The Butterfly Button
קושי חברתי מהעבר שצף וכואב

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה
אני רוצה לשאול בקשר לקושי מהעבר שהיה לי בסמינר ולפעמים זה עולה פתאום בזמן האחרון אחרי תקופה של שקט, זה קרה לפני הרבה שנים שהייתי בתחילת כיתה ט' באתי חדשה לסמינר בלי חברה מהבית ספר הקודם, והייתי צריכה להכיר בנות חדשות, בית ספר חדש. הייתי ילדה טובה ושקטה.
בשנות התיכון שלי חוויתי דחיה חברתית כואבת מאד, אני השתדלתי להיות רגילה וחברותית אבל בכל זאת הרגשתי ריכלויות וציחקוקים השפלות והעלבות.
וככה לפעמים יש לי הרגשה, למה עשיתי את זה???? ולמה לא עברתי בית ספר??? למה נתתי לעצמי להיות במתח??? היה יכול להיות יותר טוב ככה היה נפתח לי דף חדש, אם בית ספר גם יותר מתאים לסגנון ולרמה הרוחנית.
אמירות שחברות אמרו לי אז אני מרגישה שזה כמו חוזר אלי עוד פעם היום בהווה- נגיד עבדתי במקום שלא ראו את הטוב שלי והיה לי קשה להמשיך שם ובכל זאת נסתי לראות את הטוב שם, ואז אחת העובדות שאיתה היה לי קשר טוב- היא אמרה לי תראי מדברים עליך לא נעים לי להיות שותפה לדיבורים האלה אבל לפעמים אני מגנה עליך אבל בכל זאת הם אחכ מוציאים אותי לא טובה, וקשה לי לראות ככה שהם מדברים עליך כי אני יודעת כמה את טובה, ואני לא מבינה מה קורה אולי לכי למנהלת , תדברי איתם ..תראי את עצמך יותר..
או גם בשידוכים – לא באתי לאיזה וורט (כי היה לי לימודים) של קרוב משפחה שצעיר ממני ב4 שנים אמרו אה היא בדיכאון , ובת דודה אחת אמרה דיברו עליך לא נעים לשמוע אני מכירה אותך והם לא מספיק , וכאב לי ככה לשמוע שהם מדברים, תראי להם מי את , ,,
אני שואלת איך באמת מתנתקים מהעבר , איך יכולה לסלוח לעצמי ולבנות???
תודה רבה!!!!!

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

כאבתי מאד את כאבך.

דחיה חברתית בגיל ההתבגרות זו שריטה כואבת ומדממת.

לחוות דחיה זו חוויה משפילה וקשה בכל גיל, אבל במיוחד בגיל ההתבגרות שבו מעמד החברה ודעת החברות הן הדבר החשוב ביותר והמשפיע במיוחד על מצבו הנפשי של המתבגר.

התיאור שכתבת על חוסר האונים שלך מול החברות נגע לליבי וכאב לי ביותר.

חמלתי על בדידותך בכאב הזה.

קל להגיד "אל תשימי לב…אל תראי להן שאכפת לך…" אבל הרגשות חזקים יותר מאמירות שכליות.

והכאב גם אם מונעים ממנו לצאת הוא פורץ החוצה במגוון דרכים שונות ומגוונות.

את ביקשת בסוף השאלה לסלוח לעצמך ולחברות.

לסלוח לעצמך?

למה ?

למה את מאשימה את עצמך בסבל שעברת?

וכי איך יכולת לקום ולעבור סמינר בכוחות עצמך, הסביבה שידרה לך שהכל בסדר ושאת יכולה להישאר.

את היית במצב רגשי לא פשוט. למה את מבקרת את עצמך לחומרה ודורשת מעצמך שבמצב רגיש כזה תמצאי בתוכך כוחות לא פשוטים לקום ולעשות מעשה? האם להחליף מוסד לימודים זו פעולה קלה ופשוטה בעיניך? חשבי עלייך כנערה צעירה ורכה בט' האם זו משימה שמתאימה לנערה בגיל כזה ובמצב כזה?

ראשית נעצור כאן, נשוב אחורה במנהרת הזמן לנערה הדחויה והמבוהלת, אבל הפעם במבט בוגר ומבין.

קודם כל קראי לנערה המבוהלת שנמצאת בתוכך, זו שאף אחד לא מבין למה היא עושה בלגן מקצת צחוק שצחקו עליה…הנערה הרגישה שסובלת ואף אחד לא נמצא שם בשביל להגיד לה מילים פשוטות ומרגיעות כמו: " זה באמת לא נעים, זה אפילו די מאיים כשחברות צוחקות עלייך ואת כל כך חוששת."

חבקי אותה, תבכי איתה, תני לה רגע ארוך של הבנה לכאב. אל תטיפי לה מוסר ואל תבקרי את פחדיה. זה כ"כ נורמלי לחשוש מחברות בתחילת כיתה ט'. אמרי לה שאת איתה, מבינה ומכילה אותה.

ורק אח"כ רק אחרי שתהיי איתה ותפייסי אותה, תוכלי להמשיך לבחון ולבדוק את התקשורת שלך כיום.

לא ממקום שופט ומבקר כלפי עצמך אלא ממקום שרוצה להתקדם ולהבין.

את מתארת מערכות קשרים שבהם את לא באמת מביאה את כולך , את כאילו מסתתרת ומסתירה חלקים מאישיותך.

וכואב לך שלא רואים חלקים אלו.

ובנוסף, את מתארת שוב ושוב שאנשים מדברים עלייך מאחורי גבך, ואת נפגעת ממה שהם אומרים.

מערכות הקשרים שלנו הם מראה לדפוסים פנימיים שפיתחנו ועיצבנו.

הם מקרינים החוצה תפיסות עולם שונות שהפנמנו בגלל סיבות שונות ומגוונות בילדותנו.

כאשר אנו נתקלים במהלך חיינו הבוגרים בדפוס שחוזר על עצמו בתקשורת שלנו עם אנשים. דפוס שמקשה על חיינו, אנו מפנים את המבט פנימה ובודקים מה המניע לדפוס שחוזר שוב ושוב.

הסביבה היא לא הבעיה, אנו משליכים עליה את ה"סרט" הפנימי שלנו.

אז נכון שאנשים מדברים עליך, אבל זהו רק הסימפטום החיצוני.

הרשי לי לשאול אותך-

מה גורם לך להסתגר ולא להביא את הכוחות הטובים שבך?

למה את נמנעת מלהגן על עצמך?

אלו הן שאלות שבמפגש עם דמות מקצועית מקשיבה תוכלי להבין יותר טוב את עצמך.

לזהות דפוסי חשיבה מוטעים על עצמך ועל העולם.

לבדוק מחדש תגובות שונות למצבים שאליהם את נקלעת.

ציינת בסוף מכתבך שאת רוצה להתנתק מהעבר.

אני חושבת שאת באמת רוצה להתחיל לפרוץ את מחסום התקיעות שגורם לך שוב ושוב להגיב באותו אופן למצבים חברתיים שאליהם את נחשפת.

היכולת לשנות דפוס התנהגות לא באה ממקום של התנתקות מהעבר, אלא ממקום של הבנה מה גרם לי להתנהג כך בעבר, מה מתאים לי כיום ומה כבר לא.

אינני מכירה אותך ולא חשפת בפניי את ילדותך ואת הקשר שלך עם הסביבה הקרובה אלייך בשנות חייך הראשונות.

יתכן שדפוס זה של הימנעות ומחסום חברתי היווה עבורך הגנה, מעטפה שסייעה לך להתגבר על פחד מפני חברה וקשרים עמוקים.

ההגנה עזרה לך לצלוח את החיים עד היום, אבל כנראה שהיא כבר מיותרת לך.

יש בך כוחות שרוצים לפרוץ החוצה, להעיז לדבר, להגיד את האמת שבתוכך, יש בך קול שאומר לך: את שווה יותר, את יכולה, תנסי, תעיזי…

והקול הזה גרם לך לכתוב את המכתב.

הוא מאמין בך וביכולות שלך.

הקול הזה שבתוכך, זו את שמסוגלת להוביל את חייך ולא להיגרר יותר.

תני לעצמך הזדמנות להתבונן בתוכך, להקשיב לקול החיים המפעם בך ולהתחיל לחיות באושר ובטוב.

אם תצטרכי כתובת למקום טיפולי או שתרצי לנסות לחשוב יותר לעומק מה גרם לדפוס זה להתקבע בתוכך, אשמח להיות לך לעזר.

בהצלחה והרבה טוב ואור,

אסתי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתוסכלת מהאפליות במשפחה ומהחיים שלי
אשמח מאוד לעיצה מה לעשות עם חיי שנראים לי ממש מתישים … אני בת 41 אמא ל7 ילדים, בבית בו גדלתי אפלייה זה צורת חיים הכי מקובלת ורצויה , אין שום בעיה להפגין אהבה לילד אחד ממש בגלוי ומהשני להתעלם, להזמין מישהו שבת אחרי שבת ומישהו אחר לא להזמין חצי...
לא מרגישה שמגיע לי לדאוג לעצמי...
תודה על האפשרות! אני די נסערת כרגע… בעקבות המלחמה עלתה לי השאלה הבאה והיא נוגעת בי וגם בזוגיות שלי. אני בבית עם בעלי והילדים כבר שבוע כמעט, עובדת הרבה בשביל לתת בלי סוף גם טכנית וגם נפשית ורגשית. כשאני בעצמי דואגת ומבוהלת מכל מה שקורה ובמקביל צריכה לעבוד. בקיצור נמצאת...
אני כל כך מבואסת שאני לא האישה היפה בשביל בעלי
שלום רב ותודה רבה קודם כל על האפשרות לשאול שאלות בצורה אנונימית! ברוך השם אני בת 23, נשואה עם ילדה. חסדי השם. יש לי ביטחון עצמי ירוד מאוד לצערי. הדבר פוגע בי בהרבה מאוד תחומים בחיים , וגם פוגע מאוד בסופו של דבר בבעלי. אסביר בהמשך למה הכוונה. קודם כל...
יש לי חרדה חברתית והיא מעיקה עליי
משיב/ה:טל|
אז ככה, מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ביישן בלי ביטחון עצמי, אבל באופן מוקצן ולא נורמלי. אני חושב שזה התחיל ממה שקלטתי מהבית. אמא שלי תמיד הייתה משוואה את החיים שלה לאחרים וגם את הילדים, תמיד הייתי שומע דברים בסגנון "תיהיו כמו הילדים של ההיא" וכמו ההוא" וכו'. אני...
אני פרפקציוניסטית וזה קשה לחיות ככה
יש לי כמה שאלות: 1. אני טיפוס פרפקציוניסט מאוד, ובזמן האחרון אני כל הזמן, אבל כל הזמן, בדאגה על העתיד שלי- כל הזמן עולות בי מחשבות כמה אין מצב שאצליח להיות אמא טובה/ אישה טובה/ עובדת טובה וכו, ואני מרגישה שאני מעדיפה כבר לא לנסות. אני ממש קופאת כשאני חושבת...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן