צופה בסרטים וכועסת על עצמי The Butterfly Button
צופה בסרטים וכועסת על עצמי

שאלה מקטגוריה:

שלום.
אני אמא לשניים מגדירה את עצמי כחרדית אך מרגישה שעושה שקר בנפשי… שומרת תורה ומצוות משתדלת להקפיד על הלכות, ועל צניעות. בעלי אברך חשוב מאוד בכולל שלו הילדים שלי במוסדות הכי מעולים במקום היישוב שלנו, בזכות המעמד והשם של בעלי שהוא באמת תלמיד יכם גדול וכן בזכות המראה שלי. (סטנדרטי וצנוע פלוס) .
בעיה אחת יש לי והיא הצפייה בסרטים. מהחתונה ועד שנכנסתי לשמירה בהריון הראשון לא צפיתי ואז הייתי משועממת בבית והתחלתי לצפות. אח”כ שוב הפסקתי, הריון שני, ושוב תקופת הפסקה ארוכה והנה אני כאן שוב… אני צופה בעיקר בסדרות של קומדיה רפואה אקשן וכאלה, למען האמת זה ממש משחרר אותי. אחרי שהילדים הולכים לישון ואני ובעלי אכלנו ארוחת ערב ופטפטנו והוא נפנה לתלמודו אני שהשם ירחם נפנית למחשב שלי.
אציין שזה לא בא על חשבון הבית או הילדים או הבעל! הכל מתקתק רק מדי פעם לא בכל ערב אני יושבת לצפות.
אז ככה-
אני מרגישה נורא עם עצמי כאילו אני מרמה, אני רוצה ילדים צדיקים יראי שמים ובטוח לא רוצה שהם יצפו בתכנים שאני צופה, למרות שהסדרות שאני רואה הם מה שנקרא צנועות. אני גם מפחדת שאני גורמת לבעלי לרדת ברמה הרוחנית שלו, ז”א אם נניח הוא קם מאוחר ולא התפלל במנין אני ישר חושבת שזה באשמתי.
אבל אני לא מסוגלת להפסיק אני חייבת את הניתוק הזה מדי פעם.
ואני אומרת לעצמי- על מי אני עובדת? אני מרגישה את עצמי טובה יותר מהגיסות שלי שמחזיקות סמארטפונים או טלוויזיה ואינטרנט פתוח בבית. אבל בעצם גם אני רואה סרטים?
יש לציין שאם חס וחלילה בעלי לא היה אדם חזק והיה מתפתה בעקבותי בוודאות הייתי מוציאה הכל (למרות שמדי פעם אנחנו יכולים לשבת לראות איזה סרט אנימציה טוב ביחד ולנשנש… סוג של בילוי משותף).
אני מרגישה שאין לי את הזכות להתפלל ולבקש מהקבה על ילדים צדיקים ויראי שמים בעוד אני כל כך צבועה.
מה אעשה? אני אובדת עצות.
אני יודעת שהשאלה קצת מבלבלת אך אשמח לתשובה מקיפה.
תודה

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה מאוד,

ראשית אני מתנצלת על האיחור במענה. רציתי שתדעי שאמנם תשובה זו נכתבת בפועל באיחור, אבל היא מתרקמת בתוכי כבר זמן רב. הלכתי איתה בתקופה האחרונה, ניסיתי לחשוב מה את עושה ואיך את מרגישה. האם לאחר יום מתיש של ערב פסח, יום בו עבדת במלוא הכח על מנת לקבל את החג בצורה מכובדת ונעימה, הרגשת גם צבועה ורעה כל כך? כאב לי לחשוב את זה, אבל בואי נתחיל מהתחלה—

את אישה מיוחדת ויראת שמיים כל כך. אכפת לך מהרוחניות של בעלך, מהחינוך והעתיד של ילדייך, מהצביון של הבית שלך, ואת מרגישה שאת כל אלו את הורסת בידיים בגלל הסרטים שאת רואה. הסרטים שנותנים לך קצת מרווח נשימה, פורקן וחופש.

את אובדת עצות. מרגישה שהצורך הזה חזק ממך ולא מאפשר לך לחיות את החיים אותם את רוצה לחיות. חיים של טהרה ושמירת עיניים. את שואפת לבית ערכי יותר, ברמה גבוהה מאוד. בית בו גם פעילויות הפנאי של האמא מותאמות לשאיפה ולאידיאל.

אני בטוחה שאת מהנהנת בראשך, אכן. זה הבית אותו שאפת ורצית לבנות. והכל בעצם התנהל לפי התכנית עד כה. בעלך ב”ה מצליח בתלמודו ומוערך בקהילה, את יראת שמיים, מתלבשת בצניעות ומתנהגת בעדינות, מחנכת את ילדייך ליראת שמיים ואהבת תורה, ובעצם הקוץ היחיד בכל התמונה היפה הזו היא כמה סרטים שאי אפשר להתגבר עליהם…

אני רוצה שתקראי שוב את התיאור הזה, ותביני אותו. את אישה ענקית. את כל חייך הקדשת לה’ ולתורתו. את כל ביתך סבבת סביב אהבת ה’. אין הרבה נשים כמוך, את יודעת? שהדבר שהכי הכי מציק להן הוא אם ח”ו ייפגם משהו ביראת שמיים של הבעל או הילדים, שמוכנות ורוצות להקריב כל כך הרבה בשביל בית אמיתי של תורה.

ואחרי שתחשבי על זה שוב ושוב, ותביני כמה שאת מיוחדת (כן!) אני רוצה שתסתכלי על הדברים בצורה שונה. שתראי את הסרטים שאת רואה כנקודה קטנה בתוך המכלול. נכון, אולי לא שם רצית לראות את עצמך ולא זה הציור אותו דמיינת תמיד, אבל זה לא מבטל את כל כולך. זה לא הופך אותך לצבועה, לא לשקרנית, ולא לחוטאת. את יודעת למה זה הופך אותך? לבת אנוש פשוטה. זה הופך אותך לאישה יהודיה שמתמודדת עם היצר, שנאבקת, ורוצה, ונופלת, זה הופך אותך לאישה יהודיה שמתפללת “ובכל לבבך” ומבינה מהם שני היצרים בעזרתם צריך לעבוד את ה’… הם בתוכנו, היצרים האלו. ולכל אחד הם מתגלים בצורה אחרת. יש את זו שמדברת לשון הרע כל היום, את ההיא עם הסמרטפון, ואת האישה היקרה שרואה סרטים בלילות. מי עדיף על מה? רק ה’ הוא הרואה ללבב ויודע, ורק הוא זה שרוצה מכל אחד מאיתנו עבודה שונה.

נולדנו שונים, צרכינו שונים, ועבודת ה’ שלנו היא ייחודית לנו. כל אחד ונקודת הפתיחה ושטחי הבחירה שלו. נכון שראיית סרטים נחשבת כדבר נוראי, אבל רק את יודעת אם זו העבודה שנדרשת ממך כרגע, או שעבודה בתחום הזה תהפוך אותך לדוגמא לעצבנית וכועסת, או לאמא ורעיה טובה פחות.

הגר”א במשלי יד’ ב’ על המילים “הולך בישרו ירא ה'” מסביר:

“כי כל אדם צריך ללכת בדרכו הצריך לו, כי אין מדות בני האדם שווים זה לזה, ומחמת זה הוא רגיל בעברה הבאה מאותה מדה וצריך לגדר עצמו מאוד בזה, ומה שאין חברו צריך לזו השמירה וחברו צריך לגדר אחר, ולכן הולך בישרו, בדרך היושר שלו, אע”פ שבעיני הבריות הוא רע כי אינם יודעים זה שהוא צריך, ואעפ”כ הוא הולך ביושרו – הוא ירא ה'”

מה שאני הקטנה מבינה מדברי הגר”א זה שלכל אחד יש את העבודה שלו, ודבר שיכול להוות מכשול לאחד, יכול להיות ממש בסדר לחברו. והכל בהתבוננות פנימית עמוקה.

ומה אני באה לומר, בזהירות רבה? שסרטים נחשבים כעברה חמורה מאוד, ולרוב האנשים הם אכן כאלו. גוררים אותם למקומות לא טובים, לתכנים לא ראויים, להתמכרות וכו’. אבל רק את יודעת איזה מקום ואיזה נזק זה גורם אצלך, והאם אכן כדאי להפנות את כל העבודה לשם, או שזו עצת היצר הרע שרוצה להקטין את עצמך בעינייך, ולגרור אותך למקום של נקיפות מצפון ואשמה, שהם כידוע לא מצמיחים שום טובה, אלא רק מחוללים שמות בנפש.

את נמצאת ב”בוץ” הזה לבד, כאשר את מתארת את בעלך כאדם ערכי וגדול. אני מציעה לך אם אפשרי בשלב ראשון להוריד ממך את הנטל הכבד של רגשות האשמה, ולשתף אותו בתחושות שלך. את הצורך שלך, את הפחד מהמקום שזה יכול להוביל. הוא, כבן אדם שמכיר ורוצה בטובתך, יוכל לראות את הדברים ממקום אחר. יוכל לכוון אותך עד כמה כדאי להכנס כרגע למאבק הזה, האם, או מתי.

בהמשך, כשההסתרה והאשמה תהיה מאחורייך, כשתביני שזה אנושי ויהודי לעבוד, להיכשל, לרצות, ליפול ולקום שוב, תוכלי אולי לנסות לחשוב מה הצורך שלך, שבא לידי סיפוקו בצפיה בסרטים. האם זה צורך בהתאווררות? בעניין? בתעסוקה? ולנסות לחפש תחליפים שונים שימלאו את הצורך הזה. אולי לראות סרטוני הדרכה, הרצאות מעניינות, או בכלל פעילות גופנית ויציאה מהבית וכו’.

אני לא יודעת לאן המסע הזה ייקח אותך, אני רק יודעת שאת בנקודת פתיחה מצוינת. הגעת לשלב בחיים בו אפשר להבין לעומק את מה שלמדת עד כה, להבין פתאום מה זה “אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו”, מה זה “שבע יפול צדיק וקם”… לראות איך כל המקורות שלנו מדברים עלייך. על חי היומיום המלאים בהתמודדויות ונסיונות, וכמה ה’ אוהב אותנו ככה. מנסים, ועובדים, ואוהבים אותו כל כך…

בהצלחה גדולה, ואיתך בתפילה,

תרצה

tirzadar@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אהבתי מאד את התשובה!
    יש לי כמה נקודות שאולי יכולות להועיל:
    ביהדות, לא מתעלמים מהצרכים הפיזיים ומהתאוות שלנו, אבל מרוממים אותם לרמה אחרת – הדוגמא הרווחת: מותר להינות מאוכל משובח, אך לפני כן – מברכים.
    כלומר מה שגוי עושה בשביל הגוף, אנחנו עושים גם אך גם בשביל הנשמה.
    אז גם בעניין הזה, אמנם הצורך הוא בשביל הגשמת רצון, אבל את יכולה לבחור לעשות זאת גם בשביל הנשמה, כלומר שאת אומרת לעצמך, נכון, זאת תאווה, אבל זה דבר שגורם לי שמחה, נותן לי מרץ וחשק, ומתדלק אותי – בשביל המטרה שהיא הבית, הבעל והילדים. ככה אני אמא יותר שמחה, יותר טובה ויותר מסופקת.
    מתוך מודעות ברורה למה שאת עושה. (כמובן כל עוד זה כמו שאת מתארת, שזה לא בא על חשבון שום דבר אחר ובגדר של צנוע בשבילך).

    דבר נוסף, שרק את יכולה להעיד על עצמך, זה האם זה באמת מתאים לך, כי באמת זה סוג של “לצאת מהטווח הבטוח” זה כמו ללכת לסופר גדול במקום חילוני שיש בו מלא מוצרים לא כשרים ולבחור משם רק את הכשר, במקום ללכת מראש למקום שידוע שאין חשש למוצר שאינו כשר. את יודעת אם לסמוך על עצמך שלא תתפתי למוצרים בעייתים. ויותר מזה, לפעמים דוקא כשרואים דברים אחרים, מעריכים יותר את מה שיש לנו. את איך אנחנו מקבלים דברים בצורה שונה כיהודים מאמינים. הכל תלוי באישיות של האדם ומה הוא בוחר ללמוד, איפה הוא מונח.

    שמעתי פעם וחבל שאיני זוכרת מניין, סיפור על איש עסקים יהודי שהיה מתלבש כגוי, ופעם כאשר בא אל הרבי, לפני שנכנס לחדרו החליף בגדיו לבגדי יהודי. אנשים שראו זאת אמרו לו שזה מן הצביעות לעשות כזה דבר. והוא השיב להם שלהיפך, כל השנה הוא מציג את עצמו בפני אנשים שהלבוש מעניין אותם, ורק כשהוא נכנס אל הרבי, רק שם הוא יכול להיות מי שהוא באמת.
    מספרים את המשל הזה על חודש אלול, שעוד מעט מגיע. שאז יהודים עושים חשבון נפש ומשתדלים לשנות את הנהגותיהם הפחות טובות.
    גם אדם שכל השנה עושה משהו שהוא אינו שלם איתו, חוד אלול והימים הנוראים הם הזדמנות להראות מי אני באמת, שכל השנה אני מציגה הצגות בפני היצר, אבל כשהמלך בא ואני נצבת לפניו – אני רוצה להראות לו איך באמת הייתי רוצה להיראות לולא היצר הרע.

    ועיצה קטנה, שאני אישית אוהבת להשתמש בה: גם אני במצב שלך, רואה דברים צנועים שממלאים לי את הנפש, ולא באים על חשבון כלום. אבל בתקופות שאני מרגישה שזה קצת יותר מהקצב המתון שלי, אני מקבלת על עצמי להפסיק לשבועיים, או לחודש, ואז שומעת יותר הרצאות ומשחקת תוך כדי במשחקים וזה ממש נחמד 🙂

    לסיום סיומת, יש הרבה נשים שהאיוורור שלהן הוא לצאת להליכה, לקניות, לטיולים בארץ ובחו”ל. יש כאלה שמעבירות את הזמן בפטפוטים בטלפון. ברוך השם שיש עיסוק שהוא פנימי בתוך הבית, ללא בזבוז כסף וללא חשש רכילות 🙂 כמובן שכל אחת מה שמתאים לה. ואת לא צריכה לספר לאף אחד. זה עיסוק פרטי שלך וזה גם לא אמור לגרום לך לשנות את המראה שלך. תתפלאי כמה נשים מתאוורות ככה ואת לא רואה אותן בחוץ בבגדים עדכניים (אולי דווקא בגלל זה…) העיקר שאת עושה את העיקר ותכווני לשם שמיים, כי זאת האמת שלך!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

יש לי נקיפות מצפון שאני גולשת באינטרנט בזמן העבודה
אני עובדת בהייטק. נחשבת לעובדת מוערכת. אבל יש ענין שטורד רבות את מנוחתי ואינני מעזה לשתף איש: במסגרת שעות העבודה אני מוצאת את עצמי שעות רבות מבזבזת בגלישה באתרי חדשות, מייל, רשתות חברתיות ותוכניות מענינות כמו הידברות וכו. (האינטרנט מסונן ואי אפשר בלעדיו לגמרי בעבודה) קשה לי להתרכז במשימות ובכל...
אם אני בונה אתרים באינטרנט אני מכשילה?
אני בחורה בת 20 לומדת באחד הסמינרים הטובים ביותר בירושלים לומדת במסלול גרפיקה. אחד מהדברים שאנחנו לומדות במסלול זה לבנות ולעצב אתרים לאנשים. בלימודי קודש אנחנו לומדות כמה הטכנולוגיה היא מסוכנת וכמה היא ממכרת בין היתר כמה היא אסורה. מה שקרה שנוצר לי ולחברותי דיסוננס נורא גדול בין מה שאנחנו...
מה המקום של אשמה ביחס לנפילות?
ראיתי הרבה פעמים בכל מיני ספרים שכשאדם נופל אז לפני הנפילה הוא צריך להילחם ולנסות וכן’ אבל אחרי הנפילה הוא צריך להאמין שזה משמיים ושאלתי איך זה מסתדר עם זה שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים? וכל הבחירה הנתונה ביד האדם ואגב אשמח מאוד להתייעץ אם מישהו תורני בנושא הזה...
התחתנתי ועדיין יש לי ניסיונות...
אני נשוי טרי חודש פלוס וכבר קרה לי פעמים תוך השבוע אחרון רצון חזק להכנס לאתרים עם דברים אסורים אין לי מושג מה אני מחפש שם בבית יש לי אשה יפה מאוד טובה חכמה נעימה לא מבין למה זה ככ חזק הנטיה. והכי חשוב לי לדעת האם אם אני לא...
יש בעיה בלצפות בסדרות?
אני רואה כמעט כל ערב פרק או שניים מסדרות, אני נהנית לראות זה משחרר אותי בסוף יום ואני אפילו מחכה לזה. רציתי לשאול: זה דבר חיובי? מצד אחד זה משחרר אותי וכיף לי ואני עושה את זה אחרי יום עמוס בעשיה, מצד שני לפעמים יש לי ממש מצפון מרגישה שאולי...
הסמארטפון והמסכים משתלטים לנו על החיים!
רציתי לשאול ככה.. אני נשואה פלוס 3 יש לי סמארטפון וגם לבעלי… יש לי מחשב נייד לצורך עבודה בבית שכשהוא לא בעבודה הילדים צופים בו ביוטיוב בתכנים שאני מאשרת להם כמובן. או משחקים בפלפון של בעלי אם הוא בבית.. מאדדדדד מפריע לי שזה כמעט הדבר היחיד שהם עושים בבית פלפון...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן