מאת:

התפרסם בתאריך:

30/06/2021

איזה מין צדק זה לשים באדם יצר כה אדיר ואיסור כ"כ גדול?

שאלה מקטגוריה:

שלום.
גם אני הצעירים שומרי תומ"צ רבים מתמודד עם שמירת הברית. אין לי כח נפשי להתחיל להסביר על כמה ואיך. מספיק לומר שזה הביא אותי בעבר לפגיעה עצמית.. כיום אני כבר מעבר למצב הזה אפילו. פשוט מרגיש מת מבפנים. מרוקן ומיואש. מת חי.ואחרי ההקדמה הנחמדה הזו רק אשאל- איזה מין צדק יש במציאות הזו. לשים באדם יצר אדיר. שפע כביר של פיתויים זמינים ברמה גבוהה יחסית לכל דור אחר. ובו בזמן המציאות היא שגיל הנישואין הולך ומתאחר. למדתי עד עכשיו בערך בישיבה- הרבה שנים של לימוד של כל היום וחלק גדול מהלילה. אמי יכול לצטט כצה גמרות ראשונים ואחרוינים שאפשר על הנושא הזה. אבל מעולם לא הצלחתי להבין כיצד בהקשר זה בא לידי ביטוי באמירה של אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו? שקר וכזב. מציב במציאות קשה עד בלתי אפשרית. בעוון שידועה חומרתו וקושיו . ובו בזמן- כאילו לא די בכך- שם בדיוק בנושא הזה בושה גדולה מאוד. כך שכמעט בלתי אפשרי לפתוח את העניין ולקבל עצה. רק כמו גנב בלילה באתר אנונימי כמו כאן.והצוות החינוכי או הטרי מעולם לא בני זו באמת להסביר על החטא הזה. מה הוא בכלל ואיך להמנע וכדומה. כך שקיימים כל התנאים לכישלון, הסתרה, בושה, דיכאון, מעגל אינסופי של רוע. אין לי מילים לתאר כמה רע לי מאז שחטאתי לראשונה. כל עצה אפשרית ניסיתי. כלום לא החזיק. אין בי כח להתחיל בכלל לתאר. את המאמצים שהשקעת ומספר הפעמים שניסיתי מחדש להתחיל. ואחרי כל זה באמת מצופה ממני לאהוב ולהאמין הקב"ה? להגיד ג פעמים ביום ש"טוב ה לכל ורחמיו על כל מעשיו" ובכן לצערי גם אני ממעשיו. שום רחמים אני לא רואה כאן. רק אכזריות לשמה. התעללות אין סופית ובלתי נגמרת שמתעצמת מרגע לרגע. סיטואציה פשוט לא נתנת להתמודדות. רק כביכול אם מתחתנים- ומישהו באמת חושב שאפשר להתחיל להפגש ולחיות כשאתה בכזה מצב? נפשי ורוחני? לו היה לי כפתור המלטות מהעולם הארור הזה הייתי משתמש בו ללא היסוס.. אבל איזו הפתעה- גם זה אסור עפ ההלכה.. .. אני מניח שאתה מזועזע מהדיבורים שלי.. ודאי עברתי כאן על כמה לאוים וכמה מצוות עשה בטלתי. ובכן- גם אני מזועזע. אך לצערי זו האמת לאמיתה. וברור לי שהרבה בחורים היו מסכימים איתי עם כל הצער שבדבר. הייתי שמח לשמוע מה דעתכם בנושא. כיצד אתם מסבירים את זה. ולא… לכתוב שהשכר על ההתגברות יהיה גדול .. זה לא ממש הכיוון. ילך השכר והניסיון ל…. כלום לא שווה את הגיהינום הזה. כל פעם שנופל מרגיש איך עוד יותר חנוק וכלוא ומתרחק מכל טוב ומכל דבר. למה זה צודק שמרגיש ככה בכלל? בסופו של דבר זה צורך פיזי של האדם.. בדיוק כמו לאכול ולשתות. למה מוצדק לדרוש להמנע מזה ולגרום לעצבות ויאוש ולאסור מכל וכל כל דרך של זה ובמקביל ליצור מצב של חוסר אפשרות לנישואין בגיל מוקדם? אותי לימדו שהקב"ה משגיח ויודע כל .. הוא אחראי למצה הזה. לא אדם כזה או אחר. או ציבור. הוא יודע ומתכנן שככה יהיה ולמרות זאת אוסר את האיסור. לא מצליח להבין.. אין בי כח יותר. מקווה שתצליחו לחשוב על משהו שאני לא . ואגב- כתובת המייל פיקטיבית.. שלא תהיה גניבת דעת בנוגע לשם שלי.בתודה מראש למענה אם יהיה..

תשובה:

מתמודד יקר, כל כך עצוב וכואב לי לקרוא את המילים הצורבות בי בחוזקה. אני כואב את הקושי שלך להכיל את הצער והכאב האינסופי שעוטף אותך מאז ההתמודדות הראשונה שלך עם הקושי המטלטל והמטריד כל כך. אני לגמרי מבין את החשש שלך מלהיחשף ובעיקר לחשוף את האמת הכואבת איתה אתה מתמודד בקושי רב. אני בעיקר כואב את ההרגשה השלילית שלך על עצמך. אתה כותב כשאתה עמוק בתוך תחושות רעות על עצמך המביאות אותך לכתיבה רועשת ומטיחה, שרק מעצימה את תחושותיי העמוקות כלפיך, והן לא שליליות בעליל… אתה מניח בפניי את העובדה לפיה אהיה מזועזע מהדיבורים שלך. אני ממש לא מזועזע מהדיבורים שלך. אני בהחלט מבין מהיכן הם מגיעים. מי שכתב את המילים העמוקות המונחות לפניי מזה מספר שעות סובל. סובל מאוד. מי שכתב את המילים הללו, הינו בחור חכם, עמוק, רגיש ופגיע מאוד. אתה, יקירי, בעל מצפון וישר, ולא רק בענייני רוח. כיצד אני יודע זאת? אני לא יודע, אני מרגיש. אני מטפל שנים רבות במתמודדים רבים ויודע בס"ד לזהות מתוך המילים הכתובות את מה שלא נכתב. ואני מזהה את הסבל והכאב שלך וממש מתחבר אליו. כן, אני מתחבר אליך. מאוד. גם אם אינני חווה בדיוק את הקושי שאתה מתאר, אתה ממש לא יכול לדעת מה כל אחד מהאנשים שסביבך עובר בשקט, מבלי לשתף, מחשש לשתף, מחוסר רצון או ידע לשתף, מפחד… מבושה… מכל סיבה אחרת. נכון, אתה בוודאי רוצה לקטוע את כתיבתי ולזעוק בקול: "לא מעניין אותי התמודדות של אחר. תעזור לי עם שלי". נכון, אתה צודק. אבל חכה… חכה רגע. עוד לא סיימתי. עוד לא כתבתי עליך שאתה בריא!!! כן. קראת נכון!! התמודדות, כמו כל התמודדות ,טומנת בחובה סכנות רבות. כל אדם נורמלי חייב להתמודד עם המוןןן החלטות בכל יום, ירצה או לא. 'בעל כרחך אתה חי. בעל כרחך אתה מת…' אני רוצה לשתף אותך, ממש במספר מילים מצומצם, בתחום קבלת החלטות בחברה שלנו. לאחר מכן, אתן את דעתי עליך בהקשר זה. לצערינו, הרבה מאוד אנשים, החולים בגופם או בנפשם, מתמודדים בתוך החברה שלנו עם המון החלטות שאדם בריא חייב לקבל. החולי שלהם גורם להם ולסביבה קושי ונזק בעקבות קבלת החלטות שגויה. החברה נדרשת ללמוד לקבל את אותם סובלים ולהכיל אותם בכל דבר ועניין. החיים מספקים לנו המון התנסויות והתמודדויות. עם חלקם עלינו להתמודד בכלים ראויים, חלק מארגז הכלים שלנו מאפשר לנו זיהוי סובייקטיבי , עם מי מהאנשים איתם אנו מתעתדים להיפגש ניתן ליצור שיח מיטיב ולהתקדם מבחינה תקשורתית, ומי מהם לא ראוי להתנהלות או שיח ובהתאם להחלטות אלו, אנו מתנהלים. אתה ,יקירי, אדם בריא, בגופך ובנפשך, מתמודד בריא המגיע מתוך חברה נורמטיבית. אין לך חולי או בעיה.
    יש לך קושי ההבדל המהותי בין בעיה לקושי הוא שלבעייה אין פתרון! מוות=בעיה. קטיעת איבר=בעיה. התקרחות=בעיה. לקושי, יש פתרון. יתכן ואיננו חשופים לו בשלב נתון זה של חיינו, אך חשיבה ממוקדת ומאומצת, נסיון עבר ובעיקר תקווה, יכולים לסייע במציאת כיוון נכון ומתאים יותר. לך, יקירי, אין חולי. אין בעיה. יש קושי משמעותי וחריף. הקושי שלך הוא בכך שאינך מבין עד כמה בריא אתה אינני מתיימר לשתף אותך בקמעות וסגולות לכפר על מעשיך. מיותר, מציק ושולי. כל אדם שחוטא בכל חטא שהוא, כואב ומתחרט עליו, מגיע ישירות לחמלה וסליחה מאבא שלנו בשמיים. ללא כל בירוקרטיה או עסקנים. אבא שלנו בשמים אוהב כל אחד מאתנו, שומר עלינו, מחכה לרגע שנהיה אחרי הקושי או ההתמודדות ובעיקר סומך עלינו.. אתה כל כך כואב את מצבך: ,יצר אדיר", פיתויים זמינים", אתה כותב. ואני כל כך שמח לקרוא על יצר החיים העצום שלך. ברור לי שאשתך תהיה מאושרת איתך , ולילדים שלך תהיה אבא חברמן, פעיל, זריז, עמקן, חייכן, מלא באנרגיות, (תקן אותי אם טעיתי.. אינני חושש מכך) האם להיות גבר בריא ופורה זו בעיה? האם התמודדות עם נושאי קדושה מהווה בעיה? ומה עם הרמב"ם הידוע המסיק כי , "דע מה שתשיב לאפיקורס- שבך"? החברה שלנו לא מרבה לשוחח בנושא זה- נכון! אנשי מפתח רבים כדוגמת רבנים, משגיחים, ראשי ישיבות ממש לא יודעים כיצד לנווט שיח בנושא רגיש זה- נכון מאוד! כתוצאה מכך, אני, שמתמודד עם כך כך הרבה סתירות פנימיות, אשבור את הכלים ואשנא את החברה שבה גדלתי- לא נכון!! אני מסכן, חולה, אין לי סיכוי יותר לחזור למסלול רוחני- ממש ממש לא נכון!!! אין פתרון לקושי שלי. זהו, אין חזרה למקור. אבוד עלי-טעות נוראית!!! אכן, צדקת.."אין הקב"ה בא בטרוניה לבריותיו"- ולכן הוא לא שופט אותך. הוא יודע שאתה בחור בריא ,עם יצרים בריאים, עם תאוות נורמטיביות שכל בוגר בגילך , בעל רמת הורמונים תקנית מרגיש וחווה ומי שלא מרגיש את התאוות הללו בתעדוף גבוה, דווקא ממנו אני חושש… מאותם 'מלאכים', 'פרושים ומוגנים' שלא מדברים על הנושא, או שאפילו לא מרגישים צורך להגן על עצמם ולשכור אפוטרופוס מתאים לעריות, הייתי מרחק ת"ק פרסה. נדיר לפגוש בחור בעל רגש שיש לו אומץ לכתוב את שאתה כותב ועוד יותר, לפנות לעזרה. אתה, יקירי, אחד מהם. היצר הוא חלק אינטגרלי מחיינו. מחד, הוא מנווט אותנו ביד רמה, הוא גם מומחה ברוע. הגמרא מביאה שאפילו הקב"ה, יוצרו של היצר, קורא לו בשם "רע". כי הוא עסוק בעשיית רע כל היום. תאר לעצמך איש עסקים, ישוב לו מעונב וזחוח במשרד ממוזג ומעוצב, עסוק בשרבוט קווים עלומים על דפדפת מהגונית ,לעומתו ,סבל ,עובד זר, עסוק כל היום בסחיבת מקררים מוסדיים בשמש הקופחת, לא נראה לי שמישהו יטעה ויחשוב שהראשון יתעייף כמו העובד בחוץ. אותו יצר, הישוב זחוח על כסאו הרם, עסוק יומם ולילה בייצור מפולות ורעידות. הוא זיהה בך פוטנציאל מתאים להשקעה ואכן, הוא הצליח לא רע. ברור שהוא הצליח להפיל אותך. כי הרי אתה רוצה לחוות טוב בחייך. אתה מרגיש לי מוכשר וזריז. ככל הנראה בגילך אתה זקוק לעוד ריגושים וחוויות של הצלחה.העיסוק בחיפוש כפרה על 'חטאים' לא יקדם אותך בכלום. המלחמה ביצר, כמו כל מלחמה, מייצרת לעיתים התנסויות קשות כי במלחמה, כמו במלחמה, לעיתים נכשלים ,בודקים נזקים ומתארגנים מחדש.ברגע שהיצר זיהה בך חולשה, הוא התביית עליה, בגלל המצפון והרגישות הגבוהה שלך, ואולי עוד נתונים שחסרים לי, הוא השתלט עליך לזמן מה … דווקא אתה, מתמודד יקר, כשתצא מהקושי ( ואתה בעז"ה תצא מהקושי!!), לא רק שתרגיש בעננים, אלא גם תוכל לזהות את האחר המתמודד, תדע איך לגשת אליו, ספונטנית, תדע מה לומר לו (ובעיקר מה לא לומר לו).מי שעבר התמודדות, ידע כיצד לזהות מתמודד אחר ולסייע לו. במהלך חיי המקצועיים, המלצתי לנועצים רבים שהתמודדו בהצלחה עם קשיים דומים (מאוד) לשלך, להתחיל לימודים במסגרות המכשירות לומדים במקצועות הטיפול. כיום, בס"ד, אני בקשר הדוק עם שלושה מהנועצים שלי לשעבר, המכהנים כיום בתפקידים מרכזיים בתחום העבודה הסוציאלית. שלושתם, בחורי ישיבות בעברם, מנהלים בית בריא, אורח חיים חרדי, בריאים מבחינת תפקוד בבית, אבות (ובעלים) מדהימים ועובדים סוציאלים קליניים בהכשרתם. אני מקווה שעם עוד קצת מהלהט והרגש שלך, אתה תהיה הבא בתור. ובינתיים, יקירי, נהל לעצמך סדר יום מובנה וקשוח בישיבה, נסה ללמוד בשמחה את מה שתחליט ללמוד, מתי וכמה שתחליט ללמוד, נסה לחדש ולכתוב, שמור על ארשת פנים שמחה (כמו שיש לך בשגרה…), נסה לעזור ככל שתוכל לחבריך בפרטים קטנים, נסה להתחבר לעצמך במטרה להנות מכל הצלחה שתחווה ( זכור, יש גם ימים שאתה לא 'נופל' או 'נכשל'….), אם תוכל להיות מקורי יותר, נסה להתנדב בארגון כלשהו, הבא את כישוריך הברוכים למחוזות נוספים ובעיקר… אל תחשוש, נפילות הם חלק מחיינו. אחרי נפילה קמים, מתנערים, מביטים בחשש לכל עבר לבדוק מי היה שותף ל 'פאדיחה', וממשיכים הלאה.. מקווה שקצת הקלתי מעליך. ואם תרצה להמשיך לשתף, אני כאן בשבילך, גאה בך ורוצה מאוד לעזור בהערכה ענקית!! ישראל אברהם [email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן