יקרה מאוד,
אני קוראת את שאלתך שוב ושוב ומתפעלת. את רק בת 21, וכבר עברת מסלול מחשבתי שיש אנשים שלא עוברים אותו כל חייהם.
עזבת דרך, חזרת בתשובה באומץ. לבד. את מתקדמת. שואלת. חושבת. לא שוקטת לרגע על השמרים.
הגיוני מאוד שהתהיות שלך התחילו בד בבד עם הלימודים. לימודים אקדמיים מביאים אתם סוג מסוים של שאלות, של הפרכת כל המוכר והידוע וראיה ביקורתית יותר. יש אנשים שהחשיבה הזו מפחידה אותם והם מעדיפים להימנע מהלימודים כדי להישאר באמונתם התמימה, אך רבים כמוך מתחילים לימודים, מבררים שוב ושוב את יסודות הדת, ומגיעים לאמונה מבוססת ובנויה יותר.
חשוב שתדעי את זה כדי לא להיבהל. לא להרגיש שיש פה משהו חדש. חשוב לי שתדעי שזה חלק בהתפתחות האמונה שלך. זה שלב חשוב ומשמעותי. אלו שאלות שגם אם לא אניח את דעתך בתשובתי, תדעי את לא לבד וכבר יש מי שחקר והמשיך להאמין בה’. תמשיכי באומץ לשאול ולחפש תשובות.
כתבת כמה שאלות, אנסה לחלק אותן לשלוש עיקריות. מקווה שאני מכוונת לדעתך.
1. איך אפשר לדעת שהתורה עברה אלינו בצורה מדויקת. הרי עברו כל כך הרבה שנים מאז שניתנה מסיני
2. איך אפשר לדעת שהדקדוקים ההלכתיים הם באמת מה שה’ רוצה
3. האם לעבור על המצוות הופך את האדם ל”רע”
רק מקדימה שאני לא עונה לך על זה כרבנית, רק כמישהי שמזדהה מאוד עם השאלות. אלו שאלות טובות ונכונות, ואני שמחה על הזכות ללבן איתך את הדברים.
1. איך אפשר לדעת שהתורה עברה אלינו בצורה מדויקת. הרי עברו כל כך הרבה שנים מאז שניתנה מסיני
אכן. בדור שלנו, דור בו הכל מוקלט ומתועד, קשה להבין איך דברים עוברים מדור לדור בלי אמצעים טכנולוגיים. השאלה מתגברת כשרואים את הטלטלות שעבר העם שלנו לאורך הדורות. אלפיים שנה של גלות ורדיפות נראות הרבה מדי בשביל שמערכת חוקים תשרוד אותם בצורה אותנטית.
אבל האמת היא שחלק מהתורה מכוונן בשביל לשמור על העברתה מדור לדור במדויק. דוגמא להצלחה הזו ראינו דווקא בדורות האחרונים. אחרי שנים של גלויות ונתק בין החלקים השונים של עם ישראל, זכינו לחזור ארצה בקיבוץ גלויות מופלא. כל עדה חזרה מהגלות עם ספר התורה שלה, ספרי ההלכה, והמנהגים. ומתברר כי ספר התורה הגיע חזרה מכל הארצות עם אותן מילים, שזה דבר בלתי נתפס. לשם דוגמה, ל”ברית החדשה” יש כ 150,000 גרסאות. השינוי היחיד היה בין ספר התורה התימני לשאר הספרים, כאשר גלות תימן נפרדה מעם ישראל כבר לאחר חורבן בית ראשון. כלומר הנתק היה הגדול ביותר. יש שוני של 11 מקומות כאשר השינוי לא משנה את המשמעות של הנאמר. אלו שינויי כתיב בלבד.
כך עברה התורה שבכתב מדור לדור בלי שינוי. בשביל לשמור על פרטי הדינים שהם בעצם “התורה שבעל פה” ולהעביר אותם בצורה מדויקת, יש מנגנונים אחרים. עד ימי בית שני התורה אכן עברה בעל פה מדור לדור על ידי סמיכה, כל דור קיבל את התורה בצורה מדויקת מזה שקדם לו, ובשלהי ימי בית שני התורה עלתה על הכתב בצורתה הידועה לנו – המשנה, ולאחר מכן הגמרא וכו’.
אני לא חושבת שיש עוד עם שמקדש את לימוד חוקיו כמו עם ישראל. לכל עם המנהל מערכת של חוקים והוראות יש את ה”כהן” – הדמות הרוחנית העליונה המלמדת את ההמון את החוקים. כלל העם לא מכיר אותם, ובעצם סומך בעיניים עיוורות על המנהיג. יכול להיות שגישה זו היא העומדת בבסיס ההסתכלות הביקורתית על התורה. כביכול יש כמה רבנים היושבים במחשכים ו”ממציאים” הלכות. ואכן בדרך זו קשה להאמין שהמנהיג תמיד חף מנגיעות אישיות, ומפרשנות שמתאימה לו באותו רגע כפי הבנתו. תורה שעוברת בצורה כזו, עוברת כמו שציינת בדוגמה – כמו טלפון שבור. אך כל מי שקצת מתמצא ומכיר את ההיסטוריה ואף ההתנהלות העכשווית של העם, יודע איזה מקום של כבוד מקבלת מצוות “ושיננתם לבניך” כל ילד מתחיל ללמוד את כל המערכת מתחילתה. לומד את החוקים, את ההגיון, עד שמשתתף בישיבה בפולמוסים הלכתיים ודיוקים רבים. אין אפשרות סבירה כל כך להמציא הלכה בלי ביסוס, בלי להסתמך על פסיקות קודמות וכו’. כך שאם נחזור לדוגמת משחק הטלפון שהבאת, הרי שמדובר פה על אלפי אנשים ששומעים בכל דור את אותה המילה, מבררים ביניהם איך היא עברה הכי נכון, ומעבירים אותה הלאה.
ומפה בהמשך ישיר נעבור לשאלתך השניה
2. איך אפשר לדעת שהדקדוקים ההלכתיים הם באמת מה שה’ רוצה
זה בעצם המשך ישיר לשאלה הקודמת, כי אני רואה אותך בעיני רוחי שואלת: ומי אמר שזה באמת מה שה’ רוצה? שניכנס לכל עניין כל כך לעומק ונדון שעות באופן חימום אוכל, ואיך מכינים קפה בשבת? האם זה לא “קטנוני” כביכול מצידו של אלוקים לרצות אותנו בפרטים הקטנים האלה?
פה אני חושבת שהתשובה היא שונה.
פה אנחנו מתחילים לדבר לא על מערכת של חוקים, אלא על מערכת יחסים…. הקשר שלנו עם הקב”ה הוא לא רק קשר של מלך ונתינים. זה לא רק מערכת החוקים שאנחנו אמורים לקיים בשביל להגיע עם סל מצוות כמה שיותר גדול לעולם הבא, אלא מערכת גדולה ועמוקה הרבה יותר. במקומות רבים הקשר הזה משול לקשר של אב ובנים, ואף לקשר בין איש ואישה. ובכל מערכת יחסים, תדירות הקשר ועוצמתו נקבעת על ידי מי שפחות מעוניין. הצד בקשר שמעוניין בתדירות גבוהה יותר לא יכול לקיים אותה, אלא בכמות שהצד השני מעוניין ויכול להכיל. העומק והיופי בעניין הזה הוא הקשר בינינו לבין הקב”ה. הצד הפחות מעוניין בקשר הוא (אולי תופתעי, אבל תחשבי על זה) אנחנו. הקב”ה רוצה את קרבתנו, את אהבתנו, ואת הקשר איתנו. אנחנו אלו ששקועים פה בעולם החומר ולא מסוגלים להכיל את אורו ואת קרבתו. לכן כל גילוי של אהבה מצידנו הוא בעצם עוצמת הקשר והאהבה שאנחנו מאפשרים במערכת הזו.
אם מסתכלים בעצם במבט הזה, הרי שהדקדוקים ההלכתיים אינם מה שה’ דורש, אלא מה שאנחנו מעוניינים באהבה לתת! ואם נחזור למשל, כאשר גבר הולך לחנות ורוצה לקנות לאשתו מתנה, הוא ינסה להיזכר מה היא אמרה לו פעם שהיא רוצה, וככל שהוא אוהב אותה כך יחשוב יותר כדי לקלוע בדיוק למתנה שאותה היא רוצה. ואת יודעת מה, גם אם זה לא ממש בדיוק מה שהיא רצתה, אחרי שהיא תשמע כמה הוא טרח וחיפש, היא תעריך ותקבל באהבה ובשמחה את המתנה שלו.
כאשר אנחנו יושבים בבתי מדרש, ולאורך דורות על גבי דורות מתפלפלים ברצון המדויק של ה’ מאיתנו, כאשר אנחנו נמנעים מדברים שאנחנו לא תמיד מבינים רק כי נראה לנו שזה מה שה’ התכוון וזה מה שהוא רוצה מאיתנו, אנחנו מוכיחים את האהבה שלנו אליו. אנחנו מוכיחים שאנחנו מעוניינים. אנחנו מוכיחים ש”אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות” לא היה לשווא. שיש פה אהבה גדולה ויוקדת שחוזרת אליו, ורוצה, וכמהה לאור.
מעבר לדקדוקי ההלכה שאלת גם לגבי מצוות שאנחנו לא מבינים את טעמן. אכן בתורה יש כמה מצוות שנקראות בשם “חוקים”. להבדיל משאר המצוות ההגיוניות אותן אנחנו יכולים להבין בשכלנו, הנקראות “משפטים”, מצוות אלו כל מהותן היא נסתרת ונעלמת מאיתנו לגמרי. אני לא יכולה להסביר לך למה ה’ נתן לנו מצוות כאלו, חוץ מהאמונה שאם מצוות אלו נכתבו בתורה, הן משמעותיות לקיום העולם. אחרי הכל, זו מערכת יחסים עם בורא העולם בעולם הזה מעבר לחוקי הטבע שגם אותם כנראה לא גמרו המדענים לחקור, יש מערכת חוקים רוחנית שמחזיקה גם היא את העולם.
המונח “חוקים ומשפטים” שאותו את בטח מכירה כתוב בתורה 21 פעמים. ולא בכדי.
אנחנו מקיימים את החוקים והמשפטים ממקום אחר בנפש. את המשפטים קל לנו יותר לקיים משום שהתועלת שלהם ברורה. יותר קל טכנית לקיים אותן מאשר לקיים מצוות הנראות “אבסורדיות”. דווקא לכן, בגלל שהמשפטים מובנים בשכל, הקיום שלהן איננו רק לשם שמיים ומתוך דבקות ויראת ה’. אבל כשמקיימים את החוקים ללא כל הבנה ומניע תועלתני, התחושה הדומיננטית היא דבקות ואהבה. לכן השילוב הזה בא ללמד אותנו להעביר לחוקים את האמון שיש לנו במשפטים, ואת תחושת ההתלהבות והדבקות שיש בחוקים להעביר גם למשפטים, ולקיים את שניהם באותה התלהבות.
ונעבור בקצרה לשאלתך השלישית
3. האם לעבור על המצוות הופך את האדם ל”רע”
שאלת איך לחלל שבת,או כל מצווה אחרת, הופך בן אדם ל”רע”
יש הרבה מה להתפלסף על אמות המוסר, על טוב ורע, וכמה הם אבסולוטיים לעומת חוקי התורה (סוגיות כמו המתת חסד, הפלות וכו’, שמערכת המוסר האנושית מתקשה להתמודד איתן וכו’)
אבל… אני חושבת שיהיה יותר פשוט לומר שאנחנו מקיימים את מצוות ה’ כי הוא ציווה. כי אנחנו מאמינים שזה הופך אותנו לאנשים שלמים יותר, וקרובים אליו יותר. ככל שמתקרבים לה’ על ידי השמירה על מצוותיו, מתדבקים בטוב שלו. הדרך היחידה להתקרב לה’ וכך להיות טובים יותר היא ללכת בדרכיו (להשתדל להיות טובים, לתת, להעניק ולהיות בעלי מידות טובות) ולדבוק במצוותיו. לקיים את המצוות מתוך אהבה וחיבור.
אדם יכול להיות מחלל שבת ולהיות במקביל אדם נדיב, רחום וטוב. אין כל ספק! את בטח מכירה במשפחתך ובסביבתך אנשים מקסימים שלא מקיימים תורה ומצוות. והם באמת טובים. אנשים נפלאים ויקרים.
אבל הם הם מצליחים לדבוק באמת באלוקים? להתקרב אליו? האם הם זוכים לטעום את התחושה המענגת הזו של קירבת אלוקים? זו המגיעה אחרי מצווה שקיימנו בקושי, אחרי נסיון גדול שצלחנו? האם אדם שלא מסר את נפשו גם בלי שהבין, יכול להתפלל באותה עוצמה?
האמת, אנחנו לא מקיימים מצוות עבור חופן תחושות עילאיות. אנחנו מקיימים אותן כי כך ה’ ציווה, כי בורא העולם בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. יכול להיות שלפעמים זה קשה, לא תמיד מובן, אבל כשיש אמונה במציאותו ובתורתו הכל אפשרי. גם אם צריך עוד פעם לחקור, עוד פעם לשאול – בסוף מצליחים להגיע למי שיתן תשובה שמניחה את הדעת והלב.
יקרה, אני מקווה שהצלחתי מעט לענות על שאלותייך
מקווה שתמצאי את המסילות המיוחדות שלך, ואת הדרך הייחודית שלך בהבנה וביראת ה’
שלך,
תרצה
tirzadar@gmail.com
דלג לתוכן
