דלג לתוכן
שלום,
כמובן, אקדים בברכות תודה על היזמה המדהימה שעוזרת לכל אחד ואחת לעשות חושבים בצורה הכי כנה, ועל הכלים והליווי שמעניקים המשיבים. ברכות יחולו על ראשכם.
אני כמעט בת 20, ומרגישה מוכנות לבניית בית. באופן טבעי הנושא של איך יראה ביתי לעתיד, בעלי, מה יהיו הערכים שעליהם נתווה את בתינו וכד’, מעסיק אותי רבות.
כדי להבין את שאלתי, אני חושבת שמעט רקע עלי יוכל לסייע.
אני בת להורים חוזרים בתשובה. אחי לומדים בישיבות תיכוניות, ובאופן כללי ביתנו שם דגש על יראת שמים, ואי פחד מהסביבה כאשר עושים את הישר והטוב.
אני חושבת שאני יכולה להעיד על עצמי כי נחשפתי לשני צידי העולם החרדי. החינוך המסיבי בסמינר (שטיפת מוח?) לתורה בלבד, לעשות מה שכולם עושים, לא להיות שונה, מיוחד, מקורי, חושב. ומנגד החינוך מהבית שגם אליו התלוותה נימה של קיצוניות – כמענה הולם לאופי החינוך מהסמינר.
קיימת בי הערכה רבה ואמיתית לשני הצדדים, כל אחד על פועלו.
מטבע הדברים במשך כל שנותי בתיכון, המציאות חייבה אותי לחשוב, ללמוד, ושוב לחדש ולחשוב. ואיכשהו, בחרתי בסוף בצד שקרוב הרבה יותר להשקפתם של הורי. בעיני “הצד הנורמטיבי”.
אני מאוד שמחה על ההזדמנות הייחודית שניתנה לי לחשוב ולבחור באמת, למרות העובדה שנולדתי בציבור מסוים. אבל מובן שלכל החלטה התלוו (ועדיין מתלווים) לבטים עצומים הנובעים מכובד תחושת האחריות הכבדה שעל שכמי. וסוף כל סוף, זה לא פשוט כל כך “לבעוט” בערכי היסוד מהסמינר, שלפעמים אין להם כל בסיס, ולהיות “הכופרת” על כל המשתמע בכך. וברור שאחרי הכל, אני בן אדם, לטוב ולמוטב. ואני לא מתיימרת לפעול בצורה הנכונה ביותר מבלי לטעות וליפול. רק לבחור בעצמי ולכוון לטוב.
כיום, כאמור, אני בגיל שידוכים, ורוצה לבנות את ביתי שלי.
אני יודעת מה אני רוצה מעצמי ומהבחור שיחיה איתי את חיי ויחד נחנך את ילדינו, אבל בסוגיה עיקרית אני מתקשה מאוד.
אני רוצה שהבית העתידי שלי יהיה מושתת על אמת וקרבה לה’. ואני שואלת את עצמי האם קרבה מיוחדת לה’, וחיים מרוממים על כל צעד ושעל מתאפשרים ע”י רק תורה.
כי נכון שאם לא תהיה ברירה אני רוצה שבעלי יצא לפרנס, ואני בעצמי גם עושה השתדלות שלא נזדקק לכך. אבל אני שואלת את עצמי האם בעל שלומד תורה באמת, עם רצון, יכולת ומסוגלות, גורם לבית כולו להיות קודש לה’. כי עם כל הכבוד, למרות שבביתי יראת השמים נושבת באוויר, עדיין יש דגש, שיחה ועניין גדול גם בענייני חולין. וקשה לי לאבחן על מה מדברים יותר.
לפעמים אני חושבת שהנכון הוא בית שתהיה בו רק תורה (כמובן, כמה שיתאפשר מבחינה כלכלית), ולפעמים אני רוצה שבעלי יעבוד מיד (מה גם שאני באמצע לימודי כרגע, ואין מי שיוכל לפרנס באופן טבעי אם הוא ילמד). וכל מה שאבחר – אני חושבת שזוהי תוצאה של שטיפת מוח כזו או אחרת…
ושלא לדבר על החששות המתלווים, להתקשות חלילה במציאת האדם הספציפי ביותר שאני מחפשת, (אחרי שאדע מה אני מחפשת…) והאם הוא בכלל קיים.
תודה רבה,
וסליחה על האריכות- היה לי חשוב לפרט את הרקע והערכים כדי שתבינו טוב יותר על מה מדובר.
תגובה אחת
יש הרבה מה להאריך בנושא, אבל קצת פרופוציה, מה זה נקרא “לצאת לעבוד”, מתוך דברי רבינו הגדול הרמב”ם בידו החזקה, הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יב, וזה לשונו “כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר, ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן, במה דברים אמורים בתחילת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו”.
[כך זה היה בפועל בדורות הקדומים, כך שמי שעובד 8 שעות, נופש 3 שעות, ולומד דף היומי וכדומה 1שעה ביום, במושגים האמיתיים הפשוטים, נקרא פוקר. אני לא בא ח”ו להכפיש, ולא לדבר אישית, אלא כותב מסקנה פשוטה העולה מהאמור].
סתם כך כדאי ללמוד את דברי הרמב”ם באותו פרק, לקבל מושגים פשוטים בחיובינו, לא דרשות ולא מוסע’ר.
לא כתבתי כאן בענין עצם היציאה לרחוב הקלוקל של היום, ואלו דברים שכמעט לא יובנו למי שכבר נמצא בתוך ה…
ושנזכה לעשות רצונו כרצונו, ותן בליבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ב א ה ב ה . . .