מאת:

התפרסם בתאריך:

24/02/2022

האם אדם יכול להתעלם מדעת גדולים אם הוא חושב שהוא עושה מעשה נכון?

שאלה מקטגוריה:

בס"ד

שלום רב,
אודה אם תענו לשאלתי.

תנועת בית יעקב הוקמה ב1918 ע"י שרה שנירר. עד אז חינוך הבנות היה בבית, ע"י ההורים, או שהן נשלחו לבתי"ס של גויים. חוסר ההשכלה של בנות רבות והשכלה נכרית מאידך גרמו לבעיות קשות של התבוללות וחילון ומתח משפחתי. למרות זאת רבנים התגנדו להקמת מסגרת חינוך פורמלית לבנות, מטעמים שונים. לבסוף, אחרי שנים שהעיתונות היהודית דנה בכך, יזמה שרה שנירר הקמת מסגרת לימוד חרדית לבנות, היא בית יעקב.
היוזמה זכתה להתנגדות, בעיקר בחוגים חסידיים ובהונגריה. אחרים לא הביעו דעה. רק לאחר שנים הביעו גדולים תמיכה ביוזמה. היום בית יעקב הוא ממפעלי החינוך המרכזיים של הציבור החרדי. יש מסגרות שונות לכך אבל כולם מודים שחינוך לבנות הוא חיוני היום.
גם החסידות זכתה להתנגדות של גדולים בהתחלה, והיום היא מקובלת על כולם.
הפרשות האלה לא מוזכרות בעיתונות החרדית. לא נעים ומביך.
האם ניתן לומר שרבנים טעו בהתנגדות ליוזמות האלה? האם אפשר ללמוד מכאן שאדם יכול להתעלם מדעת גדולים אם הוא חושב שהוא עושה מעשה נכון?
אודה לתשובה לא ארוכה מדי.

תודה רבה,

תשובה:

שלום לך, אתה שואל שאלה לגיטימית. אם גדולי ישראל יכולים לטעות כמו כל אדם אחר, אז למה להקשיב להם? אולי נכון שכל אדם יפעל כפי שהוא מוצא לנכון? אשתדל לקצר בתשובה כפי שבקשת. ראשית שאלה כללית: האם זה אכן רעיון טוב שכל אדם יפעל כפי ששכלו מורה לו? למה לא בעצם? כל אדם הוא בר דעת ויכול לקבל החלטות עבור עצמו, ולמה שיזדקק להדרכה ממישהו אחר? יש כאלה שאפילו עשויים להיעלב אם נטיל ספק ביכולתם לקבל החלטות נכונות, ויראו בכך פגיעה בכבודם, באוטונומיה ובחירות הבסיסית שלהם. אתוודה שקשה לי עם אנשים שמידת הענווה זרה להם ומתנהגים כאילו הם יודעים הכל, אני אין חלקי עמהם, וסבורני שכל אדם בר דעת מכיר במגבלותיו, ומוצא ערך בקבלת עצה והדרכה בשאלות משמעותיות, בעיקר בתחומים שאינם תחום עיסוקו הרגיל. כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת ולבקש עצה והדרכה מהאנשים הנכונים. בענייני רפואה נחפש רופא מומחה ונבקש חוות דעת שנייה אם נראה צורך בכך, בהשקעות כלכליות נפנה ליועץ השקעות מנוסה שמבין את השוק ואת הצרכים שלנו, ובעמדנו מול אתגרים חינוכיים נפנה לאנשי חינוך. בשאלות מורכבות כאשר מעורבים בשאלה גם היבטים תורניים, הלכתיים, מוסריים, ציבוריים וחברתיים, הגיוני לפנות לתלמיד חכם שערכי תורה ויראת שמיים הם נר לרגליו, שמעורב בדעת עם הבריות, שמכיר אותי ואת עולמי ושיודע להעריך ולשקלל את ההיבטים השונים. אם יש אדם אחר שאני סבור שמתאים להקיף את הנושא לתת עצה הוגנת, אפנה אליו. אין ביטוח לכך שהעצה שאקבל תתברר כנכונה ומועילה, אבל הסיכוי לטעות ולהכשל כנראה גדול יותר אם לא אתייעץ. עד כאן דברתי על הכרעות אישיות. אבל אדם איננו חי לעצמו אלא הוא חלק מחברה. הסביבה משפיעה עליו והוא עליה, והחלטות שמשפיעות לא רק על האדם אלא על הציבור כולו דורשות חכמה, ניסיון חיים, סולם ערכים נכון, ראייה מקיפה של מצבים על כל צדדיהם, רגישות חברתית, יכולת חיזוי של תוצאות ארוכות טווח, ומעל לכל תחושת אחריות עצומה. בניגוד למדינה שמתחזקת מוסדות ומנגנונים לקבלת החלטות, הרי שבמשך הדורות מילאו גדולי ישראל את התפקיד הזה של מנהיגי הציבור, מתוך אחריות, אכפתיות, תבונה וראיית הנולד. לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול ויוביל מהלכים ציבוריים, ומי שמחליט לעשות מהלכים בעלי השפיה ציבורית על דעת עצמו, הרי שלצד המידה המפוקפקת של העדר הענווה מצטרפת גם מידה לא מבוטלת של חוצפה, של חוסר אחריות ושל פגיעה בחוסן, בלכידות וביכולת העמידה של החברה בפני האתגרים שהיא נצבת בפניהם. בהעדר מנגנון הכרעה מחייב כמו הסנהדרין, קורה שמתגלעת מחלוקת בין גדולי ישראל כיצד לנהוג בסיטואציה כזו או אחרת. מי שמתייחס אל דבריהם של גדולי ישראל כאל אורים ותומים וכאל דברי נבואה מפי הגבורה, עלול אכן להתקשות. כיצד יתכנו חילוקי דעות? האמת הפשוטה היא שגדולי ישראל, מנהיגי ציבור מגיעים מרקעים שונים, הם בעלי אופי שונה ולא מפתיע שהערכת המצב שלהם עשויה להיות שונה גם היא. תופעות חדשות בעם ישראל היו תמיד מושא לחשדנות ולא ייפלא אפוא שהיו מגדולי ישראל שהתנגדו לפעולותיה של שרה שנירר, אולם העובדה שרבים מהם, ביניהם החפץ חיים, תמכו בה למרות החידוש שבתנועה החדשה, יכלה ללמד כבר אז שלא מדובר בתופעה פסולה אלא תופעה שדורשת פרק זמן על מנת לעכל את החידוש החיוני הזה. גם הפולמוס סביב החסידות שכך די מהר לאחר שהתברר שלא מדובר בכת משיחית חדשה. אין לי נוסחה מדויקת כיצד לנהוג במקרים של חילוקי דעות בין מנהיגי הציבור, והיום קיימת גם תופעה בה "גדולי ישראל" מוכתרים לעיתים קרובות על ידי לבלרי עיתונות, פוליטיקאים וגורמים אינטרסנטים אחרים שמעצבים את דעת קהל. ועדיין, ברוב הסוגיות ניתן לזהות בבירור את המגמה השלטת בקרב אותם תלמידי חכמים מנהיגי ציבור, ושיקול דעת בריא יכול לזהות מי הם שראוי לסמוך עליהם. הנכון מכל הוא לנקוט בדרך של "עשה לך רב" – למצוא ת"ח, ירא שמיים, נבון ומנוסה שמעורב בדעת עם הבריות ושמכיר אותך ואת עולמך, אדם שאתה יכול לדבר אתו ישירות ולא רק בתיווך כלי תקשורת אינטרסנטים, ולסמוך עליו שידע לתווך את ההנהגה הציבורית הראויה בצורה הנכונה, לשקלל ולכוון. ב"ה לא אלמן ישראל ויש לא מעט דמויות כאלה. אני מקווה שלא הארכתי יותר מדי ושתמצא בדברים הללו נקודות למחשבה. בברכה, גרשון

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. בנוגע לשואל: ההבנה שכביכול גדולי ישראל טועים היא ברוב המקרים, פשטנית מידי, אקח לדוגמא את מה שהזכרת בנוגע לחסידות, נזכיר שכבר התבטא בפירוש אחד מגדולי הדורות האחרונים שהחסידות והליטאות של היום הן לא אותן אלו של המחלוקת ההיסטורית, אמנם עדיין אלו שיטות שונות, ועדיין ישנה ביקורת הדדית, אולם כיום שתי השיטות יכולות לחיות זו לצד זו, עיקר השוני בין החסידות של היום לבין זאת שבעבר, וכן בין הליטאות של היום לזאת שבעבר נובע מאותה ביקורת שהיתה בינהן, שככל שהיתה לשם שמיים יצרה איזה מיתון ואיזון בצד השני, כך שקשה לומר שגדולי ישראל טעו, שהרי הביקורת שלהם, היא זו שבלמה כיוונים לא רצויים, חיקרה איזנה ותיקנה, כך הוא בכל נושא, על פי רוב התוצר שהתגלה כהצלחה כלשהיא, הוא תולדה מעודנת ומאוזנת המורכבת מהאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכך מתפתח תהליך בריא של התמודדות מול אתגרי הזמן המשתנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן