בס”ד

“להגיע למצב ששום דבר לא מעניין ועושים הכל למען ה’“

שלום לך שואלת יקרה,

מהרקע האישי שאת מתארת אני לומדת שגדלת בקיבוץ על ערכיו ואת דרך קיום המצוות חקרת ולמדת בעצמך. עובדה זו מעידה על עומק מחשבתי ואומץ גדול. אומץ להישיר מבט אל תגליות חדשות, ואומץ להחליף ערכים שגדלת עליהם, בערכים אחרים מחייבים.

מתוך העומק והאומץ הזה את בוחרת להגיע למדרגה הגבוה ביותר של עבודת ה’, לעשות את כל הפעולות בעולם הזה, למען שמו. אשרייך, אשרייך. זו תכלית עבודת האדם בעולם, ופסגת השאיפות של ענקי הרוח של האומה היהודית.

אני אישית מכירה בעצמי רק רגעים מעטים כאלה במהלך היממה, השבוע או השנה בהם אני חשה לרגעים את התחושה שאת מתארת, וגם אז, ההרגשה תלויה וקשורה לאירוע מסוים, למשימה אחת מתוך מכלול חיים… ואת רוצה לפעול את כל פעולותייך מתוך מכוונות והנעה פנימית למען ה’.

כדי לנסות לענות על משאלתך בואי ננסה להבין יחד שתי שאלות הנגזרות ממשאלתך:

מדוע בכלל את רוצה להגיע למצב של הכול למען ה’?

האם ומדוע המשאלה גדולה ומורכבת ליישום בחיים טבעיים בעולם הזה?

כדי להבין אותך כאדם המנסה להגיע לדרגת הכל למען ה’, אני צריכה מעט להכיר אותך. מהמעט שתיארת אני מבינה שגילית את דרך האמת בכוחות עצמך, והגילוי האלוקי, ממלא את כל כולך, כפי שקרה לאברהם אבינו כשגילה שיש מלך לבירה. גם את, נסערת מהגילוי ומנסה שהוא יהיה המניע לכל פעולותייך. בדקי עם עצמך אם השערתי נכונה אם לאו. ואולי, למרות הגילוי, את עדין חשה שאת חיה חיים טבעיים, שיש בהם רצונות, תקוות, מאוויים, ועוד שאיפות שלא כולן עולות בקנה אחד (לדעתך) עם הכל למען ה’, אלא שיש בהם גם תועלת גשמית לך, אולי? מי אמר שזה רע? ואולי זה רצון ה’ בעולם, שנחיה חיים טבעיים, עם הכלים הגשמים שהוא ברא בעולם, ונשתמש בכל הטוב, ונרגיש נוח עם עצמנו, ומתוך ההרגשה הנוחה הזו נעבוד אותו באמצעות קיום מצוותיו? אולי?

מתוך מה שכתבתי לעיל, ניתן גם להסביר את השאלה השנייה שהעליתי, והעלית את, על מורכבות יישום הרצון של הכל למען ה’ מבלי לרצות שום דבר אחר.

כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם בעולם, הוא ברא אותו מוקף בגנים, שדות, פרות, תענוגות ויופי. ה’ לא חסך בעולם דברי הנאה, מדוע?

כדי שהאדם יחיה במקום נאה, מתוך כך יהיה לו קל להתענג על ה’.

אבל, לאחר שחטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת, לאחר שהתענג על האסור, הוטבע בכולנו היצר הרע, שמכוון אותנו גם לתענוגות שעלולות להסיט אותנו מעיקר החיים של קיום תורה ומצוות.

אינני נוהגת לקרוא או ללמוד קבלה אבל התגלגל לידי באור של בעל הסולם על עבודת ה’ של האדם בעולם. וראי זה פלא בעל הסולם מתייחס לשתי השאלות שהעלינו.

בעל הסולם אומר כי כל היקום הוא הקב”ה. ה’ יתברך זה החוק הכללי, זה התנאי הכללי של כל המציאות. זה לא איזו חס ושלום, אישיות. הקב”ה זה הטבע כולו, המערכת כולה ואנחנו בתוך המערכת. אז אם אנחנו פועלים למען החוק הכללי של המערכת, זה נקרא למען ה’.

אם מאמינים שכל מה שנברא הוא מכוח אלוקותו ואם משתמשים בבריאה לפי חוקי התורה של סור מרע ועשה טוב, בעצם מודים באלוקות, ומתנהגים למענו.

הסבר “פשוט” זה עשוי להקל מאוד על ייסורי הנפש והחרדה שאולי הפעולות הטבעיות היום יומיות מרחיקות אותנו מעשיה למען ה’. לפי בעל הסולם כל מה שאנו משתמשים ביקום ומודים באלוקות ה’ עליו, הוא למען ה’.

בנוסף, מביא בעל הסולם דוגמא את מצוות: “ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך” כאשר אדם מכניע רצונותיו וחושב בטובת זולתו, ואוהב את זולתו מכוח מצוות ואהבת לרעך כמוך, הוא מודה באלוקות ה’ ומודה שכל מעשיו הם למען שמו.

ועוד ממשיך בעל הסולם ומלמד מפרשת ניצבים:

“אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקווה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו … היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות להאמין בה’. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו.

.. וזה שכתוב “אתם נצבים היום כולכם”. היינו, כל הפרטים שעבר עליכם, היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים פחות מגדלות, אתם לוקחים את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון ה’ ..

היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה חושב שנמצא במצב הגדלות. אז “ה’ אלקיך כרת עמך היום”.

זאת אומרת, שאז ה’ כורת עמו ברית. היינו דווקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא “כניעה ללא תנאי”, אז הקב”ה כורת עמו ברית.”

לפי בעל הסולם, ההצהרה הכנה שלך לעשות הכל למען ה’ תיושם בשתי דרכים:

האחת, שימוש בעולמו של הקב”ה מתוך הכרה ואמונה שכל העולם הוא יצירת אלוקית.

והשנייה היא עצם ההצהרה שאת רוצה לעשות למען ה’, ההצהרה, היא כריתת ברית הדדית בינך ובין בוראך. המציאות שהכתבת לעצמך כדרך חיים באמצעותך משאלת, היא הברית, והיא גם מפת הדרכים.

בזכותך שואלת יקרה, יצאתי גם אני ממצב של חרדה וחשש שאין סיכוי למימוש המשאלה למצב של מציאות אפשרית.

מעתה את יכולה להיות רגועה יותר, ובטוחה יותר בעצמך שאת עושה הכול למענו. יצאנו ממצב של פחד קושי וחרדה של משאלה בלתי מציאותית, אל מצב של עבודת ה’ כחלק אינטגרלי מהטבעיות של חיינו, הרצופים באמונה ש- ה’ הוא הכלל והחוק של העולם ומרכיביו, ואנו כמקבלים אלוקותו ללא תנאי כהצהרה. שתי אמונות שהן אבני הדרך וגם אבני הבניין של החיים למען שמו.

אשריך שזיכית אותי לברר עם עצמי את הנושא,

אשמח לענות לך (ולי) על שאלות נוספות,

חיים שמחים ומאושרים לך

תקוה

tikvao@actcom.net.il