מאת:

התפרסם בתאריך:

01/12/2021

מתאמצת להיות עם רגשות חיוביים אבל זה לא הולך לי

שאלה מקטגוריה:

שלום.
אני לא יודעת מה לעשות ומבקשת את עזרתכם.
אני בת 21 וההורים שלי גרושים. בשנה האחרונה עברתי לגור עם סבתא שלי ואנחנו בקשר טוב. כשאבא שלי מגיע אליה לשבת לרוב אני חוזרת בית שלי רק לפעמים אני נשארת.
בגלל שאני מאוד אדם ביקורתי ושופט כלפי עצמי, זה גם היחס כלפי הסביבה ובמיוחד כלפי אנשים קרובים אליי. כשאני עם האחים או עם ההורים הפער בין מה שעובר לי בראש למה שאני משדרת כלפי חוץ הוא גדול. זו מלחמה ממש לסלק את המחשבות האלו בכל דרך אפשרית כמו לדון לכף זכות אבל זה לא הולך לי. ובפועל יוצא שאני עצבנית ובכלל לא נעימה לסביבה. מצד אחד הצער הזה גורם לי לחשוב אולי להתרחק מהם ? אבל מצד שני זו המשפחה שלי ואני לא יכולה לחיות במצב של כמו על אי בודד ללא חברה. בפועל מה שקורה זה שאני מרבה לקרוא ולשמוע בנושא ואיך להתמודד וכל פעם מנסה מחדש אבל זה לא הולך ומרגישה שזה רק נהיה גרוע יותר כי זה מזיק לי ההתנגשויות האלו. אני מאוד כועסת על עצמי ומאשימה. השאלה שלי אם בחיים צריך לעשות דברים בניגוד לרצון, האם יש לכך גבול? מהם המצבים יוצאי הדופן? עליי להישאר בשבת איתם למרות שיש לי הרבה ביקורת על אבא שלי ואני לא יכולה (מבחינת הלכתית) לשדר או לדבר על זה ולמרות שכל השבת אני במצב רוח לא טוב מאוד?

תשובה:

שלום יקרה. קראתי את שאלתך ולא יכולתי שלא להתפעל ממך. את מתמודדת עם מציאות חיים מורכבת ולא פשוטה, שבתוכה את משתדלת מאד לעבוד על מידותייך, לדון לכף זכות ולכבד הורים. כמה לא מובן מאליו!! את מתארת קונפליקט שיש לך בינך לבין עצמך לגבי הקשר עם משפחתך. מצד אחד חשוב לך לשמור על קשרי משפחה, ומאידך את מרגישה שזה גובה ממך מחיר יקר של מתח, עצבנות וחוסר שקט. את מנסה להתגבר ולהתמודד, אך מרגישה שהמצב הולך ומחמיר, ושואלת איך נכון לנהוג. ייתכן שאני טועה, אבל תרשי לי לשתף אותך, שכאשר קראתי את שאלתך מה שבלט לי מעבר לשאלה המוגדרת עצמה, היתה התחושה שאת לחוצה מעצם קיומם של רגשות שליליים כלפי בני המשפחה שלך. את מנסה להלחם בהם בכח, אבל כדרכם של רגשות, כשנלחמים בהם חזיתית, הם מחזירים מלחמה שערה. בואי נתבונן לרגע במעגל הזה: עולה בך רגש או מחשבה שלילית, את נבהלת ומנסה לסלק בכח באמצעות "טכניקות" שקראת או שמעת עליהן, הנסיון נכשל והמחשבות או הרגשות השליליים נשארים, את כועסת על עצמך בשל כך ונכנסת למעגל של מתחים ושיפוטיות כלפי עצמך, שבאורח קסם, וכמו שכתבת בעצמך, משפיע על השיפוטיות כלפי אחרים וחוזר חלילה. את מעגל הקסמים הזה, אני רוצה שננסה לפרוץ יחד. איך? ובכן, ראשית הבנה שאת נורמלית. התחושות שאת חווה הן נורמליות. רגשות שליליים או ביקורת כלפי בני משפחה הם אולי לא מצב שהיינו בוחרים בו לכתחילה, אבל הוא נורמלי. אחרי ההבנה שהמצב הזה הוא נורמלי, אני ממליצה לך לנסות לפתח לגביו, ולגבי עצמך מבט חומל יותר. התפעלתי לקרוא שאת מבינה כי יש קשר בין היחס שלך לעצמך (ביקורתי ושופט) ליחס ולמבט שלך על אחרים. זו הבנה נכונה מאד. המשקפיים דרכם אנו רואים ומתייחסים לעצמנו, הם אותם משקפיים דרכם אנו רואים וחווים את העולם. ולכן כדי שמשהו ישתנה במבט שלנו כלפי העולם, המקום הראשון לשינוי המבט הוא כלפי עצמנו. תסתכלי על עצמך בסיטואציות שאת נמצאת בהן ותנסי לדון את עצמך לכף זכות. שימי לב לדרכי ההתמודדות שלך, שימי לב לנקודות הטובות שבתוכך. במקום להפנות את המבט החוצה, אני ממליצה מאד להתחיל להפנות אותו פנימה, בנסיון לתת לך מקום, והבנה, וחמלה, וכבוד שאת ראויה להם. כשאנו מאמצים מבט חומל כלפי עצמנו, גם המבט על העולם והמציאות משתנה, ודברים הופכים להיות רכים ונסבלים יותר. שאלת, אם בחיים צריך לעשות דברים בניגוד לרצון, אם יש לכך גבול ואיך נכון לנהוג. התשובה לכך היא כמובן לא חד משמעית. באופן עקרוני אני מאמינה שהסוד בחיים הוא למצוא את נקודת האיזון שתאפשר לנו חיים הרמוניים בתוכנו ועם סביבתנו. אני חושבת שאימוץ של מבט חומל ומיטיב כלפי עצמך עשוי להוביל אותך למציאת הנוסחא של האיזון שמתאימה לך, ותיטיב איתך, ועם בני משפחתך. באופן מעשי, כדי להגיע למקום חיובי יותר בתוכך, פשוט תהיי טובה לך. תפנקי אותך, תשקיעי בדברים שאת אוהבת, תמצאי לך את הפינות ואת האנשים שעושים לך טוב. בנוסף ממליצה מאד להעזר באשת מקצוע שתלווה אותך בתהליך, כך שיתאפשר לך לתת מקום ועיבוד לכלל התחושות. אני מאמינה שהפניית הזרקור פנימה, הכלה והבנה של עצמך ומציאת נקודות האור שבתוכך, ישפיעו גם החוצה והלוואי יאפשרו מציאות מוארת יותר מאחלת לך חנוכה שמח, עם הרבה אור ובהירות. אפרת

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן