האמת היא שהתופעה הזו נמצאת אצל הרבה והתשובה שלה פשוטה כ”כ שאנשים כבר לא שמים לב אליה ומתעלמים ממנה לרוב פשיטותה, באמת שצריך במקרה כזה לנסות להבין מה הלב מרגיש ולהקשיב לו ולראות מאיפה באה ההתנהגות הזו וע”י כך לדעת לתקן את זה (אמנם כתבתי בכמה שורות, אך זו דרך שלוקחת הרבה זמן עד שלומדים להקשיב ללב) ואתן דוגמה, למשל אם היה מקרה שהיה לאדם חבר טוב בפעם הראשונה בחיים הוא ירגיש חופשי ביותר לידו (הכוונה-לא תלותי) וקרה מקרה כלשהו שגרם לניתוק הקשר בצורה שהאדם נפגע ממנה וכגון שהיו אנשים שהשתדלו לסכסך ע”י שלעגו להם וכד’, מאחר וקרה לו מקרה כזה אז מכאן ולהבא כשיהיה לו חבר טוב אחר הכאב של הפגיעה ההיא יצוף לו ולא יתן לו חופש (שוב-מהתלות) וכל פעם שהוא יראה את ה”חבר” עם אדם אחר או אפילו בצורה שאין לו כוח לדבר איתו או לצאת איתו… יתעורר בו הפחד מאותו מקרה קודם ש”שמא הוא כבר לא חבר שלי” או “שמא הוא שונא אותי” ויגרום לו להרגיש לא נוח ולהרגיש תלותי ועצבני… אבל זה רק דוגמה לסיבה במקרה הזה, ייתכן וכאן הסיבה שונה אמנם זה עניין של תהליך שלם לתקן את כל הכאבים והפחדים שלנו מההעבר וזה לוקח הרבה זמן כמו שכתבתי למעלה בסוגריים, אבל בינתיים אפשר לבדוק את הסיבה האמיתית ע”י שברגע שקורה אחד הדברים שצויינו (למשל כשהוא הולך לחבר אחר וכד’) צריך לעצור לרגע ולנסות להבין מה אני מרגיש כשזה קורה לי עכשיו, ולא לנסות להסיח דעת ולשכוח ממה שכואב באותו רגע כי זה לא נשכח, זה נשמר עד שזה מתפוצץ ביום אחד, אלא צריך להישאר עם ההרגשה הזאת של הכאב ההוא בזמן שזה קורה וע”י ששמים לב לכאב הזה אז הוא לאט לאט דועך ונעלם עד שזה מסיר מהאדם את התלותיות (הפחד המניע…) והופך אותו לחופשי ומשוחרר, ואגב זה גם הסיבה שכשזה קרה בפעם הראשונה אז האדם הרגיש חופשי מהתלות הזו כי לא היה בו עוד שום פחד… ואפשר לראות זאת במוחש על ילדים קטנים שיש להם חבר בפעם הראשונה הם לא תלותיים אלא כשהם רוצים לשחק-משחקים וכשלא אז לא וכו’.