The Butterfly Button
קשה לי עם קברי צדקים

שאלה מקטגוריה:

רקע: אני בת 33 נשואה , אנחנו חסידים. זה לא דבר יוצא דופן אצלנו ללכת להתפלל בקברי צדיקים.אני יודעת שבחסידות זה ענין גדול אבל אצלי עדין זה לא ממש ברור. קשה לי להיות בקברי צדיקים ואנסה לתאר את מה שאני מרגישה כשאני שם….כשאני מגיעה לקבר של צדיק אני לא מרגישה רגש מיוחד , אני רואה את כולם מתרגשים ומתכוונים בתפילה ואני  נשארת אדישה, ואז אני מרגישה לא טוב שבטח לא ניצלתי את ההזדמנות, לא התפללתי מספיק וכו.כשאני שם אני מתבלבלת למי אני פונה בתפילה : ” ה’ תביא את משיח צדקנו בזכות הצדיק שקבור כאן ” או ” רבי שמעון תמליץ טוב בעדנו אצל יושב מרומים….”אני מחכה שהזמן בקבר יעבור כמה שיותר מהר .בשנים האחרונות אני פשוט אומרת כמה פרקי תהילים ויוצאת כי אני לא מוצאת את עצמי.גם בכותל , אני מרגישה מוזר שכולם כ”כ מתרגשים ואני כמו גוש קרח לא מרגישה כלום.גם כשאני הולכת לקברים של סבים וסבתות שלי זה מוזר לי מה צריך לעשות – לדבר אליהם?הם שומעים? כשיש נסיעות של חברות לקברי צדיקים או נוסעים עם המשפחה לקברי הסבים והסבתות אני לא מתלהבת , מגיעה אבל מחכה כבר לסיים. אני רואה אנשים שממש נהנים מזה ואני מרגישה גשמית – מחכה לחלק הגשמי שבטיול כי זה כבד עלי, תמיד קובעת להיפגש 10 דקות אחרי ההגעה לקבר.בכלל מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה לי קשה במקומות כאלה , אני מרגישה כמו נטע זר.הדבר מאוד אכפת לי אני לא רוצה להיות כזו , אולי אם אבין בדיוק מה ההשקפה לגבי קברות צדיקים ומה אני צריכה לחשוב וכיצד להתפלל יהיה לי יותר קל.אשמח לתשובתכם. תודה רבה!!

תשובה:

תשובה:

שלום וברכה.

קראתי את השאלה, והתרגשתי, לנוכח הרצון והכמיהה להתרגשות. לנוכח הרצון לבירור מדויק כלפי המעמד של התפלה במקומות הקדושים. אנשים רבים עולים עם בני משפחתם למקומות הקדושים, ולא יודעים מה נכון לעשות שם ומה לא, ולא מתייחסים לחוסר הידע שלהם, הם לא מייחסים חשיבות לכך שהם לא מתרגשים, וטוב להם. את לעומת זאת מלאה בכמיהה לדעת את האמת, לדעת איך לגרום שרגשותייך הדתיים יפעמו, זו מעלה גדולה, הראויה להערכה.

ובכן כשקיבלתי את השאלה מן המערכת, כמעט ורציתי לכתוב שאני סבור שתשובה לשאלה כזו לא צריכה להיות מופנית אלי, את מציינת שאתם חסידים, וכך גם נראה מגופה של השאלה. אני לעומת זאת ליטאי שורשי, עם מסורת ליטאית אצלנו כמעט אפשר לומר שהקפידו למעט לבקר בבית הקברות, חששו מאיסור של ‘לדרוש אל המתים’, ממש יחס הפוך ממה שאת מתארת. בכדי לענות תשובה לאדם יש להבין את מה שמציק לו, איך אוכל להבין אשה שמתייסרת מול רגש שאין לה, כשאני חונכתי שמצבה הוא אידיאלי…

אך אחר מחשבה החלטתי כי דווקא יש מעלה בכך שאני יענה על שאלתך, ולו בכדי לכתוב לך את השורות הראשונות שפתחתי בהם, ואסביר את דברי. אחד מן הדברים היפים ביותר שיש ביהדות זה הגוונים הרבים שיש בה, כלומר יש דרכים רבים לעבודת ה’, כשהשוני ביניהם נובע לרוב משינוי אופי של העובד. היופי וההדר של השלימות ההרמונית שנוצרת על ידי ריבוי הגוונים, נפלא. כשכל אחד מן הגוונים מגלה רובד נוסף-אחר מן האמת רבת הגוונים, האמת גדולה ואינה נתפסת בשכל אנושי יחידי, רק על ידי ריבוי הדרכים מתגלה האמת הגדולה האלוקית. כשריבוי השיטות מגלמת חיבוק עמוק של האמת, חיבוק הנעשה על ידי המונים הפוסעים יחד בשביל האמת ומגלים אותו על ידי דביקותם בתורה ובמצוות.

פעמים ומתגנבת שאלה האם זו אותה תורה? איך יתכן שמאותה תורה יוצאים מסקנות שונות עד שזה אומר כך וזה אומר אחרת? אך האמת שזה היופי שבתורה הקדושה שאפשר לדלות ממנה דרכים רבות המותאמות לפי אופי האדם, וכל אותם דרכים תחת אותה קורת גג, כלומר, יש רצף מסוים שבו עומדת היהדות האורתודוקסית, שסטייה קלה ממנה לכאן או לכאן תוגדר ככפירה או על כל פנים כטעות, על פי כל השיטות. אך יש מרחב מסוים שבו ניתן לדון ובו נחלקו הדרכים אלו מאלו כשכל דרך מדגישה פן אחר בעבודת ה’.

פעמים רבות השוני נראה גדול יותר כלפי חוץ, כשמתבוננים רואים שההדגשים השונים גורמים למחשבה כאילו יש שוני מאד גדול, כשהאמת שרק הבדלים דקים מאד מפרידים בין השיטות וכל החלוקה היא רק בהדגשים, וממילא ההתבטאות שונה, וההחצנה של הדברים נעשית באופן שונה קצת, אבל בפנימיות הדברים החלוקה לא גדולה כל כך.

לשם הבנת הדברים אני רוצה לספר לך דבר מה שחוויתי השבוע. אני משתתף באופן קבוע בשיעור בעבודת ה’ מרב ליטאי, כשבאותו ועד משתתף באופן קבוע חסיד ברסלב, הוא מציין בפני תמיד כי הרעיונות שמוסר אותו רב, ששאובים ממקורות ליטאיים משלימים לו רעיונות שהוא למד מתורתו של רבי נחמן מברסלב. לאחרונה שהינו יחד אותו חסיד ברסלב ואני, בדרשה של רב חבד”י, הוא דיבר מתורת חב”ד בדיוק על הנושא בו אנו לומדים בשיעור מאותו רב ליטאי. דברי אותו משפיע חבד”י השלימו את הרעיונות שנאמרו לאחרונה מהרב שלנו. שימי לב, יש כאן שלושה אסכולות שונות לחלוטין, השפה שונה, השיח שונה, וכלפי חוץ נראה שהמטרות שונות, אך ממש לא, המטרה היא אותה מטרה, כשכל אחד שם דגש על חלק אחר, כשהאמת השלימה מתגלה על ידי כולם יחד.

ובכן, שינוי הדרכים בעבודת ה’ נובעים משינוי של אופי, כשעבודת ה’ מתאימה לכל אחד לפי אופיו. וכך היכולת להידבק בבורא יתברך יכולה להיעשות על ידי פעולות ומחשבות רבות. אך לא רק האופי האישי קובע את הדרך בעבודת ה’, המנטליות והסביבה המשפחתית משפיעים רבות על האופי של האדם ועל הדרך בה הוא בוחר להביע את רגשותיו ואת חוויותיו. בדיוק כמו שאפשר לנהל משפחה וחיי חברה באופנים רבים, ובדרך כלל הדרך בה האדם מנהל את חייו בכל העניינים גם הרגשיים, נעשה על פי המנטליות שבסביבתו, כך גם חייו הדתיים של האדם מותאמים למנטליות שבסביבתו.

אלא שפעמים יש יוצאי דופן, לא תמיד הם יוצאי דופן בכל תחום, פעמים והם מסתדרים עם רוב הפעולות והחוויות, ופעמים הם לא מסתדרים עם יותר ויותר תחומים.

פעמים רבות בחיי התוודעתי למקרים בהם אנשים חוו התדרדרות רוחנית, כשחווית הדרדור שלהם התחילה מדבר מה פעוט, הם לא הסתדרו עם דבר מה שבמחוזות שבהם הם גדלו הם תפסו מקום מאד מרכזי בעולם הדתי. הם לפי אופיים לא הסתדרו עם אותה פעולה או חוויה, וכך הם חשו נתק לשאר חיי תורה ומצוות ולכך הם התדרדרו מאד, כשחווית הנתק שלהם נבעה מנתק מפעולה אחת או שתיים ולא מכל מעשי המצוות, אלא שהם לא ידעו להעריך נכונה את כובד המשקל של המצוה שממנה הם מנותקים, הם סברו כי אותה מצוה או מנהג מאבחן אותם כלא דתיים, וממילא הם התדרדרו מאד. אחר ההתדרדרות קשה יותר להעלות את האדם חזרה. הוא כבר חש מנותק הוא כבר ניתק את עצמו וקשה לחבר חזרה אדם שניתק את עצמו. תמיד כשאני מתוודע לכאלו מקרים אני חושב לעצמי, כל כך חבל!!! אילו רק הם היו מכירים את הדרכים השונות והיו יודעים שאין טעם להתנתק כליל מעבודת ה’ בגלל חוסר התאמה לדבר מה, במיוחד כאשר לפי דרכים אחרות בעבודת ה’ אין דברים אלו מרכזיים כל כך, ואם הם היו נולדים בחיק משפחה אחרת אדוקה לחלוטין לא היו חווים את הנתק הזה.

ובכן אני מאריך הרבה ולכאורה הדברים לא נוגעים אלייך, את סך הכל מתמודדת עם חוסר חיבור לעניין של ההשתטחות על קברי צדיקים. ויתכן שמצבך הרוחני לא נפגע מכך כלל. מדבריך נראה שאדרבה את משתוקקת לחיים רוחניים מושלמים עד שכשאת רואה אחרים המתרגשים ודבקים מתעורר בך רצון להיות גם כמותם, זה סיפור של אשה שמצבה הרוחני מצוין, יש בך רצון וחיפוש, רצון זך להשתוקק לעבודת ה’, זה נפלא. אך דווקא מחמת זה חשוב לי שתדעי, חוסר החיבור הזה הוא לא בטוח חיסרון, זה בסך הכל מראה שכפי הנראה את לפי אופייך לא כל כך מתחברת למנהג הזה של השתטחות על קברי צדיקים. חשוב שתדעי, יש קהילות קדושות שבהם העניין הזה כמעט לא קיים, חוסר החיבור למנהג זה לא אמור לזעזע אותך כל כך.

אני מבין את הקושי, בסביבה שלך חושבים אחרת, קשה להיות בסביבת אנשים שמתרגשים מדבר מה ולהיות שונה מהם, אך סך הכל לא מדובר על פעולה שמתקיימת בכל עת, זה לא שאת חשה ניתוק מדבר שנוהגים בו כל יום, או אפילו כל שבוע, סך הכל מידי כמה חודשים נוסעים לקברי צדיקים, ההתמודדות הזו לא תמידית, ולכן יתכן שברגע שרק תדעי שזו לא בעיה, ואין בכך סממן של ניתוק מעבודת ה’, ממילא הדבר יעסיק אותך פחות ולא תסבלי ממנו כלל.

עד כאן ביטאתי את מחשבותי כאדם מבחוץ. כעת אנסה לדון בעיקר הנושא ולנסות לעשות סדר בנושא הזה של ההשתטחות על קברי צדיקים מה המקור למנהג זה ומה מקומו על פי היהדות. ואנסה לומר גם את שיטת החסידות בכל זה.

המנהג להשתטח על קברי צדיקים אינו מנהג חדש. כבר בחז”ל מבואר כמה פעמים שהשתטחו על קברי צדיקים, ההשתטחות הקדומה ביותר המתוארת בדברי חז”ל היא על כלב בן יפונה בשעה שעלה לארץ עם שאר המרגלים, כמבואר בדברי הגמרא (סוטה לד, ב) ‘מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים’, כאן מבואר שלא רק שהתפלל בקברי האבות אלא גם ביקש מהם שיבקשו עליו רחמים. יש עוד מדרשים בחז”ל שבהם נראה שיש ענין להשתטח על קברי צדיקים. ואף נראה בדבריהם שאפשר לבקש מן המת שיתפלל עליו.

לעומת זאת המהרי”ל [שהרבה ממנהגי האשכנזים מושתתים על פיו], כתב (מנהגים הלכות תענית אות יח) ‘והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר’. פוסקים רבים דנו בדברי המהרי”ל ודנו בסתירה הנראית מדברי הגמרא לגבי כלב בן יפונה, לדברי המהרי”ל, הפוסקים גם הביאו כי בדברי הזוהר הקדוש (אחרי דף עא) מבואר שאין בזה משום דורש אל המתים ולא כמו שכתב המהרי”ל.

אגב, בדברי הזוהר שם מבואר באריכות גדולה ענין ההשתטחות על קברי צדיקים. וגם המהרי”ל שכתב לא לבקש מן המת אלא שיבקש מן המת שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר, כתב כי יש ענין לבקר בקברי צדיקים וביאר הדבר בזה הלשון ‘משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש’.

כלומר, אין חולק בדבר שיש ענין לבקר בקברי צדיקים ולהתפלל שם, הדבר מוזכר גם בהלכה לגבי תענית ציבור שהולכים לבית הקברות להתפלל (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקעט סעיף ג), ואחד הטעמים המבוארים בגמרא (תענית טז, א) שזה בשביל שיבקשו עלינו המתים רחמים. ולכן גם נהגו בתשעה באב ללכת לקברי צדיקים להתפלל שם (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט סעיף י), וכן מוזכר שהולכים להתפלל בקברי צדיקים בערב ראש השנה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפא סעיף ד), ולגבי ערב יום הכיפורים (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרה סעיף א).

כלפי השאלה אם מותר לבקש מן המתים שיתפללו עלינו לפני בורא עולם או לא, דעת החיי אדם (כלל קלח סעיף ה) והמשנה ברורה (סימן תקפא ס”ק כז) כדעת המהרי”ל שאין לבקש מן המתים אלא רק בזכות המתים. אך יש פוסקים המתירים לבקש מן המת שיבקש מהשם יתברך. לעומת זאת, האדמו”ר ממנוקטש בספרו שו”ת מנחת אלעזר (חלק א סימן סח) הרבה להביא מקורות להצדיק מנהג זה לבקש מן המת שיתפלל אל ה’, וכפי הנראה מנהג זה רווח מאד בקרב עדת החסידים, וכן האריך הרבה בשו”ת מנחת יצחק (חלק ח סימן נג) שהיה אחד מגדולי הפוסקים בדור האחרון, שיש להצדיק את המנהג ובמקום שנהגו כן אפשר להמשיך במנהגם. אבל כתב שהוא עצמו לא יכול להכריע בזה וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

חשוב לציין שגם בין החסידים היו שלא נהגו כן, האדמו”ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר למשל האריך (בספר על הגאולה ועל התמורה) שרק אנשים גדולים ילכו לקברי צדיקים.

סוף דבר המנהג להתפלל על קברי צדיקים הוא מנהג קדום מאד, ויש בזה ענין גדול. בנוגע לשאלה האם לבקש מן הצדיקים בקשות או לא, כפי הנראה זה ממש אסור. לעומת זאת לבקש שהצדיקים יתפללו לפני רבון העולמים עלייך, זה נידון הלכתי האם מותר לעשות זאת או לא. והפשטות לא לעשות זאת, אבל אם נוהגים בחוג שאת משתייכת אליו לעשות כן תעשי כמנהג הרווח אצלכם, כי יש מנהג כזה ויסודו בהררי קודש.

חשוב להוסיף דבר מה, הרמב”ם (הלכות אבל פרק ד הלכה ד) כתב בזה הלשון ‘והצדיקים אין בונים להם נפש [מצבה] על קברותיהן, דבריהם הם זכרונם, ולא יפנה האדם לבית הקברות’, עד כאן לשונו. הרבה נלאו בפירוש דברי הרמב”ם הללו, מה התכווין בכותבו שלא לפנות לבית הקברות. הריב”ש (סימן תכא) ביאר כוונתו שעיקר הזיכרון של הצדיק זה לא להתפלל על קברו, אלא ללכת בדרכיו וללמוד בתורתו, זה יועיל לנשמתו יותר מאשר שיעלו על קברו. כלומר, צריך לזכור לא לעשות מן הטפל עיקר ומן העיקר טפל. היהדות אמנם נותנת מקום לעלייה לקברי צדיקים, ויש בזה עניין ואולי אף ענין גדול. אך העיקר זה לא העלייה לקבריהם, העיקר זה לעשות מעשים שהצדיקים יתענגו בעולם העליון מעשייתם, וממילא ימליצו טוב בעד ההולכים בדרכם.

עכשיו אחרי הבירור ההלכתי שהעליתי כאן נחזור אליך, את כותבת שאת מרגישה מבולבלת כשאת נמצאת בקברי צדיקים ובקברי אבות, אני מבין ששני דברים מבלבלים אותך, הסיבה הראשונה היא כי את לא יודעת איך לפנות בתפלה כשאת נמצאת שם, למי את אמורה להתפלל, לה’ או לצדיק. נושא זה בואר היטב, אני חושב שיצא די מובן, התפלה אמורה להיות לה’ ושזכות הצדיקים הטמונים באותו מקום תעזור לך. ואם מנהגכם לפנות אל הצדיקים שיבקשו מה’ תוכלי גם לבקש בנוסח זה.

אך אם הבנתי נכון יש משהו נוסף שמפריע לך, את לא מתרגשת ולא מרגישה רגשות מיוחדים כשאת נמצאת שם. ובכן, יתכן שחוסר הרגש שלך נובע מן הבלבול שאינך יודעת איך להתפלל שם ואם בכלל יש מקום לפנות אל הצדיקים, ומה המעמד של המקום הזה, וכעת שאת יודעת יותר ברור איך לפנות ולמי, תהי משוחררת יותר ותהיי מסוגלת להתרגש. אך יתכן שיש כאן משהו יותר עמוק, יתכן שמה שאת לא מתרגשת שם זה משום שרגשותייך פועמים על ידי דברים אחרים. דברים חיים יותר גורמים לך להתרגש, ולא מקומות אפילו אם הם קדושים. כך נראה מכך שאת לא מתרגשת גם כשאת מגיעה לכותל המערבי.

ובכן, ראשית, אין מה להיבהל, רגשות האדם הם פנימיים מאד, כל אדם מתרגש מדבר אחר, יש שמתרגש לנוכח מעשה חסד מיוחד, יש שמתרגש לנוכח מצוה נדירה, ויש שרגשותיו פועמים לנוכח מחשבה מעניינת ומחכימה, חשיבה אינטלקטואלית עשויה לרגש מאד מאד. כל אחד רגשותיו פועלים לפי אופיו. וחשוב שכל אחד ימצא מה הוא הדבר שמפעיל לו את הרגשות, כי רגש במעשי המצוות זה דבר חשוב. אבל אין טעם לרכוש רגש שיש לאדם אחר שאופיו שונה ממך. אותה חברה או בת משפחה שהולכת אתך לקברי צדיקים ומתרגשת שם מאד, לא מתרגשת מדבר מה אחר שאת מתרגשת ממנו מאד. כך טבעו של עולם. [חשוב גם לומר, יש שרגשותיהם פועלים בקלות, אך כך גם הם נשכחים מהם וההשפעה של הרגש לא נשארת, יתכן שאת עמוקה יותר, ולא בקלות את מתעוררת להתרגש, זה לא חיסרון זו מעלה].

פעמים וגם דברים עשויים להשתנות, יתכן למשל שאם תרחיבי את ידיעותייך בדבר מקום המקדש, תקראי קצת על הכמיהה שהייתה בעבר להגיע לכותל המערבי, תתרגשי יותר כשתגיעי לשם. וכמו כן כלפי המקומות הקדושים, יתכן שאם תקראי את הזוהר שמרחיב מאד על מה שמתרחש בקברו של הצדיק כאשר אדם בא ומתפלל בקברו ותזכרי את הדברים בעת בואך להתפלל שם, תתרגשי מאד. אספר לך חוויה אישית שיש לי, אני למשל לא מתרגש כל כך בקברי צדיקים, לא חונכתי לזה, אבל יש לי סבא, שאני עוסק הרבה בלימוד בכתבי היד שלו, ואני גם מוציא לאור את ספריו, יש לי אליו קשר רגשי חזק, לא ראיתיו מימי, הוא נפטר שלושים שנה לפני שנולדתי, אך בעקבות דברי תורתו נקשרתי אליו מאד, כשאני הולך לקברו אני מתרגש מאד, אני מתרגש מעצם המציאות שאני נמצא לידו… רגש מוזר שקשה להעביר אותו לאדם אחר. אבל הנה כך רגשותיי פועלים במקום הזה, מני אז כשאני הולך לקברי צדיקים אני מנסה להיזכר בדברי תורתם, זה משפיע עלי, אני חש קשר וחיבור לקברו של אותו צדיק וזה מעורר בי רגשות.

נראה שיש להוסיף נקודה חשובה מאד, נראה כי הסיבה שבקרב החסידים יש דגש חזק מאד על ההשתטחות על קברי צדיקים, נובעת מכך שאחד מן היסודות החשובים ביותר בחסידות זה ההתבטלות לצדיקים והקשר אליהם. וכיון שהקשר לצדיק הוא לא רק לאדמו”ר הנוכחי, אלא לאבות אבותיו גם כן, לכן חיזקו מאד בקרב החסידים את העלייה לקברי צדיקים. כבת למשפחה חסידית, חשוב שתלכי בדרך הזו, אך יתכן והקשר לצדיקים יכול להתחזק אצלך בדרך אחרת מאשר לעלות לקברו של הצדיק, יתכן ובקריאה בספרי צדיקים המספרים על אודות הצדיק, או בקריאה בדברי תורה ממנו תרכשי קשר עמוק יותר מאשר בעלייה לקברו.

כללו של דבר, רגשות בעבודת ה’, זה דבר הכרחי, אדם ללא רגש עושה את המצוות ללא חיות וללא חיבור. אך הדרך לקיום הרגשות שונה מאדם לאדם. אין צורך לנסות לרכוש רגשות של אחרים במקום זה כדאי לנסות למצוא איך הרגשות יפעמו בך [או אולי כבר מצאת…], את המעלה של הקשר אל הצדיק שיש על ידי העלייה לקברו של צדיק תוכלי לרכוש בדרכים נוספות. וכך לא יעיק עלייך חוסר הרגש שאת מוצאת בביקור בקברי הצדיקים.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם חייב בהכרח להיכנס לחברה מסוימת בשביל לעבוד את הקדוש ברוך הוא?
שלום לכם ותודה רבה על ההיענות העמוקה והרחבה, לפני פחות משנה זכיתי תודה להשם, לחזור בתשובה כשאני לוחם בצבא. כיום עדיין משרת ובעזרת השם כשאסיים השנה אני רוצה להיכנס לישיבה וללמוד תורה באופן מסודר וביישוב הדעת ולהקים בית יהודי כשר ולעסוק וללמוד תורה כמה שרק אפשר. מרגיש לי שאם אני...
מותר לי לכעוס על הקב"ה?
כבר זמן מה אני מטופלת הכדורים פסיכיאטריים . כשאני לא לוקחת אותם. לעיתים אני כועסת על החיים ועל בורא עולם. האם מותר לי להגיד את מה שאני מרגישה ולהוציא כעס. או שזה נקרא להתלונן ואסור. אני בד”כ מאוד מעריכה מודה לה’ על כל הטוב . אבל יש לי גם קשיים...
ספקות איומים באמונה שמטלטלים את חיי
אני חוזר בתשובה מלפני כ20 שנה, נשוי עם אישה טובה וילדים. במשך שנים הכל הלך למישרים ואז השטן נכנס. פתאום אני מוצא את עצמי משוטט במחשבות- מי אמר לך שכל זה נכון? אולי הכל בלוף? יום הצטרף ליום ומחשבה רודפת מחשבה ואני אומר לעצמי עזוב אתה מכיר את זה, תשחרר...
לא מתחשק לי להתפלל
אני מרגיש מאוד נבוך בנושא התפילה בעת צרה. ממש לא מרגיש לי חשק ותשוקה להתפלל או אפילו לקרוא תהילים. במהלך החיים עברתי הרבה. בגוף ובנפש. וגם התפללתי הרבה. ביקשתי התחננתי עשיתי סגולות מסגולות שונות. לא אומר שלא עזר כלום אבל בגדול רוב רובם של הבעיות המרכזיות מלווים אותי עד עצם...
הרב פוסק לי אחרת ממה שאני לומד בהלכה
מה אני אמור לעשות כשאני רואה בהלכה דעה מסויימת שנכתבה ללא חולק ואז הרב פוסק לי לעשות הפוך? ובחדא מחתא מחד גיסא מעודדים את הציבור ללמוד הלכות, ומאידך גיסא מעודדים אותם שלא לפסוק ע”פ ההלכה שלמדו אלא להציג כל שאלה לרב. ממה נפשך. אם אני לא אמור לפתוח ספר ולפסוק...
תמיד יש כוח לניסיון?
אשמח למענה עבור שאלה שמפריעה לי מאוד. לא ארחיב . בקצרה , יש משפט/פסוק שאומר “לא נותנים לאדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו” ועוד כל מני משפטים בסגנון של: אם קבלת את זה קבלת את הכח להתמודד עם זה וכ’ כן זה משפט שמעודד, כי הוא אמר שחור על...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן