לשואלת היקרה שלום וברכה.
קראתי את מכתבך בעיון רב. מבין השיטין ניכרים העומק המחשבתי, החכמה והרגישות. אנשים רגילים לא מתעכבים על שאלות כאלה ופשוט זורמים בלי לחשוב. אבל ככל שהאדם יותר חושב כך הוא לפעמים יותר כואב על שאלות. על זה בדיוק נאמר בקהלת "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". להיות אדם חכם וחושב זה לא תמיד קל, אבל כבר אמר על זה אחד מגדולי ישראל – שאין ספק שזה שווה את המחיר.
אני מזדהה מאוד עם הקושי שהשאלה הזו גורמת, אם כי לא אכחד שברור לי שאינני מסוגל להזדהות עם זה לגמרי, כי אני לא חווה את השאלה ממקום רגשי אלא ממקום שכלי. כלומר, לאשה חושבת ורגישה השאלה מפריעה בעיקר מהפן הרגשי, האם יתכן שהתורה מזלזלת בי. ואילו לגבר חושב השאלה מפריעה בעיקר מהפן ההשקפתי – איך יתכן שתורת ה' מציגה כביכול דרך חיים לא הוגנת ולא ראויה. כך שבאמת קשה לי להרגיש את הקושי עד הסוף.
אבל כמדומני שבכדי להתמודד נכון עם השאלה, מוכרחים לנסות ראשית כל להפריד בין הדבקים, ולדון על השאלה רק ממבט פילוסופי ולא ממבט אישי. וזאת משום שהרגש עלול להפריע לפעמים לדון על הנושא במבט מאוזן. נסי נא לפני המשך הקריאה לעשות את ההפרדה הנחוצה הזו.
הבה ננתח את השאלה: מצד אחד יש לנו שכל ישר ומצפון בריא שאומר לנו כי האפליה היא דבר פסול וכי לכל האנשים בעולם מגיעה הזדמנות שוה ויחס מכבד באופן זהה. מצד שני נראה כי בתורה מתייחסים לאשה בזלזול ובאפליה בולטת, וכפי שציינת: מברכים שלא עשני אשה, הגבר מקדש את האשה ולא להיפך, אשה פטורה מהסיבה כי היא כפופה לבעלה, ועוד. כלומר: יש סתירה בין התורה לבין השכל הישר.
מה האפשרויות ליישב את הסתירה? אפשרות אחת – התורה אומרת חלילה דברים לא נכונים ולא צודקים. אפשרות שניה – אולי לא הבנו את התורה נכון.
האפשרות הראשונה איננה קבילה, כי הקדוש ברוך הוא כתב את התורה והוא מקור השכל הישר והמצפון, הוא זה שברא אותו. אז לא יתכן שהתורה תהיה מנוגדת לשכל הישר שגם אותו הקדוש ברוך הוא ברא.
נשארה רק האפשרות השניה, שאולי ההכירות שלנו עם התורה לא מספיק עמוקה. נשמע קצת יותר הגיוני… התורה היא ספר עמוק, וחז"ל היו אנשים עמוקים מאוד, וחוץ מזה לא תמיד אנחנו מכירים את השפה שלהם. אז ננסה לנתח את המובאות שהבאת.
הבאת בחכמה את סיפור התורה על בריאת האשה, כי באמת שם המקום לבדוק בתורה את מטרת קיומה ומעמדה של האשה. הבאת את הסיפור הידוע שקודם נברא האדם ואחר כך נבראה האשה רק כדי לעזור לו. ברמה השטחית כך זה נשמע. אבל חז"ל מבארים שבתחילה נבראו שניהם יחד ואחר כך התחלקו לשני גופים מופרדים. עומק הדבר הוא, שביסודם הגבר והאשה הם בריאה אחת, שהתחלקה לשנים רק בעולם הפיזי בכדי לעבוד בשיתוף פעולה, כל אחד במקום שלו.
מה הגדרת המקום של כל אחד במערכת ההרמונית הזו? את זה קבע הקב"ה במילים: "אעשה לו עזר כנגדו". כלומר, שיתוף הפעולה יתחלק באופן שהגבר יעסוק בבנין העולם והאשה תעסוק בבנין האנשים. הגבר אחראי על החלק המעשי, הטכני, של הפעלת העולם ותיקונו, והאשה אחראית על בני האדם. היא הרה, יולדת, מגדלת ומטפחת בכוחות עצומים וסבלנות אין קץ.
כמובן זו חלוקה כללית, תמיד היו יוצאים מן הכלל. כנגד ארבעים ושמונה נביאים היו גם שבע נביאות, אבל על פי רוב אכן במציאות הגבר יותר נמשך לחלק הטכני והעולמי, והאשה נמשכת לבני אדם, לרגש, להבנת הזולת.
המצוות הוטלו בעיקר על הגבר כי רוב רובן עוסקות בבנין העולם ותפעולו על פי הוראות היצרן – הקב"ה. האשה לא עוסקת בתחום הזה ולכן היא פטורה מכך. הגבר מודה לה' כל בוקר על תפקידו המורכב, לעומת האשה שתפקידה מצומצם יותר למגרש האישי והביתי. אגב, בגמרא באמת מבואר שעיקר הנושא של הברכה הוא מצד החיוב במצוות ולא מצד המעמד הכללי של האדם.הגמרא באמת מביעה איזו שהיא תמיהה על הברכה הזו, ומסיקה שאף על פי כן יש לברך אותה כהשלמה להודאה שהודה האדם לפני כן על כך שאינו גוי ואינו עבד, לא כנושא בפני עצמו.
הגבר נושא כמה נשים והאשה לא: ראשית יש להקדים כי כבר בזמן הגמרא היה זה צעד בלתי שגרתי ובלתי מקובל, והגמרא פוסקת כי אשה רשאית לדרוש גט מבעלה אם החליט לשאת אשה נוספת. גדולי האומה לא נשאו כמה נשים, גם יעקב אבינו תכנן לשאת אשה אחת בלבד אלא שלבן טרף לו את התכניות. מה שכן, התורה לא שוללת צעד זה על הסף, בהתחשב בתנאים סביבתיים ובמנטליות שבה הקשר הזוגי אינו הדדי, כמו מלך הנושא כמה נשים, וכמו ארצות בהן מלכתחילה הציפיות מהקשר הזוגי אינן גבוהות.
הסיבה שלאיש הדבר מותר ולאשה זה אסור תלויה בהסבר הנ"ל. הגבר עוסק בבנין העולם, והאשה עוסקת בבנין המשפחה. עבורה, להינשא לכמה גברים זה הרס מוחלט של תפקידה בעולמה, ואילו עבור הגבר – אמנם מדובר בהחלט על אבדן מערכת זוגית בריאה שהיתה יכולה לבנות אותו, אבל עם כל זאת אין זו סתירה מוחלטת לעצם תפקידו והוויתו. זו גם הסיבה שהגבר מקדש את האשה ולא להיפך: אצל האשה ההתקדשות לגבר היא בנין תפקידה הרוחני: לבנות את משפחתה ולהקים דור המשך. אצל הגבר בנין המשפחה הוא אמנם תפקיד מרכזי וחשוב, אבל לא עצם מהות ההוויה.
התורה מאפשרת לגבר נישואין לכמה נשים, מצד ההיבט הרוחני של תפקיד הגבר והאשה. אמנם מצד בניית המערכת הזוגית אין ספק שזה דבר שלילי, שכאמור גם גדולי אומתנו נמנעו ממנו למעט במצבים מיוחדים. היו תקופות שהקשר הזוגי בכל העולם כולו היה ברמה נמוכה, ואז נפוץ יותר המנהג של נישואין לשתי נשים. עם התקדמות העולם הורגש ביתר שאת הפגם שבדבר, ואז גזר רבינו גרשום חרם לאסור זאת. ומעניין לדעת שהחרם נגזר עד סוף האלף החמישי בלבד, ומשום מה הוא ממשיך עד עצם היום הזה על פי גדולי העם, משום שמדובר בדבר שלילי.
אם תעייני בשיר השירים תראי מה הצורה הרצויה של קשר זוגי, ותיווכחי שבמערכת יחסים עוצמתית כמו זו שמתוארת שם, הכוללת נאמנות הדדית אינסופית, אין מקום כלל לנישואין לשתי נשים. הדבר מראה לנו מה בעצם הקב"ה רוצה.
לעתיד לבוא לא ברור כלל מה יהיה. יש שיטה בגמרא שכל המצוות תתבטלנה, ולפי זה בוודאי אין לנו מקום לומר שיחזרו להינשא לשתי נשים. גם לדעת החולקים, יתכן ומסתבר מאוד שהדבר ימשיך להיות אסור כמו שהוא אסור היום, וכמו שהוא היה דבר שלילי מאוד גם בזמן הגמרא, כאמור לעיל.
סיימת בשאלה מהמציאות, שאחרי פרידה זוגית האשה נשברת והגבר לא. כמדומני שיש מקום בהחלט לערער על קביעה זו. במשפחתי יש תלמיד חכם עצום שאחרי פטירת אשתו נהיה שבר כלי. יש דוגמאות לזה גם מגדולי ישראל המפורסמים, שלקח להם זמן רב לאסוף את עצמם אחרי פטירת האשה.
אין ספק שהשאלות שהצגת הינן שאלות לא קלות, ומדובר בסוגיה עמוקה העומדת ברומו של עולם שדי קשה לפתור אותה על רגל אחת. אקוה שהדברים סייעו לך.
בהערכה רבה
דלג לתוכן
תגובה אחת
קראתי את התגובה בעניין,
ובהחלט נאמרו בה דברים נאים ונכונים.
רציתי רק להאיר נקודה קטנה:
המשיב מסב את תשומת לבנו לעובדה שאישה אינה יכולה לדון בשאלה ממקום 'נקי', שהרי הדברים נוגעים אליה ואל מעמדה האישי, ומן הסתם ערעור על כך פוגע בה אישית.
ובניגוד לכך, גבר יכול לדון בשאלה ממקום אוביקטיבי.
ובכן,
זה רחוק מלהיות מדוייק.
גם גברים נוגעים בדבר, רק שמהצד ההפוך 🙂
לגבר אמור להיות נוח יותר שיוותר העולם על מכונו, ומוטב אפילו שיחזור קצת אחורה, לתקופה שלפני שהחלו הנשים לדון בעניין.
אשר על כן, נראה לי שיושר אינטלקטואלי ומודעות לנרודת העיוורון האישי הם נתונים הכרחיים כדי לנהל דיון מעין זה באוייקטיביות האפשרית.