שלום לך שואל יקר
עברת מהפך בחייך. מחיים שהורגלת בהם בילדותך, בביתך הוריך ובתרבות שבה גדלת, החלטת באומץ רב לחצות את הקווים ולחזור בתשובה.
לא זו בלבד שחזרת בתשובה, והתחלת לשמור מצוות, עברת ללמוד בישיבה.
אין הרבה נערים שהולכים בדרך שהלכת בה.
אתה בוודאי בחור אמיץ מאד.
ישיבה זו מסגרת קשה.
גם לבחור ישיבה שגדל בבית חרדי לוקח זמן רב להסתגל למסגרת של ישיבה. וקל וחומר לך ששינית את כל מסלול חייך ועברת למסלול אחר.
אם היית אומר לי שקל לך ואתה רק נהנה מהשינוי, זה היה מפליא אותי מאד.
הגיע בין הזמנים, אתה עוזב את המסגרת המחייבת של הישיבה וחוזר הביתה. ואתה מגלה שהתרוממות הרוח ששרתה עליך בין כותלי הישיבה, עזבה אותך לטובת יובש רוחני, שקיעה, ובזבוז הזמן.
כשאתה מסתכל על הישיבה מבחוץ אין לך טיפת חשק לחזור אליה. אתה גם יודע כמה קשיים טומנת בחובה החוויה האדירה שנקראת “ישיבה”.
וכאן נשאלת השאלה – מה עליך לעשות?
לפני שאנסה לענות על השאלה שלך אשתף אותך בחוויה אישית שלי. החוויה היא אומנם בתחום הקניות, אך אפשר ללמוד ממנה הרבה על הדרך לקבל החלטות מבלי להצטער.
בכניסה ל”אושר עד” שעל יד ביתי יש במות ענקיות מלאות בתצוגה מתחלפת.
לפעמים הם מביאים לשם מוצרים של חג שמתקרב – קישוטים לסוכות, נרות חנוכה וכדו’,
ולפעמים הם מניחים שם מוצרים שהם קנו בסטוקים והם מוכרים אותם בזול.
כמובן שהסיבה שהבמות הללו מוצגות בפתח החנות כדי לפתות אותי לקנות.
ותמיד נכנסתי לחנות והסתפקתי מתי הקניה משתלמת, ומתי אני סתם מתפתה וקונה דברים שאני לא באמת צריך.
עד שיום אחד פיתחתי שיטה כיצד לקבל את ההחלטה בצורה שלא אתחרט עליה בבית:
במקרים שבהם אני שואל את עצמי אם כדאי לי לרכוש מוצר ספציפי, יש לי מבחן קבוע שאותו אני נוהג לעשות, והוא אף פעם לא מאכזב אותי.
בשלב הראשון שבו אני רואה את המוצר, אני משאיר אותו על הבמה ולא מעמיס אותו על העגלה.
אני ממשיך את הקניות בלעדיו, ורק כשאני מסיים את הקניות ומתקרב לקופה שנמצאת הרחק מהבמות שבכניסה, אני שואל את עצמי שוב אם לגשת ולקחת את המוצר המפתה.
אתה לא יכול לתאר לעצמך עד כמה השאלה שונה.
המוצר הוא אותו מוצר, אבל ההבדל בין המקרה שבו אתה שואל את השאלה כשאתה עומד על ידו, לבין המקרה שאתה שואל את אותה השאלה על יד הקופות, הוא הבדל תהומי.
לעניין הזה קוראים – “נקודת מבט”.
המקום שכרגע אתה נמצא בו בתוכך הוא בתוך הבלבולים.
אתה מתבונן בישיבה כאילו היא רחוקה ממך, ואת הבלבולים וההבלים את חווה מקרוב.
אם אתה רוצה למצוא בתוכך את התשובה האמיתית לשאלתך, אתה צריך לשאול אותה מתוך המקום שלך בישיבה.
להיכנס למהלך הישיבתי, ללמוד את סדרי הישיבה בצורה שמתאימה לך, ולהתחבר למקום הזה.
כשתהיה בנקודה הזאת, תוכל לראות את החלקים שמהם אתה רוצה להתרחק בגודלם האמיתי.
אין לי ספק שמהמקום הגבוה שבו תהיה, השאלה שלך תיראה אחרת לגמרי.
במקביל, אתה חייב לדאוג לעצמך.
לא כדאי לך להתעלם מהרגשות שלך בישיבה, ולנסות להתקדם.
ולכן, אצייד אותך בכמה כללים שכדאי לך לשמור כדי לא ליפול מדרגתך.
1. אל תוותר על צרכי הגוף. אל תחסוך באכילה ושתיה, אל תוותר על שינה טובה, אל תוותר על שיחה עם חברים, ובמקביל ללימוד התורה תשמור היטב על גופך.
2. אל תדחיק רגשות. אם קשה לך ללמוד אל תנסה שלא לחשוב על זה. תשאל את רבך כיצד להתמודד עם הקושי. תסלול לך דרך שמתאימה לך כיצד ללמוד את הדברים שנכונים לך, בצורה שיגרמו לך לכמה שיותר אושר.
3. אל תשווה את עצמך לחברה. יכול להיות שתראה מתמידים שלומדים הרבה יותר ממך, אל תנסה לחקות אותם. תלמד על פי ההרגשה שלך ועל פי היכולות שלך. ותעריך את עצמך על פי אמת מידה זו בלבד.
4. תאמר לעצמך מילים טובות. למדת טוב? תאמר לעצמך “כל הכבוד! אתה לומד מצוין!. היה לך קשה ללמוד ולמדת רק חצי סדר? תאמר לעצמך “יפה שעה אחת בצער ממאה שלא בצער. ברוך השם הצלחתי להתגבר על היצר וללמוד למרות שזה היה מאד קשה”…
5. תדאג תמיד שיהיה לך רב נגיש שתוכל לשפוך את ליבך מבלי להתבייש. תמצא לך רב שמבין את הקשיים שלך ושיכול לעזור לך להבדיל בין קושי למצוקה. הקושי הוא חיובי – המצוקה היא שלילית.
6. תדאג תמיד להיות מוקף בחברים טובים. כשאתה נמצא עם חברים שאתה אוהב, קל לך להשקיע גם בזמנים קשים יותר.
7. צפה לקושי. אל תצפה שיהיה לך קל, אל תצפה שהיצר הרע יעזוב אותך. תאמר לעצמך “הקב”ה ברא את האדם כדי להתמודד ולהתחזק. גם אם עכשיו קל, בהמשך יהיה לי הרבה יותר קשה ואני מצפה לקושי הזה ויודע שהוא קושי טוב. הגעתי לעולם בשביל הזמנים הקשים ולא בשביל התקופות הקלות. אני מוכן להתמודד עם הקושי”.
8. אל תדמיין מטרות רחוקות. אל תחשוב על הצלחות כבירות או נפילות גדולות. תסתכל על היעד הנראה לעין בלבד.
לדוגמה: כשקשה לך ללמוד תסתכל על כל יום כיחידה נפרדת. תשאל את עצמך שאלות של “כיצד אני רוצה שיראה היום שלי” ולא “כיצד אסיים את הזמן”, או גרוע יותר “כיצד אצליח ללמוד כל החיים”.
9. אל תאגור מצוקות. אם יש לך תחושה כללית שלא טוב לך בישיבה, אל תנסה להעביר את הזמן עד שהוא יסתיים. תעצור, תכתוב את המצוקות שלך בצורה מסודרת, ותלך לרב שיכול לעזור לך לפתור אותן אחת לאחת.
10. תעריך את תחושת המשמעות. להיות בחור ישיבה זה קשה מאד. אולי קשה יותר מהרבה דברים אחרים, אבל יש דבר אחד שיש לבחור ישיבה שאין לאף אחד אחר – תחושת משמעות.
בסופו של דבר אתה יודע שאתה בחור ישיבה, אתה יודע שאתה נזר הבריאה, אתה יודע שעליך העולם עומד, אתה מרגיש שאתה מתעלה ומתקרב לקב”ה, אתה מרגיש שהתפילות שלך כשאתה בישיבה עולות על כל תפילה שתתפלל מחוץ לכותלי הישיבה.
אנשים רבים עובדים עבודות קלות או לא עובדים בכלל, אנשים רבים מעבירים את היום בבטלה ושעמום, אבל יש דבר אחד שהם לא ישיגו לעולם – תחושת המשמעות.
הם לנצח לא ירגישו שהם עושים משהו חשוב, הם תמיד ידעו שהם מכלים את ימיהם.
אני בטוח שבזמנים שבהם אתה חווה בטלה וריקנות – אתה יודע עד כמה שווה תחושת משמעות.
אני מקווה שעזרתי לך.
אני בטוח שאם עברת כזה מסלול ואתה עדיין משתוקק לחיי ישיבה, אתה בחור מיוחד מאד, מלא ערכים, ומלא רצון לבחור בחיי אמת.
אני בטוח שאם עברת צד בצורה כזאת אמיצה, אתה תמצא בתוכך את הכוחות לשנס מותניים ולנסות להתחבר לישיבה מתוך מקום אמיתי של חיבור פנימי לקב”ה.
אין לי ספק שאם תמשיך הלאה באותו הכיוון, מבלי לעצור ומבלי להתייאש, תוכל לגדול בתורה ולהצליח מאד.
עם ישראל זקוק לאנשים כמוך!
ישראל ג.
דלג לתוכן
