מאת:

התפרסם בתאריך:

20/04/2021

מה הטעם של שמירת העיניים?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב ,
לאחרונה חשבתי עם עצמי – "אז מה?" אז אני אסתכל על זו שלבושה לא צנוע.
אני אגניב מבט על האישה שמחכה בתור לפני .
לפעמים אני מרגיש שרבנים מנפחים ומגזימים לפרש את המבט בתור " התבהמות " , " ניצול " , " אתה פוגע " . אבל למה בהמי ? למה נצלן ? אני הרי לא בעמדה תקיפה ואלימה חס וחלילה אל מול זאתי שאני מסתכל עליה . ברור לי שהיא בן אדם עם רגשות ולא אעשה שום דבר שלא מכבד אותה . אין לי שום כוונה לבצע מעשה שלא יכבד אותה חס וחלילה . אני סך הכל מביט . לא עושה כלום . רק זורק מבט .אז מה הבעיה בכלל?

תשובה:

שלום וברכה אפתח בהתנצלות כנה על העיכוב במתן התשובה, שאלתך הגיעה אלי בערב פסח ומאז היא מונחת על שולחני, במשך הזמן צצו לי עיכובים רבים שגרמו לי להשתהות במענה, מחילה. קראתי את שאלתך כמה פעמים, ואני חש רגשות מעורבים. אני מוצא בדבריך שילוב מעניין של כנות ורצון לקחת אחריות על מעשיך בצורה מעוררת התפעלות מחד, ומאידך אני קורא שוב ושוב ותוהה כיצד אתה מתעלם מנקודה בסיסית ומהותית במערך השיקולים שלך בבחינת 'עיקר חסר מן הספר'. וברשותך אפרט, אתה משתף בגילוי ובכנות רבה את אחד הסודות הגדולים ביותר של הגברים בכלל, וגברים שומרי תורה ומצוות בפרט: "קשה לנו מאד לשמור על העיניים"!!! אמת, לא נעים לדבר על זה, זה חושפני ומביך, אבל ממש קשה לנו לשמור על העיניים. אינני יודע אם יש עוד התמודדות שאנו נדרשים לה ביום יום שהיא כה קשה ומאתגרת. לאתגר "שמירת העיניים" יש כמה מרכיבים שהופכים אותו למאתגר במיוחד: א. בשונה מתאוות אחרות, בהתמודדות זו הרצון והחשק קיימים כמעט תמיד! כשגבר (בריא) נתקל במראה לא צנוע, ברוב ככל המקרים יווצר אצלו חשק להביט עוד, ללא קשר למצב הרוח/מידת יראת שמים/או כל גורם אחר. ב. הפיתוי הזה זמין כל הזמן ובכל מקום. אין צורך לקנות/להכין/או ללכת למקום מסויים בשביל להשיג את מילוי התאווה. היא נמצאת בכל מקום ובכל זמן. ג. זו עבירה שלא משאירה רושם (נדבר על הנקודה הזו בהמשך) ולעולם לא יוכלו להפליל אותי ולדעת שחטאתי. ד. אפשר להיכשל בשמירת העיניים, ולהמשיך להיות 'איש טוב', העבירה הזו לא פוגעת באף אחד, ואינה מזיקה לאיש. בעולם הפלילי יש ביטוי "הפשע המושלם" הוא ניתן לפשע זמין וקל, שלא מצריך השקעה כספית, אין בו סיכונים, והעיקר אי אפשר לתפוס אותו. אפשר להגיד ש'שמירת העיניים' מהבחינה הזו זה 'הפשע המושלם'. וכפי שכתבתי, הנטייה הגברית היא להתעלם מההתמודדות הזו ולא לעסוק בה, ולכן התרשמתי מהנכונות שלך להציף את ההתמודדות שלך ולתת ביטוי לקושי. לצד כל זאת, כשאתה מציג את נקודת ההתמודדות שלך בפועל, אתה מרחיב לדבר על הפגיעה או על 'אי הפגיעה' בנשים שבהן אתה מתבונן, ואתה מתעלם לחלוטין ממשמעות העמידה בניסיון או מהנפילה בו, לגבך. כשאתה נפגש עם ההתמודדות הזו ואתה מתגבר/חוטא, מהי ההשפעה עליך? החוויה הזו הופכת אותך לאדם טוב יותר? אתה רוכש מיומנויות ותובנות בעקבות הניסיונות הללו? ושאלת השאלות: "האם אתה כבן אדם, מתקדם בעקבות מפגש כזה, או לא"??? לוודא שבהסתכלות שלך אתה לא "פוגע מינית" או "'מנצל" את הנשים זה נחמד, אבל זה בסיסי ופשטני עד כאב. האם אנחנו פה בעולם בשביל "לא להזיק לאחרים"? תכלית מצוות הרחקה מעריות הם לוודא ש"לא נאנוס"? מה עם "והייתם קדושים"??? על מנת לחדד את הנקודה, אשאל אותך שאלה. במה שונים חוקי התורה משאר חוקי העולם? הרי 'לא תגנוב' 'לא תרצח' 'לא תנאף' ועוד איסורי תורה רבים קיימים בווריאציות שונות בספרי חוקים רבים בעולם. האם חוקי התורה הם ככל חוקות הגויים, והיתרון היחיד שלהם על פני שאר ספרי החוקים הוא שהם מדויקים יותר בגלל שכתב אותם יוצר הבריאה? הרי מהתבוננות קצרה בחיי היום יום שלנו והיחס שלנו לתורה, ניכר בבירור שהתורה היא הרבה מעבר לספר חוקים חשוב ככל שיהיה. ואסביר, כולנו מבינים שחוקי התנועה הם הכרחיים ובלעדיהם לא יכולנו להשתמש בדרכים בבטחה, אך למרות זאת מעולם לא ראיתי אדם רוקד עם ספר התאוריה כפי שאנו רוקדים עם ספרי התורה בשמחת תורה. גם חוקי המיסים נועדו בסופו של דבר עבורנו, הם מייצרים כלכלה יציבה ומאפשרים לממשלה לספק לנו שירותים שאנו צורכים כאזרחים, אך לא ראיתי שמישהו חוגג 'בר מצווה' לרגל היכנסו לעול חובת מיסים. למעשה היחס שלנו אל חוקים אלו הוא יחס ענייני, אנו מבינים שהם נצרכים חברתית אבל איננו מרגישים אליהם קשר אישי. וזהו היחס המדויק של אומות העולם אל ספרי החוקים שלהם, האזרח האמריקאי יכבד את החוקה והוא שמח שהיא קיימת, אבל אין לו אליה רגש של שמחה אישית וודאי שלא תחושת קדושה. ופה המקום לשאול, מדוע קיימים ההבדלים הללו? או מהזווית ההפוכה, מה כל כך משמח אותנו בתורת השם? הרי בסופו של דבר התורה היא ספר חוקים מפורט מאד של מותר ואסור! על מנת לענות על שאלה זו ננסה להגדיר תחילה לשם מה נוצרו מערכות חוקים בעולם, האם לא קל ונוח יותר לחיות בעולם חופשי מחוקים ואיסורים שונים? גם אם לרגע נשתעשע במחשבה הזו, מיד תעלה בזיכרוננו המימרה המפורסמת של רבי חנינא סגן הכהנים במסכת אבות: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו." דומני שהתנא הקדוש זיקק עבורנו במשפט מדויק את תכלית מערכות הצדק בעולם: לדאוג לקיומה של חברה תקינה!!! ללא מערכת חוקים אדם לא יוכל לשמור על ממונו, על חייו, ועל משפחתו. ללא מערכת חוקים חברה איננה יכולה להתקיים אף לרגע קט. אבל האם חוקות העולם דואגות לפרט? האם יש מחוקק/חוק/מערכת צדק שתפקידה לדאוג שהאדם כלפי עצמו יהיה טוב יותר? התשובה למרבה הצער היא לא!!! אדם יכול להיות מושחת במידותיו בצורה השפילה ביותר, ובמקביל להיות אזרח למופת. כל עוד הוא אינו פוגע בסביבה ומזיק לאחרים, לאף מערכת חוק ומשפט אין עניין לחנך ולעדן אותו. ואף הענישה אצלם היא איננה כלי חינוכי, ידוע ומפורסם שבמקרים רבים יאסרו גנב מתחיל ולא מיומן על גניבה קטנה יחסית, ובבית הכלא הוא 'מתמקצע' ולומד איך להיות גנב מקצועי… ענישה של מאסר אינה חינוכית כלל (במקרים רבים יציעו לאסירים תכנית שיקום בזמן המאסר, אך היא לא חלק מהעונש ובדרך כלל הסיבה העיקרית שמתקצבים את התוכניות הללו הם שיקולים כלכליים, שווה למדינה להשקיע בתכנית כזו ולחסוך חזרה עתידה של המשתקמים לכלא בעתיד…) הרעיון בענישה במאסר הוא 'הרחקה של העבריינים מהחברה' ותכליתה לדאוג לאזרחים ההגונים שאינם בכלא שיהיו מוגנים ויכלו לחיות בבטחה. אבל בחוקי התורה זה הפוך בדיוק, תכליתם לזקק את הבריות ולהפוך אותנו בני האדם לאנשים טובים יותר ומעודנים יותר. רק כך נוכל להבין למשל את אחרון הציוויים בעשרת הדברות "לא תחמוד" וכי מה אכפת לך שבליבי אני חומד את ביתו של ידידי, כל עוד איני עושה פעולה שאינה חוקית לממש את הרצון להשתלט על ביתו? מסיבה זו גם מערכת הענישה התורנית נותנת מענה שונה לכל עבירה ועבירה: גנב ישלם כפל, גזלן רק קרן, טובח שור ישלם פי חמישה, וטובח שה ישלם פי ארבעה, וברור שלניזק אין הבדל האם הממון נלקח ממנו בגניבה או בגזילה, או האם השור שלו נמכר הלאה או נשחט. הסברים רבים ניתנו להבדלים הללו אבל אין אנו זקוקים להסברים, די לנו בידיעה שעל אותה העבירה של לקיחת רכוש האחר יש סוגי עונשים רבים ושונים, כדי להבין שיש פה מערכת ענישה שתכליתה לחנך ו'לתקן' את העבריין יותר מאשר לדאוג שהנגנב יקבל בחזרה את רכושו. כמובן שבמידה שכל אחד יתקן את עצמו, החברה כולה תהיה מתוקנת. לאחר אריכות הדברים הזו נשוב לשאלתך, אינני יודע אילו רבנים אתה מצטט, אבל הסיבה היחידה ששמעת מהם על הצורך בשמירת העיניים היא על מנת שלא לפגוע באותן נשים על ידי ההסתכלות שלך ו'לנצל אותן מינית' במבטים שלך, הרי שעיקר חסר מן הספר!!! הסיבה שאנו מצווים לשמור על העיניים היא בראש ובראשונה עבורנו!!! להגיד שהציוויים הנעלים "והייתם קדושים" "ולא תתורו אחרי עיניכם" הם רק כדי "שלא נאנוס" אישה במבטים, זה צמצום השכל במידה שהדעת אינה סובלת. הבורא הנעלה אוהב אותנו כל כך ולא מספיק לו ש'לא נאנוס' או ש'לא ננצל' אף אחת, הוא רוצה שנהיה קדושים בעצמינו!!! לאחר שביררנו נקודה זו, תשוב בבקשה לתחילת דברי ותראה ש'שמירת העיניים' זה המצווה הכי טובה ל'אימון האישי' בדרך התורה, דווקא בגלל שהניסיון זמין, ואין בו השקעה, והוא נטול סיכונים, ואינך פוגע באיש, ולמרות כל זאת אתה שומר את עינך בקדושה וטהרה, הרי שאתה הופך להיות קדוש. שער בעצמך לאילו דרגות של שליטה עצמית, מסירות נפש, וקרבת השם, ניתן להשיג על ידי שימוש נכון בכלי הנפלא הזה של 'שמירת העיניים'. תקוותי שדברי התיישבו על לבך ושוב אתנצל על העיכוב במתן התשובה אשמח לשמוע את תגובתך לדברי אלו או בכל עניין אחר בידידות עוז צבי ר. [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אני לא מסכימה עם המשפט שלהסתכל בנשים זה לא פוגע בהם!
    אני בחורה חרדית ומציק לי מאד מאד גברים שמסתכלים עליי, ואני עוד לבושה צנוע.
    ומשיחות עם הרבה חברות, לכולם זה מפריע שמסתכלים עליהן.
    ואני שמחה מאד שיש לי את הבמה לומר זאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן