שלום לך אמא יקרה!

ראשית, אני רוצה להתנצל על האיחור בתשובה.

פנייתך נגעה ללבי, הזדהיתי עם הקושי, הייאוש, התחושות הקשות שעולות כלפי ביה"ס וחוסר האונים כלפי השאלה- מה נכון ומה ניתן לעשות כעת…

ואכן- להיות אם למתבגרת בת 17.5 שמראה סימנים של מרידה, זהו אתגר לא פשוט!

אך להיות הורים למתבגרת בת 17.5 שמראה סימני מרידה אך עדין לתמוך בה, ללוות אותה ולנסות לרומם אותה זהו סימן שאתם הורים נפלאים, שנוהגים בתבונה רבה, העובדה שהיא מכבדת אתכם, ויש ביניכם הסכמה של גילוי וכנות בכל התהליך הזה, מוכיחה שבעז"ה תמיד היא תרגיש בכל מקום בו תהיה, שיש לה מקום בטוח לחזור אליו, שיש לה הורים שרואים את הצרכים שלה ולא רק שלהם ותמיד יהיו שם בשבילה, בתוך תוכה היא גם תרצה לחכות את הדרך בה בחרתם ללכת …

אני מלאת הערכה על היכולת להיות במקום כזה, בנסיון איתו אתם מתמודדים.

זוהי יכולת מופלאה של הורים, מעטים בתי הספר שיכולים לגלות יכולות שכאלה…

אני רוצה קצת להסביר את המקום בו ביה"ס נמצא, בדברי אני לא באה להצדיק, רק לשקף את המצב שבו לכאורה לפי ההכרות שלי את השטח, אתם נמצאים, ואח"כ לנסות לעשות חשיבה איך ניתן להתמודד כרגע.

ביה"ס- במקרה הטוב, אמנם מתוך חשיבה ערכית ברמה מסוימת- רואה את טובת המערכת, בבתי ספר של המגזר, בפרט כאשר ביה"ס הוא גדול, מסתכלים  על הבת שלך מול המערכת כולה- ובעיקר שאר חברותיה ושואלים האם מישהו במערכת משלם מחיר על כך שזה המצב של הבת- האם יש לה מקום של השפעה, האם חברות יכולות להיגרר אחריה וכו'. בגלל העובדה שתמיד יש השפעה כלשהי המסקנה שהם מגיעים אליה בקלות היא שאין אלא להרחיק את התלמידה מביה"ס.

במקרה הפחות טוב, ולפעמים יחד עם נקודת במבט הנ"ל ביה"ס חרד לשמו הטוב ובגלל שכמוסד חשוב לו להצליח, ביה"ס לא מעוניין שיכירו וידעו בעולם הגדול שתלמידות שלו מרשות לעצמן כך וכך. זוהי חולשה אנושית, מעט מסחרית, אך את צודקת במאה אחוז בכך שלא נכון ששיקול כזה יבוא על חשבון נשמתה של הבת היקרה שלך!

הטענה שאת אומרת, והיא למעשה נכונה מאד- היא שגם כאשר יש מקום של השפעה שלילית וחוסר יישור קו עם המסגרת, ניתן לעבוד עם הילדה- לתכנן תכנית עבודה, ליצור קשר אישי, לחנך אותה באמת ולעבוד איתה באופן שתסכים לשמוע.  כאשר נערה מתבגרת נגררת למקומות לא טובים הדבר נובע מבלבול, סקרנות, קושי רגשי וחסרים שקשר אישי ויחס של אמון יכול לתת להם מענה, אך לפי ההתרשמות שלי מדבריך, ההמוסד בו היא לומדת המוסד הוא גדול או שאין לו את הכלים והיכולת לעבוד ברמה האישית עם מי שלא צועדת בתלם, לרוב הסמינרים והתיכונים של היום יש טווח מסוים של יכולת הכלה, ומה שלא בטווח ההכלה, עצוב וכואב, אך נדחה החוצה, וכמו שביה"ס אמר, הוא מכיר באישיותה הערכית ומידותיה הטובות של בתכם, אך כנראה לא מסוגל להכיל או לטפל. ההסבר אינו מצדיק את העובדה הזו, רק מנסה להסביר מתוך הכרות כואבת מבפנים את הגישה (המקוממת אולי) של ביה"ס.

את שואלת ברמה המעשית, מה ניתן לעשות ויש צורך לעשות…

הייתי מציעה לך מס' הצעות מעשיות:

ראשית היה כדאי לעשות ככל שניתן כדי לגרום לביה"ס להסכים להשאיר אותה לשנה נוספת, כדי שביה"ס יוכל לחזור בו מהחלטתו כדאי לחשוב על דברים שיהוו סוג של ערובה שמבטיחה שינוי והתקדמות- יצירת קשר עם מישהו מהצוות (עדיף)/או  אדם חיצוני שמקובל על ביה"ס שיכול להתחייב להיות בקשר קרוב עם הבת ולנסות להשפיע עליה. לנסות לבדוק האם הבת מוכנה לקבל על עצמה שינוי קטן ולשתף בו את ביה"ס ולהראות נכונות ללכת בתלם. בשיחות עם ביה"ס, למרות הקושי והתרעומת, עדיף לנסות להישאר להיות במקום מקבל ורך עד כמה שניתן, כי אם הויכוח הולך למקום של כעס ותרעומת על ביה"ס, הסיכויים שביה"ס "ירד מהעץ" יקטנו.

כמו"כ כל פניה לרב/ אישיות מוכרת ואכפתית מהקהילה שינסה לפנות לביה"ס אך גם תהיה לו אמירה של צעד שאתם ובתכם עשיתם כדי להבטיח שינוי, ולמנוע השפעה שלילית, יכולה להועיל.

אם הנסיון לחזור לביה"ס לא הצליח ונתקלתם בסירוב, יש אפשרות שלפניה לקב"ס/ מפקחת ביה"ס אך עם כמה הסתייגויות: אני לא יודעת מהיכן אתם בארץ ומיהו הקב"ס/ית שאחראי על ביה"ס, לקב"ס יש כח חוקי לבקש מביה"ס להשאיר את הילדה, אך היעילות של העבודה והתקשורת המיטבית עם ביה"ס משתנה מקב"ס לקב"ס, אם ברצונכם שבתכם תמשיך ללמוד יהיה חבל שביה"ס יחווה את הפניה לקב"ס כאיום וצעד כוחני, לכן כדאי לברר מיהו הקב"ס באיזור המגורים שלכם והאם התערבותו יכולה להיות יעילה.

ההשתדלויות האלה חשובות, כי שנת לימודים נוספת במסגרת טובה ושומרת, בודאי תשפיע לטובה על בתכם, אפילו אם רק כלפי חוץ, היא תנסה להוכיח את עצמה ולהיראות בסדר, הלימודים בכיתה י"ב בדרך כלל תובעניים ודורשים השקעה, דבר שטוב שיבוא על חשבון עיסוקים פחות טובים, הגיל והזמן עושים את שלהם, והשנה יכולה להביא לשינויים מבורכים.

אך חשוב לדעת, אם למרות הנסיונות שלכם לא הצלחתם להחזיר אותה לביה"ס, לא נסתם הגולל על התקווה לשינוי!. ישנן מסגרות נוספות להשלמת בגרויות ללימודים גם לבנות שהועזבו מביה"ס אחרי י"ב, ללימודי מקצוע או השתלבות במסגרות המשך ששם יש השגחה רוחנית והצבת גבולות. ישנם אנשי חינוך שיוכלו לעמוד לצדכם ולצידה ולתמוך ולייעץ.. בשורה התחתונה בכל מצב שהוא יש פתרונות שונים והצלחות שהוכחו לשמור על הילדה במסגרת, לימודית או רוחנית ולנסות לעזור לה לשמור על עצמה ככל האפשר.

אתם עשו ככל שתוכלו, והקב"ה השותף השלישי באחריות על בתכם יעזור לכם לשמור על האוצר שהפקיד בידיכם. תפילות וסיעתא דשמיא דרושות בכל מקרה, בכל מקום ובכל מצב- אתכם בתפילה…

הערה חשובה נוספת- לא התייחסתי לעובדה שציינת- היותכם בעלי תשובה כבר 15 שנה. אשריכם שזכיתם, הצעד מעורר הערכה רבה, ומעצים במידה מסוימת את הקושי שאתם חשים כעת, עשיתם צעד משמעותי כ"כ וזוהי התגובה שאתם זוכים לה מבפנים, ואתם עדים להתנהלות שיכולה להיראות לא ממש נכונה, ערכית או "לשם שמים". אני מאמינה שלא קל ממקום כזה לראות התנהלות כזו, אני אמנם לא באה מרקע דומה, אך אני זוכרת שבאחת הפעמים כשנכחתי בהתנהלות מאד לא הגונה של קבוצת אנשים שהיוו עבורי סמל ודוגמא לאנשים ישרי דרך בדרך עבודתם ואורח חייהם והדבר קצת ערער לי את תחושת היציבות, אמרה לי חברה משפט יפה בשם מורה שלה שתמיד הייתה אומרת: "אנחנו לא לומדים יהודים, אנחנו לומדים יהדות" אנחנו לומדים לעבוד את הקב"ה ולעשות את רצונו בדרך הטובה ביותר, בתמימות, אל אף ולמרות שיתכן שכל מיני הנהגות סביבנו יראו לנו עקומים או לא נכונים- "ישרִים דַרכי ה' …צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם"…

אוסיף ואומר, שכיועצת חינוכית בתיכון גדול בי-ם נתקלתי במצבים דומים, ואוכל לנסות להמליץ על אנשים שיכולים לעזור, או מסגרות אפשרויות באיזור במידת הצורך.

בתפילה להרבה סיעתא דשמיא ורוב נחת!

ובהערכה גדולה-

חנה

[email protected]