שואלת יקרה מאוד,

התרגשתי לקרוא את מילותיך,

שמחה בהן אחת לאחת כמו מתנות קטנות ומתוקות.

התרגשתי להיחשף לתיאור הקשר בינכם.

אהבה, כבוד, שיתוף.. אלו לא מן הבשורות שבכל יום:)

אני מברכת אתכם שהקשר שלכם רק ילך ויעמיק ומספרת לעצמי שאם כזה הוא המצב מן הסתם יש לשניכם את היכולת להעניק, לקבל ואולי חשוב לא פחות – את הנכונות והרצון להשקיע.

אתם יקרים זה לזו. רוצים בטובתו של זה וזו.

משמח אלוקים ואדם.

ובכן, יקירתי,

את שואלת שאלה עמוקה וחשובה ואת שואלת אותה בזמן.

עמוקה וחשובה-

משום שתחושותיו של בעלך כמו גם שלך, נובעות ,למעשה, מסך של חלקים מסוימים בנפש שיוצרים כמיהה כזו או אחרת, תחושות שונות וצרכים נפרדים.

תחושותיו של בעלך, אותן את מתארת כמו בדידות וחוסר באהבה, קשר חברי טוב ותו לא-

הן תחושות שעשויות ללמד על צורך פנימי עמוק יותר שאמנם מגיע לידי ביטוי בתשוקה לקשר אינטימי יותר.

צורך זה מגיע לידי ביטוי בנישואיכם אולם מן הסתם נולד עוד קודם לכן במהלך החיים מתוך מבנה הנפש שלו וסיפור חייו.

גם במקום שאת נמצאת בו-

העובדה כי את אינך זקוקה לכך או נדרשת להתאמץ כדי להיות בסוג קשר כזה מקורה אף היא בסך הפנימי של תפיסותיך, תחושותיך ומהלך חייך.

מרתק יהיה לו תנסו ולו לשם האתגר להתחקות אחרי המשמעויות השונות עבורכם.

שאלות מנחות כגון:

זה משמעותי עבורי כי.. כשכזה קורה/ לא קורה ביננו אני מרגיש/ה.. עוד בעברי הרגשתי ש.. עשויות לפתוח לכם הבנה לעולם הפנימי שלכם ולגלות לכם קולות מתוככם שלא שמעתם עדיין או ששמעתם לפני זמן רב.

התועלת שצומחת מהתחקות כזו הנה רבת משמעות.

היא מביאה אל המודעות של שניכם את ההבנה למקור של הצורך, את המודעות ששורשיו נמצאים כבר אי שם אחורה. היא מגלה את הכמיהה הפנימית או ההגנה הפנימית הנמצאת לה מתחת לפני הכמיהה הגלויה ומחזקת את היכולת להיות ער יותר, רגיש יותר,מתאמץ יותר עבור השני:

אם דבר כזה או אחר דורך לבעלי על כאב ישן שאני מבינה את משמעותו או לחילופין מגשים לו חלום חיים- אז להענקה שלי יש משמעות נרחבת ועמוקה הרבה יותר. וכן להיפך.

זה בדבר שאלתך העמוקה והחשובה. לעניין הזמן-

גם הוא חשוב, משום שמערכת היחסים שלכם נשמעת בריאה ומיטיבה. הבנה עמוקה והשקעה נכונה עשויה להפרות אותה, לשמר אותה גם אל מול סכנת ההרגל ובעיקר מול טינתם של רגעי האכזבה. צורך לא ממומש עלול לצור אכזבה המתיישבת כמו בבקעה קטנה אי שם עד שנהפכת לתלולית מרירה. בנושא כזה- יש לה משמעות גדולה כיוון שמדובר בצורך ממשי של בעלך ובתחושת בדידות בקשר.

היכולת שלכם לשוחח בפתיחות גם על החסרים שלכם, היכולת המופלאה (מופלאה ממש!) שלך, להכיל זאת ולחפש פתרונות מעלים בי הערכה עצומה, התרגשות ובעיקר-

מבטיחים מאוד את הקשר.

לעניין עצמו-

האם זוגות רגילים חיים ברומנטיקה גם אחרי זמן ממושך? את שואלת.

באופן ענייני התשובה לשאלתך היא: לא.

לרוב- זוגות שנשואים פרק זמן שאפשר לכנותו ארוך, מבחינה מדעית בין חודש לשלוש שנים- כבר לא מסתובבים עם פרפרים בבטן ועם עיניים מצועפות. ההורמונים המשכרים שמציפים בני זוג בראשית הקשר מתאדים להם אי שם ואת מקומה של הרומנטיקה הזוהרת מחליפה, בדרך כלל, אהבת נבונים הנקשרים זה לזו מכח ההליכה הקדושה,העקבית, האפרורית משהו, בתוואי החיים. בשמחתם. בכאבם. באתגריהם. באושר שבהם. בעמל.

עיתים ואולי מדויק יותר לומר, לרב, זהו השלב בו מתעוררת תחושה קשה בין בני הזוג כיוון שהחלקים הזרים, אלו שהפוכים מאתנו בדיוק ושכל כך נעמו לנו קודם, נראים כרגע בעיניים מפוכחות, אם כי סובייקטיביות לחלוטין, ללא “סמים משכרים”. זהו השלב בו זוגות שעושים עבודה מתחילים ללמוד את עצמם ואת בני זוגם ולהתקרב זה לזו באמת. אהבת אמת מחליפה את ההתאהבות והקשר מעמיק למרום נצחי ולא בר חלוף. אלו שלא- עלולים לצבור כעסים ומרירות. ולרב יש גם וגם.

דומני שלפי התיאור שלך אתם שניכם אוהבים זה את זו ומעשיכם מעוררים כבוד איש אצל זולתו אלא שהאש הראשונה כבתה מעט. אולי אצלך מעט לפני בעלך. זה בסדר, טבעי, נורמלי ומתבקש.

עם זאת- מעבר לכובד הראש ולנתינת הדעת שיש לתת לצרכיו של בעלך. יש בעיני, מקום לא מבוטל וחשיבות גדולה להשקעה בחלק הזה שבני זוג משקיעים על מנת לשמר בינהם פינה בין אישית חמה וערה.

הזוגיות כמוה כמנגון ההטענה של שתי הדמויות המרכזיות של הבית.

שלום בין איש לאשתו, אהבה ואחווה- אינם עוד משהו ש”טוב” שיש. הם הכל.

הם השלווה והחוסן עבור הגבר, הם ההגנה והביטחון עבור אשה. .

הם שלוות הילדים, בטחונם, אמונם בעולם ובטוב.

ואם קיום המפעל המשמעותי ששמו בית הוא קודש-

הם אבן השתיה או קודש הקודשים.

וכמו בכל דבר-

כבר נתן לנו אחד מאחרוני הגדולים את האכסיומה הבלתי מתפשרת לפיה אין דבר שיכול לעמוד במקום. או שאתה מתקדם קדימה או שאינך חי. או הולך לאחוריך.

קשר בין בני זוג- כמו כל קשר בעולם ויותר ממנו- זקוק לטיפוח. טיפוח יומיומי, אינטנסיבי. מעבר לרגיל/ שגרתי/ מתבקש.

השקעה מיוחדת.

זהו המקום היקר ביותר להשקיע בו.

אז כמובן שההשקעה החשובה והעמוקה ביותר נמצאת בתקשורת מכבדת, בהבנה ובבניית המטרות הגדולות בחיים. זה נכון גם שהחיים עמוסים ושיש עמל משמעותי שמקשר לעומק הרבה יותר מרומנטיקה מנצנצת אבל כן.. יש רווח עצום אם מצליחים לשמור פינות חמד שמשמרות/ מעוררות/ מפיחות טעם ועניין ומעניקות את החוויה הזו של בני זוג. לא אב ואם או במקרה הטוב מאוד, ב”ה, חברים טובים, כי אם בני זוג.

עם כל המשמעות שבעניין.

פינות חמד כאלו עשויות להעניק חוזק לזוגיות.

בפרט אם אחד מבני הזוג זקוק לכך.

גם אם זוגיות נקלעת לעיתים לסופות, גם לזוגות שטוב להם וגם לאלו שקצת קשה להם עכשיו.

כל מה שנכלל בתפיסה של בעלך כתשומת לב אישית ומיוחדת שהוא עשוי לקבל ממך כאשה ובתפיסה שלך מבעלך לתשומת לב מיוחדת שלו אליך כגבר. זמן איכות כבני זוג- הוא חשוב.

אולי זהו נושא שלא נמצא בכותרות, אבל הוא מאוד משמעותי.

זו היא מצוותה של האשה בדיוק כשם שזוהי מצוותו של האיש וההתכווננות לכך, הרי שהיא רק משבחת ומייקרת את ההשקעה, הקשר, החיבור- השכר בזה ובבא.

יציאה מחוץ לבית אחת לשבוע, זמני איכות שנשמרים בקפדנות ועוד אינספור רעיונות-

מהווים מתנה והשקעה מופלאה בתוואי הקשר ומעניקים לו את התבלין נוגד ההרגל ששמו רומנטיקה. אולי לא חובה- אבל מוסיף הרבה טעם, יציבות ומשבח את מרקם החיים.

ואם בכל זוג דברים אמורים, לא כל שכן אם זהו צורך של אי מי מבני הזוג על אף המאמץ שבכך.

שולחת אליך שוב את הערכתי הגדולה,

בטוחה שהדרך הזו של ההקשבה והרצון להעניק תצמיח רב טובה לבעלך ועוד יותר-לך.

ואם תחושי שנותרה בך שאלה, לגבי “האיך” ולגבי “המה”, אשתדל להיות שם עבורך.

שלך,

בהערכה ובתפילה גדולה להצלחה ושמחה אמיתית,

דקלה