The Butterfly Button
קשר שמפריע לרצות זוגיות

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 25, חרדיה, שמרגישה בצומת דרכים מאד קשה, יחד עם הגיל מתחילות הבעיות, התהיות, הפחדים.
השאלה שלי מתחלקת ל -2:
1. מרגישה חוסר סיפוק נורא בעבודה, בחיי ומכל מה שאני עושה, יש לי רצון חזק ללמוד מקצוע "כבד" (סיעוד או קלינאות תקשורת) שדורש לימודים מפרכים, ראש, וזמן, אולם יודעת בתוכי שהריקנות הזאת שמפילה אותי עמוק בתוך הרצונות שאולי רק מרחיקים אותי מזיווגי, מה את ממליצה לעשות?
2.יש לי קשר עם בחורה שקטנה ממני בכמה שנים, הקשר שהיה טוב בהתחלה, מרגיש לי מאד חנוק לאחרונה, היא מאד אובססיבית עלי, מה שלעיתים מרגיש לי מאד לא טוב, כמעט כל המשאבים שלי מופנים כלפיה, ועם כל זאת, לא אשקר ואומר לך שהטרוף הזה שלה באיזשהו מקום, ממלא אותי, הקונפילקט הנורא הזה מחולל בי שמות, הרגש שלא בטוח שזה טוב, ומאידך שהקשר כן ממלא, וכן, אין לי כמעט חברות ונורא קשה לי המחשבה שאשאר לבד, ולעזוב משהי זה כמעט לא בא בחשבון – (ויש מתנגדים לקשר) אשמח מאד לדעת מה את מציעה כי המצב קשה ומורכב
תודה רבה, רבה,

תשובה:

שלום יקרה.

גיל 25 הוא גיל לא קל. את כבר לא ילדה, ועדיין לא בנית את הקן שלך. לא פה ולא שם, את מחפשת משהו למלא את הריק שבפנים, אבל הוא לא נותן מנוחה.

ואז מגיעה שורה של תחליפים: אולי עבודה? אולי ריגושים? אולי קשר? ובעצם מה שאת רוצה זה מענה לצורך בקשר, באהבה ובחום.

כמה קל ונוח לטמון את הראש בחול. להתמסר ללימודים תובעניים, להשקיע בחברות אינטנסיבית, לסתום את החור במשהו מזדמן, העיקר לא לפגוש את אותו חלל נורא.

ובכן, זו אופציה די מפתה וזמינה, אבל כדאי לחשוב רגע מה המחיר שמשלמים עליה: קודם כל זה לא באמת ממלא, זה רק מדחיק את הכאב. עמוק בפנים הלב יודע את האמת. מעבר לכך, אל תשכחי שהמשאבים שלנו לא אינסופיים והאנרגיות שאנחנו משקיעות בדברים מסוימים באות על חשבון דברים אחרים שיכולנו לעשות. בסופו של דבר הבחורה הצעירה תפנה לדרכה, כי אובססיביות, טרוף ותלות הם אף פעם לא בסיס לקשר בר קיימא, ואז – מה יישאר לך אחרי שכל המשאבים שלך הופנו אליה? סביר להניח שאת תרגישי בזבוז וניצול.

אבל בעיקר רציתי לומר לך, שמהשאלה שלך נראה שיש לך אינסטינקט חשוב מאוד, שאקרא לו "קול הבריאות". ילד קטן יכול לשתות חומר ניקוי בלי להרגיש שמשהו כאן לא בסדר. ככל שהוא מתבגר האינסטינקטים שלו מתפתחים ומערכת פעמוני האזהרה מתחילה לעבוד. כשהוא מתקרב לסכנה משהו בתוכו לא רגוע. קול פנימי לוחש לו: זה לא זה. תיזהר. אתה משחק באש.

אצלך, יקרה, למרות שאת בתוך הקושי, הבדידות, הקונפליקט והפיתוי – את עדיין מצליחה לשמוע את פעמוני האזהרה מצלצלים ואומרים לך: משהו כאן לא בריא. הקשר הזה לא ייגמר טוב. תשקיעים במקום הנכון. חבל על האנרגיות שלך. זה לא רק האנשים סביבך שמתנגדים לקשר, זה קול הבריאות שלך שמשתחל בין המילים במכתב שלך ולוחש לך שוב ושוב: משהו כאן לא נכון.

אינסטינקט הבריאות הזה הוא מתנה יקרה שזכית בה. תתייחסי אליה בכבוד: תקשיבי לה, תגיבי לה, אל תכבי את פעמוני האזהרה. להיפך: תשקיעי את כל כולך בתהליך בריא של בנייה והתעצמות אישית. זה יכול לכלול לימודים שמתאימים לך, יצירת קשרים חברתיים בריאים עם גבולות תקינים, וכמובן גם הכנה לקשר זוגי. כך תשתמשי בריק ובקושי שיש כרגע בחייך כדי להגיע למקום מצמיח ובונה, ובעזרת ה' בבוא הזמן יתמלא גם החלל ותיצרי קשר זוגי משמח וממלא.

מאחלת לך הצלחה רבה!

ברוריה

<[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתיש אותי להצטרך כל כך את בעלי
היי אני שופכת פה מלל מקווה שיהיה ברור אני פשוט שופכת כל מה שאני מרגישה בלי סדר מסוים אני מרגישה שאני נמצאת עם בעלי אבל יש חומה שקופה ביננו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו אבל לא אומרת, מרוב חוסר זמן ועבודה קשה, אנחנו פשוט לא מוצאים זמן...
אני פמיניסטית ובעלי שוביניסט!
אני נשואה חמש שנים לבעל טוב ומסור ויש לנו שני ילדים ב"ה. יש משהו שמפריע לי בזוגיות שלנו. אני נוטה יותר לפמיניזם ובעלי שובניסט מובהק . יכול להיות שהזוגיות של פעם באמת הייתה מושתתת על שובניזם. בתורה גם אין שיוויון בין המינים, אבל הזמנים השתנו. והיום חיים אחרת … דבר...
בעלי לא רוצה ללכת לטיפול והזוגיות שלנו תקועה
היי, אני נשואה כ 6 שנים ויש לנו שלושה ילדים מאז שהתחתנו הרגשתי שהתקשורת בינינו מאוד לוקה בחסר ותמיד הרגשתי שהוא חסום רגשית ולא הבנתי למה, שנים שחשבתי שאני הבעיה ואז הבנתי שבעצם אמא של בעלי שלפי אבחנתי בלבד, היא נרקיסיסטית, היא בעצם הבעיה. ניסיתי להסביר לו בעדינות את הבעיה...
מאז שהתגרשתי אני חושש להתחתן
התגרשתי תקופה קצרה אחרי החתונה משום שהתגלו כל מיני בעיות נפשיות ועוד. לפני החתונה קלטתי קצת שמשהו לא בסדר ולא הסכמתי להאמין לזה העדפתי לחשוב אחרת וביום של החתונה ממש זה התפוצץ לי בפנים הרבה יותר ממה שחשבתי. וכרגע אני לא סומך על עצמי בנושא של שידוכים וכל שידוך שמציעים...
מרגיש שעשיתי טעות שהתחתנתי
אני נשוי קרוב לארבעה חודשים, ובאמת שלפני החתונה הכל היה טוב, הרגשתי שהיא מבינה אותי, שהיא רואה אותי, שאני יכול לדבר איתה ולהיות פתוח ושהיא תבין אותי. מהרגע שהתארסנו הקערה התהפכה על פיה, מרגיש לי שהיא חושבת רק על עצמה, רואה רק את עצמה, מאשימה אותי בכל דבר, המילה "למה?"...
קשה לי להקשיב לבעלי שמדבר ארוךךךךך
בעלי ואני מאוד שונים. אני מדברת קצר יחסית ומעבירה מסרים ממוקדים, ואם מרחיבה אז זה נוגע לנושא. בעלי לעומת זה אוהב להרחיב. כל נושא הוא מתחיל ממה שקרה לפני שנים, ממשיך במה שקרה בכל השנים ורק בסוף מגיע לנושא הנוכחי וגם עליו מרחיב. בנוסף הוא אסוציאטיבי אז גם גולש לפעמים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן