The Butterfly Button
קשר תלותי עם המטפלת

שאלה מקטגוריה:

מאז ומעולם נמשכתי לקשר קרוב עם דמויות סמכות, כמורות, מדריכות או נותנות שירות שונות.
מן הסתם, בשל החסך ההורי שחוויתי.
עד כה, הצורך הנואש הזה בתלות, בדמות קרובה שתהיה שם לצידי, ותבין ותכיל – לא פסק.
כעין בור בלי תחתית ששואב ושואב ולא נמלא לעולם.

ב”ה, הקב”ה הקרה אותי לפתחה של מטפלת אגדית, ואחד הדברים הראשונים שהיה חשוב לי לדבר עליהם היה, איך לא, התאהבותי כלפיה.
טרם ליבנו דיינו את הנושא, כי עלו צרכים אחרים ורבים שציפו למענה.
חייבת לציין כי אני טיפוס מאד סגור, ולקח לי המון זמן להפתח אליה, וגם זה, לסירוגין, ולא עד הסוף.
כשנסעה לחו”ל לתקופה ארוכה – הגם שהותירה אופציה להתקשרות – חוויתי קושי רגשי עצום!
בכיתי המון, לא הייתי מסוגלת לאכול והייתי בדאון על סף דיכאון ממשי.

לעת עתה, מרגישה מתפקעת מרגשות, מאוהבת בה עד כלות, חולמת וחושבת עליה 24 שעות,
מנהלת איתה שיחות דמיוניות למכביר וכותבת לה מכתבים רוויי רגש ונוטפי דמע,
רוצה אותה נוכחת בחיי, משתוקקת לקחת חלק בחייה (ושלא ישתמע מכך שיש לי משיכה .חלילה).

פוחדת מהרגע שבו נסיים, מתחושת הבדידות, מתכווצת ונחנקת לדמיין את הנתק,
ומעדיפה להתעלם, להתכחש, לטמון ראשי בחול כבת יענה,
ולא לחשוב על כך בכלל כדי לא להתעמת עם העובדה הכואבת הזו.

האם גילי הרגשי נמוך בהרבה מזה הכרונולוגי?
איך מתגברים על דפוס ההתאהבות הזו ששב וחוזר על עצמו, כל פעם בווריאציה אחרת, ואיך נמנעים ממנה להבא?
והיאך ניתן להתמודד עם הקריעה הזו?

 

תשובה:

שלום יקרה,

אני מודעת לכך שפנית עם שאלה שתחושת מצוקה בבסיסה,

אך ליבי רינן כשקראתי אותך- ולא כי שמחתי בצערך חלילה, אלא כי היסוד האמיתי לכאב שלך הוא תשוקה מהממת עם חזון יפהפה.

אסביר מעט רקע לאמירתי שאולי תמוהה בעינייך:

ישנן נפשות הזקוקות לקרבה רגשית גדולה. הם חווים את חייהם בעצמות של רגש ותחושה. חושיהם חדים, ומצב רוחם מושפע מצלילים/ריחות/טעמים/מגעים שונים.

הם זקוקים לאדם קרוב לשוחח איתו, מישהו שיבין אותם מאד ויאפשר מרחב רגשי גדול ומכיל.

יש להם גם פוטנציאל אדיר לאהוב, להבין ולהכיל אחרים, לעשות חסד ממקום של חיבור אמיתי לצרכי האחר, באופן שלא יתכן ללא רגישות זו.

אם זיהית את עצמך בסגנון הזה, את מוזמנת להמשיך ולקרוא. אם אני שוגה- אנא סלחי לי והטעות עימי.

הסיכון הוא בכך שמתוך הרצון לחיבור, אדם כזה יחפש דמות אחת ויחידה שתזין את הנפש במאת האחוזים. הוא שואף לפגוש דמות שתהיה פנויה תמיד ומכילה הכל, נותנת ומעניקה את הרוך והביטחון, את ההקשבה והאהבה.

הסיכוי למצוא דמות טוטאלית כזו, הינה נמוכה מאד עד בלתי אפשרית. ומה הסיכון בחיפוש שכזה? אצטט אותך: “בור בלי תחתית”

טבעי מאד שכאשר את פוגשת (וזה לא קורה כל יום) אדם שמוכן להיות שם בשבילך, תקוותך ניצתת מחדש: הנה הגיעה הדמות המושיעה! ואת מקווה ומייחלת לקבל ממנה את המענה לנפשך המבקשת.

והנה, נראה שאכן! הגיעה הדמות האגדית. בתוך-תוכך את יודעת שגם זה זמני, וכמעט מיד מתחילה תופעת הפחד מסיום הקשר. חרדה זו גורמת להגברת התשוקה ולאי נוחות רבה, בלשון המעטה.

כיצד נוצר הבור הזה? מדוע את זקוקה לקשר מסוג מסוים?

ה’ בורא נפשות רבות וחסרונן. אם הצורך שלך מוסבר בחסך הורי- הרי שזהו הסבר טבעי והגיוני למהלך שמימי ורוחני. כלומר, יש לך תפקיד של תיקון חסרון מסוים. איך נוצר החסרון? לבורא ישנן דרכים רבות לסובב את הנסיבות כך שלכל אחד יהיה חיסרון שתפור לתפקידו.

יקירתי, את הבור הזה לא יוכל אף אדם למלא מלבד מי שקיבלה אותו כעבודת חייה-

את.

את זקוקה לאחרים, כמו כל בן אנוש. הרצון הוא לא דבר שיש לחנוק או לחנך. התשוקה הגדולה שלך היא להכלה והקשבה במינון כמעט תמידי. אין אף ישות חיצונית שתוכל לממש צורך שכזה, ומאידך- זהו צורך אמיתי שאסור לך לוותר עליו.

וכאן, לדעתי, טמון האוצר-

הרצון העז הזה מזמין אותך לברוא בתוכך את הדמות המיטיבה הזו, ליצור אותה בתוכך.

עד כמה שזה נשמע אולי רחוק, את יודעת לפנטז- ולשם שינוי, זוהי פנטזיה ברת מימוש! בעבודה ובאמונה, את תלמדי לתת לעצמך את העידוד והחיבוק וההקשבה. בתהליך שכזה, את בוראת בתוכך דמות שמבינה אותך עד הסוף, תמיד זמינה וקיימת ומקשיבה כל עוד תרצי בהקשבתה. היא יודעת הכי טוב מה נכון עבורה בכל רגע מחדש.

הטיפול מאפשר יצירה של ההקשבה הפנימית הזו דרך דמות חיצונית,

אבל תזכירי לעצמך שהמטרה היא לגלגל את המרחב הזה אל תוכך, באופן בלתי תלוי באחרים.

כך תוכלי להתמודד עם הקריעה הזו- כשהפער יצטמצם והיה לאחד במרווח שבין החסר לבין היכולת שלך למלא אותו בעצמך.

אני מציעה וחושבת שזה קריטי שתדברי עם המטפלת באופן ישיר על המחשבות והרגשות שתארת. היא השליחה שלך כרגע ואין ספק ששיתוף כנה יוביל אותך בע”ה בעוד צעד קדימה אל מימושך. המטפלת היא השותפה שלך לא למילוי החסך, אלא לבריאת שלמותך מתוך חסרונך.

זה לא תהליך קל, אבל את כבר עושה צעדים משמעותיים- בקשב הפנימי שלך, במודעות לתהליכים שאת עוברת.

כעת את מוזמנת להאיר לתודעה הזו את התובנה הרוחנית- ותוכלי להאיר בזרקור מכוון את מה שאת כבר עושה ועמלה.

לאור ההבט הזה, הגיל הכרונולוגי ואף הגיל הרגשי אינם משמעותיים כאן. גם אדם בוגר עלול למצוא בתוכו פינה ילדותית מאד. זה לא הופך אותו לקטן, אלא לאדם גדול שמצא בתוכו פך קטן. מתוכו יאיר אור גדול- כאשר לא יפחד לגלות אותו, יראה בו הזדמנות להאיר במשכן לבבו.

את עושה את העבודה הזו, יקרה, עבודת קודש של העלאת הנרות “עד שתהא השלהבת עולה מאליה”.

חנוכה שמח, בהלל והודיה על האור היחודי שאת מביאה לעולם, דווקא מתוך הפינות החשוכות והכואבות, בעבודת הלב- לפני ולפנים.

כולי תקווה שיכולת לקחת משהו מהשורות הללו,

ואשמח לעזור בכל דרך שתתאפשר לי.

מאמינה בך,

שפרה

smw.wohl@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

4 תגובות

  1. שלום לך!

    ממה נובעת תלות באחר?
    אין לי מושג מהו גילך. בגיל הנעורים התופעה הזו מאד שכיחה אצל בנות בעיקר. אם את עברת את גיל העשרים, אז טוב שהגעת לטיפול.
    התלות באחר נובעת מחוסר ביטחון עצמי. חוסר הנובע מביקורת סביבתית או סתם מחוסר מימוש היכולות שלך(או בגלל שתי הסיבות הללו גם יחד).
    ישנן שיטות טיפול שונות, המתאפיינות בשיחות נפש עם המטופל. שיטות אלו עשויות להיות מצוינות במקרים מסוימים.
    במקרה שלך, השיחות אמורות להיות מיועדות לסייע לך להיות עצמאית ולא תלותית. אם הן לא מכוונות לשם כך, יתכן כי הן מחטיאות את המטרה.
    לכל אדם ישנה שליחות וכשהאדם אינו ממלא את היעוד שלו, הוא לא אמור להרגיש טוב. לכל אדם דרוש שיהיה תפקיד. תפקיד שיהיה בכוחו להעניק תחושה של שליחות ועשייה ממשית. עשייה של נתינה לאחרים, עשויה להעניק לך תחושת עצמה. כשתהיה לך תחושה כזו, לא תצטרכי לתמיכה של אדם חזק לצידך.

    בברכת הצלחה-
    ישי ל.

  2. תשובה נפלאה, כדאי לך ללמוד אותה. אני רק מציעה לך עוד מחשבה: מילים של “מטפלת אגדית” הן מילים מסוכנות.
    אף מטפלת אינה אגדית. כולן בנות אנוש.
    ויותר מכך – אהבה היא לא הכל בחיים. יש לנו רגשות רבים ונוספים ששווה להכיר.
    יש מטפלות, למרבה הצער, שמאדירות את עצמן כאגדיות, ופועלות רבות להגדלת התלות של המטופלת בהן בשלל דרכים.
    המטפלות הללו הן מסוכנות, והן, לרוב, גם לא מטפלות מוסמכות.
    הבור שנפער אחר כך הוא קשה וכואב. ולא תמיד באשמתך או באשמת החסך ההורי,
    אלא בגלל מטפלת שלא ידעה לתחום קשר ולפעול בצורה הנכונה.

  3. תשובה מהממת!!!
    נהניתי לקרוא כל מילה, והיא גם עזרה לי בדברים מסוימים.

  4. לשפרה,
    קודם כל, אני תמיד נהנית לקרוא את תשובותייך.. תודה.
    כתבת תשובה מאד יפה.. השאלה איך מבצעים אותה באופן מעשי?
    “בעבודה ובאמונה, את תלמדי לתת לעצמך את העידוד והחיבוק וההקשבה. בתהליך שכזה, את בוראת בתוכך דמות שמבינה אותך עד הסוף, תמיד זמינה וקיימת ומקשיבה כל עוד תרצי בהקשבתה. היא יודעת הכי טוב מה נכון עבורה בכל רגע מחדש.”
    איך אני עוזרת לעצמי לעצמי לעבור תהליך שכזה? קצת תאורטי מדי..
    תודה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מותר לי לבחור ולא לרצות אחרים? לקחת מקום לעצמי
אני חונכתי לא להיות דעתנית. אני נורא חכמה וכולם מחמיאים לי על זה. אני תמיד מתקפלת ולא מביאה את עצמי אולי זה בגלל החינוך אבל הרבה בגלל שאני מפחדת אולי מעין הרע או לקחת מקום. להיות כנועה להיות זהירה. לבדוק מה נכון. לא להגיב באימפולסיביות. אני לא כמו גרושה דעתנית...
איך להפסיק את המצפון המעצבן הזה??
ראשית תודה רבה על האתר המדהים הזה! אני במשך הרבה זמן סובל ממצפון – זה לא משהו רגיל שקורה לכל בן אדם כי בד”כ לבנ”א זה קורה כשהם עשו משהו לא טוב אבל אצלי זה ברמה ממש מוגזמת – אתן כמה דוגמאות להמחשה: כל הזמן מצפון של אולי אני לא...
בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
תמיד פחדתי להשתגע... יש לי סיכוי?
קצת אספר על עצמי בקצרה כרקע לתהיות והשאלות המורכבות שיש לי אני בת 21 למדתי בבית ספר חרדי חסידי שהיה יותר חזק מהבית שלי. מגיל 14 זוכרת את עצמי עם חרדות ופחדים בעיקר מלהתעלף( משהו שחלף לי עם הזמן והתגברתי עליו למרות שהייתי באותה תקופה פוחדת ממנו ברמה לא מוסברת)...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן