שלום יקרה,
כשקראתי את שאלתך, עלתה בי מיד האמרה: “שאלת חכם- חצי תשובה”
הפניה המורכבת אך המחודדת שלך מגלה טפח על מתנות יקרות שקיבלת, ואני דולה את תשובתי מתוכם.
הכאב שעולה מורכב, בין היתר, מחוסר בהירות. אשתדל בע”ה לשקף ולסדר מחדש את דברייך, כך שתוכלי לקחת את צידתך איתך למסע חייך.
את מתארת את פגישתך עם דיכאון יום יום,
ובחכמתך מזהה את החומר השחור-אפור שהוא מכסה בו את הכל, גם מה שהיה יכול להיות טוב ויפה עבורך.
את מזהה את הנטיה השקרית שאומרת: “את לבד כזה בעולם, לאף אחד לא אכפת ממך”
על מנת להבהיר את הערפל ולאזן את האמת, מה שדרוש הוא לשים נקודת כובד על האמת: על היותך בעלת בחירה. אכן את מצויה כעת במקום מורכב ומאתגר מאד, אך את גם רומזת למודעות שלך לגבי האושר שאינו תלוי בנתונים אובייקטיביים.
העמל הוא בבחירה. ההזדמנות היא בכל רגע מחדש. וכל בחירה שכזו הינה יצירה רוחנית, נשמתית, נצחית. היא שלך, להתענג עליה מעתה ועד עולם. אני בטוחה שישנם כבר רגעים כאלה בחייך, שבהם את בוחרת להתנהל כפי שאת רוצה להיות בתוכם. השעני עליהם כמקור כח, ובכל מצב מחדש תשאלי את עצמך: “מה יהיה ההשג שלי כרגע?” – זה יכול להיות מבחינה מעשית (פעולה), מחשבתית (לחשוב חיובי, לדון לכף זכות, להתעלם,) או רגשית (להתבונן, לקבל ולאפשר מעבר של הרגש)
להלן אפרט את ההבטים הללו בדוגמאות, אשר רק נותנות טעם ובאופן חלקי מאד, אך עם עוגנים ביצועיים. אני סומכת עלייך שתקחי רק מה שמתאים לך:
1. כשאת קמה בבוקר, קומי לתוך הנתינה:
למי אוכל לעשות טוב היום?
במה מתאים לעזור?
ההתמקדות על נתינה לאחר – יש בכוחה להפיג הרבה מאד משקל.
העשיה למען הזולת תחליש את קולו של השקר המקטין אותך, כשאת תווכחי לראות כמה אנשים נהנים ונתרמים ממך.
זוהי העשיה החיצונית שתזלוג לך פנימה בעזרת השם.
2. מבחינה שכלית, את מביע משאלה: “איך אחשוב רק חיובי, אגשים את חלומותי בכל מצב, אדע להבליג”. לצערי אין בידי נוסחת קסם, אך ישנם דרכים להפגת המתח שמחשבות מעמיסות לנו, כמשקל מיותר.
שימי לב למחשבה שמניעה אותך וגורמת לסערה וקושי. רשמי אותה לפנייך בפשטות. למשל: “משפחה לא אמורה ל….”
כשאת מתבוננת באמירה הזו, אפשרי לספק לזלוג לתוכה. האם זה באמת כך? האם את יודעת ללא ספק, כמתבוננת-על וצופה את כל הדודות, שכך זה אמור להיות?
וכשאת כבולה למחשבה הזו- ראי איך המתח בתוכך עולה, תחושת המסכנות והבדידות סוגרת עליך.
לכן, ברגע ש”לכדת” את המחשבה המפעילה שלך, את חופשיה לבחור האם להמשיך להחזיק בה או לא, או באופן חלקי- כפי מה שמתאים לך.
אפשרי לעצמך להפיג את נחרצותה ואפילו לצחוק עליה. אולי המצב דוקא צריך להיות כך, ולא אחרת? אולי יש כאן משהו בשבילך, לטובתך? אולי יש כאן מישהו כאוב שזקוק לנחמה?
מיקוד התפיסה המכאיבה תאפשר לך למצוא דרך לשחרר את האחיזה שלה בך.
3. הנביעה הפנימית-
האמת היא, שהחיים עשויים גם מרגעים לא נעימים. אין טעם להציב מטרה של ‘מיגור הרע’, כי הרע נותן את טעם הבחירה בחיים.
מה שמדויק הוא, לבקש ולעבוד על כך שהקושי ישאר בגבולותיו ולא יתפשט.
מבחינה מעשית, הכוונה היא לאפשר לרגש השלילי לעבור בתוכך, כמו גל.
כשאת נלחמת ברגש שהגיע (בדידות,עצב, כעס, תסכול…) את בעצם מנציחה אותו; את כועסת שאת כועסת, מאשימה את עצמך על הבדידות והעצב.
אינך בודדה במלחמה העקרה הזו. כולנו שותפים לסחף האוטומטי הזה. על מנת להיות בעלת בחירה, קחי עמדה של צופה, מתבוננת מהצד על הגל שעובר בך: איפה בגוף הרגש מופיע? לאן הוא מתפשט? כמו מה הוא מרגיש בגוף? שימי לב לנשימה שלך – לכך שאויר נכנס ויוצא. נשמי אויר לתוך המקום בגוף שמרגיש חזק. המשיכי להתבונן ברגשות ובתחושות שמשנות את צורתן. הן תמיד משתנות כשמתבוננים בהן בענין.
בכך את מקבלת את המצב כפי שהוא. לא כקבלה פסיבית וחסרת-אונים, אלא כקבלה של “ככה זה עכשיו”. זו אמונה ש”זה רצון ה’ עכשיו”. ובחירה של הצעד הבא משם.
לסיום, אני מצרפת כאן שיר שכתב צארלי צאפלין, קומיקאי שרכש תובנות אנושיות עמוקות, רבות מהן בעקבות ילדות קשה. ביום הולדתו ה-70 הוא הקריא את השורות הבאות (תרגום מאנגלית). כל בית כאן הוא שיעור:
כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: הערכה עצמית.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה אותנטיות.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא בגרות.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים כבוד.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- “גישה אגואיסטית”.
היום אני יודע שזה אהבה עצמית.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה”מגה” פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,
מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה פשטות.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים צניעות.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן
למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים שלמות.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי
יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים לדעת לחיות.
*
יקירה,
העבודה שלך אינה נמדדת בהשג חיצוני. היא שווה בעצם היותה תהליך אמיץ ובוגר שאת עושה עם עצמך בתוך גבולות המציאות.
קחי איתך את האמת: כל בחירה שלך היא נצחית.
אני מאחלת לך מכל ליבי שתשכילי לחיות את חייך מתוך חיות פנימית נובעת ובלתי תלויה בנסיבות ובאחרים,
וה’ הטוב ירעיף עלייך שנה של חסד ומתיקות מורגשת, אמן!
שלך,
שפרה
smw.wohl@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
איזה תשובה יפה, כמה חשוב שכל אחד פשוט ירפה מדברים לא חשובים ויתמקד בלעשות לעצמו טוב.
אני לא זוכרת איפה קראתי פעם, על כוחו של הדימיון, שלא סתם הגיע לעולם.
לפעמים אנשים מחליטים משהו טוב, למשל לא לכעוס יותר על מישהו שמכעיס אותם תמיד.
ואז, הם מרגישים שהנה מהיום הם ממש ישתדלו לא לכעוס עליו… אבל… ברגע האמת, הכעס עולה ומתפרץ ללא כל אזהרה מוקדמת.
וכאן בא הדימיון ככח עזר עוצמתי. ואיך? פשוט צריך “לעשות חזרות” בראש, לדמיין סיטואציות שממש הכעיסו אותנו או דברים שנאמרו שממש לא יכולנו להבליג עליהם, ולהמשיך ולדמיין איך אנחנו נשארים שווי נפש ורגועים למרות הכעס שמנסה להתפרץ. עד שהכעס שוכך ונעלם.
עשו מחקר על גולשי סקי מקצועיים, שבכל שנה מחדש כשמתחילה עונת הסקי, לוקח להם זמן לחזור לאותה מקצועיות ומיומנות שהיו להם בסוף העונה הקודמת. שנה אחת, במשך העונה היבשה שבה הם לא גולשים, הם היו צריכים להמשיך להתאמן בדימיון בלבד, ואכן, כשהחלה עונת הסקי, הם ניגשו לתרגילים בשטח במיומנות רבה כאילו רק אתמול הסתיימה העונה הקודמת.
מסתבר שבאמת כוח הדמיון יכול לבוא לעזרינו בסיטואציות כאלה שעוד לפני שהן מתרחשות אנחנו מדמים אותן בראשינו ומתאמנים ובכך מקדימים רפואה למכה.
כדאי לנצל את האפשרות הזאת למטרות שלנו, שהן “קצת” יותר משמעותיות מלעשות סקי… 🙂