The Butterfly Button
פחד מנהיגה

שאלה מקטגוריה:

שלום,
לפני 10 שנה הוצאתי רישיון נהיגה – וכאשר הוצאתי את הרישיון הנהיגה אבי ע”ה אמר לי את לא נוהגת – אני מפחד שתנהגי.. אז שמעתי בקולו.. אך כל הזמן הפריע לי שלא נהגתי .
לצערי אבי היקר נפטר לפני שנה ועברתי שינויים בתפיסת החיים שלי והחלטתי שאני רוצה לנהוג
אך מפחדת – לכן לקחתי 10 שיעורי נהיגה עד עכשיו – אך עדיין לא רואה את עצמי נוהגת לבד
ואפילו עם בעלי – אני פשוט מפחדת שאעשה טעות וחס שלום יקרה משהו..
כנראה לא מאמינה בעצמי שאני מסוגלת לזה.

אני רואה הרבה נשים מהעבודה שלי נוהגות יום יום ומרגישה מתוסכלת למה אני לא ???
בעלי מפרגן ורוצה שאלמד
אך אני לא יודעת איך מתקדמים מפה ? מחוסר האמונה שאני אצליח

מאוד יתכן גם שאני בתוך תוכי לא מאמינה שיכול להיות לי טוב – כי להורי היו חיים קשים מאד
אז כביכול אני אומרת שגם לי אסור שיהיה טוב בגלל שהם סבלו- וזה למעשה המעצור בחיי

אשמח לתשובה

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

אני מאוד מתרשמת מזה ומעריצה את היכולת שלך להיות כל כך מודעת ולהעלות על הכתב את הקולות בנפש פנימה גם אם הם קשים לכתיבה ולהכרה.

לשאלה החשובה שלך יש באמת כמה תשובות אפשריות והתרשמתי מאוד כשקראתי את הפרשנות שלך לחרדה שלך מנהיגה ומההבנה שלך שפעמים רבות חרדות או פחדים הם למעשה תרגום של רגשות אחרים, מפחידים יותר כמו לדוגמא אשמה.

ראשית אני חייבת לומר לך שאני מבינה אותך ממש- נהיגה היא כלי, יכולת כמעט הכרחית בימים אלו ואפילו אם תנאי החיים שלך מאפשרים לך שלא לנהוג, יש ערך רב ביכולת לנהוג ביכולת במחשבה: ” מה יקרה אם וכאשר… אה! אם וכאשר אז אוכל לנהוג, אני יודעת לנהוג, אני יכולה לנהוג!” זו מחשבה מנחמת ומעודדת ולמעשה מפחיתה חרדה.

יחד עם זאת הכביש הוא מקום מסוכן גם לנהגים זהירים ותיקים ומנוסים- זו המציאות ואין דרך ליפות אותה. יחד עם המחיר של חופש ונגישות יש מחיר של סיכון כלשהו- כמה הסיכון לעומת הרווח? אינני יודעת… אני יודעת שיש נשים שבוחרות לנהוג רק בתוך העיר ונשים אחרות שבוחרות לנהוג רק מחוץ לעיר, נשים שנוהגות רק עם מלווה ונשים שנוהגות רק לבד… יש הרבה דרכים למצא מהי הנקודה שגורמת לך לחרדה הגדולה ביותר ולהתמודד איתה ומולה באופן מדוייק יותר.

לרוב, כששואלים אותי על חרדות אני ממליצה על טיפול CBT שזה טיפול קוגניטיבי התנהגותי שבו המטפל/ת עובד/ת באופן ממוקד מול החרדה, מול המחשבות שהיא מעוררת וההתנהגויות שנגזרות מן המחשבות הללו. למעשה, חשבתי להמליץ לך על טיפול כזה כי סיכויי ההצלחה שלו גבוהים והוא לרוב מהיר- במיוחד כשברור לך מה את רוצה להשיג ומה מפריע לך להשיג אותו.

אבל את כתבת גם בתחילת תיאור הקושי שלך וגם בסופו, שבין כל השיח המאוד מודע סביב הרצון לנהוג, כמה משפטים על אבא שלך. וכאן אני מרגישה צורך לשתף אותך קצת ברעיון של תהליכי אבל.

אנחנו יודעות שיש כל מיני סוגים של הורים, חלקם מאמינים שכדי להגן על הילדים שלהם מהסכנות בעולם יש לגדל ולהעצים את הילדים שלהם, לתת להם כלים להתמודד וללוות אותם בתהליכי גדילה בעולם, חלקם מאמינים שההגנה על הילדים היא תפקידם ממש, שתפקידם הוא להגן בכל מחיר והם ימנעו מהילדים שלהם כל התמודדות שתסכן אותם. אפשר לראות את זה אפילו בדוגמא קטנה מתצפית של חצי שעה בגן המשחקים בשכונה… אימהות שאומרות לילד שלהם “כן, תטפס, אני כאן לידך ושומרת עליך” ואימהות שאומרות “לא, אל תטפס זה מסוכן!!!”. כמובן שיש עוד הרבה סוגים של הורות ושל אימהות אבל אנחנו מתמקדות בתשובה הזאת דווקא בשתיהן כדי להבהיר שלפעמים מתוך אותה מטרה- הגנה וליווי נוצרות פרקטיקות של התנהגות שונות לגמרי!

אינני מכירה את הוריך ואני לא יודעת איזה מן סוג של הורים בם היו , אבל ברור ממה שכתבת על הנהיגה, שאביך לא עודד אותך להתנסות ולא העצים את תחושת הביטחון שלך בעצמך וביכולות שלך.

עכשיו איך כל זה קשור לתהליכי אבל? כאשר מאבדים אדם קרוב- בין אם הוא דמות מיטיבה ובין אם הוא דמות שמעוררת רגשות מעורבים, עוברים תהליך של פרידה. ושל אבל בתהליך הזה באמת לפעמים נוצרים שינויים גדולים שנובעים מהפרדה הזאת, שינויים באישיות, שינויים בהסתכלות. אך כולם הם כלולים בתהליך הסתגלות לעולם בלי האדם שנפרדנו ממנו.

לפעמים גם עולה שטף של זיכרונות שהיו קבורים במוח ובתהליך האבל הם עולים וצפים ויש צורך להתמודד איתם שוב. לכעוס, להבין, לסלוח, להרגיש. לפעמים מתגעגעים לדברים שחשבנו שלעולם לא נתגעגע. או שומעים קולות (לא באמת, מטאפורית) של האנשים שכבר אינם ואלו קולות שהיינו רגילים לשמוע כל חיינו. שנה וחצי הם לא זמן רב ביחס לחיים שלמים עם אבא שלך והדרך שלך להתמודד עם ההורות שלו- לטוב ולרע, עוד לא הסתיימה. הקולות שיש בתוכך שהם ירושה ממנו יכולים ללוות אותך בסיטואציות רבות בחיים והנהיגה היא רק תמונה קטנה מתוך המכלול. אם את חושבת על מושגים של סבל ושל הזדהות עם הסבל של הוריך אז את בטוח מבינה שאת עדיין בתהליך. וכך גם שנושא של ביטחון בעצמך וביכולות שלך- חייך התגלגלו כפי שהם והרצון של אביך להגן עלייך מנע ממך התמודדות והכרה ביכולות שלך להתמודד (שאני בטוחה שהן קיימות!!!) עם פחדים ואולי עם עוד דברים וכעת את מעבדת את הטוב והפחות טוב שהיה בכך.

בעיני, תהליך כזה ראוי שיהיה מלווה על ידי אשת מקצוע שתוכל להעמיק איתך וללוות אותך בתהליך האבל והעיבוד של ההשלכות שלו. ולכן ההמלצה שלי היא על מטפלת דינמית מוסמכת ולאו דווקא בטיפול התנהגותי ממוקד בקושי עם הנהיגה. מישהי שתוכל ללוות אותך במציאת הכוחות שלך, הביטחון שלך, האמונה שלך בעצמך וכמובן באמונה שלך ביכולת שלך לנהוג בביטחון, בלי לפגוע ובלי להיפגע.

מהכתיבה שלך נשמע שאת אישה שיש לה את היכולת להעמיק ולעבד את הקשר שלך עם אביך ע”ה ולמצא בעצמך את הכוחות והכלים לאהוב את עצמך ולבטוח ביכולותייך.

אני מאמינה בך! ומאחלת לך להצליח לקבל ליווי נכון ומותאם בתהליך העיבוד והשינוי שלך. ולא לשכוח לאהוב את עצמך גם עכשיו.

שנה טובה

נועם

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן