שלום לך,
משבר הקורונה העולמי פוגש אותנו בכל מיני חזיתות: הרפואית, החברתית, המשפחתית, האמונית, הכלכלית ועוד. השאלה שאתה מעלה מעוררת חזית נוספת כאשר אתה שואל מה המשמעות של חטאים בזמן כזה ומעלה חשש שמא הפורענות מזומנת לבוא בזמן שמידת הדין מתוחה וניתנה רשות למשחית להשחית.
זמנים של קושי ושל צער הם זמנים בהם אנו מצופים, כל אחד במישור האישי וכולם יחד במישור הציבורי, לפשפש במעשינו ולהשתדל לעשות בדק בית. אם יש נושא שאני יודע שאני צריך בו חיזוק הרי שזה בהחלט זמן טוב לחשב את דרכי ולראות כיצד אני יוצא מחוזק מהמשבר. את דרכי הנהגתו של הקב”ה בעולם קשה לנו להבין, אבל בדרך כלל אנו יודעים היטב מה הוא מצפה מאתנו.
והאמת היא שזמנים כאלה הם דווקא מועדים יותר לכשלונות. כאשר השיגרה נשברת אנו נוטים לתעל את דפוס ההתנהגות שלנו לאפיקים נוחים שאינם תמיד טובים. יש מי (אני למשל…) ששומר בשיגרה על דיאטה מאוזנת אך עכשיו מוצא את עצמו מכרסם מכל הבא ליד ופוגע בעצמו ובבריאותו.
יש מי שמקפיד בדרך כלל על סדר יום מוקפד ועל הצבת יעדים אך כעת נשאר בפיג’מה עד שעות הבוקר המאוחרות ומוצא את עצמו בסוף היום תמה לאן נעלמו כל השעות. גם בתחום שאתה מדבר עליו קל לגלוש להרגלים נוחים שמעניקים סיפוק בטווח הקצר למרות שפוגעים בנו בטווח הארוך.
דווקא בזמנים כאלה חשוב לשמור יותר על הכללים הפשוטים, הידועים והמנוסים בנושא הזה. ראשית להמנע מנסיונות. ברגע שנכנסנו לזירת הקרב עם יצר הרע סיכויי הניצחון שלנו קלושים ולכן עדיף פשוט לא להגיע למפגש אתו.
אם הרהורים תוקפים אין טעם להאבק בהם, והדרך הנכונה היא פשוט להתחיל להתעסק בדברים אחרים ולהסיח את הדעת מהמחשבות הללו. בנוסף לא להתעסק בכשלונות.
נפלת? אין טעם להשאר על הרצפה ולבכות. נסה להבין מה קירב אותך לכישלון, קום המשיך הלאה ותשתדל להמנע מכשלונות דומים בעתיד.
אין כמעט אדם שלא נכשל בצורה זו או אחרת בנושאים של שמירה וקדושה. אבל יש אנשים שמתעסקים בזה, משתכשכים בבוץ, ותחושת הכישלון מלווה אותם כמשקולת ומושכת אותם כלפי מטה, ולעומת זאת יש אנשים שקמים, לומדים וממשיכים הלאה ולא מתעסקים במה שהיה.
זו הדרך הנכונה יותר בנושאים הללו. התעסקות יתירה רק מזיקה. אל תצפה להצלחה של 100%, והניצחון שלך יהיה בכך שהכשלונות ילכו ויפחתו, לאחר זמן הניסיון נעשה קל יותר וכפי שאמרו חז”ל “משביעו – רעב, מרעיבו – שבע”.
לעיתים נדמה לנו שאנו שקועים כל כך בבוץ עד שאי אפשר לצאת ממנו, אבל לפעמים די בהחלטה רגעית כדי להפוך את המגמה ולעלות על מסלול יציאה מעבדות לחירות.
מועדים לשמחה,
גרשון
gporush@synamedia.com>
נ.ב.
מומלץ מאוד להתקין בבית אינטרנט מסונן כגון רימון ואחרים. זו הסגולה הגדולה ביותר להרחיק מן הסכנה.
דלג לתוכן
2 תגובות
אם אפשר להוסיף לעניות דעתי, שכדאי לבדוק את שורש העניין, לשאול את עצמנו “למה אני עושה כך וכך? מה זה נותן לי? איזה חסרון יש שזה ממלא אותי?” אולי יש צורך לשפר את התקשורת הזוגית, או את ה”אני” שלי, בכמה אפיקים כמו לפתח ולהשקיע בתחביב שאתה טוב בו, זה ממלא ומספק. או למצוא חבר טוב/ עבודה טובה/ לימוד פורה וכו.
בכל אופן, זו התמודדות לא פשוטה והרבה נאבקים בה.
המון בהצלחה, יש לך את הכוחות לעמוד בזה.
רבי נחמן אומר על פי דברי הזוהר “מאן הוא דנצח מאן דאחיד מאני קרבא בידיה”. מי הוא המנצח, מי שבסוף הקרב נשאר עם כלי הנשק בידו. כל זמן שאדם נלחם ולא נכנע, גם אם בינתיים נופל אבל מיד קם וממשיך להלחם ולא נכנע – הוא נקרא המנצח!