שואלת יקרה,

ראשית אביע בפנייך את הערכתי אלייך על הצעד האמיץ שלקחת ופנית לבקשת עזרה, אני יודעת שגם בקרב מבוגרים זה לא מובן מאליו להודות בקושי וכל שכן אצל צעירים. הכתיבה האותנטית שלך מביעה ומבטאת כאב רב, מדברייך ניכר קושי ואתגר לא פשוט במערכת היחסים עם אחיך הצעיר ממך בשלוש שנים, והנוכחות של אחיך מאתגרת אותך ואת הסובבים. בשאלתך כתבת: "אני מרגישה שהבית שלי שאמור להיות המקום שבו אני אמורה להרגיש הכי בנוח וברוגע כבר לא כזה…". המשפט הזה תפס את תשומת ליבי, כאבתי ועדיין אני כואבת לי בשבילך, אכן את ראויה להרגיש הכי בטוב והכי בנוח בבית שלך, בית אמור להיות מקום רגוע ושלוו בו כל אחד מרגיש בטוח ובמציאות זה לא כך.

מדבריך עולה כי גם הורייך הם חסרי אונים בעניין התנהגותו של אחיך והמתח שנוצר ביניכם, ולכן חשוב שתביני את עצמך ואת תתגייסי למען עצמך. לרוב ההבנה לכשעצמה אינה מספיקה, חשוב שלצד ההבנה תהיינה פעולות מועילות, אחרת את עלולה ליפול לקורבנות והתמסכנות, ולכן חשוב שבמקביל תביני גם מהן האפשרויות העומדות לרשותך כדי לשפר את רווחתך הנפשית. לכן הייתי מפרידה ובוחנת מה מכל המצב הקיים כיום נתון בשליטתך ומה מחוץ לשליטתך, זאת כדי לסייע לך לפעול באופן מושכל בתוך המציאות המאתגרת. מה שבטוח ללא כל ספק הוא שאיו לו זכות לאחיך לפגוע בך ובפרטיות שלך, בדיוק כמו שאין לאף אחד אחר את האפשרות להתנהג אלייך ולדבר אלייך באופן שלא מכבד אותך.

אני לא אשת מקצוע כדי לאבחן את אחיך וכן אין לי די פרטים כדי להבין את המורכבות שבעניין, אך בכל זאת אנסה לסייע מתוך מעט הפרטים שהצגת בפני. ככלל, לעולם לא נוכל לשנות את התנהגותם של אלה מסביבנו, היא לא תלויה בנו, והיא לא בשליטתינו. אנחנו כן יכולים לשלוט ולשנות את האופן בו אנו מגיבים להתנהגותם של אחרים. במילים אחרות ההתנהגויות והתגובות של אחיך למצבים הם אינם בשליטתך, האופן בו תגיבי כדי לא להיגרר למריבה או כל מבוי סתום אחר נתון לשליטתך.

כדי להפריד ולשלוט במצבים הייתי מציעה לך על פרקטיקה מאוד שימושית והיא הצבת גבולות, זאת כדי לסייע לך בנפרדות שלך מאחיך. ברגע שאת מציבה גבול את עוצרת לרגע ולא מתערבבת, הגבולות הללו עשויים להקנות לך שלווה כיוון שאז יהיה לך מאוד ברור מהן החלקים שלך בסיפור ומה לא קשור אלייך. ברשותך אתן לך שתי דוגמאות: דוגמא ראשונה במקרה ואחיך פותח במריבה ו/או שהוא מדבר אלייך באופן שאינו מכבד אותך, והרי כפי שכתבת הסברים לא עוזרים, אז אולי פשוט תגידי: "אני לא מוכנה לריב ו/או שמדברים אלי לא יפה ולכן אני עוזבת את החדר". דוגמא שניה היא דווקא ליזום שיחה עם אחייך הצעירים בזמן רגוע ולא בנוכחותו בו את מבהירה בברור כי את לא מוכנה שיתערבו בעניינים שביניכם, זה לא מכבד אותך ולא מכבד אותם.

מה בין הצבת גבול התעלמות

התעלמות ממושכת עשויה להוביל לכעס ותסכול שלך ושל האחר וחבל, ההתעלמות היא גם לא יעילה לאורך זמן כפי שכתבת: "גם אם אני מתעלמת כמה פעמים תמיד בסוף זה יתפרץ לי", את צודקת. התעלמות אף עשויה להחמיר את ההתנהגות של האחר ולהחריף את הסבל שלך. הגבול לעומת ההתעלמות פועלת ב"דבר ותוצאה" יש התנהגות שמובילה לתוצאה: התנהגות מסוג X מובילה לתגובה מסוג Y. בתפילה כי ברגע שהדברים יהיו ברורים לך וכן תגובה עקבית יסייעו לך לא להכנס לחיכוכים ועימותים שאינם קשורים אלייך. זאת לעומת העדר גבולות העלולים להביא למצב של כאוס, היסחפות, בלבול וכעס מיותרים וחבל, ביכולתך למנוע אותם בעז"ה.

חשוב לי להדגיש ולציין כי יקח לך זמן להטמיע את השינוי ולהעביר את המסר הברור כי את לא חלק מבלאגן שלא קשור אלייך. בשלב ראשון תבררי את הגבולות שלך, מהן, מה תהיה תגובה מאוזנת מצידך. טיפ קטן ממני: גבולות בריאים באים מתוך הקשבה שלך לעצמך, לרגשותייך וצרכייך ומתוך ההקשבה הפנימית הזאת ראוי שתפעלי. חשוב שהגבולות שאת מציבה תהיינה רגישות וכנות ולא ממקום מתנשא. מודעות לצרכייך יקנו לך ביטחון ותקשורת טובה ולא אלימה, כך שלאורך זמן גם לא תרגישי צורך לשנות את האח המאתגר. אולי אחרי שתבררי את הגבולות תוכלי לשתף את הורייך בהחלטה שלך.

יתכן ובתחילת דרכך בשינוי הסביבה שלך תפרש את הגבולות כעלבון או משהו דומה, חשוב יהיה שתסבירי להם שאת עושה זאת כדי להגן על עצמך ולשמור על שלוותך. עם הזמן בני הבית ישימו לב לכך שאת עקבית וכנה ואולי הם גם יבחרו לפעול באופן דומה. באופן כללי גבולות ברורים ומותאמים הם בסיס למערכות יחסים תקינות והדדיות, אלה מאפשרים לנו להתנהלות בריאה וכנה, ויחד עם זה מאפשר התנהלות המכבדת את הצרכים והרצונות שלנו ושל הסובבים אותנו.

הצבת גבולות באופן מאוזן גם ילמד אותך להיות ערנית לצרכיהם של אחרים מסביבך. את צעירה, החיים הם לפנייך ודאי תתקלי בהמשך החיים האישיים והמקצועיים באנשים אשר לא מכבדים גבולות ברמה כזו או אחרת ואת זאת שתציבי את הגבולות, את לא תמתיני שהם ירמסו אותך.

אולי לאחר שתלמדי להציב את הגבולות שאת זקוקה להן כדי לשמור על עצמך תיווצר נפרדות ביניכן, באופן כזה תוכלי גם לאחר זמן תצליחי לראות את אחיך המאתגר באור אחר, תוכלי לחמול עליו ואולי אף להאיר לו פנים. אולי תצליחי לראות אותו כפי שהוא, נער משועמם חסר תעסוקה/ הפרעת קשב / חסר תחושת סיפוק או מימוש לאורך זמן וכו'…תוכלי לדבר אליו יפה מבלי להתערבב עמו תוך שמירה על בגבולות.

כתבת כי … "אני מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך כך ומפחדת שיום אחד כל הכעס והעצבים יתפרצו החוצה". אני ממש מבינה למה כוונתך, כעס שאינו מתועל ומעובד עלול לפגוע בך וחבל. אני יודעת שכל רגש הוא אנרגיה, גם רגש שלילי הוא אנרגיה שניתן לנתב אותו למקור חיובי. גם כעס ניתן להשתמש בו באופן חיובי, הוא לא יעלם מעצמו ובמקרה והוא לא מטופל יש בו פוטנציאל הרסני וחבל. אמרנו שאין לך שליטה על התנהגותם של אחרים אך כן יש לך דרך ובחירה איך להגיב לסיטואציה כדי שלא להיסחף ולהגיע למצבים בלתי נשלטים. אולי זאת הזדמנות לצמוח מתוך הקושי הזה, אולי יגיע יום ותגידי האתגר הזה הוא זה שבנה ועיצב את אישיותך המקסימה וחשף בפנייך את העוצמות שבך, כל זה מהאופן בו את בחרת לנהל את הסיטואציה המאתגרת ובחרת איך להגיב לה.

אם תראי בהמשך שמה שהצעתי לך לא מספיק תוכלי לפנות לעזרה מקצועית, בו תוכלי להביע את הכאב שלך בפני אשת מקצוע, עם הזמן יבנה ביניכן ברית טיפולית עמוקה ותוכלי לחשוף בפניה רבדים נוספים מתוך ההתמודדות שלך. בעבודה משותפת המטפלת תבין את התמונה הרחבה וודאי תוכל לסייע לך יותר. בשלב ראשון הייתי מנסה אולי בפניה ליועצת בסמינר בו את לומדת, היא תשמע ממך יותר פרטים ואולי השיחות עמה יספיקו לך ואם לא היא ודאי תוכל להפנות אותך לאשת מקצוע מתאימה.

בהצלחה רבה יקירה!

מלכי