעביר את שארית חיי, ההחלטה, בניית הקשר והחיים עצמם.
בגדול אני בנ"א שחושב על דברים לעומק ושמה לב עד הפרטים הקטנים.
תמיד זה הרגיש לי לא הגיוני עד בלתי אפשרי למצוא בנ"א שארגיש בטוחה בו ברמה שאצליח להחליט בצורה מושכלת 'לסגור' איתו,
זה מעין חלום שלי שמרגיש כ"כ רחוק…
מה עוד שבתור בנ"א אני טיפוס פחות משתף-אולי אפילו קצת מופנם, לא קל לחשוף אותי…אלא אם כן מישהו מתעקש מאוד, בד"כ אהיה הצד המקשיב ואעשה את זה בצורה מושלמת.(אני מגיעה מבית בו אין כמעט מציאות של שיתוף, אני מאמינה שתכונה זו נוצרה בי בשל כך )
תמיד ידעתי שזה יכול להוות בעיה בחיפוש בן זוג, אבל הדחקתי מתוך מחשבה של נגיע לגשר נעבור אותו, ואולי גם מחוסר הכח להשקעה וחוסר ההכוונה. חייבת לציין שאף האופי המופנם שלי אני בנ"א חברותי מאוד ואהוב, מה שהשקיט לי כל הזמן את הדחף לעשות עם זה משהו, כי אולי זה מי שאני ואין צורך לשנות.(אך אציין שגם עם האנשים הקרובים אלי יש מקום שעד אליו אפשר להגיע מעבר אליו כביכול אני לא נותנת אפשרות לגעת ולהתקרב)
היום אחרי שיצא לי להיפגש עם כמה בחורים אני מבינה שהפתיחות והשיתוף זה דבר הכרחי והכי בסיסי לכל קשר חי בריא. ועוד יותר מכך לצורך בניית קשר אמיתי ועמוק, עם הזמן יהיה עלי לחשוף מקומות שלא נתתי לאיש להגיע אליהם קודם. שעצם המחשבה הזאת מרחיקה אותי, משום שזוגיות טובה וקשר אמיתי זה הדבר החשוב לי ביותר בחיים ונמצא בראש רשימת השאיפות שלי, ואני יודעת/מבינה שאין דרך קיצור להגיע למציאות כזאת.
המצב שנוצר הוא שעוד לפני שאני נפגשת עם בחור אני מחפשת מה לא מתאים כדי להוריד-כדי לא להיפגש, ואם לא נמצא כזה ונקבעת פגישה- כבר לפני הפגישה אני בלחץ מההתלבטות שתבוא אח"כ, או מהמאץ הנפשי שזה מצריך ממני, יש פגישות שאני חוזרת מוטשת ממש. בינתיים עם כל הבחורים שניפגשתי באתי בגישה של לנסות להכיר בנ"א ולהיות הכי משוחררת, לספר על עצמי ולהנות מהרגע, אך בתת מודע כל הזמן חיפשתי מה לא מתאים ועל מה להוריד(מהפחד להתקדם),עד היום עדיין לא היה מישהו שהצלחתי לדבר איתו ולספר על עצמי בצורה משחררת וכיפית כבנ"א אל בנ"א.
עם כל המחשבה הטובה שלי לפני הפגישה לבוא משוחררת, כל פעם אני חוזרת עם דמעות בעיניים כי תכלס שאני יושבת עם עצמי בבית כמה דק' ומעכלת מה היה בפגישה-אני מרגישה שהייתי במקום בוחן את הסיטואציה מבחוץ ולא כשותפה מלאה בה, וזה מתסכל ומעציב אותי ששוב לא הצלחתי לחיות את החוויה, ולהביא את עצמי לשיחה ולהנות ממנה.(בעוד תמיד היה משוב חיובי מצד הבחור, מה שגרם לי לחשוב למה רק לי כ"כ מסובך ולא מספק)
תוך כדי המחשבה על זה יצא לי לחשוב לקוות ולהאמין שכרגע אני ככה כי עדיין לא היה מישהו שהתאים ברובו למה שאני מחפשת או חושבת שמתאים לי ושכשיגיע בעז"ה המיועד לי זה פשוט יקרה, השיחה תזרום, אני ארגיש בנח ובטוחה לספר על עצמי יותר, אני אהנה מהפגישות ואפילו ארצה לחשוף ממני יותר.
אשמח מאוד מאוד לשמוע ממכם אם אכן זו מחשבה הגיונית ונכונה, או רק האכלה עצמית של דמיונות מרוב הרצון שיקרה כזה תרחיש,
ואם כן, ובכלל האם יש משהו שאוכל לעשות בטווח הקצר או לעבוד עליו לטווח הארוך -כדי לגשת לכל הדבר הזה בצורה נכונה יותר, מוכנה יותר ומתוך מקום פנימי מוכן ושלם יותר?
נקודה נוספת שרציתי להעלות היא- אני יודעת שיש לי שם טוב בשידוכים, חס וחלילה חס ושלום אני לא מדברת מתוך יהירות או גאווה אלא כדי להסביר את עצמי.
שם טוב לא במובן של משפחה או כסף, אלא מבירורים-מה בנות חושבות עלי, מה חושבים עלי כלפי חוץ, אני יודעת שכלפי חוץ אני מצטיירת כ'מושלמת'(חכמה בוגרת, רגישה, חברותית,יפה..), אני מדגישה כלפי חוץ כי אני מודעת מהם מדדי החברה ל'שלמות', אך אני מבפנים ממש לא מרגישה מושלמת ורחוקה מהמקום הזה שנות אור.
הפערים האלו בין איך שמציירים אותי לבין מה שאני מרגישה עם עצמי מרחיקים אותי וגורמים לי לחששות לגבי איך אני אציג את עצמי בפגישה- שלא אאכזב(אחרי מה ששמעו בבירורים), עד כדי כך שלפעמים כשחברה מתקשרת אלי לספר שביררו אצלה והיה נשמע שהצד השני מאוד התרשם, באינסטינקט אני מתחילה לבכות בגלל שקשה לי עם ההרגשה עד כמה שהרושם רחוק מהמציאות(לא מתלוננת ח"ו על השם הטוב, זה חשוב ומודה על זה ,אך אודה שקשה לי בלב שלם).
ופה אני חושבת האם אני צריכה להיכנס לזה איך מציגים אותי ומה הרושם שמתקבל עלי, ולחשוב איך אני יכולה לצמצם את הפערים בין מה שאני מרגישה לגבי עצמי לבין איך שאנשים רואים אותי,
או להמשיך לחיות את חיי מתוך שאיפה להתקדמות, ולא לתת מקום לרושם החיצוני שנוצר?
מקווה שהצלחתי להעביר את מה שהיה על ליבי בצורה מסודרת ומובנת, אשמח מאוד מאוד לכל טיפ/הכוונה או מחשבה שתוכל לעזור לי
תודה רבה רבה מעומק הלב מראש,
תודה!

תשובה:

בס"ד שלום שואלת יקרה, את מעלה נקודה חשובה שנוגעת לחייך ברובד העמוק ביותר. לבחור בן זוג זהו לא מעשה של מה בכך. בשאיפה, זוהי בחירה שנעשית פעם אחת בחיים ולכל החיים. השאיפות והתקוות שלנו בזוגיות הן למקסימום – של חיבור, קשר, ביטחון, הבנה, שותפות… אך למרות החשיבות העצומה של ההחלטה, אנו נאלצים לעשותה, לרוב, לאחר הכרות קצרה ולא מעמיקה וללא נתונים מספיקים. מעבר לכך, גם אם היה לנו זמן ללא הגבלה ואפשרויות רבות יותר להכיר את המועמד להיות בן זוגנו לחיים, ספק אם היינו יכולים להגיע לרמת ביטחון כזו שנוכל להחליט בצורה מושכלת 'לסגור'. מי מבטיח לנו שקיבלנו תמונה מלאה? שבדקנו בצורה מושכלת מספיק? שיש לנו יכולת לחזות את הזוגיות הזו בתוך ניסיונות החיים? המסקנה המתבקשת היא – זה בלתי אפשרי! נראה שלא נוכל להיות בטוחים במאה אחוז שנבחר את האדם שאיתו חיינו יהיו כפי החלום שחלמנו. אם כך, מה עושים? איך נוכל לסכן את גורלנו בבחירת האדם הלא מתאים? האם זה נכון לבחור בחירה שאולי תיקח אותנו למקום שונה מהאידיאל שבנינו לעצמינו? התשובה הפשוטה היא במה שנאמר בחז"ל – "מהשם אישה לאיש". לא אנחנו קובעות וגורמות לזיווג שלנו להתרחש אלא הקב"ה מזווג זיווגים. עיקרון זה נמצא שוב ושוב בתנ"ך וודאי שאיני מחדשת לך בזה דבר. אני מזכירה דברים ידועים כדי להגיע מזה להמשך שאלתך שהוא החשוב כאן. אנחנו מבינים בשכלנו שזיווגנו נקבע עוד לפני שנולדנו וכעת מה שנותר לנו לעשות הוא למצוא אותו ולהתחתן. ההבנה הזו לכאורה אמורה לפתור לנו את כל הבעיות אבל בפועל זה לא קורה כי לפי כללי המשחק בעולמינו, המציאות היא של הסתרה. המיועד לנו לא נושא שלט שאומר שהוא בן הזוג שלנו. עלינו למצוא אותו ולהחליט שזה הוא בלי שנקבל על כך גושפנקא מאלוקים. המעניין הוא שדווקא המרחב המעורפל הזה שבו עלינו לחפש ולהחליט מיהו המיועד לנו מאפשר לנו לגדול ולפתח את האישיות שלנו שאיתה בהמשך נתחבר לבן הזוג. כאן נכנסת, בדיוק במקום, השאלה שלך שהיא בקשת הכוונה למקום פנימי מוכן ושלם יותר בתוכך. בדברייך את מביאה, בכנות מרגשת ונוגעת ללב, את עצמך. את מגדירה את עצמך כטיפוס פחות משתף ואולי קצת מופנם. גם עם הקרובים לך יש מקום בתוכך שאליו לא תתני להיכנס. את מבינה שכדי להגיע לקשר חי ובריא, אמתי ועמוק, תצטרכי לחשוף מקומות בך שלא נגע בהם אף אדם. כל זה שם אותך בין הפטיש לסדן כי מצד אחד, זוגיות טובה וקשר אמתי זה הדבר הכי חשוב לך בחיים ולא תסתפקי בפחות מהטוב ביותר ומצד שני, את מבינה שכדי להגיע למקום הזה את צריכה לעשות דבר שמעולם לא עשית וכנראה שהוא בין הדברים שהכי קשים לך בעולם – לחשוף את אותם מקומות. זהו פלונטר רציני שאת לכודה בו ואת מזהה, במודעות הגבוהה שלך, את הדרך שלך להתחמק. את נמנעת מלשחרר אחיזה, מלהרפות ומלחוות את הפגישה בפשטות, כשהחלק האחראי לכך, הנפש, לא משתף פעולה. מי שנמצא בפגישה, בעיקר, הוא החלק שבוחן ובודק את הסיטואציה מבחוץ וממילא לא מתחבר לזולת. את יודעת מה מזכירה לי התמונה שאת מביאה? זה כמו מבוגר וילד שאמורים לבוא ביחד לפגישה. המבוגר הוא זה שאחראי לומר את הדברים הנכונים ולפעול מתוך שיקול דעת כדי להשיג את המטרות של הפגישה. הילד אחראי על הזרימה והחיבור, על השחרור ועל הכיף. למבוגר יש אחריות להשגת היעדים ומטבעו הוא ענייני ויבש ואילו הילד אינו רואה מעבר לכאן ולעכשיו והוא במצב של הוויה פשוטה שיש בה חיות וחוויה. המבוגר והילד הם צוות. שניהם חשובים להצלחת הפגישה. אם אין הערכת מצב וחתירה ליעדים, הפגישה לא תשיג את הברור השכלי לגבי קיומה של התאמה. אם אין הוויה פשוטה וחיות, לא נוצר חיבור. כלומר, לא מתאפשר לזוגיות להתחיל להתרקם וכך אי אפשר לבחון אם יש פוטנציאל לחיבור שילך ויגדל בעתיד, יותר ויותר. אצלך, נראה שהמבוגר השתלט על מהלך העניינים והילד(ה), כרגע, לא מאוד משתפת פעולה. במחשבה שלך, שכשיגיע המיועד לך, זה פשוט יקרה, יש היגיון. ייתכן שכשיגיע המיועד, הילדה שבך תתעורר ותביא את עצמה לגמרי. השיחה תזרום. תרגישי בנוח ותהיי בטוחה לספר על עצמך יותר. תיהני מהפגישות וייתכן שתרגישי כ"כ בטוחה שתרצי לחשוף מעצמך יותר. זה בהחלט ייתכן ויחד עם זאת, כדאי ומומלץ לעזור לילדה הסגורה שבתוכך להשתחרר, כמובן למען הזוגיות שתמצאי ותבני אבל לא רק. הכוונה היא לחזק את הקשר וליצור מערכת יחסים של אמון וקרבה בין שני רבדים שבתוכך – הילדה שבך והדמות הבוגרת, שכרגע די מרוחקות זו מזו. כרגע, המצב, שנראה, מדברייך הוא שחלק הילדה שבתוכך חתום ונעול. את מבינה בשכל (החלק הבוגר, השקול והנבון) שחשוב להיות משוחררת וליהנות מהרגע אבל כמו שאי אפשר לצוות על ילדה אמיתית "תיהני! תשמחי! תשתחררי!" ולצפות שרק בגלל שאמרנו לה זאת, זה יקרה, כך גם הילדה שבך לא מופעלת ע"י הוראות. מה ישפיע עליה? קשר הולך ונבנה של אמון. זוהי מערכת יחסים פנימית בתוכך, בינך לבין עצמך, בין החלק הבוגר (הרוח) לבין החלק הילדי (הנפש). את מבינה שכל מערכת יחסים דורשת השקעה של זמן ותשומת לב ואנרגיה של מחשבה ורגש. כל מערכת יחסים מוזנת וצומחת מהתעניינות כנה, אכפתיות, הקשבה, רצון להבין את הזולת השונה, קבלה נטולת שיפוטיות. את זה בדיוק צריך להשקיע בקשר שלך עם הנפש שלך, הילדה המסתגרת שבתוכך. את לא צריכה לדחוק בה. פשוט תתחילי לדבר איתה. תתענייני בה. תביעי כלפיה אכפתיות וחום. איך? קודם כל חשוב להגדיר ולזהות את שני הרבדים האלו שבך. החלק הילדי הוא ילדה נטו – רגישה, פגיעה, זקוקה לביטחון ואהבה, חווה את הרגע עד הסוף. לפעמים שמחה עד הגג ולפעמים עצובה עד התהום, יצירתית ומשתובבת, מחפשת אישור, מופעלת ע"י צרכים. הדמות הבוגרת היא מבוגר במלוא מובן המילה – שקולה, אחראית, רצינית, יציבה, רואה למרחוק, מופעלת ע"י ערכים ויעדים. אח"כ, חשוב לשים לב מתי הילדה שבך מופיעה או פשוט להזמין אותה לבוא. הסימן שהיא הופיעה זוהי תחושת קווטש פנימית. כמו לדובב ילדה מסוגרת, חשוב לפנות אליה עם המון סבלנות, רוך, חום ואהבה. תשאלי מה שלומה, תביעי כלפיה אהבה ונאמנות, תתני לה תחושת ביטחון, תהיי שם בשבילה. כך מתחילים ומשם מתגלגלים לאן שזה לוקח, כשהרעיון המרכזי הוא בניית קשר ארוך טווח. תתרגלי לנהל שיחות בין שני החלקים האלו ותראי איך שניהם משתנים. תנסי להגיע לשיחות שבהן הילדה משתפת אותך באותם מקומות שעד עכשיו לא פתחה בפני איש. אל תדחקי בה אבל תהיי שם בשבילה בעקביות. אני מאמינה שלא יארך הזמן והיא תיפתח בפנייך, מרצונה החופשי. עד כאן בקצרה ומכאן פשוט תגשי לעבודה. לא מספיק לקרוא את הדברים ולהסכים להם עקרונית. צריך להתחיל ולדבר איתה, בשקט, בינך לבין עצמך. ככל שהקשר בין שני חלקים אלו שבך יתחזק כך תחושי את השינוי שחל בך לאט ובטבעיות. לגבי העניין של הרושם, תשובתי היא אותה תשובה ואני מקווה שזה לא כמו מנתח שלכל שאלה רפואית יאמר שניתוח הוא הפיתרון או רופא עור שלכל בעיה ייתן קורטיזון (). אסביר את כוונתי. כנראה, שהרושם הטוב שאת עושה מגיע מהחלק הבוגר המפותח שלך ויש בזה אמת וזה חשוב. לעומת זאת, הרגשתך הפנימית שונה מאוד. בתוכך את הילדה הקטנה, החלשה, השברירית שלא מרשה לעצמה להיות היא. כשתחזקי את הקשר בין שני חלקים אלו שבך ע"י שיח קבוע, פתוח, מכיל וקשוב – הפערים יקטנו. זה יקרה כי הרוח תרד קצת ממרומי ה"נכון", ה"ראוי", ה"חשוב" ותיתן יד לילדה שמרגישה חסרה וזקוקה לאישור. כך תוכלי לבוא לפגישות כשכל אחד משני חלקייך מכוון אל השני – הבוגרת מובילה וקשובה לילדה והילדה יותר משוחררת ומביאה את עצמה. אני מאמינה שזה יעזור לך פחות להתעסק ברושם ובהשלכות האפשריות שלו ולהיות פשוט את. מי שאת זו בדיוק מי שצריכה להיות בפגישה עם חלקייך הבנויים וגם עם אלו הרגישים, החלשים והלא מושלמים. כמובן שאת מחליטה עד כמה את נותנת לילדה לדבר בפגישה ועד כמה לבוגרת, לפי המצב. מאחלת לך הצלחה רבה בשידוכים בפרט ובחיים בכלל פנינה

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. איזה תשובה יפה!!!
    אהבתי מאוד את העינין של המבוגר והילד, הרוח והרגש
    תודה!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן