שלום שואל יקר
שאלתך היא שאלת רוב האנשים המאמינים, שאלה שזועקת כבר במקורות: “עד מתי?” בכל הזדמנות של עצירה מכאב עומד היהודי המאמין ומנסה להאחז בקרן אור כלשהי ומאותו נקודה הוא מביט כלפי שמים וזועק “עד מתי” לא זעקה של תסכול, לא של מרדנות, אלא זעקה כנה ואמיתית לאבא שבשמים לאבא שאנחנו באמת אוהבים אותו, ורק מבקשים כוחות ולשקף את קושי השעבוד בגלות במילים אלו.
אחת מהקריאות המהדהדות בתנ”ך היא זעקתו של המלאך בזכריה הנביא: ”עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה.“ (זכריה א, פסוק יב) הנה לנו קריאה של מלאך! הפונה לבורא עולם בנוכח ודורש לדעת עד מתי?! והוא לא סתם פונה בעדינות…
המלבי”ם במקום מפרש: “ויען מלאך ה’, הוא מלשון הרמת קול, באשר ראה המלאך כי לילה יוצאת ולילה אחרת בא ומלכות אחרת תתפוס ממשלה על ישראל שירעו להם מאד, כמו שהיה בימי הצורר אנטיוכוס שהצר מאד לישראל, וראה המלאך שאינו עדיין זמן הגאולה, לכן קרא בקול עד מתי אתה לא תרחם, דייק במלת אתה, למה לי הרחמים של הסוסים המתהלכים בארץ שהם המלכיות למה תרחם לא אתה בעצמך את ירושלים, הלא כבר זעמתה זה שבעים שנה כבר הגיע עת הגאולה:”
המלאך מרים את קולו על בורא עולם כביכול בקריאה של “עד מתי” כרמה עוד ישראל יסבלו בגלותם! למה יש טעם לכל הבריאה עם ישראל סובלים כל כך שואל המלאך את בורא עולם.
כל מי שקורא שורות אלו זע באי נוחות על המחשבה שמלאך כביכול מרים את קולו לפני בורא עולם, איך יתכן כדבר הזה?
התשובה היא יסוד הבנת מהות האמונה, אמונה שאנו מאמינים בבורא עולם מעניקה לנו שלושה מישורים בחיים- אמון, אמינות, יציבות!
האמון זה גילוי הדדיות ויחס של קשר אמוני אנו בבורא עולם ובורא עולם בנו
בוא נציץ קצת במקורות:
אמון
ספר בראשית, פרק ט”ו, פסוק ו’: “והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה” – אברהם מאמין בבורא עולם ובורא עולם מתייחס לאותה אמונה ומחשיב אותה מאוד.
ספר שמות, פרק י”ד, פסוק ל”א: “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” עם ישראל מאמינים בה’ ובשליח שלו משה, זה אמון בדרגה גבוה של אמונה לא רק בבורא אלא גם בבא כוחו.
ספר תהלים, פרק ע”ח, פסוק כ”ב: “כי לא האמינו, באלוהים; ולא בטחו, בישועתו” פה הטענה על עם ישראל על חוסר אמונה בכוח האלוקי של הישועה, זאת אומרת זה פועל יוצא של אמונה, אם אתם מאמינים בי תאמינו בישועה שלי, זו עסקת חבילה.
אמינות
• ספר דברים, פרק ל”ב, פסוק ד’: “הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט; אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא”
• ספר תהלים, פרק ל”ג, פסוק ד’: “כי ישר דבר ה’, וכל מעשהו באמונה”
• שם, פרק צ”ו, פסוק י”ג: “לפני ה’ כי בא, כי בא לשפט הארץ; ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו” (והשוו לתהלים, צ”ח, ט’).
בפסוקים האלו אנו מבטים את האמינות המלאה בבורא עולם שכל מה שהוא עושה זה טוב נכון וישר, אנחנו מביעים אמינות מלאה בכל מה שהוא פועל ועושה בעולם.
יציבות
• ספר דברים, פרק ל”ב, פסוק כ’: “כי דור תהפוכות המה, בנים לא-אמון בם.”
• ספר ישעיהו, פרק ל”ג, פסוק ו’: “והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חכמת ודעת”.
התוצאה של האימון והאמינות זה היציבות והדרישה האלוקית מהבן אדם להיות יציב באמונתו וקיום התורה והמצוות.
ולכך מלמדים אותנו חז”ל על אחת השאלות הראשונות של העולה לבית דין של מעלה: “נשאת ונתת באמונה” האם היציבות והאמונה שלך בבורא עולם ובקיום התורה השפיע עליך גם בעת שעסקת בענייני חולין במהלך שגרת החיים ולא רק בתוך הבית מדרש.
מבחן האמונה איננו בהבנת פרינציפים או רעיונות אמונה גבוהים, האמונה נבחנת בפרמטרים של אמון, אמינות ויציבות, האם גם כשהספינה מתנדנדת אנחנו עדיין אוחזים חזק בדופן הספינה ומאמינים ברב החובל שזה חלק מהמסלול, או שאנו נעזבים לחסדי הים הסוער וגלי הים הגבוהים, לא קל להיות יהודי מאמין!
אבל מנגד ככל שהאמונה היא לא קלה היא מעניקה ביטוח נפשי שאין דומה לכל אדם בכל עת ובכל שעה, גם אני הקטן חליתי בסרטן בהיותי בחור בן 18 בלבד, זה קשה זה לא קל, זו התמודדות עצומה, אבל האמונה שהחזיקה אותי כל כך חזק הייתה מתנה נפלאה שאין דומה לה, מול אנשים אחרים שהסתובבו באותה מחלקה עם אמונה חלשה ובעיקר לא יציבה, לא קרב זה אל זה בחוסן ובעוצמה של ילד בן 18 מול מבוגר בן 40,
האמונה קשה אבל מעניקה לנו יציבות, מעניקה לנו כלים להתמודד עם הקשיים וגלי החיים, יהודי מאמין יכול לזעוק עד מתי, אבל זו לא זעקה של התרסה חלילה, המלאך הזועק עד מתי מעמיק את אחיזתו בבורא העולם הכל יכול, ומתוך אמונה יסודית זו הוא מצהיר שאמונתו היא לנצח “עד מתי” לא משנה מה שיקרה ומה יתרחש הוא מאמין ברב החובל!
זעקת עד מתי של יהודי היא זעקה קדושה, היא אמירה של אמונה, כשאתה זועק ידידי עד מתי אתה פונה לבורא עולם ואומר לו רבון העולמים אני יהודי מאמין ואני מבין ומאמין שכל מה שאתה עושה זה תוכנית מסודרת וברורה אתה אמין בעיני מאוד, ואני לנצח באמונה עד מתי שאצטרך להאחוז בקרנות המזבח ולהאמין אני אעשה זאת באמונה.
האמונה הזו לא מעניקה לבורא עולם שום חוסן וגבורה הוא לא צריך את זה, אבל היא מעניקה לנו עוגן בכל מצב אם נזכור שאנו מביעים אמון, אמינות ויציבות בבורא עולם, או אז נזכה לדברי דוד המלך בשוב ה’ שיבת ציון הינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו שנבין כמה כל מה שעברנו היה לטובתנו ועבורנו ורק בזכות האמונה החזקה הגענו לזמן הגאולה.
וכדברי בורא עולם המשיב למלאך לקריאת העד מתי: זכריה פרק א
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק שַׁ֤בְתִּי לִירוּשָׁ֙לִַם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וקוה וְקָ֥ו יִנָּטֶ֖ה עַל־ יְרוּשָׁלִָֽם: (יז) ע֣וֹד׀ קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥ינָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְקֹוָ֥ק עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם:
אברהם ב.
דלג לתוכן
