שלום יקרה

זמן רב חלף מאז שאלת את שאלתך מלאת החיים והענין והרבה מים רבים עברו בנחלי הארץ ואולי גם אצלך זרמו מחשבות רמות בזרם התודעה ובכל זאת הנה כמה מילים לתהיותייך.

אינני יודעת איזה ספר קראת ומהי השפה שבה משתמש כותב הספר. נראה שהרעיון החכם והעתיק והציווי המחייב ( גם אם לפעמים מעיק) של צניעות נכתב בו בשפה שהיא קשה לך ואינה מותאמת לרגישותך הרבה ולנשיותך המבורכת שאינך רוצה להתבייש בה. ( ובצדק! כל כך בצדק!)

ובכן לפני שנדבר קצת על צניעות נדבר על שפה וסגנון- התורה רחבה מיני ארץ ועמוקה מיני ים וכמניין בני האדם בדרך לפסגה כך מנין השבילים על מדרונות ההר.

ישנן נשים שמתחברות מאוד לשיח המכשלה והאיסור, הזהירות וההמנעות על כן טוב להן לקרוא את הספר הנ”ל ולהתפתח רוחנית בשפה שלהן. וישנן, כמוך למשל שחוטפות גרֶדּת מצויה מנימת הדברים העולה מן הספר. אין זה אומר שהערכים המצויים בליבתו של הכתוב מוטעים. זה בהחלט אומר שיש לך סגנון אחר ועלייך לחתור ולמצוא את דברי התורה בטעם המתיישב על ליבך.

כשהייתי צעירה נהניתי מאוד לקרוא את סדרת ספרי ” אל המקורות” שעסקה בברור יסודות האמונה והיהדות באופן המדבר אל ליבם של רחוקים. היו לי כמה חברות שהזדעזעו מכך וחשבו שאילו דברי כפירה הזורעים בלבול בלב האדם הפשוט.

אולם מה אעשה ורק כך הצלחתי באמת למצוא טעם ומתיקות בעבודת השם?

הלכתי לשאול מורה חכמה והיא שאלה אותי שאלה פשוטה: האם בעקבות הקריאה את רוצה לאכול בשר חזיר או שאת מחפשת אחר כך עוד תובנה? עוד מחשבה חדשה על עולמך הרוחני? עוד רגע של קרבת השם.

התשובה הייתה ברורה. (חזיר זה בחילה והשיר “למדיני לעשות רצונך” קיבל עוד עומק…) על כן אני המשכתי להתענג על מאמרים המסבירים את מהות הקיום והן, חברותי המקסימות, התרגשו עד עומק הלב מקריאת העלונים של הרב איקס.

צניעות היא ערך נפלא שקיבל בספר הנ”ל ביטוי שאינו מתיישב על ליבך. קורה- יש מי שאוהב שוקולד למריחה ויש מי שטחינה מגוונת לו את הארוחה.

על כן הניחי לסגנונו של הספר הנ”ל וחפשי לך מחשבות על צניעות בטעם שלך.

עד כאן לענייני סוכר ופלפל.

ועכשיו לענייני חצאיות ומכנסיים.

ובכן- לשאלתך, יקירתי, על מכשלה ויצר, בנים ובנות. בעולם הפילוסופיה ישנן שתי תפיסות כלליות המכנסות תחת מטרייתן הרבה מאוד תאוריות ורעיונות.

תפיסה אחת נקראת השקפת עולם גדורה וזו שלעומתה מכונה השקפת עולם בלתי גדורה.

תפיסת העולם הגדורה גורסת שהאדם אמנם נולד עם רצון אל הטוב אולם יש בו גם הרבה דחפים, טעויות, יצרים ואזורי מכשול וקושי. זוהי השקפה שמאמינה מאוד בתיקון אך אינה הולכת שולל אחרי כל הכרזה כי העולם הוא רק טוב והאדם כולו דבש וחלב.

תפיסת העולם הבלתי גדורה מניחה כי האדם הוא יצור של פלא, כי שאיפותיו תמיד אל הטוב המוחלט כי אם רק נסיר ממנו לחץ וקושי הוא ילבלב ויגיע רחוק.

אם נעמיד את תפיסות העולם הללו מול רעיון הצניעות נגלה כי רוב האנשים בעלי התפיסה השמרנית, הגדורה ,מבינים כי אכן יש לנו יצרים, כי העין רואה והלב חומד ועל כן יש צורך למתן את הדחף שלנו ולעזור לאנשים, ובמיוחד לצעירים, שעוד לא למדו מספיק על העולם ועל עצמם, לנהל את הרגשות והחוויות באופן בונה ולא מציף ומציק.

לעומת זאת אנשים בעלי תפיסת עולם לא גדורה יאמרו שיש לאפשר (כמעט) הכול- ומה פתאום להגביל ולבסוף האדם ילמד ויגיע אל הטוב. וכיסוי- זה דיכוי. וצניעות- זו טעות.

זו תפיסת עולם יותר מידי אופטימית, היא מעניקה לאדם חופש גדול מאוד אך לוקחת ממנו פעמים רבות את היכולת לארגן את רצונותיו, לשלוט בעצמו ולכוון את חייו לטובתו.

היא נותנת חרות אך גונבת משמעות ויכולת התמודדות.

את קובלת על חוסר הסימטריה בין בנים ובנות. אכן מחקרי מוח מוכיחים שיש חוסר סימטריה. בנות מצליחות לסנכרן מהר יותר בין החלק הדחפי שלהן (קוראים לו אמיגדלה והוא נמצא קרוב יותר לעורף ) לבין החלק החושב והממתן שלהן. ( קוראים לו נאו-קורטקס והוא מונח בעדינות פלאית מאחורי קמטי החכמה שיש במצחינו). גם בנים מצליחים להשליט את עולמם החושב על עולמם החושק אך לרוב ( בלי הכללה גסה, תמיד יש יוצאים מן הכלל) זה עולה להם במאמץ גדול יותר.

ואם, יקירתי, מדברים על חוסר סימטריה- מצוות הצניעות בראיה ובמחשבה מוטלת על בנים באופן הרבה פחות סימטרי משהיא מוטלת על בנות. בן שלוקח ברצינות את חוקי התורה מחויב לאיפוק ולמיתון הרבה יותר מבת שמדקדקת באורך החצאית.

אני יודעת שישנן מחשבות עולם נאורות ובלתי גדורות שחושבות שכל הדיבור על דחף ויצר הוא מיותר וישן וחשוך. ויש לראות כל בן ובת רק על פי נשמתם ולא דרך הדחף.

אולם אני דווקא מאוד מעריכה את הדחף היצרי, ביטולו של הדחף מוביל לביטול החיים. לדחף היצר יש מקום חיובי אדיר ונכבד בקשר בין איש ואישה, באופן בו הוא מתועל נכון לברית בה מתחייבים באהבה וברצון לחיות חיים של הנאה, שמחה וחיבור.

עולם שמבקש לבטל לחלוטין את הדחף מסתכן בזוגיות שאין בה הנאה וריגוש אלא רק מפגש של קליפה בלי תוכן.

יש יצר, נכון.

בנים (לרוב) מהירים יותר ביצרם. ובנות ( דרך כלל) מתונות בו יותר. חברה צודקת ומערכת ערכים נכונה לוקחת בחשבון את כל זאת ומארגנת אורח חיים שמקל על הצדדים לחיות חיים שיש בהם מודעות עמוקה ליצר על תהפוכותיו ותרומותיו לצד כלים ( גם של עשה וגם של לא תעשה) לווסת, לתעל ולמתן אותו.

העניין אינו את- דינה או שולי או רינה- שמכשילה אותו- משה או דוד או חיים לייב.

העניין הוא גדול הרבה יותר: האם אנחנו מבקשים חברה מוסרית, ראויה ומתונה שמתחשבת הן באיש והן באישה ומסייעת להם לארגן את הדחפים האנושיים שלהם באופן בוגר ושקול.

או שמא כל אחד ואחת נמצאים על אי בודד, שקועים עד צוואר אך ורק בתחושותיהם ובדחפיהם כל הדרך אל בנק ההנאות המקומי.

אין כאן מאבק של בן מול בת אלא עמידה שלך וגם שלו ( בהפרדה…) מול מי שעשה אותך אישה ואותו איש.

ומעבר לכל זה, יש גרעין של אמת בתחושתך.

צניעות- אכן יוצאת מנקודת הדחף ( למרות שהיינו רוצות לחשוב שאנחנו רק מלאכיות עם כנפיים…) אך היא בוודאי לא רק זה.

צניעות בוגרת ממריאה מעל הדחף ומבקשת חיים שיש בהם התחשבות בכלל בזולת וברגישויותיו.

(האם נעים למי שלידי? האם אני משתלטת על המרחב או שמא אני מודעת לכך שיש כאן עוד אנשים ונשים עם רגישויות, רצונות וצרכים?).

צניעות מפותחת אינה חוששת רק ממצווה או עבירה אלא מבקשת ליצור מרחב לרבדים רוחניים של המציאות, לאפשר גילוי של הנפש והנשמה לא רק דרך הרובד החיצוני המשתלט על העין, אלא גם דרך רבדים פנימיים, איטיים ועמוקים יותר.

כתבתי אך מעט, בתקווה שזו כתיבה בטעמך והשארתי לך עוד עומקים רבים לתור בהם את מצוות הצניעות שאולי מתחילה בצווארון הסיני אבל נכנסת משם אל תוך הלב ואחר כך מתעופפת לשמיים ולאור.

אתי