שלום לך בחור יקר שביקרים.
אני מבין שמיותר מצידי לענות לך שאתה אדון לעצמך, ושלאף אחד אין זכות לכפות עליך את דרך החיים וצורת ההתנהלות וההתנהגות בכל נושא שהוא.
זאת כיון, שאתה כנראה יודע זאת היטב. כמו כן, נראה שהדבר פחות נתון לבחירה אצלך בתקופה זאת של החיים.
אני עצמי איני יודע כל כך איך הדברים עובדים במקומך, האם מכריחים את כולם לעבוד בבחירות, האם כולם חייבים לצאת להפגנה, מה יקרה אם לא תצא, וכדומה.
איני יודע אפילו את גילך.
מה שכן, אני מתפעל מבין השורות, שמה שמפריע לך זה חילול השם, ושזה מרחיק אותך מה’. ממש מתפעל. כל הכבוד שבמקום הזה אתה מונח.
*
קשה לי לתת לך עצה פרקטית לגבי העתיד הקרוב שלך, כיון שלהמליץ לך לעזוב את הישיבה יהא זה חוסר אחריות מצידי, כיון שאיני מכיר אותך ואת הרקע שלך וכו’, וסביר להניח שאולי אין זה הדבר הנכון לך לעשות.
מה שכן, נוכל לשוחח מעט על הנושא בכללותו. נושא הקיצוניות.
איני רוצה להיכנס לעניין המחלוקת הגדולה ששורה בציבור שלנו. אין בכך כל טעם.
דבר אחד נראה לי, הקיצוניות מכל סוג שהיא מעולם לא הביאה לדברים טובים, יתכן שהיא שמרה על העם או על מקומות מסוימים, אך כשמדברים אחד על אחד עם כל אדם שהוא, ברור שהקיצוניות אינה בריאה לנפש.
הדרך הטובה ביותר היא דרך האמצע, דרך המלך.
האמת תמיד נמצאת באמצע, ממש באמצע, בין לבין.
אלא שללכת כל החיים באמצע ולשמור על עצמך מכל משמר, לדקדק בהלכה, לעשות מה שצריך, לחיות נכון, לעשות רצון ה’, זה דבר שהוא קשה ביותר. הרבה יותר קל להיתפס לאיזושהי מסגרת קיצונית לכאן ולכאן, וממנה לקחת את האמוציות להתקיים ולהתקדם.
רוב הציבור אינו יכול להתקיים באמצע, משום שהאמצע תמיד נותן תחושה שאתה לא בשום מקום, לא כאן ולא שם.
האמצע תמיד משדר חוסר דעה, חולשה, פשרנות ואין אונים.
וזה מאוד מאוד קשה. אדם רגיל מוכרח איזה קצה להיתפס בו ועליו.
שים לב שכך הוא הדבר בכל העולם בכל מקום בכל נושא כמעט.
האמצע תמיד נתפס כלא כלום, כחוסר שיטה, כחוסר בדעה.
ואילו הצדדים ימין ושמאל תמיד מלאים בתכנים באמוציות, וברוח להבה של דעה וכוח.
ובפעמים שהאמצע מצליח זה רק משום שגם הוא נוטל איזה דגל קיצוני בנושא מסוים ורוכב עליו להצלחה, אבל אמצע כאמצע זה דבר שתמיד קשה לקיום.
זה אתה צריך לדעת ולנסות לשמר מכל וכל, לא להיתפס לקיצוניות. וכפי שאני מבין ממך, כזה אתה בדיוק, אינך נוטה לקיצוניות אלא נמשך אתה אחר המתינות, ולכן איך שאני רואה אותך, אתה תצליח בדרכך, ותראה רק אור.
*
מה שמוטל עליך בשלב זה לדעתי זה לעשות עבודה פנימית. להתנתק מעט לעצמך כלפי פנים..
לחשוב על כל נושא ונושא, ללבן אותו, וללמוד לדעת לקבל החלטה..
עליך לנהוג כפי שאתה חושב, במה שאתה יכול לכל הפחות..
ובמה שאתה בינתיים לא יכול, שמור את דעתך חזק בלב, ואחוז בה עד שתוכל לפרוץ.
אל לך להילחם לעולם לא לכאן ולא לכאן, שמור כל כוח וכוח שלך לעבודה אישית-פנימית-אמיתית-כנה. וזה יהיה סוד ההצלחה שלך.
אתה לא נמצא במצב פשוט, אבל כולי הערכה אליך.
אני מאחל לך מקרב לב הצלחה ומיקוד הכוחות לעבודת ה’ באמת.
ואני כאן לכל שאלה עצה או תמיכה.
דוד
DAVID924803@GMAIL.COM
דלג לתוכן
תגובה אחת
בחור יקר!!
חייב להגיב, דבר ראשון, אתה גבר שבגברים. כל הכבוד על האומץ לעלות כזו שאלה
לפני כמה שנים, למדתי בישיבת קול תורה שבזמן ההוא, הייתה במרכז הפילוג בציבור החרדי.
מצד אחד, רבנים גדולי תורה, שכינסו כנסים על כך, שחובה להצביע ג. מצד שני, רבנים גדולי תורה שהצהירו שמי שמתייצב אין לו חלק לעולם הבא .
ובכל הדבר המזעזע הזה, ראינו אני וחברי הקרובים, גועל נפש אמיתי.
אתה פשוט חייב להפנים, ומנסיון אני אומר.- לימוד תורה, יראת שמיים, בין אדם לחבירו, ודקדוק הלכה, לא נמצאים לא בלשכת הגיוס, ולא בהפגנות מתחת לגשר המיתרים.
לימוד תורה ושאר הדברים, נמצאים בך. אם תשב תלמד, אם תתגדל ותנצל בצורה הטובה ביותר שיש את הזמן הזה של הבחרות אני מוכן להישבע לך שיהיה לך מקום בגן עדן יחד עם גדולי תורה ותלמידי חכמים גדולים וטובים.
פרקטית. מנסיון, עצתי לך. תגיע להפגנות… אבל תעמוד בצד. תמשיך לעבוד בבחירות…אבל בשנייה שיש לך הזדמנות תתפלק החוצה .
תבין, שגם מי שאין לו שכל אם הוא יראה אותך יושב ולומד ואתה תגיד לו אני מאד רוצה לבוא להפגנה, אבל אני חייב ללמוד אם הוא יהודי כשר הוא ירד לך מהגב מאד מהר..
ואם לא (ואני יודע מנסיון שיש לחץ חברתי מאד חזק לצאת להפגנות) צא להפגנה תפוס לך איזה בית כנסת ותלמד. ואם אתה לא כזה אוהב ללמוד כנס לבית כנסת תתפלל ערבית תגיד תהילים צא החוצה לטייל ואם משהו פתאום יראה אותך וישאל תגיד לו ששניה אתה חוזר לצעוק “נאצים” רק יש לך שיחת טלפון קטנה “משנים מפני השלום”
בבקשה תעדכן אותי אם עזרתי אפילו קצת
יחיאל yechielweller@gmail.com