בס"ד
שלום יקרה,
את מספרת על בדידות חזקה שאת מרגישה בלילה. בלילה הכל אצלך מורגש מאוד מוחשי. בלילה כל מה שאת חושבת על עצמך נתפס כאמת לאמיתה, כאמת מוחלטת שאי אפשר לערער עליה. נראה שבלילה נקודות החולשה שלך מוארות ע"י פרוז'קטורים ענקיים שמראים לך רק את החולשות שבך ובהגדלה ענקית. לאור זה, מתקבלת אצלך תמונת מצב שבגללה קשה לך לחיות בשלום עם עצמך, לקבל ולאהוב את עצמך שהרי את קטנה, מפחדת וחלשה. תמונת המצב הזו אומרת לך, שנכון שלכל אדם יש נקודות חולשה וזה לגמרי נורמלי אבל נקודות החולשה שלך זה משהו אחר. אצלך נקודות החולשה הן, כביכול, מאוד מאוד קריטיות. תמונת המצב שהתגבשה במוחך כוללת גם את החותמת שכל מה שנאמר בה, זוהי אמת לאמיתה ואין עליה עוררין. על סמך כל זה, את חושבת שאינך ראויה לאהבה ולא מבינה מה מצאו בך האנשים שהם חברים שלך.
האדם זקוק לאהבה. האהבה היא צורך חיוני לאדם והוא לא מוכן לוותר עליה. מה הוא יעשה? איך הוא ישיג אותה, אם הוא חושב שהיא לא מגיעה לו? הפיתרון שהרבה מצאו הוא לספק לעצמם ולעולם הוכחות בשטח שמגיע להם להיות אהובים.
איך הם מוכיחים זאת?
הם משתדלים להיות הכי טובים ומוצלחים (או לפחות בעשיריה הפותחת) ומאמינים שזה ייתן להם את אהבת האנשים שסביבם ושהם עצמם יתנו לעצמם את האישור שהם אכן ראויים לאהבה. קודים חברתיים שמאדירים את היפה, החכם, המוצלח, החזק והאמיץ, מבססים עוד יותר את התפיסה הזו. במשך היום, האדם רץ ופועל לפי אותם קודים חברתיים. לפעמים הוא מצליח יותר, לפעמים פחות. כולם באותו משחק, כולם באותה קרוסלה. ביום, כולם טרודים במרוץ הזה ומנסים להישאר על המסלול. בלילה או בזמנים אחרים של חולשה, פחד גדול יוצא לאור.
מדוע?
הקשר בין הצלחה בחוץ לבין הזכות לקבל אהבה, יוצר פחד גדול. אף אחד לא יכול להבטיח להם שתמיד יצליחו, שתמיד יהיו מוכשרים ובעלי הישגים. מכאן, שאף אחד לא יכול להבטיח להם אהבה לאורך זמן. אהבה כזו, היא לא רק שברירית בקיום שלה, היא גם לא אמיתית. באהבה כזו לא רואים את האדם, רואים רק ביטוי חלקי שלו. את מי אוהבים את האדם או את האומץ שלו? את הכישרונות שלו? את הגבורה שלו?
בלילה האדם לבד עם עצמו. בלילה אין את מרוץ החיים ומטלותיו, שמסיח את הדעת. בלילה קשה לברוח לפתרונות חלקיים לקבלת תחושת ערך ורשות לקבל אהבה. בלילה מופעלים הפרוז'קטורים שמאירים על החסרונות שהאדם ניסה להסתיר ביום ועולה השאלה – "מה אנשים מצאו בי טוב ומדוע נהיו חברים שלי". את האמירה הזו משמיע קול ספקני פנימי שהנחת היסוד שלו, כפי שהזכרנו קודם היא:
"את צריכה להיות חזקה, אמיצה ומוכשרת אחרת לא יאהבו אותך". זהו קול מקטין ומייאש שאומר "רק אם תהיי….. אז תקבלי….."
הלילה הוא זמן של הסתרה. כשיש חושך והסתרה, יש לצללי השקר הזדמנות להיכנס ולהטעות. צללים אלו מגדילים את עוצמת הקול הספקני. הכוח של צללי השקר הוא בציורי הדמיון שהם מראים לך. זהו כוחם היחיד והם משתמשים בו במקצועיות. הם מציירים לך ציור שאת חווה כאמיתי – עד כמה את חסרה, עד כמה החיסרון הוא קריטי ומאיים, עד כמה האהבה שתקבלי תלויה בהוכחת יכולותייך. כמכת מחץ הם מוסיפים לך עוד צל שאומר – "ייתכן שהתחושות האלו נחשבות בעיה נפשית". משפט זה מחביא בתוכו עוד הנחה שקרית סמויה שאומרת:
"את היחידה שחווה את חיבוטי הנפש האלו. את היחידה שחווה בדידות ומסתבכת עם הרצון להיות אהובה".
אך זהו רק קול אחד בתוכך ולמרות הלהטוטים שלו בלילות שמקשים עלייך, את לא נכנעת לו!
את רוצה להרגיש אהובה. את רוצה אנשים קרובים לידך, שאכפת להם ממך, שמקבלים אותך כפי שאת, ביחד עם נקודות החולשה שלך, שאוהבים אותך פשוט כי את את.
מה נמצא בתוך השאיפה הזו שלך? מה עומד מאחוריה?
בתוך ומאחורי השאיפה שלך נמצאת אמת גדולה, ענקית שאומרת לך:
"את הרבה מעבר לכשרונות שלך. את הרבה מעבר לתכונות האופי שלך. הסיבה שאת ראויה לאהבה, היא לא בגלל שאת חזקה ולא למרות שאת חלשה. הסיבה שאת ראויה לאהבה, היא לא בגלל שאת אמיצה ולא למרות שאת מפחדת. את ראויה לאהבה כי את את".
הרצון שלך להרגיש אהבה, אכפתיות, קרבה של האנשים שסביבך הוא רצון אמת, הוא ביטוי לקריאה פנימית מעומק נשמתך שאומרת – "יש לי ערך עצום, ענק, בל יתואר והוא לא תלוי בשום ביטוי חיצוני. תכירו בכך. תראו את זה. תתייחסו לזה".
חשוב שתזהי את הקריאה הפנימית הזו ותכירי בנכונותה. חשוב שתחזקי אותה בתוכך. חשוב שתאמיני לה ותתני לה להשפיע עלייך טוב.
הנושא שהבאת הוא נושא עקרוני ועסוקים בו אנשים בגילאים שונים, אך בגיל הנעורים, שהוא גיל רגיש, שבו האדם עובר תהליך של עיצוב ובנייה, סוגיית חיפוש האהבה ללא תנאי יכולה לקבל ביטוי עוצמתי, כפי שאת מתארת.
את שואלת "מה אני יכולה לעשות עם כל התחושות האלו?"
בשלב ראשון, להסכים להרגיש ולא לברוח, להקשיב לפחד, לבדידות, לחולשה. לזהות אותם ואת המקור שלהם, לזהות את הקול הפנימי המחליש, לנסות לזהות את מה שהוא לוחש לך ואז לענות לו – "נכון אני בן אדם ולכן אני לא מושלמת ולפעמים חלשה, כמו כולם ויחד עם זה, אני ראויה לאהבה. אני צלם אלוקים. יש בי נשמה טהורה תמיד ובלי קשר לשום דבר. איני צריכה להוכיח לך כלום. השם אוהב אותי כפי שאני ואני אוהבת את עצמי".
חבקי את עצמך מתחת לשמיכה, אמרי לעצמך מילות אהבה – ממך לעצמך. דמייני שהקב"ה לוחש לך מילות אהבה – כמה הוא שמח בך שאת בתו, כמה הוא נהנה מאורך המיוחד שמאיר כל הזמן, בלי שתעשי שום דבר מיוחד בשביל זה. הדברים ישפיעו ויחלחלו, בע"ה ואת תרגישי יותר ויותר אהובה ע"י עצמך, אהובה ע"י השם ותסכימי לאהבת אחרים אלייך, ביום ובלילה.
שלך
פנינה
דלג לתוכן
תגובה אחת
איזו מתוקה את!!
ריגשת אותי כל כך.. אין לך מושג..
כל כך מבינה אותך.. את הרגשת הבדידות העמוקה.. את הצורך להרגיש נאהבת.. ורצויה.. וראויה.. בלי שום קשר לכלום..
מכירה גם מכירה את הלילות הקשים האלה.. שבהם אין אף אחד.. חוץ מהפחד והלבד..
זה כל כך קשה.
זה מתחיל באהבה לעצמך. קודם כל זה שם. אהבה לעצמך. ולהשם.
כשאמרו לי זאת בפעם הראשונה.. התנגדתי.. זה לא פייר. לא זה מה שרציתי לשמוע. רוצה שיגידו לי מה אפשר לעשות כדי שארגיש אהובה בידי אחרים..
אבל.. זה האמת לאמיתה.
זו עבודה לא קלה. ברור שיהיו הרבה שכבות שתצטרכי לקלף.. אבל את תצליחי. לזה נועדו הכישורים והיכולות שלך.. את תצליחי!
שולחת לך כוחות:)