The Butterfly Button
ריבים בעקבות הביקורים אצל משפחתי

שאלה מקטגוריה:

בס”ד

שלום רב,
ראשית אני רוצה לחזק את ידיכם, ישר כוח על היוזמה הברוכה, על התשובות המושקעות, ההשקעה והזמן.
ניגש לבעיה..
אני נשואה מזה שלש שנים, ב”ה יש לנו תינוק קטן
מאז שהתחתנתי ועד היום, אנחנו גרים בישוב יחד עם משפחת בעלי, במרחק של כמה דקות הליכה.
כמו כן אני נורא עסוקה (בלימודים תובעניים, הבית ותחזוקתו, וכעת ב”ה הילד).
מאז ומעולם אימי נטתה לערוך השוואות. השוואות שלי מול חברותיי, בנות דודותיי, אחיי וכולי.
היום כשאני נשואה- ההשוואות האלה מתעסקות בעיקר ב”תראי איך X כל היום נמצאת אצל אמא שלה ורק את ברחת כאילו מרביצים לך פה” (כש X הזאת בכלל מתגוררת כאשה נשואה יחד עם בעלה בבית הוריה בתוך חדר- דבר שלדעתי ולפי מה שהרב שלנו המליץ לנו לא בריא כלל וכלל ומועד לחורבן הבית בלא מעט מקרים, לכן לדעתי זאת דוגמא שלילית אך אימי רואה את זה בתור דוגמא חיובית שיש לחקותה..)
יש לה טענה שחוזרת ונשנית, למה אני לא באה יותר לבקר.
עכשיו אסביר מה הסיבה שאנחנו מגיעים רק פעם ב-5 שבועות, חוץ מהקושי הכרוך בהגעה פיזית שתיארתי, כל הזמן זה רק תלונות וביקורות, הגענו למשל כשעה לפני כניסת שבת- “למה כל כך מאוחר?!, למה אתם לא יכולים לבוא מוקדם?” בתחילת הנישואין באמת היינו מגיעים יותר מוקדם, אך אני מרגישה שהם לא מכבדים את השוני המנטאלי שיש בינם לבין המשפחה ממנה מגיע בעלי- שמים שירים של העדה, הם גם פחות דתיים מאיתנו- אז בקליפים האלה מופיעות נשים לא צנועות, לעיתים הם מדברים ביניהם בשפת האם בקולי קולות וממש לפניו, באותם רגעים באלי שהאדמה תקבור אותי, בשבתות יש אוכל של העדה, שהוא לא כ”ך אוהב והוא נאלץ להישאר די רעב לאורך כל השבת או שאוכל נטו לשבוע, ממש מעט!! לפעמים אימי מתחשבת ושואלת מה להכין ואז אני אומרת לה שיש איזה מאכל שהוא אוהב והיא באמת מכינה, אבל זאת רק ארוחה אחת בתוך כל השבת, וזה גם לא כל שבת שאנחנו שם ככה.
יש לציין שהאווירה בבית הוריי מאז ומעולם היתה קצת עכורה, ובמיוחד בשנתיים האחרונות-הם עוברים בינם לבין עצמם תקופה לא פשוטה בקשר הזוגי, הרבה חוסר כבוד, צעקות קללות (אני מניחה שהעזיבה שלי ושל אחי שהתחתנו ב”ה ועזבנו את הבית קשה להם ויכול להיות שזה מהווה עוד מתח), כשאנחנו שם בשבת אחיי הקטנים מתחצפים ומתנהגים לא כ”כ יפה ואז זה עוד נושא לוויכוח אצלנו בבית שמפריע לבעלי שהוריי לא מצליחים להשתלט על הילדים.. שהילדים מתנהגים בצורה ילדותית וכהנא וכהנא…
עוד דבר שמאוד מעיב על התחושה באותן שבתות/ חגים כשאנחנו שם זה רמת הניקיון גם בבית וגם הסטריליות באוכל, בעלי בא מבית יותר נקי ופחות מבולגן וגם הרבה יותר איסטניסט בכל הקשור לאוכל ובכלל- אם הוא למשל רואה עצם באוכל או חתיכת שומן- זה ממש מגעיל אותו ברמה שהוא לא יאכל יותר כלום באותו היום או כל השבת..)- עכשיו, זה לא שאני מצפה שכמו בבית מלון עם שירות חדרים נגיע לבית הוריי והכל יהיה מתוקתק ומושלם, אבל המינימום אנחנו מגיעים לחדר בו אנחנו ישנים מלא בבאלגן, הרצפה מלאה בדברים עד שאין מקום להניח את המזוודה שלנו.
כאילו התחושה שלי שאומנם כל הזמן היא דוחקת שנגיע אבל כשמגיעים זה נראה כאילו איננו רצויים שם.
כאילו מצאה אותי קורבן להוציא עליי את התסכולים שיש לה כתוצאה מהמצב הרעוע עם אבי.

תשובה:

שלום לך יקרה,

קראתי את שאלתך בעיון. את מתמודדת עם מגוון דילמות לא קלות, שאם נכלול אותן לדילמה אחת, אולי אפשר להגדיר אותה: “איך לתמרן בין הבעל להורים, ולגרום לכולם להיות מרוצים?”

בעצם, את המכתב שלך ניתן לחלק לשלוש שאלות:

1. איך לרַצות את אמא שדורשת לראותך יותר, לא מתחשבת במציאות ובאילוצים שלך וכביכול לא “רואה” אותך?

2. איך לרַצות את הבעל שלא אוהב להיות אצל ההורים?

3. איך להתמודד עם הכאב האישי שלך בגין האווירה העכורה בבית ההורים?

אלה שלוש התמודדויות לא פשוטות: את, עדיין בונה את יסודות ביתך, דבר שהוא תמיד מורכב, אבל במקום לקבל עזרה מההורים את כביכול מקבלת כמעט את ההפך…

כילדים, יש לנו את הציפייה הבסיסית לקבל תמיכה מהורינו, הציפייה הזו לא עוזבת אותנו גם כשאנו גדלים, וכשהיא נתקלת בחומת המציאות האפרורית – זה כואב.

במקרה שלך, לא רק הילדה הקטנה והרגשית שבתוכך רוצה תמיכה, אלא גם הקול הבוגר שלך מתאר באובייקטיביות קשיים אמיתיים ואנסה לתת פה רעיונות שאולי את חלקם תוכלי ליישם:

1.

הטענות של אמא שלך הן טענות המוכיחות על הרצון שלה בקשר איתך (היא טוענת שחברה מסוימת נמצאת אצל אמא שלה יותר ממך/ שאת לא מבקרת מספיק/שאתם מגיעים מאוחר כך שהיא מפסידה זמן איתכם…”המכנה המשותף” לכל הטענות מאד ברור), בטענות האלה היא בעצם זועקת: “תהיי איתי בקשר! גידלתי אותך עשרים שנה, את חלק ממני, את בשר מבשרי, אני אוהבת אותך, אני זקוקה לך, תהיי איתי בקשר!” אבל לך יש אילוצים ועומסים אמיתיים שמונעים ממך לבוא… מה עושים? כמובן שלא תוכלי לבוא אליה יותר כי זה לא ריאלי. אבל כן תוכלי לתת לה קשר והדבר העיקרי שאני ממליצה לך זה להתייעץ איתה. ככל שתרבי להתייעץ איתה כך היא תחוש שהיא יותר חשובה לך ויהיה לה יותר קל להתגבר על ה”נתק” ממך. גם אמא היא בן אדם ולכן כדאי מאד תגידי לה משפטים כגון: “אמא, העצות שלך שוות זהב” “אמא, את האישה הכי חכמה שאני מכירה” אני בטוחה שאם מידי יום תרימי אליה טלפון ותתייעצי איתה אפילו על דברים פעוטים כגון איך להוריד כתם עקשן או באיזה סוג שמיכה לכסות את התינוק – זה ישנה את ההרגשה שלה לגבי הקשר שלכן, ייתן לה שמחה וביטחון ש”את עדיין שלה”. (השיחות לא חייבות להיות ארוכות. את יכולה להגיד לה: “אמא אין לי זמן לדבר אבל הייתי חייבת את העצה שלך לגבי זה וזה… טוב, אני יעשה כמו שאמרת… נדבר ביי…” כמובן שמוטב שגם תתענייני בשלומה ותאריכי בשיחה אבל אם זה ממש לא אפשרי אז לפחות שיחת יעוץ קצרצרה). אני יודעת שבהתחלה תרגישי שזה מאולץ וברור לי שזה לא קל בכלל, משום בחינה, אבל בטוחתני שלאמא שלך יש באמת הרבה מה לתרום לך בתחומים רבים וכדאי לך לנצל זאת כי בסופו של דבר כולם יצאו מכך מורווחים. (אגב, לא ארחיב כאן על הנושא הזה בו, לדעתי, את רוצה שאמא “תראה” אותך ואת המציאות שלך כי הוא רחב מאד, אבל כן אציין שאם תתייעצי איתה זה יגרום לה לראות לפחות את החלקים איתה עליהם ייסוב הייעוץ. כלומר היא תהיה מודעת לכל מיני דברים ש”הראית” לה. כמובן שתראי לה רק את החלקים שאת רוצה שהיא “תראה” ויכול להיות שזה לא המקום והזמן להתייעץ איתה על נושאים מידי רגישים ומורכבים).

2.

את מתארת את הקושי של בעלך לשהות בבית הורייך. אכן עושה רושם שלא פשוט לו, ושאת מבינה אותו (ההבנה שלך הינה נפלאה וחשובה מאד, כמובן שעלייך להיות לצידו במאה אחוז, אבל יש לשים לב למנן זאת כך שההבנה שלך לא תעצים את הקושי אלא תקטין את הקושי, כלומר להסכים איתו אבל להזכיר לו בעדינות שלמרות שהצדק לגמרי איתו, הורייך כן רוצים בטובתכם וכו’). מהתיאור שלך נראה שיש לו שני סוגי קושי: האחד רגשי, והשני פיזי- טכני. כלומר: יש הבדל בין קושי לאכול אוכל מסוים / להישאר רעב (שזה קושי פיזי – טכני), לבין הציפייה שיכבדו אותי ויכניסו אותי לחדר שנראה סביר (שזה קושי רגשי – סובייקטיבי). למרבה הצער, באף אחד מהרבדים את לא יכולה לשנות את הורייך. כלומר – אין פתרון קסמים ובשני המקרים העבודה היא שלכם, הזוג הצעיר (והגמיש יותר). את הקושי הפיזי של הרעב אפשר אולי לפתור בכך שתגידי לאמך שאת מביאה איתך אוכל כדי להקל עליה מתוך הערכה לעבודה הקשה שלה, אולי תבואי מוקדם יותר ותעזרי לה בהכנות ובוודאי שהגיוני שתביאו איתכם, כדי להרנין את המארחים, תשורה כגון שקיות פיצוחים (יש גם אפשרות להביא קצת ממתקים במזוודה, לנסות להסתיר, ואם “תתפסו” אז להגיד שלקחתם את זה כדי לנשנש בדרך… ). כמובן שאפשר וכדאי להמשיך לבקש מאמך שתכין את האוכל שהוא אוהב אבל אי- אפשר לכפות עליה לעשות זאת ואין לתלות בזה מידי הרבה ציפיות. הקושי הרגשי הוא סוג של כפתור בראש. מהכפתור של: “המצב מבאס” צריך לנסות לעבור לכפתור של: “יש פה גם דברים טובים…” אני לא מכירה טריק או טכניקה שעוזרים לכך, לדעתי זה עניין של בחירה מתמדת, לזכור שמדובר במצווה חשובה ביותר והגיונית ביותר (מצוות כיבוד הורים היא לא רק אחת המצוות הכי חשובות שאף כתובה בעשרת הדברות, אלא היא גם אחת המצוות האנושיות וההגיוניות ביותר בתורה, יש גם אנשים מאד לא מוסריים המקיימים אותה באדיקות ומנסים להשיב למי שהביא להם את הדבר היקר ביותר: חיים), לזכור שההורים שלך מלאי כוונות טובות וגם אם הם שוגים זה מתוך מצוקה אישית ולא מתוך רצון לעשות עוול, לכן ‘פעם ב…’ זה דברים שצריך לסבול וכמובן – לקבל על כך שכר בעולם הזה. כן, כיבוד הורים הוא מהמצוות עליהם מקבלים את השכר בעולם הזה ובהחלט כדאי לזכור ולהזכיר זאת.

3.

את כותבת שהאווירה בבית הורייך לא קלה. ניכר שזה כואב לך גם כי מטבע הדברים כל אחד רוצה הרמוניה ואחווה במשפחה, וגם כי לא נעים לך מבעלך. הכמיהה הזו מאד מובנת, אבל מה לעשות שחוץ מלתת אור ואהבה בגבולות היכולת, אין לך שליטה על הדברים? אני חושבת שהכנעה, וההבנה של: “זו המשפחה שלי, לטוב ולרע” תעזור לך גם מבחינה אישית וגם מבחינה זוגית כי קשיים בזוגיות יכולים להעצים אותה ולהיטיב איתה. כמו”כ אני ממליצה לכם, כזוג אינטליגנטי שרוצה לשפר את הדבר ומכיר בחשיבות החשיבה, לעשות “משחק להגמשת המחשבה” ופעם בשבוע לשבת עשר דקות ולנסות להעלות הגיגים עם דברים טובים על משפחתך. זהו שינוי תודעתי ואני מאמינה שזה יכול, בעזרת ה’, לעזור מאד. (ואם בעלך לא רוצה לעשות זאת דעי שגם אם תעשי את זה לבדך, ותחשבי עליהם קביעות דברים טובים, תראי שאם תתמידי בכך אז בע”ה יחול שיפור בהרגשתך כי מחשבה מולידה רגש).

אני מעריכה מאד את השאלה שלך ובמיוחד את העובדה שאת כן מצליחה לראות את הקושי של הורייך בחינוך, בזוגיות ובכלל כבני- אדם. זה מראה על המון בגרות ולא כל אחד מסוגל לכך.

זכרי, שאת חשובה לא פחות משאר “השחקנים” שעל במת חייך ולכן שימי לב לחזק את עצמך ולא להגיע למצבים בהם נתת מעבר ליכולתך.

כל הכבוד לך.

יעל ר.

yaelrotenberg2@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. מעריכה אותך.
    ההבנה ללבו של בעלך, ולקשיים של הורייך – מרשימים.
    בהצלחה בכל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
קושי גדול עם אמא שלי
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳. בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות. אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון. הורי עברו קשיים אמי...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
דברתי רע על אבא שלי ואני לחוצה מזה מאד
אקדים ואודה לכם.ן על עבודת הקודש שאתם עושים… עצם העובדה שאני עכשיו בפחדים ותהיות- יש לי לאן לפנות- היא מרגשת ומוערכת מאוד… תודה! אז ככה. לפני בערך 3 שנים דיברתי עם דמות שהכרתי (שהיא גם פסיכולוגית..) על קשריי עם אבי. דיברתי איתה לא במסגרת טיפולית, אלא כי סתם ככה הכרנו...
אמא שלי יורדת עלי בלי סוף
אני בת 31. נשואה + 1. מאז ומתמיד יש לי בעיות עם אמא שלי מהילדות שעוד גרתי איתה תמיד היא הייתה יורדת עליי בלי סוף, לא יודעת להכיל אותי בכלום, אי אפשר היה לספר לה שום דבר מבלי לקבל צעקות ממנה, לא אהבה שחברות באות אליי בתור ילדה כדי שחס...
הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן