שלום וברכה
כפי שהבנתי מדבריך, יש לך הכירות טובה עם היהדות אך עדיין אתה מרגיש צורך להתחזק יותר, להשלים את החסר, ולהגיע לשמירה ולחיי תורה ומצוות מלאים. החיפוש והרצון שלך להתחזקות זו מתנה נפלאה, אל תוותר על החיפוש, כי רק כך אפשר לעלות ולהתחזק בעבודת השם.
כמובן, כמו שהדגשת ואני מאוד שמח שאתה ער לזה, צריך לעשות את זה בהדרגה, שלב אחר שלב, כדי להתקדם נכון ובריא בתהליך ההתחזקות.
כמו בכל דבר, אם לא לומדים לא יודעים, גם ביהדות יש את החלק המעשי, והוא, החיוב לשמור ולקיים את התורה והמצוות, ויש את החלק הלימודי, החיוב של לימוד התורה, וכבר אמרו חז”ל “גדולה תלמוד שמביא לידי מעשה”, ומהו החשיבות הגדולה שיש במצוות תלמוד תורה, כי על ידי זה אנחנו לומדים מה, איך ומתי לקיים את המצוות, מה אסור ומה מותר, ואיך להתחזק בעבודת ה’.
כשלומדים, לא פעם אפשר לגלות שהקלו במקום שאסור והחמירו במקום שאין צורך במקרה הטוב, או שהחמירו במשהו מסוים ועל ידי זה נכשלו באיסורים אחרים, מה שנקרא בלשון חז”ל “חומרא דאתי לידי קולא” וזה יכול לקרות גם אצל דתיים מבית שגדלו כל חייהם במשפחות ובמסגרות דתיות, אך בעיקר אצל מתחזקים שלא גדלו והתחנכו בסביבה דתית, וחוסר הידע עומד בדרכם ומקשה עליהם בקיום התורה והמצוות בשלימות. הכרתי בחור חוזר בתשובה, שבגלל טעות שהיה לו בהלכות שבת הוא החמיר במשהו והגיע לידי ריב עם אשתו שהיא כן למדה וידעה נכון, עד שהתברר שהוא פשוט לא הבין את ההלכה.
בוודאי, כשאתה מרגיש שיש לך חוסר בידיעה של המצוות, דבר ראשון אתה צריך להשקיע בלהוסיף ידע, ללמוד בעיקר הלכות שאתה מרגיש שאתה לא מספיק חזק בהן, וכך לאט לאט תצבור את הידע הנדרש כדי לקיים את את התורה והמצוות בשלימות.
וכמו בלימוד נהיגה, לא מספיק לימודי התיאוריה, צריך לרדת לשטח ולהתנסות, גם בלימוד התורה הורו לנו חז”ל “גדולה שימושה יותר מלימודה” דהיינו שהלימוד לבד לא מספיק, צריך גם להתנסות ולראות, איך מקיימים את המצוות, וצריך לזכור, שבעוד שילד שגדל בבית דתי וכבר הורגל מנעוריו בקיום המצוות ובדרך כלל יודע איך לקיים המצוות, דווקא המתחזקים צריכים להתאמץ יותר, כדי ללמוד לא רק בתיאוריה אלא גם בצורה יותר מעמיקה ומעשית.
האמור לעיל, אני לא מתכוון דווקא רק בטכניקה של התורה, בהלכות וכדומה, אלא גם בענינים היותר פנימיים של התורה והמצוות, משמעותן של המצוות ומטרתן, כמו: ענינו של הנחת תפילין, ציצית וקריאת שמע, איך לנצל את ימי שבת וחג להתעלות רוחנית וכדומה, שזו עיקר המטרה של המצוות, להתקרב לקדוש ברוך הוא “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה’ לשמור מצוותיו ולדבקה בו”
בקשר לקושי שיש לך בתפילות, הקושי הזה הוא דבר נורמלי לחלוטין והרבה מתלבטים בשאלה זו, ולא מסתדרים עם הנוסח אחיד לתפילה שמקשה על הכוונה, ובפרט שתפילה נקראת בלשון חז”ל “עבודה שבלב” שצריך לכוון בתפילה “תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה”.
הרמב”ם בהלכות תפלה, מסביר באריכות שבאמת בעבר כל אחד היה מתפלל בלשונו ובשפתו, אם בן אדם היה מרגיש שהוא צריך להאריך היה מאריך בתפילה ואם לא הרגיש צורך באותו יום אז היה מתפלל כמה מילים ועל ידי זה יצא ידי חובת תפילה. בעקבות יציאתם של עם ישראל לגלות ופיזורם בין העמים, אנשים התקשו לסדר לעצמם את התפילה ראו “אנשי כנסת הגדולה” (קבוצת החכמים שהורכב מאחרוני הנביאים שהנהיגו את הדור ההוא) צורך לנסח נוסח אחיד שבהם יפורט עיקר צורכי האדם והעם, כולל שבח והודיה לבורא עולם, וזה נוסח תפילת שמונה עשרה שיש בידינו, וחכמים הוסיפו “פסוקי דזמרה” פרקי שבח והודיה לפני שמונה עשרה כדי שאנחנו נתבונן בגדלות הבורא לפני שמונה עשרה שאז אנחנו מדברים ישירות עם ה’, וכך נרגיש יותר קרוב לתפילה.
דרכו של עולם שבמשך הזמן מתרגלים וגם החיים לא תמיד מאפשרים לנו להתרכז בתפילה, חוסר הריכוז מצוי מאוד גם אצל רבים בין שומרי המצוות, ובכל זאת קבעו לנו חכמים נוסח אחיד שגם בזמן שאין לנו מספיק כח וזמן להתרכז נמשיך בכל זאת להגיד את המילים שקבעו גדולי עולם וכמבואר בספרים הקדושים שחז”ל כללו את כל התפילות והבקשות שלנו בנוסח התפילה. כי אם נחכה להתפלל רק מתי שאנחנו מסוגלים להתרכז לגמרי במילים יכול להיווצר מצב שכמעט ולא נתפלל.
כמובן שכשאנחנו כן מצליחים להתרכז, יש כאן אפשרות לכוון ולמצוא את עצמינו בתוך המילים של התפילה, להתחבר ולפתוח בשיח אמיתי עם הבורא, לבקש על מה שאנחנו צריכים, להודות על מה שקיבלנו, ולהגיע ל”התרוממות רוחנית” כמו שכתבת.
ואסיים בקטע הראשון מתוך תפילתו של ר’ אלימלך מליזענסק זי”ע לפני התפילה: יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שומע קול שועת עתירות, ומאזין לקול תפילת עמו ישראל ברחמים, שתכין לבנו, ותכונן מחשבותנו, ותשגר תפלתנו בפינו. ותקשיב אזנך, לשמוע בקול תפילת עבדיך, המתחננים אליך בקול שועה ורוח נשברה.
מאחל לך הצלחה רבה
שמעון
[email protected]