שלום לך שואל יקר.

ראשית רציתי להודות לך על הפניה המעניינת והכנה. אריכות דבריך בהירה ונעימה למקרא, ומעבירה היטב את נקודת מבטך. כמו”כ היא מעידה על פתיחות מחשבתית ורגשית, דבר אשר יקל עליך לקבל ולעבד את הדברים שאציע בפניך.

אתה מדבר על בעיה ביחסי אנוש שקיימת אצל אשתך לפי נקודת מבטך, (הצודקת ?!), היא אינה מחפשת חיי חברה, ואתה חושש לעתידכם בעקבות המעבר. ראה נא, כמדומני שאתה מבלבל בין שני מושגים: “חברתי” “וחברותי”, ואכן כרכת אותם יחד. אלו הם שני מושגים שונים לחלוטין ולא תלויים זה בזה, היכולים לבוא בנפרד או ביחד ולכל אחד מהם חסרונות ויתרונות.

וביתר הרחבה (אתייחס לכל מושג בנפרד ובמנותק מהמושג השני, יתכנו כאמור שילובים של השניים).

“חברתי” הינו אדם המעורב חברתית עם הבריות סביבו, הוא מעורבב עם החברה, הסביבה היא צורך חיוני באישיותו, הוא ניזון מהחברה ומזין חזרה ביחסי גומלין. אדם כזה יכול להיות המוני או ערכי, חכם או טיפש, עם או בלי כישורי חיים. הצד השווה שבכולם היא השפעת החברה עליו. הצד החיובי יכול להתבטא במגוון נקודות, כגון: יכולת להשפיע טוב על הסביבה, הפעלת מהלכים חברתיים והיותו “מעורב בדעתו עם הבריות”. הצד השלילי לעומת זאת עלול להתבטא בעדריות, חוסר מחשבה ויישות אישית והיותו “שפוט של חברתו”. לרוב הוא חושש מאד “מה יאמרו…” דבר שעלול לסרס את יכולתו לצאת מהכח אל הפועל אף כאשר הוא כן בעל מחשבה ויישות עצמית.

“חברותי” לעומת זאת, הינו אדם בעל כישורי חברה, יכולת תקשורת מצויינת והרגשת נעימות לשהות בקרבתו. הסביבה איננה צורך חיוני באישיותו, הוא בעיקר ניזון מעצמו, מכוחותיו, ערכיו ויכולותיו, ומהחברה המצומצמת אותה הוא בחר להיכלל באישיותו. צד החיסרון הוא בעיקר עד כמה שהאדם מונע את עצמו מכל חברה למרות כישוריו (חרדה חברתית וכדו’). צדדי המעלה רבים הם עד למאד, למשל: הוא שומר על אישיותו העצמית, על קו מחשבה ודרך חיים אישית ואינו נבהל מגחמות ותהליכים חברתיים שליליים. הוא בוחר עם מי להתחבר, מקבל מהם ומשפיע עליהם, וכדברי הרמב”ם שהזכרת.

“דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הוא ששלמה אומר משלי יג כ [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרועַ ואומר אשרי האיש וגו’ וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא”כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים”. (הל’ דעות פ”ו הל’ א’).

כלומר דברי הרמב”ם, מכיוון שאין אנו חיים במנותק מהעולם ומהסביבה, ודרכו של האדם להיות מושפע מהסביבה, עליו לוודא שהוא יהיה ‘איש בין אנשים’, כלומר הוא חייב לשמור על אישיותו שלו, והוא זה שיבחר עם מי להתחבר ואת מי לעזוב, ממי לקבל וממי לא. אישיותו העצמית צריכה להיות איתנה, אינדיווידואלית ובלתי תלויה, עד כדי כך שבמקרה הצורך הוא יוכל לפרוש למקום נטול חברה כלל, ולשבת לבדו יחידי.

ממה שאתה מתאר, רעייתך היא חברותית ולא חברתית. היא לא סובלת מחרדה חברתית חלילה, אלא בוחרת את חברתה בקפידה ובהתאמה אישית. בעיניי אתה מתאר אישה בעלת מעלה וייחודיות גדולה. זכית והיא בחרה ובוחרת בך להיות חברה לחיים, ואני מציע להתמיד מצדך בקו חברותי וחברתי זה, ע”ד מאמר הכתוב “ואמרתם על מה על כי ה’ העיד בינך ובין אשת נעוריך…. והיא חברתך ואשת בריתך” (מלאכי ב’ יד’).

לדעתי אין לך שום סיבה לחשוש מהמעבר, רעייתך מוצאת סיפוק בך ובחברותיה שבחרה, ובאמת שאין לה צורך ביצירת קשרים חדשים. יכולת התקשורת הטכנולוגית, רק מקלה על עניין זה. לבד מכך, אין סיבה להניח שלא תמצא לעצמה חברה אחת או שתיים כלבבה במקום החדש.

לסיכום, הרגע נא יקירי, לא רק שאשתך נורמלית לחלוטין, היא אף ברת מעלה ורעיה נאמנה. “ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש” (קהלת ט’ ט’). הערך את אשתך ושמח איתה, וכמובן אל תפסיק לשמח אותה.

אני מאחל לך הצלחה רבה במקומכם הפיזי החדש, והמשך הצלחה רבה במקומכם הזוגי המיוחד.

לתוספת הבהרה, אתה מוזמן ליצור קשר ישיר ככל שתחפוץ בכך.

בידידות רבה.

אברהם

[email protected]