שואל נכבד ויקר מאד.

אני מוכרח לומר לך שהתפעלתי ממך מאד. מתוך השאלות שהנך מעלה צפה ועולה דמות של ‘מבקש אמת’. אתה מסתכל סביבך ובוחן את האמיתות שגדלת וחונכת עליהם, ורוצה לצאת למסע חיפוש ותהיה, לצורך ביסוס האמונה.

שאלות הינן כלי מצוין ועוצמתי להשגת ידע ולהבנה. שאלה מעוררת ענין וסקרנות, ומייצרת תשוקה לפתור את החידה הנעלמת הזו ששמה ‘היקום’. חידה שהעסיקה רבים משחר ההיסטוריה ועד ימינו אנו. חשוב לדעת – שהתשובות שאנחנו עונים לעצמנו משתנות במהלך השנים. ככל שהאדם מתבגר ורוכש ידע והבנה, זווית הראיה שלו נהיית עמוקה ונבונה יותר. יתכן מאד שתשובה שענית לעצמך בשנה שעברה לא תספק אותך בשלימות בשנה הבאה. זהו חלק מ ‘מסע החיים האמוני’ שתחילתו בראשית גיל ההתבגרות וסופו ביום האחרון של החיים… זו גם הסיבה שבליל האמונה – ”ליל הסדר”, תיקנו לנו חכמים לספר את ההגדה בדרך שאלה ותשובה; “ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים, כולנו יודעים את [כל] התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים”. והחיוב הוא כל שנה ושנה מחדש.

בשורות הבאות אני רוצה לצאת עמך ל ‘מסע אמוני קצר’. טיבו של מסע קצר, הינו לתת כיווני מחשבה, ותן לחכם ויחכם עוד.

חלק א

האמונה איננה משתייכת למדעים המדויקים. כלומר, לדעת את לוח הכפל, אין זה נקרא אמונה – זוהי ידיעה. אין אפשרות להוכיח הוכחה מתמטית על קיומו של הבורא.

ולא מומלץ לנו לנסות להפוך את האמונה ל ‘תחום המדעים המדויקים’, כי היא אינה כזו, ומי שמנסה לעשות דבר כזה, כשהוא ייווכח בטעותו לא יהיו לו משאבים מספקים לענות לעצמו את התשובות האמתיות על שאלות באמונה. [ראה במורה הנבוכים, ח”ב פרק טז].

ומה היא הדרך להגיע לאמונה?

הרמב”ם בחיבורו ‘משנה תורה’ (הלכות יסודי התורה פרק ד הלכה יב)כותב, וזה לשונו: “בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, וכ”ש לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל, וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר”.

ולכאורה צריך ביאור, מה תעזור התבוננות האדם בבריאה, איזה שכנוע שכלי נוצר בעקבות התבוננות זו?

ההסבר לכך הינו, שבני האדם הינם יצורים חושבים, ויצורים רגשיים. את האהבה שבין איש לאשה, ובין הורים לילדיהם, ובין אחים ורעים, לא ניתן להכניס לכלים מתמטיים קרים. עולם הרגשות הינו העולם שבסופו של דבר מנהיג אותנו, השכל מיועד לווסת את הרגשות, אבל בפועל אנחנו פועלים לפי הרגש. המילה רגש מעוררת מטבעה מחשבה מזלזלת מסוג של ‘טוב. רגשות הם לא שכליים, ולעיתים הם מטופשים ולא רציונליים, ולכן צריך להשליט את השכל על הרגש’. אך אין זה נכון, משום שבפועל אנחנו מתנהגים על פי הרגש. והשכל מנסה לשכנע את הרגש שיפעל על פיו, אך בסופו של דבר הרגש הוא המניע של הפעולות, ואוי לו לאדם שיפעל בלי רגש. משום שאדם כזה לא יוכל להעניק אהבה לאף אחד וימות כגלמוד, בודד, ומנוכר. יתרה מזו, אם נתבונן בעצמינו ניווכח לראות שכל מעשינו מושפעים מרגש. אדם הולך לעבודה כיון שהוא מבין בשכלו שעל ידי הכסף או המעמד שהוא יקבל שם, הדבר ישתלם לו ויהיה לו טוב. זהו רצון רגשי, והשכל רק משכנע את הרצון.

הרמב”ם בספר משנה תורה, רוצה ליצור את המצע הרגשי שעליו האמונה תקרום עור וגידים. היאך יוכל האדם קרוץ החומר להתרגש מהבורא הבלתי מושג והבלתי מורגש בחוש? על זה באה תשובת הרמב”ם, שמהבריאה הנך לומד על הבורא, וממילא תתרגש ותתפעל ממעשיו הנפלאים, ואז לבך יתעורר ויפתח לחשוב מחשבות אמונה.

לאחר שהלב נפתח, מגיעה האמונה בפועל. אמונה שמבוססת על קבלת אבותינו, שאמרו לנו שיש בורא שנתן תורה לעמו הנבחר. אבותינו ראו בעיניהם את גילוי ה’ ונתינת מצוותיו, ואמונה זו עברה בבסיסה ללא שינוי.

כאשר אני אוהב את אבי ואמי, אני לא מנסה לחשוב ‘מה היה קורה אילו הם לא היו אבי ואמי, האם גם אז הייתי אוהב אותם?’ משום שזו שאלה שאיננה במקומה. אני יודע ומרגיש את רגשות האהבה שלי כלפיהם, ומדוע לנסות להתחכם ולהתפלסף על רגשות מובנים אלו?!

אנחנו היהודים יודעים ומרגישים את מעמד הר סיני שבו נצטווינו לעשות מצוות. ממילא אין טעם להוגיע את הראש ולחשוב ‘מה היה קורה אילו לא הייתי מרגיש את מעמד הר סיני, והייתי נאלץ לגשש בחשיכה, לאלו מסקנות הייתי מגיע?’. אכן, יתכן שהייתי מגיע למסקנות אחרות, אבל מה זה אומר? זה אומר שכיום שאני יודע את האמת וחווה אותה, אני צריך לחשוב שהיא לא אמת?

נערוך סכום בינים קצר, ונמשיך בחלק ב’ של המסע.

אין הוכחה מתמטית שיש בורא (שאלה 1), אך האמונה בבורא אינה יכולה להיכנס לכלים מתמטיים, משום שהכלים המתמטיים מתארים גבולות, והבורא אינו מוגבל בשום רובד. במילים אחרות, הבורא אינו נכנס לשום כלי חשיבה אנושי, עקב כך שכלי החשיבה האנושיים מוגבלים, והבורא הוא בלתי מוגבל. האמונה בבורא בנויה על חוויה אנושית עמוקה והתפעלות הנפש המגיעה מעוצמת חידת היקום.

בכדי שלא תיווצר טעות, אדגיש. ברור שישנם כלים שכליים לאמונה, ולפי חלק מהראשונים חובה על האדם להשתמש בהם. אך הם מיועדים לסייע בבניית האמונה, בכדי שהשכל לא יתקומם מול הרגש, אבל בסיס האמונה הינו ברגש. ואם ישאל השואל, מה יעשה אדם שאינו חווה אמונה? שרגשותיו אינם משדרות לו אמונה? התשובה לכך הינה, שאם הוא יפקח את עיניו בעיון, הוא יכול למצוא לעצמו דברים מעוררי התפעלות, המייצרים את המצע לאמונה. אצל הרמב”ם וחובות הלבבות מדובר בפלאי היקום, אותך זה פחות מרגש (שאלות 3, 4, 6), יתכן שאותך ירגש ויפעים משהו אחר. אולי ההיסטוריה של עם ישראל [שריגשה מאד את היעב”ץ – ראה בפתיחת הסדור שלו], או דברים אחרים. אדרבה, חלק מחובת האמונה הינה למצוא את הפתיל ואת הניצוץ שמייצר אמונה, וכלשון הכתוב (ירמיהו ה, א): “שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם ־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם ־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ”.

כאשר אני חווה אמונה, המבוססת על מצע אמונה ומגובה במסורת מאבותיי, אני לא מנסה להתפלסף ולתהות מה היה קורה אילו לא היתה לאבותיי מסורת זו (שאלה 2); כמו שכאשר אני מפעיל חשמל, אני לא מהרהר מה היה קורה אילו לא היה חשמל, או שהייתי גר בג’ונגל ומישהו היה משכנע אותי שיש חשמל, האם הוא היה מצליח? באלו טיעונים הוא היה משתמש? אם אני נהנה מזרם החשמל וחווה את פעולותיו, למה לתהות מה היה קורה אילו?

חלק ב

כעת אנחנו ממשיכים במסע, ובצקלוננו תרמיל המכיל אמונה בקיומו של בורא העולם.

אותו בורא עולם ברא את העולם עבור מטרה מסוימת הידועה לו [בכוונה אני לא דן בענין זה של מטרת הבריאה, משום שאז אנחנו לא נסיים את המסע בקצרה]. לשם כך הוא הכין את עם ישראל שנבחרו על ידו, להתכונן לקבלת ספר ההוראות של הבריאה – התורה. כל המעיין ומעמיק בספר זה, יוכל למצוא גם את מוסר הבורא, וגם את סודות הבריאה. משכך חשוב לזכור, שעלינו לגשת לספר קדוש זה בדחילו ורחימו. להתאזר בענווה ולהאמין ולדעת שלא את כל אנחנו מסוגלים להבין.

מצוות התורה מתחלקות לשלשה חלקים מרכזיים [על פי חלוקתו של הרב הירש בספריו]: עדות, חוקים ומשפטים. משפטים – הם המצוות שדנות בסדר הציבורי, כמו כל הלכות טוען ונטען, גזל, אונאה, שכירות פועלים, ועוד. עדות – הם המצוות הסמליות שנועדו לעורר בנו רגשות חיוביים ולשלול מאתנו טעויות, כמו מצות קידוש, ציצית, תפילין, ועוד. והחוקים – הם המצוות שאיננו מבינים בשכלנו שאנו מקיימים אותם משום הציווי האלוקי, למרות שאיננו מבינים את טעם המצווה; כגון בשר בחלב, שחיטה, שעטנז, כלאים, ועוד.

אמנם גם במצוות שהם חוקים, מוטל עלינו לנסות לירד לפשר המצווה ומטרתה. אך בסופו של דבר עלינו לזכור שטעמי המצווה עדיין אינם גלויים לנו. חשוב לציין שגם במצוות המשתייכות לחלק המשפטים, ישנם חוקים שאינם מבינים לנו.

הבחנה זו חשובה מאד לענייננו. משום שאחת הטעויות הגדולות ביותר שעלולות לפקוד את לומדי התורה, הינה המחשבה שכל הדברים אמורים להיות מובנים לי. על האדם מוטל ללמוד את התורה ולעיין בה ולמצוא איזה לימוד הוא יכול להפיק מגדרי המצווה, גם אם הם אינם מובנים לו. מחשבה זו מצריכה ענווה וכפיפות דעת בפני הישות העליונה ממנו.

לאחר הבחנות אלו, הבה ונעמיק מעט בדברים שהטרידו אותך.

השחיטה היהודית – במדרש (בראשית רבה פרשת לך לך פרשה מד) כתוב: “רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה אכפת ליה להקב”ה למי ששוחט מן הצוואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות”.

כלומר, חז”ל אומרים לנו בבירור שאל לנו לחפש ולהמציא טעמים, מדוע השחיטה הינה מהצוואר ולא מן העורף; אלא עלינו לדעת שהשחיטה היא ‘חוק’ שנועד לצרף את ישראל. הצירוף נעשה על ידי שהיהודים מתרגלים בכל אכילת בשר, להזכיר לעצמם שיש בורא לעולם שציווה, בלי לנמק [!], היאך לאכול את הבשר, ואנחנו פועלים על פיו. כמה קרבת ה’ ניתן להשיג על ידי מחשבה זו ‘אני עושה כי כך ציוני בוראי’! בלי התחכמויות ופלפולים!

בכדי שהמסע לא ייהפך למשא, ואריכות הדברים תהווה מעמסה, אציע לך לשוטט מעט באתר אקשיבה הנפלא, ששאלות ספציפיות כמו העבדות, מעמד האשה, ומחיית עמלק, נידונו בו לאורך ולרוחב ומזוויות שונות.

על העבדות אצטט את לשונו של הרמב”ם (עבדים פ”ט ה”ח): “מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה, חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן, הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה, וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה, ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד, ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו”ם עובדי ע”ז אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך”.

לאחר דברי הרמב”ם המרגשים הללו, אנו נוכחים לראות כיצד ‘אהל הדוד תום’ אינו מתקרב לצורת העבדות היהודית. לא נותר לנו אלא להתגאות בתורתנו הקדושה, שמיד אחרי מתן תורה, היא פותחת בהסדרת דיני עבדים. הלא דבר הוא! ראה בפירושו של הרב הירש על אתר שעמד על נקודה זו.

לסיום תשובתי אתייחס בקצרה לנקודה שהעלית בין שלל השאלות. והיא, המחזירים בתשובה ו’אנשים טובים מאנ”ש’ שלעיתים מסתייעים במדע, וברצותם שוללים אותו.

אותם אנשים פועלים מתוך רצון טוב ‘לשווק’ את היהדות ולמכור אותה לאנשים שאינם מכירים את היהדות. דרכם של אנשי שיווק שהם משתמשים לפעמים בנתונים לא מדויקים לגמרי, או שהם נכונים חלקית. ועל כן היחס לדבריהם צריך להיות שונה מהיחס הניתן לדברי חז”ל והנביאים.

למשל, הנושא של הדילוגים בתורה. אין מאמר חז”ל המציין זאת, ועל כן ניתן לראות שיטה זו כקוריוז נחמד. לא מעבר לכך. גם הטיעון על השחיטה והסבל וכו’ – יתכן שהם נכונים, אבל חז”ל לא כתבו אותם, ועל כן אין צורך להתעמק יותר מדי בטיעונים אלו. אם הם מחזקים אותך מוטב, ואם לא – הנח להם.

מאחל לך הצלחה במסע האמונה, ואשמח לסייע בכל שאלה.

בידידות רבה.

בניהו.

akshiva1234@gmail.com>