מאת:

התפרסם בתאריך:

15/12/2021

אני מרגיש כמו יהלום ששכחו אותו במדבר

שאלה מקטגוריה:

היי בן 24
אני אדם מאמין מאודד ומאמין שהכל לטובה.
אבל מפה ועד לחיות את זה לא תמיד מסתדר לי
עוד מהיותי ילד אני זוכר שהחיים קשים.
נולדתי לבית עם אבא נרקומן ושהתעלל באמא שלי.
אני זוכר שהייתי מגן עליה עוד בהיותי ילד.
כעבור שנה ההורים התגרשו ומכאן המשיכו החיים להסתבך כמובן.
עד גיל 10 היינו עוברים כל שנה לבית אחר וחיים ממש בעוני.(חייב לציין שמגיל קטן ידעתי שהשם איתי ושומר עליי טיפה יותר מאחרים)ואמא לא באמת התגברה על הקשיים ויצאה לחיים אישה מאוד עצבנית וממש קרה וחסרת אמפטיה אליי ואל אחי.
אחרי זה אימי התחתנה מחדש עם בעל חדש שלא באמת הכיל אתי ואת אחי ואפילו זלזל לרוב.
בכל מקרה הענין שלי הוא ההחמצה למה לא גדלתי בבית נורמלי הייתי יכול לעשות המון עם החיים שלי.אני רואה אנשים שגדלו במשפחות חמות ומעניקות ומכילות אני שם לב שהם אנשים הרבה יותר שלמים ממני..
בגדול הצלחתי לסדר את חיי אני מצליח מאוד בעבודה ועובד כעת על לצאת לדרך חדשה בתור עצמאי מצליח מאוד בלימוד התורה והמידות והקרבה להשם.
אבל יש משהו שלא מפסיק להפריע לי…זה הבדידות הזאת שאין אבא או אמא שיתמכו שיעזרו אני מרגיש ממש לבד בעולם.מאמין שבגלל זה אני גם לא נשוי עד היום.ויש לי גם חברים טובים שממש אוהבים אותי אני מאוד אהוב על כולם אבל אף אחד לא באמת יודע את הבדידות והקושי האישי.שמלווה אותי אחרי שהם חוזרים לחיי משפחה מלאים
.אין לי ממש אנשים קרובים או חברי אמת של שנים..
היו לי פעמיים זוגיות והפסקי אותם כי שמתי לב שהם מתנהגות ממש כמו הבית שלי עצבני וחוסר אמפטי…
אני מרגיש תקוע.
כאילו לא הייתה לי תקופה בחיים שמחה ומלאת ביטחון..תמיד בכל ההרגשות ובכל השמחות ידעתי שיש בי את הצד הבודד הזה.הצד שמפחד כי החיים מן הסתם שוב יחכו לי בפינה עם משבר טראומה או כאב..
וככה אני עד היום..מרגיש שיש לי את כל הכלים להצליח..אבל כמו אדם עם יהלום ששכחו אותו במדבר מה זה יעזור לו?
אני לא מאמין שאני נפתח למישהו אבל רציתי לנסות בכל זאת..
תודה מראש..ואתם עושים ממש עבודת קודש..שאני קורא תשובות שלכם על אחרים….תודה רבה רבה לכם מלאכים בדמויות בני אדם אתם…

תשובה:

שלום לך איש יקר, יקר מאוד מאוד. הכאב שלך נישא בליבי מספר ימים, בלא שאני מכיר אותך או יודע איך אתה נראה. כאב עמוק של עץ ששורשיו ניטעו בלא מעט תסכולים אכזבות כאב וצער…. אני אדלג על השלב הראשון של התנחומים, ושל הארת הזרקור כלפי מה ש'כן' יש לך בצקלונך. ואכן יש לך רב, אתה מציין שיש לך חברים טובים והגונים, שאתה אדם אהוב על כולם, שאתה מצליח מאוד בעבודה ובעבודת ה'. אני אפנה לנקודות המרכזיות שאתה מציג – ההחמצה. הבדידות. והפחד מלכאוב שוב. יש בך החמצה איומה, על חיים אחרים שיכולים היו להינתן לך, על בית חם אוהב תומך ומלטף שיכולת להיוולד בו, לצמוח בו בבטחה, כמו רבים אחרים, הורים משותפים ואוהבים שהיו יכולים להיות לך לכר של דמעות, לעמוד של בטחון, ליסודות של צמיחה בריאה ואיתנה. מישהו לדבר אתו באמת, שירגיש, שיבין… וכל יום שעובר רק מרחיק את התקווה ומחזק את התחושה שלא היה, אין, ולא יהיה, והכאב גדל וגדל. יש בך פחד לופת, פחד שבכל פעם שאתה רוצה להשתחרר, לצעוק, לצרוח, לשמוח, הוא לופת אותך, הוא קורא לך שב בשקט ואל תעשה שטויות, הכול יכול להיות יותר גרוע… פחד שלא נותן לך בטחון לעשות שום דבר ולהרגיש אחר כך טוב שלו ורגוע.. פחד שאופף אותך על כל חלקי אישיותך, שמזכיר לך בכל רגע ורגע מאין באת ולאן אתה יכול לחזור. פחד שרומז לך שלא באמת המשכת הלאה בחייך, ולמעשה אתה שייך בהחלט לעבר הלא רחוק שלך ואליו תחזור. ויש בך גם בדידות צובטת, ללא בסיס של משפחה אינך מוצא משהו איתן להישען עליו, כולם מסביב צמחו מתוך בית, ובסופו של דבר לשם הם חוזרים, ממנו הם יונקים ועליו נשענים, ואילו אתה ערער בערבה, איש ללא משפחה, בודד ולבד. אני חושב שמבין שלשת הכאבים, כאב הבדידות הוא הגדול מכולם, חוסר היכולת להישען על משהו שתמיד יהיה שם, כמו משפחה בדרך כלל, מותיר אותך נאלץ לא להישען לעולם, ואין דבר קשה מזה, כל אחד זקוק להישען מידי פעם בפעם, ולמעשה כל העת… עצוב… * תראה, אני שואל את עצמי, מה אני הייתי עושה כדי להתחזק, כדי למלא בתוכי חום, חוסן, חוזק, אהבה, שכל כך נחוצים להישרדות בחיים שלנו. אני חושב לעצמי בקול, נדמה לי שראשית לכל, הייתי מחזק את הקשר עם אימך, אמא זאת אמא, וגם אם בגיל מסוים לא הצלחת לשרוד עם בעלה החדש, יתכן שעליך ליצור איזשהו ערוץ של קשר שלא יפריע לבעלה, כמו הודעה או שיחה יומית קצרה לאמא. זה נדמה כמיותר, אך אין לשער כמה זה יכול לתרום לך. בכלל, כל קשר עם משפחה, ולו הקלוש ביותר, אם הוא נעשה בצורה יציבה ורציפה, הוא יכול להבריא הרבה חולי. יש לך אח, איני מכיר אותו, נסה להיות איתו בקשר, לא צריך להיות כל היום ביחד, אבל כן קשר מינימלי כלשהוא, של שיחה פה ושיחה שם. אולי יש לך דודים, דודות, סבים, סבתות, או משהו אחר… קח לך פרויקט כעת שנה קדימה לחזק את הקשר המשפחתי כאידיאל, ואני מבטיח לך שזה ייתן לך הרבה, הרבה יותר ממה שאתה יכול לשער… גם מעגל שני של חברים, זה חשוב ביותר, אתה כותב שאתה מצליח ואנשים אוהבים אותך, זה מדהים, אין לך מושג כמה, גם אם הם לא מעורבים בקשיים הפנימיים שבתוכך, הם נותנים לך משהו שבעקיפין יכול להעלות מעט מזור גם לחלקים פנימיים שבתוכך. הכר אנשים חדשים שמור על קשרים יציבים וחזקים, אל תיעלב, והרבה לפרגן, תן ואל תצפה לקבל, אל תקרע חוטים, רק תחזק ותחזק, זה 'הדבר' שיתן לך יסודות איתנים לבריאות נפש ולתחושת אל-בדד, שכה קשה לך ולכל אחד מאיתנו. * לא האמנת שתיפתח למישהו ובכל זאת זה קרה, והנה זה קורם עור וגידים ותשובה, וככה כל החיים שלך יכולים להיראות, אתה פותח פתח ולא מתייאש, והקב"ה שולח לך טל של תחיה, מענה, חברה ידידות ומשפחה.. שתף ברגשותיך את עצמך ואל תפחד מזה, שתף בעדינות את הסובבים, אל תפחד לדבר על הפחד בבטחון. ומאידך, תתחבר לחלק האופטימי של החיים, ליופי להוד להדר שהם נושאים, לתקווה שהם מבשרים… תהיה עסוק בעבודה, והרבה, ובקשרים משפחתיים וחבריים… ותמיד כשקשה ועצוב לך פשוט תכתוב, כתוב לעצמך, כתוב לנו, אל תשאיר בפנים… חיבוק והערכה גדולה לך ממני וברכה לשמחה תמידית פנימית אמיתית דוד [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. יכולה רק להוסיף שנכון יש הרבה משפחות טובות וחזקות , תומכות סביבנו…
    גמאני גדלתי וגדלה במשפחה שלא נתנה לי מעולם את מה שהייתי זקוקה לו .. (לא ממקום רע) ותמיד הייתי צריכה להיות הצד שמגן ויש תחושת חוסר של תמיד..
    הדבר המנחם שאני יכולה כן לומר שיש עוד הרבה אנשים כמוך שגדלו במשפחות כאלו.. ואתה לא לבד בזה במקום הזה..
    קצת היה לי קשה עם התגובה של תנסה בכל זאת ליצור איזה שהוא קשר רגישי עם ההורים, כי לפעמים זה לא אפשרי….
    דווקא הצפייה הכואבת שוב ושוב ליחס אחר היא שמכאיבה יותר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן