תשובה:

אליך השב מאהבה, שלום וברכה.

ראשית, לפני המענה לשאלתך אני מרגיש חובה לעצור לרגע, לבקש ולהתפלל “לאדם מערכי לב, ומה’ מענה לשון…”

אמת היא שלא מעט “מערכי לב” קדמו לתשובה זו ותקוותי כי הקב”ה יתן גם את “מענה הלשון” הראוי והמתאים, שימצא את דרכו לליבך.

לפני שאציג בפניך מהרהורי ליבי במענה לשאלתך, אני מוכרח לפתוח בהתרגשות ושמחה שלי נוכח הצעד שאתה פוסע בו, באומץ ובעוצמה, בחשק וברצון, בגאווה ובשאיפה טהורה, אותו אתה מחשיב כחלום חייך ופסגת רצונך הנוכחית. המשך כך איש חיל, ‘יש לך כנפי רוח’.

לא בכדי מקומם של בעלי תשובה גדול ממקומם של אלו שנולדו לחרדיות. מאמץ, חשיבה לצד התמודדות רבה עם עצמך ועם סביבתך כרוכה בהחלטה אמיצה שכזו. היא מעידה על כוחות ותעצומות נפש שקיימות בך בפנים, שהובילו אותך לגלות את אור האמת והחיבור וגם לפעול בהתאם לכך.

הצעד אותו אתה עושה כעת הוא גילוי והמלכה של הקב”ה על עצמך. ומה ראוי לדבר על כך בימים אלו בהם קרבת אלוקים מונחת לפתחנו ועלינו רק לנסות לנצל ולהתחבר בהשפעת הימים הללו.

ברצוני להקדים לך את דברי הגר”א דסלר זצ”ל, (ח”ב ב”מכתב מאליהו”), משגיח מיתולוגי בישיבת פונוביז’ המפורסמת, שביאר יסוד חשוב על “נקודת הבחירה” של כל אחד מאיתנו.

תמצית דבריו הם- שלכל אדם, באשר הוא. דתי או חילוני, ישנה בחירה קיומית ותמידית בין ‘טוב’ ל’רע’.

לא משנה איזה חינוך הוא קיבל והאם הבחירה והנסיון שלו הוא בדרגה כזו של התלבטות האם לנצל וללמוד עוד דקה בהתמדה במקרה של הבחור המתמיד ביותר בישיבה או לחלל שבת תוך נסיעה לים במקרה של אחיו החילוני.

בכל אופן שהוא, כאשר הם בחרו – הבחירה שלהם מהווה את אותו השלב ב”סולם” של מערכת הבחירה. לדבריו של הרב דסלר זצ”ל, אותה הדרגה ואותו השכר של החילוני שלא חילל שבת, יקבל גם בחור הישיבה על כך שעמד בניסיון ללמוד עוד דקה ובחר בטוב, כיוון שזוהי בחירה פרטית ונקודתית שלו שמותאמת לדרגתו.

במהלך הזה האדם בוחר במהלך כל השנה ועל זה גם משמעות הבקשה שלנו “שתרגילנו”- לכבוש ולהיות מורגל בנקודות מסוימות, כדי להמשיך ולהתקדם לכבוש הלאה את שטח האויב- היצה”ר שלנו.

אך יש יוצא מן הכלל –

כמו שראינו בתלמוד מובא גם שיש אנשים שהצליחו לקנות עולם הבא ב”שעה אחת” בלבד ע”י תשובה ובחירה נכונה ברגע האחרון של חייהם למשל. הגמרא במסכת קידושין מעידה שביכולתו של הרהור בתשובה לשנות מכלול שלם ולגרום אף לאשה להיות מקודשת במקרים מסוימים שבן זוגה התחייב לשינוי והרהר רגע קטן בתשובה.

וכל זה משום שיש גם מושג של “נקודת בחירה כללית” –

זה קורה כאשר שאדם מקבל החלטה שהיא כוללת יותר מהחלטה אחת, והיא החלטה הרת גורל ומשמעותית עבורו (הרב דסלר מביא דוגמא קרובה לנידון שבו אתה מתחבט ממש, החלטה בין ללכת ללמוד בישיבה או לצאת לעבוד).

כאשר להחלטה כזו יהיו השלכות רבות פרטיות וכלליות (למשל על אופי ביתך העתידי ודרך חינוך ילדיך בע”ה)– בזה האדם לא רק מטפס “שלב אחד” בסולם אלא מזניק את עצמו בכלל לרף שונה בסולם.

קפיצה של ממש בסולם הערכים.

ה”מלכות” בראש השנה למשל מוגדרת כ”בחירה כוללת”- האדם שבוחר בהמלכת הקב”ה ובשעבודו המוחלט ברצון הקב”ה, קובע בזה החלטה כוללת ורבת פרטים שכוללת בעצם את קיום כל מערכת התורה והמצוות גם כן, וממילא הוא לא עולה שלב אחד נקודתי בסולם הבחירה, כמו לאורך כל השנה, אלא מזנק ומציב את עצמו במקום גבוה ושונה לגמרי. זה הכלי שבזכותו אנו מסוגלים בר”ה לעמוד בדין- שעבוד למלך, עוד לפני שעשינו מירוק עוונות פרטני של יום כיפור, כמו שהיה אולי מצופה על פי הגיון, מכיוון שלכפר על כל חטא זה תיקון מקומי ואילו בר”ה מדובר במשהו גדול יותר מזה, ולא רק בנקודת בחירה פרטית שתבוא לתקן כל עבירה ועבירה בנפרד.

מסופר על מפקח בכיר שהגיע לבית משוגעים כדי לוודא שלא הסתננו בטעות למקום אנשים נורמאליים. הוא נכנס למשרד של מנהל בית המשוגעים ושאל אותו איך הוא מוודא שאלו השוהים במוסד הם אכן משוגעים, המנהל ענה לו כי הוא עורך לכל משוגע “מבחן כניסה” ורק אחריו הוא מקבלו. “ומה המבחן?”, שאל המפקח. “אני ממלא אמבטיה במים, נותן למשוגע: כוס, כף וכפית, ואומר לו לרוקן את האמבטיה ולפי זה רואה אם הוא משוגע או נורמאלי..”

“אז אני מבין שהנורמאלי מרוקן את האמבטיה בכוס?…” הרהר בקול המפקח, אך כפסע היה בינו לבין אשפוז כפוי על ידי מנהל המוסד המופתע שענה לו:

“אתה נורמאלי??.. נורמאלי מוציא את הפקק!!!..”.

ר”ה, כמו גם ההחלטה אותה החלטת אתה באומץ ובעוצמה, הם בבחינת אותו “פקק”.

פתחת לך פתח רציני ומהותי ל”המלכת” הקב”ה על עצמך, לחיבור למערכת חיים מופלאה ומרגשת שמנוהלת על ידי מי שאמר והיה העולם ובכך יצרת לעצמך ‘בחירה’ בדרגה אחרת וגבוהה.

מקום שרק בעלי תשובה מרגשים ומיוחדים כמוך זוכים לעמוד בו.

חזק ואמץ בדרכך.

אחר הדברים הללו, עלי להתייחס לכך שדרך שכזו היא לא פשוטה בכלל. מרובה מהלומות, מכשולים ומורכבויות שונות. מסתבר שיחסיך עם המשפחה שמתנגדת בשלב זה לצעד שלך הם אחד מהאתגרים שלך בדרך.

אם חיפשת “פסיקה” שתתן לך שקט נפשי ותוכל להגיד “כך הרב אמר”, אז צר לי ידידי, איני מרגיש הכתובת לכך. מעבר לכך, אינני חושב שיש כתובת לכך. גם “דעת תורה” בעיניי אינה סתירה לחשיבה אנושית, לעיבוד והפנמה של צדדי הקונפליקט.

אין לי כוונה לדרבן אותך לצעד דרסטי שכולל ניתוק ממשפחתך, ומאידך אני מבין גם שלדעתך קיימות השלכות באם תזנח את ה’חלום’ ותצא ללימודים באוניברסיטה, חשיבה הגיונית בהחלט.

דבריך לעיתים היו נראים לי מעט קיצוניים מידי, ממוסגרים בחשיבה של “הכל או כלום”. אם אצא ללמוד בת”א אז נגנז החלום להיות יהודי יר”ש ולומד תורה בצורה סופית. יתכן ואתה מודע לרגישויות קיימות או מכיר את עצמך, יתכן שחסרים לי פרטים נוספים, אך הנטייה שלי היא להאמין שקיים איזון ושגם אדם שלא מתנתק בצורה דרסטית ממשפחתו אלא מנהל עימם שיח בריא ותקשורת חיובית, כאשר גם הם רואים שטוב לו ושזה הולם את יכולותיו וכשרונותיו ומשמח אותו- לרוב הם מעכלים את הצעד גם כן. אני מאמין כי גם אדם שלומד באוניברסיטה יכול לשמור על עצמו ולהשתדל להימנע מליפול לחטא, לקבוע עיתים לתורה, להישאר מחובר לקהילה ולדמות תורנית רבנית שתוביל ותנחה אותו בדרכו החדשה. יתכן שישנן אוניברסיטאות שבהן זה קל יותר וישנן כאלו שבהן זה קשה יותר עד בלתי אפשרי, שקול גם את זה במערכת שיקולך.

מסיבה זו אינני רואה מקום להחליט לך כאמור תשובה, אלא רק לשקף לך את צדדי הספק. אני בטוח שכבחור בוגר תדע לקחת את הסיכום הזה ולהכריע בהם לבדך.

א. לעניין ההורים ישנם כמה פתרונות אפשריים. אין סיבה לשרוף גשרים… גם בכך תוכל לקבל הדרכה מעשית מתאימה למצבך. החל מהעצה הבסיסית ללכת לשבוע בלבד לישיבה ואח”כ לראות איך להמשיך הלאה ועד כמה. אם תתחבר זה יתן לך כוחות גם להמשך הדרך.

ב. מעבר לשאלה המקומית הזו בסוגיה של חזרתך בתשובה, אולי ישנה כאן שאלה גדולה יותר. אתה עשוי לעמוד בחייך עוד פעמים רבות במצב שבו יש לך רצון ודעה, אך לסובבים אותך, אנשים אחרים, יש דעה אחרת ושונה. זה יכול להיות בעניינים נוספים כמו עם מי להתחתן, היכן לגור, במה לבחור כעבודה וכן בכל שלב בחיים. עליך ללמוד להתמודד נכון עם קונפליקטים ודעות מנוגדות כאלו, להבין כיצד לרדת לשורשם, להאזין לקולות המייעצים של האנשים שאוהבים אותך, ולאחר שכלול הקולות כולם, בסופו של דבר, לדעת לקבל את ההחלטה שלך לבד, כי מדובר בחיים שלך. גם ההלכה נוטה לתת עצמאות רבה בהחלטות משפיעות שכאלו, לעיתים גם כאשר זה מתנגש לציווי על כיבוד ההורים, מתוך תפיסה ש”חייך קודמים”. אך כדאי ומוטב לקבל כלים כדי לדבר ולהתנהל נכון מול ההורים, הקשר המשפחתי הוא חשוב ומהותי ואל לך להזניח אותו בקלות ראש ח”ו.

ג. נקודה נוספת שעליך לתת את הדעת. בתחילת דרכו של אדם שחוזר בתשובה הוא נמצא לעיתים במה שמכונה לפעמים כ’אורות גבוהים’. זה עשוי להביא אותו לקיצוניות והפרזה, לחוסר שיקול דעת ואיזון. סופו של דבר לעיתים בהתרסקות כואבת למציאות החיים. דרכה של תורה היא דרך של איזון ורוגע ולא מגמות תזזיתיות. משמעות הדבר היא שכדאי גם מסיבה זו למצוא לך מורה דרך שיאזן ויכין אותך בתבונה לחיים הרמוניים שבהם תמצא סיפוק מדרכך החדשה בהדרגה, ביציבות ובהתאמה אישית. לעולם של בעלי תשובה שאיננו מאוזן ויציב ישנם ח”ו מחירים לטווח הרחוק וחשוב לקחת אותם בחשבון מראש ולשקול היטב את הדרך האישית שלך, את המינון שלך בישיבה, בלימודים האחרים, בעבודה, בבית וכיו”ב, בצורה שהכי נכונה עבורך אישית.

ד. לסיכום המלצתי הישירה היא שתעבד את הדברים וצדדי הספק, תבין מה הרצון הפנימי שלך באמת אומר לך, כמה הוא יציב ומאוזן ועד כמה אתה מסוגל לשאת בהשלכות. האם ניתן ורצוי למצוא איזון והאם טכנית זה שייך ואפשרי. עם כל השיקולים והתובנות החדשות הללו אני ממליץ לך לפנות לאדם שמבין בעולם התשובה וליווה רבים וטובים בדרכם. כמו גם להיות בקשר אישי עם רב וקהילה לאורך הדרך. נקודות ציון אלו יעזרו לך לדעתי מאוד לשמור על עצמך ועל התפתחותך הרוחנית והנפשית. תוכל לקבל כתובת מעשיות כאלו בפניה למייל האישי.

איתך בדרכך החדשה, בהערכה מרובה, ובתפילה לדרך הסלולה…

אבי

Avrahamx2@gmail.com