The Butterfly Button
פער בקשרים שלי עם אנשים

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה למערכת!
ראשית תודה רבה!
אני בחור ישיבה בן 23.
רציתי להעלות נושא שמציק לי כבר תקופה מאד ארוכה.(ואולי כמה נושאים)
א) יש אצלי הבדל עצום בין ההתנהגות ומערכת היחסים שלי עם אנשים שאני בקשר איתם ברובד עמוק ואינטנסיבי, לבין אנשים שהחברות איתם היא פחות מכך.
מצד אחד אני בחור חברותי ומלא שמחת חיים וחברמ’ן עם אנשים וחברים שאני בקשר רגיל איתם.
אך מאידך, במשפחה אני נסגר אל תוך עצמי, ואני כמעט ולא מדבר בבית, וממהר להתעצבן וכו’

והיותר גרוע, אני מתקשה להביע רגשות, וממילא זה גורם לי כל הזמן לתחושה של אי נעימות מתמדת. לדוגמא קשה לי להסתכל להורים שלי (ולאבא בפרט) בעיניים.
יש הרגשת אי נעימות, (כאילו יודעים שיש פיל בחדר אבל לא מדברים על זה)

אך זה לא מסתכם בבעיות בתוך המשפחה, זה קרה לי גם כמה פעמים עם חברים טובים, שלאחר תקופה, העסק מתחיל להסתבך ויש פתאום כל מיני הרגשות ואי נעימויות, שגם קשה לי להסתכל בעיניים , וכל דבר קטן מעצבן.

אני מאמין גדול בלדבר על הדברים, אמנם במשפחתי עוד לא אזרתי אומץ, אך עם החבר ישבנו ודיברנו בדעה צלולה, וזה בהחלט פתר חלק מהבעיה אבל לא חלק לגמרי, ולפעמים רק לתקופה ואח”כ זה חוזר.

ועכשיו בתקופת השידוכים זה מקנן אצלי החשש הזה, אני בטוח בעצמי שאני אדם טוב ונעים ונחמד, אבל אני פוחד אולי גם בבית שלי יבוא יום, ותתחיל הרגשת אי נעימות כזו. ואני מדגיש: הכי מלחיץ אותי זה שתהיה אי נעימות מהבעת רגשות בצורה חלקה, הכי חשוב לי בבית שאני יקים בעז”ה זה שאני יוכל להסתכל לאשתי בעיניים ולהרגיש חופשי איתה(וכך גם עם הילדים)

הצדדים החיוביים הם, שאני מודע היטב לבעיות שלי ואיני מדחיק אותם, וכן איני נרתע מלשבת ולדבר על הדברים. ובכל זאת התחושה לא מצליחה להרפות ממני.

(בדעתי עולה שאולי שורש הבעיה היא בחוסר בטחון עצמי שיש לי, שאולם איני מפחד מאנשים באופן כללי, ואני מתחבר במהירות, אך יש לי פחד ציבור בצורה חזקה מאד (איני מסוגל לעולת חזן אף לא לתפילת ערבית או מנחה, וכן לדבר מול קהל. ושחוסר בטחון עצמי זה מוביל בפרט בקשרים הדוקים וקרובים, אל פחד מהשני איך אני בעיניו, ומה הוא חושב כלפי. וכידוע פחד במערכת יחסים הוא שורש כל הבעיות ואי הנעימויות.)

ממש תודה רבה!!
ממתין בקוצר רוח לתגובתכם.

תשובה:

שלום וברכה שואל יקר!

כתיבתך הכנה והישירה והקושי אותו אתה מביע בצורה כל כך יפה ואמיתית, יחד עם חוויה לא פשוטה של תחושת קושי לחיות בקרבה רגשית ללא שהדבר יעורר אי נוחות נגעה לליבי. היכולת שלך להתבונן על מצבך ולראות לפרטים את החלקים שבך היא מיוחדת ואני סמוך ובטוח שהיא תועיל לך אל מול קושי זה וגם במצבים נוספים בחיים.

ותחילה יש לציין את זה שצורך ורצון זה שהבעת הוא חשוב ובריא, היכולת לחיות בקרבה רגשית הוא חשוב והמניעה שלו יכולה לייצר סבל וחיים שמרגישים לא שלמים. בהמשך אכתוב רעיונות ודרכי פעולה אבל יש מידע שאינו נגיש לי מתוך השאלה, כמו מה בדיוק קורה בתוך המשפחה שמייצר את האי נעימות שעליה אתה מדבר? מה הביטוי בחיים עצמם למה שמסתבך עם החברים? ועוד שאלות שיכולות לברר מהי הדרך הנכונה לגשת לסוגיה זו, סוג כזה של שיחה מתקיימת בטיפול. אין זה בושה לפנות לטיפול, באם הדבר מתאפשר הוא יכול לפתוח לך אפשרויות ולעשות איתך תהליך עמוק סביב בעיות אלו. ודווקא מתוך המודעות הגדולה שאתה בא איתה אני מאמין שזהו המקום לברר את הנקודות הללו ולצמוח דרך עבודה טיפולית.

כעת אנסה לדון בכמה כיוונים שכן עולים מדבריך. אתה מתאר שיש הבדל בין ההתנהגות שלך בתוך המשפחה לבין מה שקורה בחוץ וגם ביחסים שבחוץ בין מי שהיחסים איתו שטחיים יותר לבין מי שהיחסים איתו עמוקים יותר מה שקורה פחות. נקודות אלו מעלות את השאלה מה קורה ביחסים עמוקים שזה מסתבך? ההבדל הבסיסי הוא שבבית ובקשרים יותר עמוקים יש ציפייה משני הצדדים להיות יותר חשופים פגיעים ורגשים, שיהיו יותר אוטנטיים בקשר שאינו נסוב כמו קשר חברי רגיל סביב דברים פשוטים וכוללניים, ובמה שקשה בזה יש לזה שני חלקים החלק האישי שלך והחלק הסביבתי.

החלק הסביבתי הכוונה למה שלמדת וחווית מהסביבה שלך ובמקרה הזה שאתה מתאר זו המשפחה, משהו בבית גורם ליחסים בין בני המשפחה להיות מורכבים ולא פתירים זה בא לידי ביטוי אצלך בכעס ובחוסר היכולת להתבונן לאביך בעיניים. הנקודה היא שככל הנראה גם אביך לא מסוגל או רוצה להסתכל לך בעיניים. את הסיבה לכך או מה קורה באינטראקציה בתוך הבית לא כתבת, אבל נראה שיש אזור לא מדובר שנוגע כמובן למקומות הרגשיים שלא מדוברים, אך הוא גם נסתר כמו סוד שעליו לא מדברים. זה לא מחייב שיש סוד אמיתי, ייתכן שיש חווית חיים משותפים של בני המשפחה שגורמת לכך שישנה תחושה של חיים שיש בהם מסיבה זו או אחרת חוסר נחת תמידי ומתמשך, משהו בתקשורת המשפחתית הוא כזה שלא מאפשר שיח רגשי כנה וגלוי. מכיוון שלא פירטת יותר אני לא רוצה להיכנס לתאוריות אבל תנסה לחשוב מה הדבר\המאורע\האדם שגורם לקושי הזה בתוך המשפחה? ואם אין משהו כזה שזכור לך, השאלה מה כן יש בתוך החוויה המשפחתית איך הקושי הזה שתיארת בא לידי ביטוי? תשובה לשאלות אלו יוכלו לתת לך תמונה יותר רחבה על המצב והקושי.

אני רוצה לשוב ולהתמקד רגע בתיאור שתיארת על אי היכולת להתבונן בעיניים. מעבר לזה שזה התבוננות מיוחדת שלך ושימת לב רגישה לפרטים לגבי מצבך הרגשי, היא גם צוהר להבנת החוויה שבתוך המשפחה וביחסים עמוקים בכלל. העיניים מביעות בשבילנו איזה שהוא עומק פנימי שבמקרה שיש עומק רגשי מסוים שאנחנו לא רוצים לחשוף ולשתף אנחנו מגנים על עצמינו בהסטת המבט. ונראה כאמור שלחוויה של החיים הרגשיים האישיים שלך אין מקום בבית, התחושה הזו שאין מקום לרגשות ושאין מקום לשיח רגשי מייצרת אצלך כעס. זאת מכיוון שכעס הוא תגובה ראשונית מאד והיא מלמדת על צורך שלא ממולא והיטבת להגדיר אותו כחוסר בנתינת מקום לרגשות ועומק רגשי.

ואותו הקושי צף בחוץ, כשאתה נפגש עם חבר יש לך קושי מול החלקים הרגשיים העמוקים שלך. אתה חושש שאם תדבר אותם אל חבר זה או אחר הם לא יהיו מסוגלים להכיל או להבין על מה אתה מדבר, התחושה היא שהחוויה היא אישית שלך ושאין לה מקום מול חברים. וכמו שתיארת, גם כאשר כבר חשפת את רגשותיך ואת “מי שאתה באמת” מול חבר זה לא החזיק הרבה זמן מעמד, כיוון שהחוויה העיקרית נשארה בעינה והיא שהחלקים הפנימיים והאישיים של העומק הרגשי שלך אינם יכולים להיות חשופים.

העלית חשש בנוגע לתקופת השידוכים וחיי הנישואין שיבואו אחריהם בעזרת ה’, אכן החשש בכך שאתה מרגיש שאין לך ניסיון של פתיחות לעומק הרגשי שבך והחוויה שאם אתה כן נפתח דברים מסתבכים (כמו במשפחה) הוא חשש אמיתי. זאת מכיוון שחיי נישואין דורשים חיים של עומק רגשי, ונקודה זו מזרזת אף יותר את הצורך לטפל בהתמודדות זו. כמו שהתחלת בהתבוננות העצמית המופלאה שלך ובאומץ שבשליחת המכתב ואני מקווה שתמשיך בדרך זו הלאה לטיפול מעמיק. אך גם ייתכן שאם תכוננו לאט לאט יחסי אמון וקרבה תראה שחיי משפחה מאפשרים יותר מהחיים במשפחה הגרעינית ומיחסי חברות גרידא.

לבסוף אתייחס למה שכתבת בסוגריים לגבי זה שלדעתך אולי הבעיה היא חוסר ביטחון עצמי שיש לך. ובכך גם אתייחס לפן השני והוא האישי ולא הסביבתי. אני מקשיב ושומע שאכן ייתכן שזה חלק מהבעיה שנגזרת מחוסר היכולת לחיות חיים שלמים עם עצמך מבחינה רגשית וממילא גם מבחינה חברתית אתה חושש ופוחד מההופעה הציבורית שלך. אך אני גם מרגיש שזהו פן אחד שבא לידי ביטוי והוא לא מספיק בשביל שנחשיבו כשורש הבעיה, למשל תיארת שמצד שני יש לך יחסי חברות טובים ופוריים ונשמע שאתה גם בטוח בהם. כן נראה שיש עוד חלק וייתכן שהוא עמוק יותר וזהו חוסר ערך עצמי שזהו פחות הביטוי שלך כפי שהוא נתפס בחוץ ויותר חוויה פנימית של אני לא שווה וראוי. אני מדגיש שוב שזו השערה על פי מה שהעלית ולא קביעה.

חוסר ערך עצמי הוא גורם לקשיים רבים גם ביחסים בין אישיים הוא יכול לייצר תחושת תלות באישור של הסביבה או פחד גדול מחשיפה של העצמי שלך בכל מיני אופנים שמא יווצר נזק לתדמית שלך בעיני עצמך ובעיני הסביבה, כביכול אם הם יראו מי אתה באמת ה”הם” לא יקבלו אותך כמו שאתה. גם תיאור הקושי אותו העלית נוגע בערך עצמי, כיון שקושי שמייצר בושה הוא חוויה שיש בך משהו שראוי להתבייש בו משהו שלא מאפשר להישיר מבט ולהיות “אני”. וכתוצאה מתחושה זו המקומות שבהם אתה כן מוכן להתנסות בפעילות חברתית הם מקומות שאין שם סיכון לנזק ואכזבה מקומות נימוסיים וחברמנים. אם תצליח להכיר בערך עצמך כפי שאני בטוח שיש לך גם אני מניח שתהיה פחות בעיה להביט בעיניים של אנשים ולומר “הנה אני”.

מקווה שבפתיחת הדברים באופן הזה הועלתי לך במשהו בכיוון או במראה מקום, ובאם לא דייקתי אל תהסס לפנות שוב. ואציע שני הצעות קטנות שיש בהם אולי לחוות חוויה מעצימה ואחרת ממה שאתה חווה. אחת, לגשת להיות חזן במקום נידח או שקט שבו לא מכירים אותך ובכך להתנסות בחוויה של עמידה מול ציבור. שניים, לנסות לנהל עם אנשים שאין לך קשר “אינטנסיבי” איתם כמו שהגדרת בשאלה לנהל שיחה טיפה יותר רגשית ועמוקה על החוויות אותם אתה חווה. ואולי אפילו זה יכול להיות בשיחת חול עם סתם אדם כך אתה גם לא נדרש לשלם את המחיר באם שותפך לשיחה היה חבר קרוב שלך, אך גם יכול לגלות מה החוויה הזו עושה לך.

מאחל לך הצלחה מרובה במסע אל נפשך וכוחותיך, מאמין בך!

צביקה buterman1@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. אני מאמינה ביותר בהשערה של המשיב לגבי הערך עצמי, בסיס כל דבר שמסתבך, אישי או חברתי… אבל גם חסר פתרון.

  2. גם אני לא מסוגלת להסתכל להוריי בעיניים..אף פעם לא הבנתי למה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתחרטת על החלטות שאני מקבלת
אני בת 24, יציבה ב״ה בחיים, בעלת עבודה מסודרת ובעלת ביטחון עצמי. אני מקדימה את הדברים האלו כי משהו לא מסתדר לי. מצד אחד אני בעלת ביטחון עצמי גבוה, יודעת מה אני רוצה, עם ראש על הכתפיים, אוהבת את עצמי – ומאידך, אין לי ערך עצמי. לאורך כל הדרך שאני...
שופטת את עצמי דרך העיניים של אחרים
אני בחורה בת 21 ואני חושבת שיש לי מלא מעלות הבעיה שלי שאני לא מעריכה את עצמי נכון מאז ומתמיד נתנו לי את ההרגשה שאני לא בסדר וכך אני עד היום חושבת שלילי על עצמי איך אוכל לחיות את החיים שלי דרך העיניים שלי ולא דרך העינים של האחר ואוכל...
אני מיותר בעולם?
נהנתי מאוד לקרוא את תשובותיכם המחכימות והמפורטות ואף למדתי מהן. מציגה את שאלתי בפשטות בלי הקדמות. אני לא רואה את עצמי ייחודית או משמעותית בשום תחום. לא הקמתי משפחה. אין לי הרבה קשרים משמעותיים. העבודה שלי די טכנית. גם בעבודת ה’ אני בינונית. בנוסף יש לי התמודדויות וקשיים (כמו לכולם)....
לצערי נכשלתי פעמיים בטסט ולצערי זה שבר אותי נפשית ועשה לי משבר באמונה
ראשית אני רוצה ממש להודות לכם על האתר המדהים הזה וכן על האפשרות לשאול שאלות באופן אנונימי!! לפני כמה חודשים התחלתי ללמוד נהיגה , ב”ה הלימוד היה מעולה והגעתי למצב שאני רגע לפני טסט וב”ה הייתי מאוד מוכן ואני והמורה שלי היינו בטוחים שאעבור טסט ראשון והאמת שגם אני ממש...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...
הקמת בית - חוששת שזה גדול עלי.
שלום לאקשיבה היקרים! תודה רבה על האתר המדהים והמחכים. אני בחורה בשידוכים (בת 21) מאד רוצה להתחתן ולהקים בית בעז”ה יתברך העניין הוא שאני מרגישה שזה גדול עלי, בכללי אני מרגישה שהמורכבויות והקשיים שהחיים מזמנים הם אלף מידות מעלי. מעל כוחות הנפש שלי. אני מסתכלת סביבי, רואה חברות ומכרות שבכזה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן