שלום לך,

להתמודדות עם אתגרים ישנם ארבעה שלבים. השלב הראשון הוא הזיהוי וההבנה שיש כאן בכלל בעיה (יש אנשים שנמצאים בצרה צרורה ואינם אפילו מודעים לכך שהם בבעיה). השלב השני הוא רצון, החלטה חזקה ונכונות להכנס לתהליך התמודדות עם הבעיה. השלישי הוא מציאת דרכי ההתמודדות הנכונים והרביעי הוא ההתמודדות עצמה. את הצעדים הראשונים בכיוון הנכון כבר עשית – הבנת שיש כאן אתגר שדורש התייחסות, ואתה מבקש למצוא את הדרך להתמודדות. זה כבר יותר ממה שרבים אחרים עושים וראוי להערכה גדולה.

אבקש לשוב ולהדגיש את החשיבות המכרעת לשלב ההחלטה להתמודד עם האתגר. אם יש החלטה נחרצת ונכונות להשקיע ולעבוד הרי שהדרך כבר תמצא, ומצד שני אם ההחלטה איננה ברורה דיה, הרי שלא יעזור להתוות דרך מכיוון שההליכה בה תושבת כאשר היא תפגוש את המהמורות שמשוקעות בה. החלטה בהירה ונחרצת היא תנאי ראשון.

כאדם שעומד בפני מצב דומה לשלך, אני מוצא שעם הזמן ההחלטה לשמר את אורח החיים שלי הולכת ומתחזקת. אינני מאלה הבזים לאורח חייהם של אנשים אחרים, אך כאשר אני מסתכל על החברה שאיננה שומרת מצוות אינני יכול שלא להודות לקב”ה על שלא שם חלקי עמהם. ילדים שמבלים מול מדיה דיגיטלית 4-7 שעות ביום, מבוגרים שצופים באדיקות בתכניות טלוויזיה אינפנטיליות, הדרדרות ביציבות המשפחה, הסרת גבולות וחסמים מוסריים, סמכות הורית שמתפוגגת והולכת ועוד בעיות. רק השבת חשבתי לעצמי כמה שולחן השבת הוא ארוע מיוחד בו בני המשפחה נפגשים, שרים זמירות, מדברים על פרשת השבוע כמו גם על ענייני חולין, וכל זה בלי שום הפרעות. אין בעל הנס מכיר בניסו.

שלא נתבלבל – גם החברה החרדית לוקה בבעיות רבות ויש דברים שאנחנו יכולים ללמוד מאחרים, אבל מה נעשה שהעולם שלנו איננו בר סלטים בו אתה יכול להרכיב לך סלט כראות עיניך, ליטול מעט מכאן, מעט משם ולבנות לך תוכנית מותאמת אישית. העולם דומה יותר למדף עם סנדוויצ’ים ארוזים מראש. לא תמיד תמצא בדיוק מה שהיית מכין בעצמך, אבל תקח את הסנדוויץ’ שהכי מתאים לך ותחפש דרך להשלים את החסר. אנו יצורים חברתיים בעלי תחושת השתייכות וזקוקים לסביבה תומכת. כאשר אני מסתכל על אורחות החיים המאפיינות ציבורים שונים, אני מודה לקב”ה על חלקי, לא מתעלם מהבעיות ומחפש דרכים להשלים את החסר.

יש הרואים את הבעייתיות בקשר הדוק עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בחשש שמא נלמד מהם דרכי התנהגות, שפה, צורת לבוש ותחומי עניין. לא אומר שזהו חשש שוא, אך לטעמי זה החשש הקטן יחסית. החשש הגדול יותר הוא עצם השהייה באטמוספירה שכוללת מרכיבים זרים, דעות, השקפות וערכים ששונים, ולעיתים נוגדים, את העולם שאתה חלק ממנו ושאתה חפץ להשאר בו. האוירה הזו משפיעה עלינו בלי שאנו אפילו שמים לב, ומה שמקשה עוד יותר היא העובדה שהאנשים הללו אינם גויים מגושמים וערלי לב אלא אנשים ערכיים, נעימים והגונים ושהמשותף בינינו אולי רב על המפריד. הקירבה הזו מערפלת הבדלים ומטשטשת את קווי המתאר שחוצצים בין הנכון ללא נכון וגורמת לנו להגיע למקומות שלא היינו חושבים שנגיע אליהם.

כאשר אדם נלכד בכוח המשיכה של התרבות הכללית הרי שהמסה העודפת שלה תגרום לנו לחוג סביבה, להתקרב אליה יותר ויותר עד כדי התמזגות. אם זה לא מפריע לנו אז בסדר, אבל אם אנחנו לא רוצים בזה אז שלא נשלה את עצמנו שזה לא יקרה. אדם שספינת חייו שטה על זרמי המים יכול אולי להסתמך עליהם שיביאו אותו ליעדו ללא השקעה יתירה מצידו, אבל מי ששט נגד הזרם חייב להצטייד במנוע חזק ובמערכת היגוי משוכללת. ללא עוגנים כבדים וללא השקעת אנרגיה, לא די רק שהוא לא יצליח להתקדם אלא גם במקומו הוא לא יצליח להשאר.

בדיונים שונים העוסקים בדרכי החינוך של החברה החרדית אני שומע לפעמים טענה שנשמעת על פניה מאד הגיונית: “אם אתם כל כך בטוחים בדרככם, מדוע אינכם מוכנים להחשף לתכנים אחרים ולתרבות שונה גם אם היא נוגדת את דרככם? האם החינוך שלכם חלש כל כך שכל הערכים שהוא מקנה יתנדפו כעשן ברגע שתחשפו למשהו אחר?” דברים כדרבנות. נשמע אידיאלי ומשכנע, אולם האמת היא שטבע האדם הוא להיות מושפע מסביבתו, והניסיון להציג את האדם כיצור מחושל שמסוגל לעמוד על דעתו ועל ערכיו כצור חלמיש בפני כל השפעה מבוסס על שילוב של נאיביות ושל שחצנות. אדם חכם מכיר במציאות הפשוטה שהיטיב להגדיר הרמב”ם בהלכות דעות: “דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו”, ומחפש דרכי התמודדות עם ההשפעות הללו.

אתה מבקש “טיפ מחץ” כיצד להתמודד, אבל אני אינני מכיר טיפ כזה. כמו התמודדויות אחרות גם זו בנויה ממרכיבים שונים ודורשת שילוב של אמצעים שונים. בני אדם שונים באופיים ומה שטוב לאחד לאו דווקא טוב לשני, אך אולי מה שכתבתי לעיל יכול להוות טיפ – לחזק את ההכרה בערך שמירת הזהות החרדית ואורח החיים שלך. דבר חשוב נוסף הוא לחזק את העוגנים. “סור מרע” לבד איננו מספיק כדי לשמר את יכולת העמידה שלנו מול השפעות אחרות אלא יש צורך גם ב”עשה טוב”. קביעת עיתים ללימוד תורה, יציקת תוכן לשבתות וכל פעולה אקטיבית אחרת שמייצרת תנועה לכיוון החיובי. זה חשוב לך וחשוב עבור משפחתך.

אני מאחל לך שתמצא את איזון הנכון בין המחוזות השונים שחייך נעים ביניהם.

בברכה,

גרשון