שלום לך שואל יקר

אני מצטער שהתמהמהתי עם התשובה זמן כה רב

אני אפילו מקווה בסתר ליבי שהתשובה שלי כבר לא רלוונטית יען מצאת בעצמך את הדרך להתקרב לאשתך – שכפי שניכר מבין השורות אתה אוהב מאוד והיא חשובה לך. פעמים רבות עצם הרצון לפתור דברים, עצם הנכונות להשקיע ואפילו לכתוב שאלה בנושא – מהווה חצי דרך לתשובה.

בכל מקרה במידה ולא, אתה מתאר חוסר הסכמה כרוני ביניכם. חוסר הסכמה שגורר אתכם למריבות תכופות וממושכות. ובהמשך אתה מציב לעצמך שלושה יעדים: הרצון להתאמץ יותר אחד לקראת השני, בשביל לחיות יותר טוב, ולגדל את ילדנו באותו קו.

ניתן להתייחס לבעיה שאתה מתאר במספר רבדים:

א הצפייה לסימביוזה והתאמה. חז”ל מדברים במקומות רבים על המורכבות והפלא של מוסד הזוגיות, שבו שני בני אדם עם דעות שונות מחשבות שונות ורצונות שונים נכנסים למסגרת האינטימית והצפופה של חיי זוגיות. חז”ל נדרשו לא פעם לפסוק מתוך ספר תהילים “אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה

מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת” לתאר מציאות מורכבת ותובענית זו, של יחידים שונים שמתכנסים בבית אחד ובהקשר מסוים מחויבים לגמרי לקשר – מעין אסירים.

ההתמודדות הזו איננה צריכה להפחיד אותנו, זהו אחד מהאתגרים הקסומים והמאחדים בזוגיות. במידה ואדם חושב שבן או בת זוגו חייבים לחשוב כמוהו, שזהו סימן לזוגיות טובה נאמנות או התאמה. הוא יכול להיבהל כשהמציאות טופחת על פני, אולם אם אדם מקבל את הנפרדות של בן זוגו, את דעותיו ורצונותיו. הוא יכול להכיל את השוני בתפיסות העולם. הכבוד שאדם נותן לדעותיו ואישיותו של בן הזוג בונה מעצמו את הכבוד ההדדי כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, מרגיע את בן הזוג ועוזר לו לנסות כן לאמץ ולבחון את דעותיו של בן הזוג.

כלומר באופן מפתיע – דווקא מתן כבוד לדעה השונה מביאה בסופו של דבר לקרבה. הן בגלל הכבוד והפגנת האהבה שבמעשה זה, והן בגלל שזה מייתר את הצורך של בן הזוג לשמור להאבק ולהלחם על דעותיו. מה שמאפשר לו כן לפנות להתקרב ולבחון את דעות בן הזוג השני.

השאלה מה עושים בפועל כשנתקלים במחלוקת משמעותית שאינה נשארת ברמת המחשבות והדעות אלה מייצרת נורמות התנהגות ספציפית.

הייתי מציע בקצרה כמה דרכים ורעיונות להתמודדות במקרים אלו.

א, לדבר, לדבר, לדבר. ברוגע, במתינות בשלווה להקשיב הרבה ולהגיד מעט. להשקיע הרבה זמן ומחשבה על איפה לערוך שיחות אלו – ומתי. לנסות להבין האם אפשר למצוא הסדר שישביע את רצון שני הצדדים וכו’.

ב, עשה לך רב. דמות חכמה בעלת ניסיון חיים, שכל ישר, ומידות טובות שמוסכמת על שניכם יכולה להיות פתרון מצוין במצבים אלו. זוהי המלצה קדומה מאוד – של המשנה באבות, לא שלי.

ג, אשתמש בציטוט מתוך השאלה שלך, אתה רוצה לחיות חיים טובים. זה המטרה של כולנו, ולפעמים מה שצריך זה רק להיות כלכלי ולערוך חישובי רווח והפסד, מה יגרום לי להרגיש יותר טוב וחיות טוב יותר לנצח במלחמה להוביל את דעתי במחיר מריבה מרחק וכאב. או לוותר לחיות בהרמוניה וקירבה?

ד, וזה דבר חשוב מאוד שמעט אנשים מכירים – אסרטיביות. לא כל הצבת גבולות ועמידה על רצונותיו של אדם חייבת להיות מאבק. כשאדם בטוח בהחלטתו ורצונותיו, ומביע אותם בשקט בעצמה ובסמכות נחסכות בדרך כלל הרבה מריבות ואנשים מכבדים ומקבלים אותו, זוהי אומנות שלמה שאי אפשר כמובן ללמוד על רגל אחת. אני רק מעלה כיוון להתפתחות אישית. מותר בהחלט שיהיו לבן אדם קווים אדומים וגבולות שהוא לא חוצה, ככל שאדם מרגיש נח יותר עם הרצונות שלו והכבוד שהוא מעניק להם כך בני אדם אחרים. אולי תתפלא לגלות שהרבה מריבות יוכלו להיחסך עם מעט אסרטיביות.

אתה מסיים עם אמירה על חינוך ילדים, כמובן שלא פירטת במה מדובר ולכן לא אוכל להשיב, אולם אני מקווה שתמצא בדברים מענה ותשובה גם לסעיף זה.

אשמח להמשיך ולהתכתב בנושא – ככל שידרש

נתנאל