אישה יקרה ואהובה,

שאלתך חדה ונוקבת עד חדרי בטן. קראתי אותה שוב ושוב ונקרעתי מעוצמת הכאב שאת מתארת.

אני מזהה בדבריך שהנך אישיות בעלת מודעות עצמית מפותחת, היודעת להתבונן על עצמה ועל זולתה במבט מפוכח, וקוראת את המציאות על חוסר מושלמותה ללא כחל ושרק.

אני לומדת מדבריך שנשאת בגיל מאוחר וככל הנראה עברת דבר או שניים עד להחלטה להנשא, אולי בין היתר גם מתוך הכרה במעלות שבעלך מביא עימו: אדם טוב, ישר, נאמן, עובד בצורה מסודרת, טוב לבריות ואהוב על רעיו. יחד עם זאת, את טוענת כי ביחסים ביניכם מתגלה אדם קשה, המעניש אותך בשתיקות ארוכות, ומתיאורך עולה תמונה של בדידות גדולה בתוך הנישואין עצמם.

מצד שני – את מתארת את עצמך כאישה לא קלה, בעלת תכונות יחודיות שיכולות להיות לך לעזר גם בהתמודדות הנוכחית, אך גם יכולות באותה מידה לעמוד לך לרועץ.

אינני יכולה ואיני רוצה להכריע עבורך אם להתגרש אם לאו. לא רק משום שחסרים נתונים בשאלה שמתוכם אוכל לבדוק עד כמה הכרחי ומוצדק צעד שכזה שמחיריו קשים ומרובים, והוא מזמן התמודדיות אחרות אמנם, אך קשות ומאתגרות לא פחות. את עצמך ציינת את החשש לעתידם הרוחני של ילדיך, ובצדק, אך המחירים הם רבים נוספים גם אישיים וגם משפחתיים. גם כלכליים וגם נפשיים, ותקצר היריעה מלפרטם במסגרת זו.

אך לא רק בשל כך איני רוצה להחליט עבורך-

רק את יודעת עד כמה מר וגדול סבלך, והאם הגירושין אכן יביאו ל’שיפור’ בפרמטרים שאת מייחלת להם. האם הגירושין עבורך הם פתרון של הרע במיעוטו, כמו ניתוח כואב שחובה לבצע ולעבור אותו כדי להציל חיים או חלילה זהו פתרון דמה, שיוביל אותך מן הפח אל הפחת, ממקום נמוך אל מקום נמוך עוד יותר חלילה.

ולכן- אני ממליצה לך לקרוא תשובה אחרת שכתבתי ובה אני מסבירה מדוע רק אדם יכול להחליט על עצמו אם להתגרש אם לאו, בתשובה זו אני גם מציעה כווני מחשבה איך לבחון את הדברים באופן אובייקטיבי . ראי כאן: https://akshiva.co.il/%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9B%D7%9C-%D7%9B%D7%9A-%D7%A0%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F/מה שאני כן יכולה לעשות, הוא לדלות פיסות נתונים מהתמונה שציירת. קחי נא מן הדברים את מה שנראה לך כהולם את מציאות חייך, בבחינת תוכו אכלי וקליפתו השליכי.

תיארת אדם טוב ביסודו, נוח לבריות ומסתדר עם אנשים בד”כ, אך משהוא במימשק שבינכם לא עובד. נראה מתיאורך, שדווקא כאשר אתם ‘נפגשים’, וזו יכולה להיות כל סיטואציה משפחתית שגרתית, כל אחד מוציא מן השני את הרע שבתוכו. אותן תכונות יחודיות שבך, כמו עקשנות ולוחמנות, שניתן בנקל לרתום כדי להתעקש על הבית ולהלחם על הזוגיות, מנותבים דווקא לצידם השלילי ויוצאים בצורתם הפוגענית כלפי בעלך. וכך גם הוא, התכונות הטובות שלו באות לידי ביטוי רק ‘בחוץ’, ומולך מתגלים רק הצדדים ההרסניים, והשתיקות האגרסיביות (כן, גם שתיקה יכולה להיות ביטוי אלים, שכן היא גוזלת מבן הזוג את הזכות והצורך הנפשי לשוחח ולפרוק מטענים שמצטברים, לבטא ולהבהיר את עצמו, וממילא גם להיות מובן).

שניכם לא נשאתם צעירים, ואת טעמה של הבדידות והחיים כרווקים ללא בן זוג, כבר טעמתם, והנכם יודעים את מרירותם. להיות אם יחידנית לשני ילדים, זהו מצב קשה שבעתיים. לזכות ולבנות בית חדש עם ילדים שלך ושלו, הרי זה אתגר ענק בפני עצמו מה שלא תבחרי לעשות, מזומנת לך עבודה אישית ואישיותית עמוקה ומחייבת כדי להיות מאושרת.

האושר לא טמון איפה מחוצה לך, אלא בתוכך. ועליך לגלות את הדרך לחפור ולמצוא אותו טמון בתוכך.

לפיכך, איני יכולה שלא להמליץ לך בכל לב, להשקיע את כל כוחותיך בנישואין הללו.

מה שאנו קוראים בשפת הסלנג ‘להתאבד עליהם’.

בן אדם טוב שמסור ודואג ומפרנס את משפחתו, זוהי מרגלית יקרת המציאות. אל תוותרי עליה כל כך בקלות.

לכי לטיפול בעצמך (לא טיפול זוגי אלא טיפול אישי) שבו תבררי לעצמך מה את יכולה ‘לקבל’ מבן זוגך, ומה לא. בעבודה אישית, תגלי על אלו חלומות עליך לוותר, מאיזו ‘דמות בעל אידיאלית’ שציירת במוחך עליך להפרד, ולהתחיל לעבוד עם ‘חומרי העבודה’ שנמצאים בין כותלי ביתך. עליך להסתגל ולהשלים עם מה שיש, עם מה שהוא מסוגל להעניק לך, ולהפסיק להתנפץ על סלעי המציאות בכאב ואכזבה וחוסר אונים שאינם נגמרים, בגין ציפיות שהוא לעולם לא יוכל לעמוד בהם.

טיפול כזה עשוי לפתוח לך מסך חדש של התבוננות על העולם ועל נישואיך.

תוכלי לראות גם את האור שבהם, ואולי גם לגרום לקרני אור דקים נוספים להמשך אליך.

הגמרא אומרת “מעולם לא ראתה חמה פגימה של לבנה”. השמש לעולם לא רואה את צידו האפל של הירח, זאת משום שבמבטה היא זו שמאירה אותו.

היכולת להתבונן על השני במבט מאיר, איננה רק משקפת מצב קיים, אלא גם יוצרת אותו בעצמה. היא מוציאה ממנו את הטוב שבו, את החלק המואר שבו, וכל זאת מעצם צורת המבט.

שלא יובן לא נכון. איני טוענת שאת אשמה בהתנהגותו. אני רק מעודדת אותך לקחת אחריות, תחילה על עצמך, ואח”כ על ביתך ומשפחתך, ולראות כיצד את יכולה להוביל לשינוי הדינמיקה המתרחשת ביניכם. עבודה פנימית לגבי הציפיות שלנו מבן הזוג הקיים (ולא התמונה הורודה שאותה אנו נושאות בתמימות ילדותית בליבינו) היא היא עבודת חיים. זהו ‘חדר הכושר’ של החיים, ומי שבא להתאמץ, יוצא מסופק, נשכר ושמח, ומגלה ששרירי ההכלה, ההבנה והבגרות שלו משתכללים ומתפתחים.

הגירושין לא יביאו בכנפיהם שלווה, ללא עבודה אישית אמיתית, שכן כפי שכתבתי, באיזה כוון שלא תלכי – תידרשי לעבוד קשה כדי שהמהלך יצליח ויביא לך את האושר המקווה.

כדאי איפה, להשקיע את כל האנרגיה שלך בנישואין הללו, כדי שלא תצטרכי להשקיע פי שלוש, ארבע וחמש כמות של אנרגיה בכל נתיב אחר שבו תבחרי ללכת.

התמסרותך לטיפול אישי כזה, תביא בכנפיה גם תועלת נוספת.

גם אם בסוף, לאחר תהליך עמוק ומחייב, תגלי שאין מנוס מגירושין, הרי שתגיעי לשלב זה לא מתוך תחושת דחק וחוסר נשימה, לא מתוך מצוקה וחוסר אונים אלא מתוך עמדת כוח ויציבות נפשית, מתוך עמדה בחירית, שזה הדבר הנכון לעשותו, מתוך חוסן אישי ויכולת עמידה באתגרים שהצעד הזה טומן בחובו.

מאחלת לך שעבודת החיים הזו שאת ניצבת בפניה, ואין מי שלא ניצב בפניה,

תהיה לך קלה, נעימה ומתוקה ותנחיל לך את חדוות הסיפוק של העמל.

בהערכה גדולה

ורדית varditro@mail.huji.ac.il