שואל יקר ונכבד מאוד.

איני יודע ממי שמעת "שקבלת הייסורים לא נמנעת אפילו אם חזרת בתשובה", זהו משפט שאינו מדויק!

אצטט לך את דבריו המאלפים והמיוחדים של הנשר הגדול – הרמב"ם בספרו ההלכתי "משנה תורה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ג) "התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם". אמנם בהמשך דבריו כותב הרמב"ם "עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם", ואם כן לכאורה משמע כמו שאמרת, שבלי יסורים אין תשובה?

אענה לך שתי תשובות: ראשית, ייסורים אינן דוקא מחלות קשות ואיומות, בשר מלובן וציפורנים עקורות, שעווה רותחת ושינים שבורות, אלא כל עוגמת נפש שקורית לאדם נקראת ייסורים, וככל שעוגמת הנפש רבה יותר מכפרת היא על עוון חמור יותר. אצטט לך את לשון הגמרא (ערכין טז, ב): "עד היכן תכלית יסורין? אמר רבי אלעזר: כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו. מתקיף לה רבא זעירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני, גדולה מזו אמרו: אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין, ואת אמרת כולי האי! מר בריה דרבינא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו. רבא, ואיתימא רב חסדא, ואיתימא רבי יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא: אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים".

שים לב! הלכת לחנות לקנות חליפה ומדדת שלושה עד שמצאת את שחיפשת – זה נחשב ייסורים! מזגו לך קפה, ופתאום נכנסה שיחה מרגיזה שעד שסיימת אותה הצטנן הקפה – זהו ייסורים! באת להוציא חולצה מהארון והשרוול שלה היה הפוך – זהו ייסורים!

לא מדובר כאן על ייסורי איוב, מחלה סופנית, הקרנות, וכל מרעין בישין.

היסוד השני מבואר בגדולי האחרונים, אצטט לך אותם מתוך הספר דף על דף על מסכת יומא (פו, א) [שמשם נלקחו דברי הרמב"ם] "החרדים (עניני תשובה פרק ד) תמה על הא דתנן באבות (פ"ד משנה י"ג) דתשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות והלא בסוגין מבואר דרק יסורין ממרקין. והביא לתרץ דהמשנה באבות איירי בתשובה מאהבה דעונות נעשו לו כזכויות, אבל בסוגין בתשובה מיראה איירי. והוסיף החרדים דלפ"ז י"ל דהא דתנן באבות תשובה ומעשים טובים היינו תשובה שיחשבו בה עונותיו כמעשים טובים.

והחרדים בעצמו תירץ דהא דמבואר כאן דתשובה אינו מגינה על יסורין היינו אם אינו מתחזק במעשים טובים [הכולל לימוד התורה], אבל בהתחזקו במעשים טובים התשובה והמעשים טובים מגינים מיסורין ואפילו ממיתה וכדדרשינן בבני עלי דבזבח ומנחה אינם מתכפרין אבל מתכפרין בתורה ובגמילות חסדים.

ועי' במנחת חינוך (סוף מצוה שסד) שכתב דנראה דהא דתשובה לחוד לא מהני בחמורות היינו רק בתשובה מיראה, וכמו התירוץ שהובא בחרדים. ועיין שם במהר"ל שתירץ דישנם שני מיני יסורים, אם זה בא כעונש על החטא בזה לא יועיל תריס, משל למי שיש לו מכה שנימוק בבשרו לא יועיל לו לזה מגן ותריס, רק נגד חץ הבא מבחוץ, כך התשובה ומעש"ט מגינים עליו על מה שעל יד חטאו עלול הוא בנקל ללקות יסורים עיין שם".

בקצרה, אדם העושה תשובה מאהבת ה' יתברך, ומידיעת האמת על גודל חטאו, ומידי פעם הקפה שלו לא חם כל צרכו [או שבטעות הוא עם מלח….], יכולה התשובה להותירו נקי מחטאיו.

אצטט לך עוד קטע מהרמב"ם שמילותיו ממש מלטפות את החוטא השב בתשובה. וזה לשונו (רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ד): "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

וממשיך הרמב"ם (שם הלכה ז): "כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו', והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות".

הבט וראה מה ההבדל בין דברי הרמב"ם הנפלאים והמלטפים, לבין המציאות המפחידה והמאיימת שאותה הצגת!.

ה' הוא מקור הטוב שבעולם. הוא לא חנווני צר מבט היושב עם רשימה מאיימת ומנופף באצבעו על כל ברואי העולם, ובמין הנאה סדיסטית מטיל אותם בזה אחר זה לגיהינום.

אקווה שדבריי התיישבו על ליבך, ומאחל לך בהצלחה במלחמת היצר וחילותיו.

בידידות.

בניהו.