שלום וברכה, ידידי היקר.

לפני שאכנס לעומק השאלה על סגולות. אני רוצה לכתוב לך על מה שכתבת: 'אני חושב שאם באתי לכאן בשביל לסבול..' אם הקב"ה היה רוצה שרק תסבול, יש לו דרכים יותר אפקטיביות לסבל. ולמה שהוא יתן לך את האפשרות שלא יהיה לך סבל?

התשובה כבר מונחת בשאלה הרטורית שלי. כי הקב"ה לא רוצה שרק תסבול! בכלל, אין עניין להקב"ה שאדם או כל יצור נברא אחר יסבול.

אני אכתוב לך כמה מהתובנות שהגעתי אליהם מתוך סבל וקושי אישיים. שאלתי את השאלות האלה גם, ולא פעם אחת. השתדלתי להעמיק במקורות הקדושים שלנו ולנסות להבין.

אחת התובנות העמוקות שהגעתי אליהם הוא: כעומק הסבל/קושי/כאב, כך עומק הנפש. ככל שאתה חש את הסבל יותר עמוק, זה מראה את גודל הנפש שלך.

לפעמים, נראה לנו שהגענו לסף היכולת שלנו ואז אנחנו פתאום מגלים כוחות חדשים שלא הכרנו קודם.

שתי אפשרויות יש לזה. או כי פשוט לא הכרנו בעצמנו את אותם כוחות והם נחשפים בפנינו עכשיו או שבאמת לא היה לנו את אותם כוחות והם מתווספים לנו עכשיו מידי הקב"ה.

אני עושה בחיי כמה וכמה דברים, ביניהם, לפרנסתי, אני גם מלמד ילדים ונוער מוזיקה ונגינה. ואני אומר תמיד לתלמידיי 'קח בחשבון שאם אתה מצליח, אני יעשה לך חיים יותר מסובכים וקשים..

אם אתה מצליח לבצע שיר מסובך, אני אתן לך אחרי זה שיר עוד יותר מסובך.. כי אם אתה יכול, אז למה להישאר באותה נקודה? בא נתקדם הלאה..'

אני גם אומר להם מפורשות 'בלימוד הנגינה אצלי, אני יוביל אותך לפעמים קצת מעבר ליכולת העכשווית שלך, אל תישבר בנקודות האלה, כי דווקא שם, המאמץ הקושי וההתמדה, תעלה אותך לרמה גבוהה יותר'. וזה עובד נהדר בלימודי המוזיקה.

אני אומר להם את הדברים האלה, כי למדתי אותם על בשרי לא רק מלימודי המוזיקה, אלא ובעיקר, מלימודי החיים עצמם.

הרש"ר הירש זצ"ל בספרו אגרות צפון, כותב, (אני כותב במילים שלי את הרעיון שלו), הקב"ה לא מביא את האדם לעולם הזה בשביל עונג או סבל. הקב"ה מביא את האדם לעולם הזה בשביל לעבוד לפי מצוותיו. הרעיון הזה מתבטא בבהירות, כשהקב"ה שם את אדם וחווה בגן עדן הוא אומר להם: "לעובדה ולשומרה!" לעשות טוב ולהישמר מרע. עונג וסבל שייכים למושג כוח הבחירה, או כפי שהרש"ר הירש זצ"ל כותב הרבה פעמים 'חירות מוסרית'.

אני בטוח ששמעת את השאלה, למה התורה שמדברת על שכר על עשיית מצוות, מדברת על דברים ארציים כרווחה כלכלית ושגשוג מדיני וכדו'?

התשובה פשוטה. אם הצלחת בקושי, בא עכשיו תצליח בטוב. זהו חלק מתהליך הלמידה שמוטל עלינו, כבני אדם, כיהודים.

אז מסקנא: הקב"ה לא הביא אותך כאן לסבל!! אלא גזרה חכמתו העליונה שאתה צריך לעבור תהליך של למידה מעמיק שהוא כרוך גם בסבל. ויתרה מזאת. "בקרוביי אקדש", מי שיכול ומסוגל, הקב"ה בוחן אותו עמוק יותר בשביל שהוא יעמוד בסבל ויצליח. בדיוק כמו שאני נותן לתלמיד שמצליח שיר מסובך יותר ובהחלט מקשה עליו, כך הוא יצמח ויפתח את יכולותיו.

חשוב להדגיש. אין זה אומר שאנחנו מחוייבים לחבק את הסבל באהבה. היכולת הזאת היא יכולת שמשיגים אותה אחרי עבודה עמוקה ותהליך למידה מעמיק. זה היכולת של 'יסורין מאהבה' והיא מגיעה אחרי מאמץ ועבודה עמוקה.

התפילה שהקב"ה יקח מאיתנו את הסבל, היא חלק מתהליך הלמידה שלנו, כאן בעולם הזה.

אז יש משמעות לסבל. כל אחד צריך למצוא את המשמעות, לא תמיד היא גלויה או מובנת מיד. אבל המשמעות קיימת רק צריך לחשוף אותה.

ובוא נדבר על תפילות וסגולות. נתחיל בתפילות. מהי בעצם תפילה?

התחושה הרווחת היא שתפילה זה לבקש משהו וכביכול להכריח את הקב"ה שיענה לבקשה שלי. ואז המחשבה, הנה התפללתי ולא נושעתי.. אז הקב"ה לא אוהב אותי וכדו'.

זה לא נכון. הרי ברור לנו שאי אפשר להכריח את הקב"ה להיענות לבקשה שלי. ובכלל הקב"ה לכשעצמו, אין לו שום צורך בתפילה שלנו.

התפילה מיועדת בשבילנו, שנטמיע אצלנו אמיתוּיוֹת באמונה וביטחון. כשאנחנו עושים את העבודה האישית שלנו ומטמיעים בעצמינו את אותן אמיתויות, אז אנחנו זוכים והקב"ה הולך איתנו לפנים משורת הדין.

זה נכון, שאנשי כנסת הגדולה שהם סידרו את נוסח התפילה, הם סידרו אותו גם בצורה כזאת שגם שמי שלא בקי בכוונות וייחודים, הכוונות והייחודים טמונים בנוסח עצמו. כוונות וייחודים הם הפעלת כוחות רוחניים שהקב"ה ברא ונתן להם שליטה על המציאות (אשתדל תכף להסביר יותר). ועדיין, הסיבה המרכזית של תפילה זה להטמיע אצלינו את האמיתויות.

יש עוד עניין בתפילה, זה קבלת עול מלכות שמים – קבלת המציאות שהקב"ה הוא אדון הבריאה והמציאות כולה, או במילים אחרות: הכנעה להקב"ה. (האמת שאני פחות אוהב להשתמש במונח הכנעה או כניעה, שיש לזה משמעות של שאני מתבטל בפני גורם שהפעיל עלי כוח באלימות.. אבל זה נושא בפני עצמו). ההכנעה לפני הקב"ה משמעותה האמיתית, היא לאפשר לעצמי להיות כלי לקבלת האור מאת הקב"ה. כשאדם הוא כלי, הוא יכול לקבל שפע מאת הקב"ה.

ולעניין הסגולות. כמו שכתבתי על כוונות וייחודים, ארחיב מעט. הקב"ה כשברא את המציאות, הוא ברא כוחות/מלאכים ונתן להם שליטה לנהל דברים ומצבים שונים. למשל, הזוהר כותב, שעין ה', זה מלאך שאחראי על כוח העין העולם. כך יד ה' וכו'. יש את המלאכים שנמצאים בספירה העליונה, הם מאצילים כוחות למלאכים שתחתיהם, בספירה השנייה, וכך הלאה עד הספירה העשירית, שהיא המציאות שלנו כפי שאנחנו חווים אותה.

הקב"ה יצר גם אפשרות שבני האדם ישתמשו ויפעילו את אותם כוחות למטרות מסוימות. אלה הם הכוונות והייחודים וההשבעות מלאכים או כישוף מצד הסטרא אחרא. או דרך פעולות מסוימות המשפיעות על אותם כוחות. המצוות ועברות למשל, או סגולות. המצוות הם הפעולות המועדפות להפעלת אותם כוחות. למשל מי שמכבד את השבת זוכה לברכה במשך השבוע, כי השבת היא מקור הברכה.

אנחנו כבני אדם רגילים, לא תמיד יכולים לראות את השפעת הפעולות הייחודיות שאנחנו עושים. לפעמים יש עוד גורמים שונים שמתערבים מסיבות שונות. להגיע למצב שבו נראה את השפעת הפעולות האלה, זה דורש עבודה ייחודית ועמוקה על פני שנים ואין קיצורי דרך.

בגלל שאנחנו לא רואים את השפעת הפעולות המקובלות על פי התורה, קרי: מצוות, בזמני קושי קשה לנו עוד יותר והקלות אנחנו נסחפים לעבר הפעולות הייחודיות שאנחנו קוראים להם, סגולות.

מותר ובסדר להשתמש בסגולות, אבל צריך מאוד להיזהר איתם. כי שאנחנו עושים סגולות על דבר מה מסויים, אנחנו כביכול מכריחים את הבורא יתברך ושליחו לתת לנו את מה שאנחנו רוצים. במצב כזה, אנחנו מושכים עלינו גם בדיקה נוספת ולפעמים קפדנית יותר, האם האדם הזה ראוי לקבל? ויצא שכרינו בהפסדנו.

למעשה סגולות, הן זירוז תהליכים, הן לא פעולות להכריח את הבורא יתברך ושליחו לתת לנו את מבוקשינו. זאת הסיבה שלכן לא מעט פעמים הסגולה לא עובדת או לפחות נראה כך.

יש עוד עניין בנושא הסגולות. צריך לדעת מה מקור הסגולה. לצערי הגדול, בלא מעט מהפעמים אין זו סגולה אמיתית או גרוע יותר מעשה הנובע ממקורות לא כשרים/קדושים, ואז קורה ההפך ואנחנו עלולים למשוך עלינו את חרון אף ה'.

לכן, מי שרוצה לעשות סגולות, כדאי מאוד שיעשה סגולות שמקורם קדוש והן כתובות בספרים הקדושים. ואם יש ספק על מקור הסגולה לברוח ממנה כמו מאש. אל תסתמך על פירסומים בשם ספר כזה או אחר, בייחוד ספרים לא ידועים, מלבד אם צויין ספר מוכר והיכן הסגולה מופיעה בספר עצמו.

ויש עוד עניין שאתה מזכיר בשאלתך ויש לתת עליו את הדעת, זה עניין הקבלות הטובות. יש להפריד הפרדה מוחלטת בין קבלות טובות ולבין סגולות.

קבלות טובות, זה חלק מתהליך הלמידה שלנו. קבלות טובות זה קשור למצוות וחיזוק עשייתם. כשאנחנו מקבלים על עצמינו חיזוק במצוות, אנחנו מעמיקים את הלמידה שלנו כלפי מה נכון לעשות וכלפי האמיתויות שהם המצוות ומעשים טובים.

אמנם יש מצוות שהם יותר סגוליות, כמו השבת ומעשר כספים וזהירות בלשון הרע בענייני קדושה וטהרה. כשאנחנו מעמיקים את הלמידה שלנו, אנחנו פשוט צוברים יותר זכויות, וככל שהמעשה חזק יותר והלמידה עמוקה יותר, צבירת הזכויות טובה יותר, ובבוא הרגע שהקב"ה בוחן אותנו, אנחנו מגיעים עם מטען חיובי משופר יותר.

הרשה לי, ידידי היקר, לכתוב לך עוד תובנה שלמדתי מתוך תהליך למידה מעמיק עם לא מעט קשיים שהקב"ה שם לי בדרכי. בשתי מילים: מיקוד המבט. אני יכול למקד את המבט שלי – את ההתייחסות המרכזית שלי, על הכאב הקושי והייסורים, ואז אחוש את כובד המשא ואת הצער והכאב, בדרך זאת, מטבע הדברים, גם ראייתי את המציאות צרה יותר, והדרך להרגשה שאין מה לעשות וככה זה וזהו, קצרה מאוד. ויש דרך אחרת, למקד את המבט על "אוקיי. יש לי קושי כזה… מה אני עושה או יכול לעשות כדי לצאת מזה". ז"א, מיקוד המבט על החיובי על העשייה. בשלב ראשון, גם אם נראה לי שמה שאני יכול לעשות זה משהו זעיר, זו התחלה מדהימה. זה פתח כחודו של מחט, האמן לי, ידידי היקר, שככל שלא תתייאש ותחפש מה אני יכול לעשות ותנסה לעשות, הקב"ה יפתח פתח כפתחו של אולם.. סביר שלא תרגיש/תראה את זה מיד, אבל פתאום יום אחד תסתכל אחורה ותשתומם.. ותרקוד על חסד ה' שיושפע עליך.

אם תרצה להעמיק בהבנת מיקוד המבט אֶל החיובי והמעשה, אתה מוזמן לשלוח שאלה נוספת ואני או מי מחבריי החכמים שכאן, יענו לך בחפץ לב ובאריכות. אתה יכול לשאול בצ'אט שלנו, אנחנו כאן כדי לתת לך מענה נכון ומדויק ככל האפשר.

זכור! אינך לבד!

ואני מתנצל תשובתי לא מסודרת כמו שרציתי, הקב"ה ברחמיו הגדולים מעביר אותי תקופה שמחה אך מאתגרת ומוחי וליבי תפוסים. אך אמרתי אני חייב לך תשובה, וכתבתיה בכמה הזדמנויות שפיניתי בשבילך.

יה"ר מלפני אבינו שבשמים, שישפיעו עליך שפע של טובה וברכה עד שיבלו שפתותיך מלומר די.

ישראל ש.