שלום וברכה לשואלת!

שאלתך נוגעת לליבי. הגעתי משם… גדלתי במשפחה חשובה (כן, לא רק בציבור החרדי יש משפחות חשובות…). סבא שלי היה אחד הרבנים הגדולים של הציונות הדתית, מייסד וראש ישיבות בני עקיבא, ואף זכה לכינוי ‘אבי דור הכיפות הסרוגות’. למרות זאת, בחרתי לעצמי מסלול אחר ומגיל צעיר אני משתייך לחברה החרדית. עכשיו את בוודאי מבינה כי לא לחינם הופנתה שאלתך אליי. אנסה להיות לך לעזר כמידת יכולתי.

ראשית, השאלה שלך טובה. מהי שאלה טובה? כשאדם מזהה קושי, אומר בקול מה קשה לו, ומוכן לשנות את חייו על פי התשובה (שהוא ימצא בעצמו או בעזרת אחרים) – הרי זו שאלה טובה. את ראויה לכל הכבוד והערכה על היכולת לזהות את המשיכה שלך למגזר אחר, ועל האומץ להעלות את הנושא על הכתב מתוך רצון כנה לבירור אמיתי.

את זמן ארוך בשידוכים, נפגשת עם הרבה בחורים – בטח זה לא קל, תקופה ארוכה של חיפוש, שמתגלה לך גם כחיפוש זהות שלך עצמך. את מוצאת בבחורים הללו ‘מראה’ שמציגה לך את עצמך. אם הוא מדבר בצורה מסויימת ואני איני מבינה את שפתו ומתחברת לדבריו, אני לומדת שאני אחרת, אז מי אני? החיפוש הזה הוא מיוחד, ומפעים, וטוב. אל תחששי ממנו.

מצד שני את פוגשת את קרובי משפחתך הדתיים לאומיים ואת מתחברת למגזר שלהן עד כדי הערצה. כאן אני עוצר לרגע ושואל אותך: האם את מוצאת איתן שפה משותפת? כלומר, מרחוק החיים שלהן נראים לך טובים, אבל מדובר רק בהתרשמות מרחוק או שהגעת למסקנה זו מתוך שיחות מעמיקות?

כתבת שאת רוצה חיים וזוגיות כמו שלהן – מה ראית בחיים ובזוגיות שלהן שכ”כ מוצא חן בעינייך? בסוף דברייך כתבת שאת מדמיינת בחור צבעוני – האם ניתן להסיק מכאן שזה מה שמצא חן בעינייך: הצבעוניות?

אני שואל שאלות ומנסה להבין מה עומד מאחורי דברייך. איני מבקר אותך ואיני שואף להוכיח לך את עליונותו של הציבור החרדי לעומת הציבור הדתי-לאומי, ולו בגלל שאיני סבור שיש ציבור שיש לו עליונות על פני ציבור אחר. כלומר, בין בני אדם אפשר להשוות ולומר שיש אדם גדול ויש אדם קטן, אבל בין ציבורים אין לזה מקום, משום שציבור הוא מרחב בו אנשים חיים, יש כאלו שציבור זה מתאים עבורם ויש שהציבור השני מתאים להם יותר. האם יתכן לומר שהציבור הדתי-לאומי זו תקלה בבריאה?! שהציבור החרדי הוא הציבור של הקב”ה ו”הם” טועים? היתכן לומר משפטים כגון “מילא הציבור החילוני אינו מאמין בתורה ומצוות, אבל הציבור הדתי הולך בדרך עקומה, וזה הכי גרוע”?! לא המצאתי את הדיבורים האלו היום, שמעתי אותם רבות. כשאני שומע מישהו מתחיל משפט: “הטעות של המזרוחניקים היא…” תיכף נסתמות אוזניי משמוע, ומתחשק לי לספר לו על כמה טעויות של הציבור החרדי… לדעתו מאות-אלפי אנשים טועים, ורק הוא יודע מה טוב ונכון באמת…

תוך כדי כתיבה קיבלתי קטע טוב, מתאים לנידון דידן: חסיד אחד הגיע לגן-עדן. אמרו לו: לך לחדר 9. שים לב כשאתה הולך במסדרון, שמור על שקט ליד חדר מס’ 2. אוקיי, הולך בשקט, נכנס לחדר שלו. אחריו מגיע בעל-תשובה. אומרים לו: חדר 7, שים לב להיות בשקט ליד חדר 2. אין בעיה. מגיע מזרוחניק. אומרים לו: חדר 5, שים לב להיות בשקט ליד חדר 2. בחצות ליל כולם יוצאים מן החדרים לאולם הגדול בו נהנים מזיו השכינה. נפגשים החסיד, הבעל-תשובה והמזרוחניק, ובפיהם שאלה אחת לבי”ד של מעלה: למה צריך להיות בשקט ליד חדר 2? אומרים להם: בחדר 2 נמצא ליטאי, הוא חושב שרק הוא בגן-עדן…

טוב, הגענו למסקנה שלא רק הליטאי עתיד להימצא בגן-עדן, אלא כל אחד מאלו המרכיבים את הפסיפס המפואר: עולמו של הקב”ה. אז למה לא להיות דתית-לאומית או לפחות חרדית-לאומית? נתחיל מזה שאין בעיה עקרונית בזה, השאלה היא האם זה מתאים לך.

התעלמת לחלוטין מהפן ההשקפתי של העניין: מהי הגישה שלך למדינת ישראל? האם את סבורה שארץ ישראל זה ערך עליון המקביל לערך קיום התורה בשלימות? (איני יודע אם נכון לומר שהציבור הדתי-לאומי מאמין במשפט הזה, אבל זה הרושם שאני מקבל, בהכללה גסה). האם את מאמינה בפתיחות תרבותית על אף שהדבר עלול לפגום בשמרנות היהודית שהגנה על עמנו משך כל הדורות? (כאן דווקא איני סבור שמדובר בהכללה, אלא ברעיון שציבור זה מדבר עליו בגלוי, ועם זאת אני מרשה לעצמי לרמוז שיש בליבי ביקורת על כך).

איני יודע אם את עתידה להשיב לדבריי אלו, ולכן אני נאלץ לשער את התשובות שלך. אם אמנם את מאמינה בערכים הנ”ל עפ”י השקפת העולם הדתית-לאומית אז היה מקום לבחון את האפשרות שלך להצטרף לציבור הזה, ובכלל זה לקחת בחשבון את ההתמודדויות הצפויות לך: קושי גדול במציאת בחור מתאים (אולי את תרצי בו, אבל הוא לא ירצה בך); דחיה חברתית (את שונה, לא יעזור כלום); משברים צפויים (את עלולה לפגוש חברה מהסמינר, ולפתע להתחרט על הכל, כשאת גרה במושב בהר חברון ומגדלת 4 קטנטנים); למצוא את עצמך דתיה חזקה כשילדייך חלשים ביותר (הדור השני בציבור הדתי הרבה פחות צפוי מהדור השני אצלנו. כמובן יש בכך גם מעלות, אבל בעיקר חסרונות…); ועוד. אגב, נקודה למחשבה: העתיד צופן בחובו קשיים. אם עשית שינוי מהותי בחייך את צפויה להשליך את הקשיים על השינוי, להישבר ולהתייאש. אם לא – יתכן שיהיה לך יותר כוח להתמודד איתם.

מבלי משים דבריי נוטים לכך שכדאי לך שלא לעשות את השינוי הזה. עד כה הצעתי את דעתי מתוך הנחה שאת אכן מסכימה עם השקפות העולם הנ”ל. ואולם, אני מניח שאינך מחזיקה מהן, אלא בסה”כ נמשכת לצורת החיים המשוחררת יותר של הציבור הדתי. זו כמובן משיכה מובנת בהחלט. לא קל לחיות בציבור החרדי, בעיקר למי שאוהב פתיחות ורעננות.

מצד אחד המשיכה שלך היא לציבור הדתי-לאומי, ומצד שני מבחינה מעשית את כותבת שהיית רוצה להיות חרדית-לאומית. לכאורה זה נובע מחמת חילוקי ההשקפה הנ”ל. אינך מתחברת להשקפת עולמם כפי שהיא אלא את רוצה להיות במקום טוב באמצע: בציבור החרדי-לאומי. האם יש ציבור כזה? כן, אני יודע שיש חרדים-לאומיים, ואפילו יש כמה מוסדות חינוך שפונים לקהל הזה, אבל עדיין קשה לומר שמדובר בציבור שאפשר להשתייך אליו. בידך להעתיק לעצמך מאפיינים שאת מוצאת בהם, אבל לשם כך אינך צריכה להחליף את זהותך.

את כותבת: “. אני בחורה בגיל השידוכים חרדית נפגשת כבר הרבה זמן… ומרגישה שזה לא זה…

אני יושבת עם בחורים מהמגזר שלי בפגישות עוד פגישה ועוד פגישה וזה לא זה..

לא מוצאת שפה משותפת לא בהשקפה… למרות שזו ההשקפה שאני חונכתי עליה”..בדברייך את יוצרת הקבלה בין העובדה שלא מצאת שפה משותפת עם הרבה בחורים, לכך שאת מתחברת לציבור הדתי-לאומי. כלומר, הגעת למסקנה שהסיבה שמחמתה אינך מוצאת שפה משותפת עם הבחורים היא בשל כך שאת מתחברת לציבור אחר. האם את משוכנעת שההנחה הזו נכונה?

מצוי הדבר שלאדם יש קושי בעניין אחד ורצון בעניין אחר, והוא תולה את הקושי ברצון, דהיינו, לו רק רצוני היה מתמלא שוב לא היה לי שום קושי. אולי את לא מוצאת שפה משותפת עם הבחורים פשוט מפני שעוד לא פגשת את הבחור המיועד? הלא את רוצה להתחתן רק עם אחד. אולי את לא מוצאת שפה משותפת, פשוט כי אי אפשר למצוא איתך שפה משותפת, כשאת אינך סגורה על עצמך? וזו כמובן סיבה טובה, כי זה אומר שאת צריכה לבחון עם עצמך איך את רוצה לחיות כאן, וזה הזמן הטוב ביותר לעשות זאת, לפני הנישואין.

את מרגישה חיבור והערצה למגזר הזה. האמנם?! לאיזה מגזר בדיוק? במגזר הדתי-לאומי יש לא מעט תתי-מגזר, וכשם שאלו שאינם חרדים מתקשים להבדיל בין תתי-המגזר המרובים בציבור החרדי (ליטאים ישיבתיים, ליטאים בעלי-בתים, חסידי גור, חסידי תולדות-אהרון, חסידים אחרים, בעלי-תשובה, חבדניקים, וכן הלאה), כך את בוודאי מתקשה להכיר בהבדלים שיש אצלם.

החידוש המדהים הוא שגם בתוך הציבור הדתי יש קושי להבדיל בין תתי-המגזר, עד כדי כך שבן להורים דתיים-תורניים מרגיש בנוח (מידי בנוח) להיות דתי-לייט. וכבר הערתי על כך שאת עשויה למצוא את עצמך עם ילדים הרבה פחות יראי שמים ממך. נכון, גם בציבור החרדי זה יכול לקרות, אבל זה הרבה פחות צפוי והרבה פחות טבעי מאשר בציבור הדתי (שם – אגב – קיימת גם תופעה הפוכה, שיותר נדירה אצלנו, שההורים חלשים והבן חזק מאוד).

נקודה נוספת למחשבה: האם אינך יכולה לקנות לעצמך את אותם ערכים שמוצאים חן בעינייך אצלם? אי אפשר להיות חרדית פתוחה? (אין כוונתי לקלות ראש אלא לפתיחות תרבותית). האם אינך יכולה להיות צבעונית? הביטי סביבך וראי הרבה נשים חרדיות שיודעות להתלבש בצורה מגוונת ועדכנית, שלא בהתאם למסורת החרדית דווקא. כמובן אין כוונתך רק לצבעוניות הלבוש, אבל אם רק תפקחי עיניים תגלי שלא הכל שחור-ולבן בציבור שלנו. ואם יורשה לי אגלה את אוזנך שעולמם של הנשואים פתוח הרבה יותר מאלו של הרווקיםות. שוב אין את החשש המקנן כל העת פן חלילה נסור מן הדרך לפתע פתאום, כבר אין משגיח או מנהלת סמינר שיושב על הראש, וכצפוי הכל נראה אחרת. כשתהיי שם תרגישי הרבה יותר בנוח להיות את.

לאן להמשיך מכאן? את שואלת. אם תהיי פרקטית, אז מכיוון שאינך בטוחה דייך שמהלך זה נכון עבורך, אינך משוכנעת לחלוטין שזה מה שבורא-עולם רוצה ממך, אינך יודעת בוודאות שהבית שתבני יהיה כרצונך, ההורים שלך לא יתנו יד למהלך ועשויים גם להתנגד לו בתקיפות – נראה שיותר יהיה נכון עבורך למצוא את עצמך מחדש בתוך המרחב החרדי. אני מדייק בלשוני, את לא חייבת להיות במגזר החרדי, את בסה”כ חיה במרחב הזה, משום שהוא מאפשר לך את קיום שאיפותייך בצורה מיטבית, לאו דווקא מפני שאת מאמינה בו. בדיוק עסקתי לאחרונה בהגדרה מדוייקת של הציבור החרדי, וזה מה שאחד מחבריי הציע: “החרדיות היא פונקציה לשימור הזהות היהודית בעת המודרנית”; איך זה? מהרב פייבלזון שליט”א שמעתי הגדרה דומה במילה אחת: “אסטרטגיה”. ובדרך צחות אמר מורי חמי שליט”א שהחרדיות היא: “הרע במיעוטו”…

קחי את הזמן. את אמנם זמן ארוך בשידוכים, זמן ארוך ומייגע, אבל נראה שהדרך הארוכה הזו קירבה אותך ליעד: מציאת ה”אני” שלך וחיפוש דרכך המיוחדת בעולמו של הקב”ה. נסי לגבש לעצמך השקפת עולם כנה ובריאה התואמת למידותייך. במקביל תנסי לכוון את הסובבים אותך לכך שאת מחפשת בחור “חושב” (אולי לא כדאי להשתמש במילה “פתוח” שעלולה להתפרש בצורה שלילית), כזה שלא הולך בעדר אלא מתבונן בדרכיו, תתפלאי: יש כאלו!

אני מברך אותך שתצליחי במסע המיוחד שלך, תשמשי בכוח המופלא שניחנת בו, המאפשר לך לפקוח עיניים ולרצות חיים טובים ונכונים יותר, ותמצאי בקרוב את האיש המתאים לך, כזה שידע להעריך את אופייך המתבונן, ותבנו יחד בית מלא אור ושמחה.

בברכה מרובה,

אביאל.

אם תרצי לדון עוד בעניין אנא פני ל’אקשיבה’ באמצעות המייל: ‏akshiva.mn@gmail.com, ופנייתך תועבר אליי.