שלום לך נערה יקרה,

היה לי נעים לקבל את שאלתך, היא הזכירה לי את ימי התום של הנעורים, ימים קסומים בהם אנו מגבשים זהות, מטילים ספק, נעים מדעה אחת לאחרת, ומחפשים את הצדק וההיגיון המושלם בעולם.

טוב עשית שפנית אלינו עם השאלה ולא נשארת איתה לבד, מבולבלת. את נשמעת לי נערה נבונה, מעמיקה, שלא מעוניינת לעשות דברים רק ”כי אמרו לה”, משאלתך עולה הרצון להבין את המהות הפנימית של הצניעות, ועוד יותר מכך את המשמעות הייחודית לך. נשמע שאינך מתחברת בהכרח ”לשיחות על צניעות”, ייתכן והן נשמעות לך המוניות מדי, אולי מנותקות ממציאות חייך היומיומית ואולי רדודות מעט.

אני יכולה לתת לך סקירה של מקורות על מצוות צניעות וזהו, אבל הייתי רוצה להעניק לך תמונה רחבה יותר, מעמיקה יותר שאולי תסייע לך בעוד תחומים בחיים שאת חשה רצון להבינם יותר. והכי חשוב, כפי שכתבת, ייתן לך כוח לעשות ולקיים מתוך אהבה והבנה.

אני אחלק את התשובה לשלושה חלקים . החלק הראשון יענה על הרצון ”להיות יפה, בלי להכשיל גברים”.

החלק השני ידבר על המושג ”צניעות” במובן הרחב יותר שלו.

החלק השלישי ידבר באופן כללי על עבודת ד’ שלנו, מה מטרת המצוות, איזה סוג של שכר מקבלים וכו’.

ובכן, הרצון להרגיש יפה, נשית ומושכת, הוא רצון נפלא. נשמע לך מוזר? אולי. כי הרצון הזה מתקשר מייד להשלכותיו המעשיות(בהכרח יתבטא בחוסר צניעות, יכשיל גברים וכו’ וכו’) . ופה בעיניי קיימת טעות. מותר לרצות משהו, לחשוב על משהו ולא בהכרח ישר להעביר אותו לכדי מעשה, יותר מזה אם לא נודה שאנו חשים או רוצים משהו לא נוכל לעבוד עליו או לשנות אותו. דוגמא: התורה אומרת לא לקנא. אבל מה לעשות והציונים /המשפחה/ המראה של חברתי גורמים לי קנאה עזה, הייתי משתוקקת להיראות כמוה, להיות חברותית כמוה וכו’. הבעיה שאני ככ מפחדת להודות שאני מקנאה, שאני עושה משהו נורא ולא בסדר שאני לא מתמודדת עם העניין פנים מול פנים ואני בעצם לעולם לא אוכל לשנות אותו. רק אם אעמוד מול עצמי ואומר באומץ ”אני מקנאה” רק אז אוכל להתחיל לעבוד ולשנות את זה. לכן, בואי נתבונן רגע ברצון להיות יפה בלי לחשוב מייד על ההשלכות המעשיות החיוביות או השליליות שנובעות מכך. הרצון זה הוא נפלא, הוא מעיד על בריאות נפש, על שמחת חיים, על חיות, על פריחה. כמו פרח שנפתח באביב עם צבעיו המרהיבים לעולם. מלבד זאת, כאישה, בתוך הקן הזוגי שבעזרת ד’ תבני, הרצון הזה וביטוייו המעשיים הוא אחד מאבני היסוד הכי חשובים ומשמעותיים בקשר בין אישה לבעלה. לאחר שתרגישי ראויה ושלמה עם עצם הרצון, אפשר להתחיל לחשוב הלאה מה עושים תכל’ס.

כלים מעשיים קשה לי לתת, בעיניי לכל נערה ואישה יש את הבינה העדינה לדעת מה נכון ומה לא ואת סוד האיזון בין יפה לצנוע. זה מביא אותי לחלק השני של ”מהי בכלל צניעות”.

חשבי רגע, שאת אומרת על אדם, גבר נניח שהוא ”אדם צנוע”, הרי כוונתך כמובן אינה ללבושו, אלא למשהו באישיות שלו. מהו המשהו הזה?

ובכן אדם צנוע, הוא אדם עניו, שיש לו שלווה וביטחון פנימיים ואין לו צורך להשתלט , לתפוס במה, לעיתים על חשבון אחרים.

יש הרבה פרופסורים מוכשרים וגאוניים שאומרים עליהם שהם ”צנועים”. משום שלמרות חכמתם והישגיהם, הם מתחשבים בזולתם, לא מחפשים לנקר עיניים, לא מחפשים בכל מקום להדגיש את גדולתם, יש בהם תנועת נפש של התחשבות בזולת, של ראיית אחר, של הבנה מתי נכון להבליט את עצמי ומתי נכון לתת מקום לאחרים. לעומת זאת יש פרופסורים, שבכל מקום ובכל מפגש עם אנשים ישר מנופפים בכותרת ”פרופסור”, ישר מתנשאים על אחרים בידיעותיהם, הם גורמים לחוסר נוחות ולא שמים לב לסביבה. חשבי על חברות או נשים שאת מכירה בהקשר של אישיות. ישנן בנות שתמיד מחפשות להבליט את הישיגיהן את חכמתן, את עושרן, פעמים רבות תוך שהן גורמות לסביבתן להרגיש שלא בנוח, וגרוע מכך -לחוש רע עם עצמן. את מכירה בנות כאלה שאת לידן את חשה נחותה? פחות טובה? פחות ראויה? זה חוסר צניעות. קל לנו להבין את זה שמדובר על צניעות פנימית. למעשה צניעות חיצונית היא אותו דבר. לכל אישה יש משהו יפה, ייחודי רק שלה, משהו שכאשר מבליטים אותו, הוא מושך עיניים ותשומת לב. ישנן הזדמנויות שנכון וראוי ואפילו כדאי להבליט אותו, כפי שאמרתי, למשל בתוך מערכת זוגית, אבל כאשר אני מבליטה בכל מקרה וסיטואציה את אותו משהו או משהואים יפים שבי, זה לא צנוע, לא בהכרח כי זה ”מכשיל גברים”,אלא עוד הרבה קודם – כי אני תופסת את כל הבמה, כי אני גורמת לאחרות אולי, להרגיש פחות טוב עם עצמן, כי כעת, הדבר המרכזי שמתמקדים בי הוא על סמך פרט חיצוני ולא על סמך ”האני” העשיר והצבעוני שלי. כך שיש הבדל עצום בין ”יפה” , ל”צנוע”. אני רואה את זה המון באירועים. למשל בחתונה, יש הרבה נשים שנראות יפה, הן מטופחות, מאופרות וכו’. אבל יש נשים שכאשר הן נכנסות לאולם, משהו באנרגיה שלהן משדר ”תעצרו הכל ותסתכלו רק עליי’, אי אפשר שלא להסתכל ולהתמקד בהן, הן מושכות את כל תשומת הלב, הן תופסות את כל הבמה ומשתלטות על הסיטואציה בלי להשאיר מקום לאחרות. מכירה? זה חוסר צניעות, לא איפור או לבוש כזה או אחר (כמובן שגם, אבל החלק שמהותי הוא האנרגיה שאת משדרת). לדעתי, אנו הנשים קיבלנו בינה יתירה, כיצד לשמור על איזון, בין להיראות יפה ומטופחת לבין להיות פרובקטיבית שמושכת מבטים וגורמת לנשים אחרות להרגיש פחות יפות/רזות/אופנתיות וכו’… הבינה היא קודם כל היכרות וחיבור לגוף שלי. בחורה צריכה לדעת ולהכיר את גופה כך שתדע מה נכון להבליט או להדגיש ומה כבר יהיה מוגזם, וזה ייחודי , כפי שאמרתי למעלה, כל אישה היא יפה ומיוחדת בדרכה, לכל אחת יש חלקים יפים במיוחד, שראוי שהיא תכיר ותדע כיצד לנהוג. לכן, בעיניי לא נכון לתת הנחיות כלליות או גורפות, כי זה עניין אישי מאד. מלבד זאת – אם צניעות חיצונית לא מגיעה עם צניעות וענווה פנימיים, אין לה ערך בפני עצמה. להיות אישה צנועה חיצונית אך רקובה וחסרת מידות מבפנים… לא נשמע כמו רצון ד’.

וחלק השלישי- של השכר. את נוגעת פה בשאלה עמוקה של מהות הקשר בין הקב”ה לנו- הברואים. אם זה כבד לך, את יכולה לדלג על החלק הזה, את יכולה לקרוא אותו בעתיד אם הוא מרגיש לך לא מובן. איך שנוח לך.

הקב”ה ברא אותנו בצורה כזו, שאנו לא נולדים אדם שלם. אלא יש תהליך. ראשית, נולד ילד קטן חסר אונים שלא מסוגל לדאוג לכלום בעצמו, לאט לאט הוא מתחיל להתפתח גם פיזית וגם שכלית. זוחל, הולך,יושב לבד, מתלבש לבד וכו’. גם המחשבה עובדת כך. בתחילה התינוק בטוח שהוא והאמא זה אותו דבר, לאט לאט הוא לומד שהוא והיא נפרדים ולעיתים היא לא נמצאת בסביבה, וזה בסדר כי היא תחזור. לאט לאט הוא יוצא מעצמו ומתחיל להביט סביב על העולם, ונוצרת בו סקרנות, מי יצר את הכל? מי אמר שככה וככה, שיאו של התהליך זה מגיע בגיל ההתבגרות שבו אנו מבינים פתאום דברים חדשים, עולות מלא שאלות בתחומים שונים, רצון להבין דברים לעומק, לברר וכו’.

גם בעבודת ד’ יש תהליך. כאשר ילד הוא קטן אנו מלמדים אותו שאם עושים עבירה מקבלים עונש אם עושים מצווה- ד’ שמח ונותן פרס – שכר. כמובן שזה נכון, וזה אפילו אחד מי”ג עיקרי אמונה הכי בסיסיים. אבל כאשר אנו גדלים אנו מבינים שהמושגים של ”שכר” ו”עונש”, הם טיפה יותר מורכבים ודברים הם לא שחור לבן למשל: אסור לחלל שבת, אבל אם אדם בסכנת חיים -מצווה לחלל את השבת כדי להצילו. זה דבר שילד קטן לא מסוגל להבין, כי זה מורכב כי זה לא שחור או לבן. אבל המטרה היא שלאט לאט נבין שיש כל מיני מורכבויות. למשל ששכר הוא לאו דווקא בעולם הזה, או שהוא לאו דווקא שכר כמו שאנחנו חושבים וכו’. או למשל, יש הרבה אנשים שנתפסים כצדיקים או להפך, אבל דווקא זה שנתפס כפחות צדיק יהיה במקום יותר גבוה בעתיד לבוא כי הוא התמודד יותר והיו לו יותר נסיונות וכו’ וכו’, יש הרבה מצוות שהן פחות ”פופולריות”, שאדם ”דש בעקביו”, וכתוב שאנחנו טועים לחשוב ולא תמיד יודעים להעריך איזה מצווה ”חשובה” יותר ואיזו ”פחות”. מצוות צניעות היא מצווה חשובה מאד! היא אבן יסוד בחברה בריאה, יראת שמיים וקדושה , ”והיה מחניך קדוש”, זה התנאי שהשכינה תשרה בתוכנו , זה שומר על בתים ומשפחות בריאות ושמחות וכו’ וכו’. אבל היא כמובן לא אבן יסוד יחידה ויש עוד המון דברים חשובים שנכון לעבוד ולהקפיד עליהם כמו ”ואהבת לרעך כמוך” וכו’. לסיכום – מה שאני מנסה לומר, שאת כעת בתהליך של התבגרות, לא רק פיזית ורגשית אלא גם רוחנית, לאט לאט עלינו לצאת מהחשיבה של ילד קטן שהקב”ה הוא סבאל’ה שמחלק עונשים או פרסים. להבין שהוא אבא שלנו, הוא ברא אותנו מתוך המון המון אהבה ואמון בנו, שנצליח. הוא רצה לברוא דווקא אנשים שנופלים וקמים ונופלים וקמים, הוא רצה לברוא אנשים מתמודדים, לא מלאכי שרת חסרי תאוות ויצרים, הוא אוהב אותנו כמו שאנחנו, והוא הכין לכל אחד ואחת מאיתנו מסע נפלא ואישי מאד מאד,ש עליו לעבור, כל אחד עם התמודדות וכלים ומתנות ואתגרים שונים לחלוטין. ולכן אין לנו לדון אף אחד או להרגיש נחותים אות מתנשאים על אף אחד כי כל אחד הוא עולם מלא ושונה מחברו. לקיים מצוות בשביל שכר זה טוב להתחלה , לילד קטן, אבל זה מגיע ממקום של יראה ופחד. זה ”יראת העונש”.

ישנה דרגה גבוהה יותר, מפותחת יותר שראוי לשאוף אליה, והיא לעבוד את ד’ מתוך אהבה (כמובן בתנאי שקדם לכך השלב הבסיסי של יראה, שהוא כאמור תפיסה ילדותית יותר), מתוך תחושה של חיבור לצלם האלוקי שבי, לחלק הנשמתי הגבוה שבי , מתוך כבוד לגוף שד’ נתו לי ברחמיו, מכונת פלא מדהימה שמשמשת אותנו ככלי לעבוד אותו. עלינו לשמור עליו, לייקר אותו, להגן עליו מפני הרוח. צניעות היא קודם כל כבוד לעצמי, הקשבה לעצמי. האם מה שאני לובשת הוא מתוך בחירה או מתוך שיעבוד לאופנה כזו או אחרת, האם זה נוח לי, מבטא את אישיותי? אני לא רוצה לחזור על הדקלומים של המורות כי את יודעת כבר בעל פה?. אבל אולי לתת לך חומר למחשבה, באופן כללי, על הקשר עם אלוקים, איך אני חווה את הקשר הזה, כמה אני נמצאת שם מתוך אהבה, חיבור והכרת הטוב, וכמה מתוך פחד והכרח… אם תרצי להעמיק בזה, אני תמיד כאן עבורך! ואת לגמרי יכולה להמשיך ולשאול בנושא… ועוד משהו קטן.. השיח היום , בגלל שקיימות באמת בעיות חריפות ולא פשוטות הפך כמעט בלעדי על צניעות, וגם בו, סביב נושא מאד ספציפי של אורך וכו’. אני לא באה להגיד מה נכון ומה לא, המורות בסמינר לא יכולות לקחת בת בת ולדבר איתה באופן ייחודי שמתאים לה, אין להן ברירה אלא לתת שיחות כלליות שכמובן לא ממצות ואולי לעיתים יוצרות ”אנטי”, אין להאשים אותן הן מנסות במסירות נפש לעשות ככל יכולתן לחנך את בנות ישראל, אבל ראוי שכל בת שמעוניינת להעמיק ולהבין ללכת וללמוד בעצמה את הנושא, במבט רחב יותר, שמדבר אליה אישית, שנוגע בה, שמעורר אותה לעשיית המצווה מתוך חשק וחיבור. ועוד משהו שנכון בעיניי שבת תברר לעצמה בדורנו הוא המושג ”יופי”. אנחנו ככ מושפעים מהפרסומות והתקשורת, שמכתיבים לנו מה זה ”יפה” ששכחנו להקשיב לעצמנו רגע, ולראות מה אנחנו חושבים שיפה, והאם היפה הזה יפה בהכרח גם לי ולמבנה הגוף הייחודי שד’ נתן לי. לבוש הוא גם דרך של ביטוי עצמי, האם אנחנו זוכרות את זה כאשר אנו רוכשות בהמונינו את אותה אופנה עדרית, המונית וחסרת ייחודיות. האם בהכרח מה שבשלט או בפרסומת יפה? טובי המוחות יושבים וחושבים כיצד למכור לנו דברים, הם ממש נכנסים לנו למוח ומשפיעים על דעתנו והטעם שלנו. המון פעמים בנות לא עוצרות בכלל לחשוב האם אני אוהבת את זה? ברגע שכולן לובשות אז גם אני…

לסיכום, הכלי המעשי שלי הוא הקשיבי לעצמך. נסי להבין האם יש לך צורך להיות יפה או להתבלט? אם התשובה השנייה נכונה, נסי לברר מדוע קיים בך הצורך הזה, על איזה חסר הוא בא לענות, והאם אפשר, אולי למלא את הצורך הזה באופן אחר.

מאחלת לך המון הצלחה,

נועה

4183435@gmail.com