שואלת יקרה,
אני יושבת להשיב לך, כשברקע ריח השמן החרוך של נרות החנוכה. ובתוך ליבי אני מתפללת שתזכי להארה. שתזכי להאיר בתוכך את הרצון האמיתי והמזוקק שלך. שתזכי להתבונן פנימה ולזהות את הקול הנקי והצלול שנמצא עמוק בתוכך.
לפני שנתחיל, קחי לך לרגע הפוגה קטנה ומפנקת –
שבי ליד הנרות. תסתכלי ללהבה הקטנה בעיניים. תהני ממשחקי האור והצל שהיא יוצרת על כפות ידייך.. תעצמי את העיניים ותרגישי. תרגישי אותה מאירה באור גדול את חדרי הלב שלך, את הרצונות שמסתתרים שם, את השאיפות, את החלומות. הם שם, צריך רק לגלות אותם.
אז איך עושים את זה?
השאלה שלך כוללת 2 חלקים: הקושי בקבלת החלטות, והקושי בבחינת בן זוג.
למרות ששני החלקים מתכתבים האחד עם השני, אתייחס תחילה לכל אחד מהם בנפרד, ולבסוף אכרוך ביניהם.
קושי בקבלת הקלטות:
קושי בקבלת החלטות פוגש כמעט כל אחד מאיתנו. מי יותר ומי פחות. ההבדל בין האחד לשני הוא המניעים לאותו הקושי, וכן העוצמה והנוכחות שלו בחיי היומיום שלנו.
אני חוזרת חזרה לשאלה שלך, בניסיון להבין מהם המניעים של הקושי בקבלת החלטות אצלך, ועד כמה הקושי הזה מנהל אותך ביומיום.
אצטט אותך: ״אני מפקפקת במה שאני מרגישה, אני חושבת יותר מידי, אני חושבת שאני מגזימה, אני שומעת מלא דעות ומה לא״. ״אני לא יודעת אם החלטתי נכון, וכולם אומרים לי רק את צריכה לדעת מה את מרגישה ואני לא יודעת מה אני מרגישה פשוט״. ״תמיד השתדלתי להמנע מלהחליט, נשארתי במקומות עבודה שלא טובים לי שנים, מהפחד להחליט לחתוך ועוד..״
מדברייך ניכר שעיקר הקושי בקבלת החלטות הוא לזהות מה את באמת רוצה. מה את מרגישה. מה את חושבת. קשה לך לנקות את רעשי הרקע, להסיר את הקליפות מעל הקול הרך והעדין שמדבר מתוכך. בנוסף, העובדה שאת לא מרוצה מהבחירות שלך, גורמת לך להירתע מקבלת החלטות. זה מנהל אותך, נוכח מאוד בחייך ולבסוף גורם לך להיות פסיבית ולקבל את המצב כגזרת גורל.
נראה שהפחד הגדול שלך מפני קבלת החלטה, מונע להבין מה את באמת רוצה ומרגישה. בסיטואציה כזו, את מעדיפה להעביר את השרביט לסובבים אותך כדי שיחליטו בשבילך. ואז מה קורה? את מתבלבלת מריבוי הקולות. מתקשה לזהות מה את רוצה, ולא מה הסביבה רוצה. מה את חושבת ולא מה הסביבה חושבת. לכן, לפני הכל הייתי רוצה להציע לך שנפרק את הפחד הזה יחד. נבין למה הקול הפנימי שלך מסתתר כל כך. מדוע הוא חושש להשמיע את קולו בקול רד ובטוח.
בנקודה זו, אני נזכרת במשפט ששמעתי פעם מרב שאמר שאין לנו דרך לדעת מהי הדרך הנכונה, אולם כל עוד הבחירה שלנו מכוונת לשם שמיים ולעשיית טוב, אז הקב״ה מתייחס לבחירה שלנו כאל הבחירה האולטימטיבית.
כשאנחנו עומדים בפני קבלת החלטה, צצים ועולים כל ההשפעות העתידיות שעשויות להיות לאותה החלטה. איך היא תשפיע עלי, איזה בנאדם אני אהיה בעקבות כך, מה אפסיד, מה ארוויח, איך יסתכלו עלי, מה יגידו ועוד. אולם, כבני אדם שמוגבלים בגוף חי, אנחנו לא יכולים לנבא את העתיד. ואם הקב״ה לא העניק לנו את היכולת הזו, כנראה שהוא לא דורש את זה מאיתנו. הוא רוצה שנכוון לעשות טוב. הוא רוצה שנשאף לשם. אבל הוא לא דורש ממנו בשום פנים ואופן לעשות את שמעבר להשגה שלנו – לנבא איך העתיד יושפע מאותה ההחלטה.
לכן, בבואך לקבל החלטה קודם כל תנשמי עמוק, ותכווני למה שנדרש ממך כבנאדם. אל תנסי להילחם בחזיתות שאת אמורה להפסיד בהן מראש – אל תנסי לנבא את העתיד. העתיד חמקמק ועשוי להשתנות מעוד אלפי סיבות שאת לא יכולה לצפות מראש. תתמקדי ברגע. תהי נוכחת בהווה שלך.
עם התובנה הזו ליבך יהיה קל יותר בבואך לקבל החלטה. האחריות הגדולה שאת חשה על כתפייך תתרכך מעט. עדיין תצטרכי להיות זו שמקבלת את ההחלטה ולוקחת עליה אחריות. אבל, מאותה הסיבה שהיכולת שלך לקבל החלטות מוגבלת מתוקף היותך בן אנוש, גם האחריות על ההשלכות תהיה מוגבלת. לא תצטרכי לעולם לקחת אחריות, על מה שלא בשליטתך, על מה שמחוץ לסל היכולות שלך של בן אנוש.
בהמשך לכך, אני רוצה להתייחס לכמה אתגרים שמושפעים מאותו רצון לא מציאותי, לנבא את העתיד:
1. הרצון להשיג את התוצאה הטובה ביותר: אנחנו טועים לחשוב שריבוי אפשרויות יקל על הבחירה שלנו. אולם החיים מוכיחים בדיוק ההפך. ככל שהמגוון יהיה מצומצם יותר, יהיה לנו קל יותר לגבש החלטה. ולמה? כי ככל שמספר האפשרויות רב יותר, כך תגדל השאיפה לבחור באפשרות הטובה ביותר. זו שתבטיח לנו תגמול הכי גבוה ומדויק לנו. לדוגמה: אם נצטרך לבחור בין שתי חולצות, גם אם לבסוף נגלה שהחולצה לא מחמיאה לנו, נתנחם בזה שלא היה מגוון ולכן הגיוני שלא רכשנו את החולצה הכי מחמיאה. אולם אם נצטרך לבחור חולצה אחת, מתוך מגוון של מאה חולצות, ההחלטה תהיה הרבה יותר קש. אנחנו נרצה להגיע לחולצה המחמיאה ביותר, זו שלא תתבלה בכביסה ועוד. ואם יקרה שנגלה שהחולצה לא מחמיאה, נאשים את עצמינו שלא עשינו את הבחירה הנכונה שהרי הייתה לנו האפשרות.
2. קושי להשלים עם הבחירה: בהמשך לנקודה הקודמת, השאיפה לבחור באפשרות הטובה ביותר, מקשה עלינו להשלים עם הבחירה שלנו. אנחנו טועים לחשוב שיכולנו לבחור טוב יותר. אנחנו טועים לחשוב שאילו היינו בוחרים אחרת, המציאות הייתה טובה יותר.
התשובה לשני האתגרים הנ״ל: ״לא בשמיים היא״. הנטייה לחשוב שאנחנו יכולים לנבא את העתיד ולכן לעשות את הבחירות הנכונות ביותר היא אשליה. הנטיה לחשוב שהמציאות שלנו יכלה להיראות אחרת לולא שבחרנו נכון, היא פיקציה.
אנחנו אנשים וככאלה נדרש לקחת אחריות אך ורק במה שנמצא בתוך סל היכולות שלנו.
ניגש לחלק השני של השאלה: הקושי בבחינת בן זוג.
הקושי בבחינת בן זוג לרב מושפע מהרצון שלנו להבטיח לעצמנו עתיד טוב ובטוח. בפגישה עם הבחור, השאלה שמרחפת באוויר היא – איך הוא עתיד להשפיע על הגורל שלי. האם הוא יהיה בעל טוב, חבר טוב. האם הוא יהיה אבא טוב. האם הוא ידע להתנהל כלכלית. האם השיניים שלו ירקיבו מוקדם האם והאם והאם.
האחריות הגדולה שאת מרגישה שרובצת על כתפייך בזמן הפגישה, גורמת לך לפספס את הרגע. היא מונעת ממך להתמסר לחוויה של המפגש. את מרגישה כאילו את נושאת שק חול כבד על גבך. אם הדברים אכן נראים כך, בלתי אפשרי לחוות את הפגישה כמו שצריך.
אם נחזור לקשיים שפירטנו בקבלת החלטות, גם כאן הפתרון הוא קודם כל להבין שהיכולת שלך מוגבלת. אין לך אפשרות לנבא את העתיד. אלוקים יודע זאת, ולכן הוא עושה את ההחלטה הזו יחד איתך. את תתני את חלקך והוא ייתן את חלקו.
ככל שההבנה הזו תשב לך טוב יותר על הלב, כך שק החול ילך ויאבד מנפחו. תצליחי להרגיש משוחררת יותר בפגישה. תצליחי להרגיש את אלוקים איתך. תצליחי להנות מהמפגש הבינאישי עם הבחור שמולך.
אז כן, כשאת מגיעה לפגישה תנסי קודם כל להשאיר את שק החול בבית. תבואי בלב קל. אל תחשבי על העתיד. תהני. תתמסרי. תפטפטי. תשתפי. קחי לך את הזמן שנדרש כדי להרגיש את הבחור שמולך, מבלי לחשוב על חתונה. מבלי לחשוב על ההשלכות שעשויות להיות לו על חייך. כשתרגישי שאפשרת לעצמך להרגיש ולהיות נוכחת, תוכלי לגשת לשלב הבא – לבחון את האפשרות להינשא לאותו בחור.
אסכם את מה שהיה לנו פה –
• הפחד הגדול מפני קבלת החלטה יכול לגרום לנו שלא לקבל החלטה או לאבד את הקול הפנימי שלנו בגלל ריבוי הקולות של הסובבים אותנו
• ״לא בשמיים היא״ – אנחנו צריכים להכיר ביכולת המוגבלת שלנו לנבא את העתיד.
• אין כזה דבר ההחלטה הנכונה ביותר. יש כזה דבר החלטה נכונה.
• כל בחירה היא בחירה נכונה, בתנאי שכיוונו לעשות טוב.
• כדי לבחון בחור כמו שצריך, צריך להשאיר את שק החול בבית בשלב הראשון ולהתמסר לחוויה.
אני רוצה לקוות בשבילך, שהפחד מפני קבלת החלטות ילך ויפחת. שתרגיש את אלוקים איתך. שתהי בטוחה מספיק לבחור, וכך תתני מקום לרצונות שלך, לחלומות שלך.
בברכת חנוכה שמח,
דבורה.