שואלת יקרה,

שלום לך.

כל כך הרבה זמן השאלה שלך ישבה על שולחן העבודה שלי. חשבתי עליה הרבה, מכמה וכמה זויות מבט, וללא ספק לא אספיק להקיף הכל בתשובה קצרה אחת.

שאלת שאלה גדולה, ענקית: מהי ההתייחסות היהודית-תורנית לסוגיות בפמיניזם.

זה נושא שכדי להקיף אותו, נזדקק לסדרת ספרים (לפחות).

והיות שהוא נמצא בראש רשימת הנושאים המעניינים אותי באופן אישי, קראתי ולמדתי עליו מכמה וכמה זויות בשנים האחרונות, ואני תוהה ביני לביני מאיפה להתחיל.

אני חושבת שהספר הכי מקיף שיצא בשנים האחרונות בנושא זה ספרה של הרבנית קוסמן, בהוצאת ‘נפש יהודי’. לצערי, הספר יצא בשפה האנגלית בלבד (אם כי יש לקוות שתצא מהדורה מתורגמת בתוך שנה שנתיים).

בכל זאת, אם מחסום השפה הוא סביר מבחינתך, ממליצה לך לחפש אותו בחנויות ספרי קודש שמחזיקות גם מחלקה בשפה האנגלית.

הספר נקרא: “circle arrow spiral: exploring gender in judaism”, ונסמך בעיקר על גישתו של המהר”ל, בהסבר בדרך המתאימה לאישה בת ימינו.

האם הוא פותר את כל השאלות?

לדעתי לא, אבל הוא נותן מבט רחב יותר, מעמיק יותר, ועוזר להפנים עד כמה

יש דברים נסתרים

לא נבין לא נדע.

לא צריך כל דבר

לחקור ולשאול

לפעמים גם מותר

לא לדעת הכל.

(גוגל אומר שהמילים שייכות למשה נגר. אין לי מושג מי זה. שלפתי אותן מהזכרון ואפילו לא ידעתי מאיפה(

שיהיה ברור, שאני דווקא כן בעד לדעת ולחקור ולשאול. אבל ביחד עם זה, לפעמים כשרואים כמה עומק מסתתר מאחורה, מבינים שבאיזשהו מקום בסוף החקירה אנחנו נאלץ להתפשר על זה שהשכל שלנו לא יבין הכל.

יש שני משפטים שהרמב”ן מביא בספרו ‘שער הגמול’ על ענייני שכר ועונש והנהגת ה’ בבריאה:

המשפט הראשון מצוטט די בתחילת הספר. הרמב”ן רואה ממש חיוב בלנסות ולהבין את הנהגת ה’. ” וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי שידו משגת”

השני מופיע לקראת סוף הספר. אחרי ניסיון להעמיק ולהבין על ייסורים ועל מהותם, ועל מתי הם עונש ומתי לא, ועל איך אפשר להבין צדיק ורע לו, בסופו של דבר מסכם הרמב”ן “כי הבורא יתברך שמו יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו.”

ואני חושבת ששני הקטבים האלו הם חשובים.

מצד אחד, חשוב לנסות להבין עד כמה שידינו מגעת, ולא להשאר בתהיה ובתחושה שהעולם הוא לא מסודר, ואולי אפילו לא הוגן, ובתחושת הכעס העולה מחוסר ההבנה הזה.

מצד שני, אין לנו ברירה בסוף אלא להבין שלא הכל אנחנו מבינים….

ומכאן אני עוברת לשאלה הראשונה שלך:

לגבי השאלה הראשונה, ‘שלא עשני אישה’ את צודקת שאם המדד לערך הוא כמות המצוות, אז אכן יש לנו פחות. אפשר כמובן לשאול אם אכן המדד לערך הוא מצוות, ואפשר גם למצוא הסברים מעניינים מאד שמסבירים את ‘שעשני כרצונו’ בכל מיני דרכים.

הזוית האישית שלי על הברכה הזו היא שהקב”ה עשה אותנו כרצונו. כמו שהוא מבין ויודע, וכמו שהוא רצה שנעבוד אותו. ולא חייב להיות לנו כל כך קל להבין למה דווקא ככה.

כי ככה הוא הבין שטוב לעולם להתקיים.

כי בסוף הוא ישלם לנו שכר כפי מעשינו.

כי הוא מבין יותר מאיתנו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, והוא אומר לנו מה לעשות ולא להיפך.

אם תקראי את ספרה של הרבנית קוסמן, תראי שהעולם הפיזי והרוחני כאחד מורכבים משתי כוחות מרכזיים:

כח היצירה וההישגיות (שהיא בחרה לסמל שלו את צורת החץ),

וכח ההוייה, ההשתוות (שאותו אפשר לסמל כמעגל).

בגדול אפשר לומר שזוית הראיה הגברית מזוהה עם ההישגיות, וכשמסתכלים על העולם דרך נקודת מבט הישגית העולם הוא היררכי, יש פה שווים יותר ושווים פחות.

מתוך נקודת המבט הזו אומר הגבר ‘שלא עשני אישה’.

אם מסתכלים על העולם מנקודת מבט של הוויה, של הכח להיות ולהשתוות, אין יותר ואין פחות, העיקר שכולם עושים רצונו.

ומתוך נקודת מבט זו אומרת האישה ‘שעשני כרצונו’.

ומכאן לשאלתך השניה:

העלית שאלה גדולה על חיים של ניגודים. את מרגישה שהעולם דורש ממך דבר והיפוכו: תהיי אשת חיל שעובדת גם בחוץ וגם בבית, וגם תישארי אידישע מאמע, ולא ברור לך איך בדיוק זה אמור לעבוד ביחד.

ואת נזהרת לשאול את שאלתך מתוך כבוד לגדולי ישראל שעומדים מאחורי המפעל הזה.

קודם כל, אני מסכימה שיש קושי מסוים לנהל את עצמנו בכמה מישורים, ולשמור על ‘עצמי’ אותנטית ומחוברת לעצמי בכל מישורי התפקידים.

לאורך כל הדרך, הברור הזה לאן לוקחת אותך העבודה, האם את צריכה להיות אחרת ממה שאת נהיית, הוא ברור חשוב.

בואי נתעכב רגע על ההנחה שבעבודה את מדי ‘גברית’ ואת צריכה להיות ‘נשית’.

מה נקרא להיות נשית?

נראה לי ש’אשת חיל’ זה המתכון הכי מדויק לאישה האידיאלית. אז בואי רגע נעבור עליו ביחד.

“היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה,

זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם,

חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה,

סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני,

פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה,

צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל”

ציטטתי כמה פסוקים מהפרק. שמת לב פעם שהיא אשת עסקים, האשת חיל הזו?

היא לא כזו שקטה ולא פותחת את הפה, היא בהחלט יודעת גם לנהל עסקים, קמעונאות ונדל”ן, ולתכנן אסטרטגית עסקאות לטווח ארוך.

בלי שום סתירה היא נשארת אישה נשית ואוהבת לבעלה:

‘בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר,

גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה.’

ואם מסורה לילדיה:

‘צופיה הליכות ביתה’.

אז אולי צריך לבדוק מחדש את ההגדרות לנשיות הנאותה?

יש לי חברה ותיקה, שנקרא לה אביגיל.

אביגיל היא אישה עוצמתית, חזקה ויראת שמים.

אחד הדברים שהטרידו אותה במשך שנים, היתה העובדה שהיא לא מספיק נשית כמו שצריך להיות. היא לא הדמות הזו של כנועה ושקטה וענווה ונחבאת אל הכלים.

יש לה עוצמות, יש לה יכולות, ויש לה מן הסתם גם דעות.

ואיכשהו זה הרגיש לה לא נכון.

פעם אחת, באיזה חודש אלול אחד, אביגיל רצתה להתחזק וקראה איזה ספר השקפתי שהיטיב להסביר איך נראית האישה היהודייה האמיתית. איך? בערך כמו שהעלית בין השורות של דברייך. כזו עדינה ושקטה ונחבאת על הכלים. וממילא היא לא צריכה שום הסברים על צניעות כי כל מהותה צניעות, ואת בטח יכולה להמשיך לבד את העקרון. והתסכול של אביגיל גבר, כי זה פשוט חסר סיכוי שהיא כזו אי פעם.

ואז בראש השנה, אביגיל, כאם לילדים קטנים, הפסידה תקיעת שופר. לתקיעת שופר רגילה לא היה לה סיכוי ללכת, אבל גם את התקיעה לנשים היא הפסידה.

מה עושים עכשיו?

אביגיל התרוצצה ברחוב, עם דמעות בעינים, מבית כנסת אחד למשנהו, וגילתה ש- אין. אין סיכוי למצוא בית כנסת שעוד לא תקעו בו.

אבל מה שכן, מאחד הבניינים עלה קול תקיעה מאחת הדירות.

אז אביגיל, שכמו שכבר הצגתי אותה, היא אישה עם אומץ, אספה חלק מהאומץ הזה, עלתה במדרגות ודפקה בדלת.

פתח לה גבר,

ועם הרבה התגברות על הבושה הטבעית היא שאלה אותו אם הוא יכול לתקוע לה בשופר.

אז כן, כמובן שהוא הסכים,

אבל חוץ ממצוות שופר אביגיל הרוויחה כאן עוד משהו: תובנה עמוקה לחיים.

ה’ ברא אותנו בדרכים שונות כדי שנמלא תפקידים שונים.

ואם הוא ברא אותה כזאת יודעת ומסוגלת לדבר,

הוא רוצה ממנה שככה היא תעבוד אותו.

הגיסה הביישנית שלה, שבמשך שנים אביגיל ראתה בה דגם של ‘האישה הנכונה’ היתה כנראה מוותרת על תקיעת שופר באותו ראש השנה,

אבל לה ה’ נתן כוחות אחרים בשביל לעשות איתם עבודה אחרת.

אז נכון שכנראה היה יותר קל להיות אחר מעשרות אלפי הנשים בדורה של יעל שישבו באוהל בשקט,

אבל מיעל ה’ רצה משהו אחר.

ובמעשה הלא-נשי במיוחד של לתקוע יתד ברקה של סיסרא, היא מלאה את תפקידה לפי הכלים שניתנו לה.

אני מציעה לך להמשיך להקשיב למצפן הפנימי שלך, הוא חשוב ויקר.

תהיי אישה נשית כמו שה’ ברא אותך – זה לפעמים באמת לא קל בסביבת עסקים ועבודה. ומצד שני, אל תנסי להיות מה שאת לא. כמו שה’ ברא אותך, ככה את אישה. הכי נשית שיש – שעשה אותך כרצונו.

שבוע טוב שיהיה לכולנו,

דבורה

Vidvora2@gmail.com