שלום
אתה נוגע בשאלה שחשובה לא רק לך אלא כנראה לעוד אברכים רבים, וטוב שהעלית את הנושא על השולחן.
מתוך הנתונים המסוימים שבמכתבך כמובן שאינני יכול באמת להכיר אותך ו/או את הרקע לשאלתך, ולכן אשתדל לכתוב באופן כללי, ולהשתדל גם להתייחס בפרט אל מה שהבנתי מתוך הסיפור הפרטי שכתבת במכתב.
שאלתך נוגעת בשלש רמות של דיון:
א. משבר זהות בשייכות ללימוד התורה.
ב. לימוד בכולל או לימוד הפונה אל המעשה.
ג. טוען רבני האם זה תורני או להיפך.
אנסה לגעת בשלשת הנושאים לפי הסדר:
אתה מתאר משבר חלקי בלבד, בו חווית הלימוד אינה כפי שהייתה בעבר (בישיבה), אבל במצבים מסוימים היא כן פורחת (עם חברותא).
קודם כל, הנחת היסוד שלי בדברי אלו היא האמונה שלכל יהודי יש שייכות ללימוד התורה, ורק צריך למצוא את האופן המתאים שזה יתגלה.
האמונה הזו מושתתת על התובנה הבסיסית שהתורה איננה דבר העומד לעצמו, אלא היא ההתגלות האלוקית בעולם, היא נשמתה הפנימית של המציאות, ושל נפש האדם. וכמו שלא נוכל לקבל מצב בו האדם לא מתחבר לעצמו, ומאמינים אנו שצריך ואפשר למצוא את הנתיב לחיבור זה, כך התורה שהיא המחשבה והדיבור על עצמותינו הפנימית, לא נוכל לקבל שיש באמת חוסר שייכות עמה, אלא נחפש את הגורם לחסימה או לחילופין את הנתיב להתחבר מכיוון אחר.
כנראה שתופעת חוסר חוויית ההשתייכות נפוצה היום מאד, כי הדבר העקרי שר’ גרשון אידלשטיין חוזר ואומר לכל מי שמוכן לשמוע הוא: שכל אחד צריך למצוא את האופן שהוא מתחבר לתורה לפי טבעו.
(נכחתי פעם כשבאו ראשי ישבה פלונית לשאול אותו על פלאפונים מסוימים לבחורי ישיבתם, ובין הדברים הוא אמר: בעצם כל הפלא פון זה דבר שלא טוב לבחור בישיבה, כי זה מסיח את הדעת מהלימוד וגורם לדיבורים מיותרים ללא חשבון. אלא, שהבעיה היא שכל עיקר מה שהבחורים נצרכים לפ”פ בישיבה, זהו משום שאין להם חיבור מלא ללימוד, וממילא חסר להם סיפוק והם סובלים מחלל פנימי ושעמום. ממילא, אם נאסור עליהם פלאפונים, מה זה יועיל ?: האם אפשר לפתור בעיה של שעמום על ידי איסור? ולכן המשיך ר’ גרשון ואמר: הדרך היא שצוות הישיבה ישתדל שכל בחור ימצא לפי טבעו את האופן בו הוא מתחבר ללימוד התורה, וממילא לא יבטל את זמנו על דברים מיותרים. עד כאן דבריו).
ובכן, חשוב להתרגל לשים לב שלתורה ישנם חלקים רבים כל כך, וסגנונות לימוד רבים כל כך, שהלא אינה ספר אנושי שיש לו איזה סגנון מסוים ומוגבל של המחבר, אלא היא דבר ה’, וממילא ככל שהולכים הדורות ולומדים אותה יותר, כך נפתחים עוד ועוד מעיינות חדשים לכיוונים נוספים של לימוד וחידוש בכל תחום.
האמונה שלכל אחד יש חלק בתורה, (כמו שכתבו הקדמונים באריכות), בעצם היא דבר פשוט מאד, כי אנו רואים שכל אדם הוא עולם מלא, והחשיבה והרגשות שלו שונים מאחרים. וממילא כאשר הוא ניגש אל התורה, אי אפשר שלא ייוצר כאן עוד ניואנסים חדשים ועולמות חדשים של הסברה הרגשה ביטוי ויצירה מצוות והנהגות חיים בפועל.
הארכתי קצת בהסברת העיקרון, למרות שאצלך יש חווית חיבור, ורק סוג מסוים לפתע “לא עובד לך”, כי נדמה לי שכדאי תמיד להדגיש את העיקרון הזה, ואז לגשת לנושא מתוך ההסתכלות הזו.
לפיכך כאשר יש מצב של הפסקת חוויית הלימוד, וחוסר השתייכות, יש לבדוק שני כיוונים:
1. האם יש קושי/חסימה שאפשר לזהות.
2. האם טבעו של הלומד מתאים לאופי ייחודי שחסר לו בלימוד כעת.
1. קושי/חסימה יכול להיות בסולם ארוך של רמות, מ: קושי בהבנת היסודות, המצוי אצל הלומדים, ועד קושי רוחני בגלל עיוות רוחני בחיים. ובכדי שסולם החסימות יהיה פתוח, צריך לבדוק עם מומחה לדבר, את כל הרמות, למשל: קשיי ריכוז, קושי חברתי, קושי רגשי, וכו’.
2. בכדי למצוא את ההתאמה המיטבית ללומד, צריך א. להכיר את מגוון חלקי וסגנונות הלימוד הקיימים. ב. לאבחן נכון את כישרונותיו וטבעו ומצבו של הלומד.
מכיוון שכאמור אתה כן מחובר ללימוד באופן כללי, וקשה לדעת במדויק מדוע לימוד מסוים עובד אצלך כעת וסוג אחר לא. אכתוב באופן כללי יותר:
ראשית יתכן שאתה פוגש כעת את התופעה הקלאסית המצויה מאד, של אברכים צעירים, שתוהים על טיב לימודם, ובד”כ הרי”ז משום שהם די מיצו את סוג הלימוד של הישיבה, והם צריכים משהו קצת אחר.
תופעה זו נובעת בד”כ מכמה נקודות: א. בישיבה יש פידבק מאד חזק על הלימוד בכלל ועל החידושים האישיים בפרט, ואילו בכוללים מדרך הטבע הפידבק פוחת מאד. ב. בישיבה לומדים רייד ישיבתי שעמוס בפיתוח למדנות הן לרוחב והן לעומק, וכאשר מתבגרים זה כבר עשוי להיות פחות מתאים לאדם בוגר יותר שמחפש דברים מוצקים יותר ופחות מופשטים. ג. ישנה לפעמים תחושה שמיציתי את הכיוון הזה, ומה הלאה. {זכורני שבספר פניני ר’ יחזקאל אברמסקי של רמ”מ שולזינגר, יש קטע המתאר זאת באירוניה}.
וכאן ישנה עוד נקודה כללית:
בדרך כלל אדם באמצע שנות העשרים שלו (פחות או יותר), פוגש הרגשה עקרונית וחשובה מאד, “הוא רוצה להתקדם בחיים”… זה לאו דווקא קשור לנקודות שמביאות אברכים לעבור לכוללים של לימוד לא ישיבתי, אלא הרגשה כללית יותר, שהגיע הזמן להתקדם לשלבים נוספים.
מי שטוב לו במסגרת שבה הוא לומד, אין עניין שיעשה שינוי, וכמאמר הפתגם “שב – ואל תעשה: “עדיף”, אפשר וטוב להתקדם גם באותה מסגרת, ללמוד הלאה את הש”ס והשו”ע, ורבים מאד מאלו שהצליחו (אולי הרוב המוחלט), זה דווקא משום שהמסלול שלהם היה קבוע תמידי יציב ומתמשך.
אבל מי שכן מרגיש “תקוע” או “יבש”, לפעמים זה בגלל שהוא הגיע לזמן בו עליו לעבור לעוד שלב.
בדרך כלל, השלב הבא המקובל הוא או לימוד “סדר” אחר בש”ס, כמו מועד, קדשים, זרעים, טהרות. או מעבר ללימוד המופנה יותר להלכה ולמעשה באחד מחלקי ההלכה בשו”ע.
ישנם כוללים ומקומות רבים ושונים של לימוד למעשה, ועל כך בהמשך.
בדרך כלל השלב הבא בתור לאחר כמה שנים, הוא תהליך גדול יותר בו עצם הלימוד עובר לשלב המעשי של ה”ללמד” או “להשפיע למעשה”.
אנו יודעים שלימוד התורה עניינו אינו לימוד בלבד, אלא ללמוד על מנת ללמד. מלכתחילה עיקר מצוות תלמוד תורה היא שכל אב לומד ומלמד את בניו, כיום תיקנו מסיבות שונות, שלא כך תהיה הצורה של הלימוד, אלא כל אחד שיכול ילמד את ילדיהם של רבים אחרים שאינם יכולים. על כל פנים: עיקר מצות תלמוד תורה היא ללמוד וללמד את עם ישראל.
כאמור: השלב של הלימוד יותר למעשה לפעמים גם כרוך עם השלב הבא של ה”ללמד” או מוביל איליו, ולכל אחד מהם ישנם מקומות רבים ומגוונים.
בשלב הללמד או להשפיע בפועל: יש הכותבים ספרים, יש המוסרים שיעורים, יש הפונים לשדה החינוך, יש העורכים ומהדירים כת”י או חיבורים, יש המקרבים את העם שבשדות, יש היוצרים שירה ואמנות של תורה, יש הפותחים עמותות וארגונים מוסדות ואתרים, מזכים את הרבים, הצד השווה שבכל אלו שמחזיקים את עמודי העולם תורה עבודה וגמ”ח על ידי ובכח כל התורה שהם למדו ולומדים.
ובכן לכאורה, אם אתה חושב שלימוד מעשי יותר מתאים לך ויקדם אותך, כדאי שתכיר את המגוון הקלאסי הקיים. כתבת שאו”ח ויו”ד לא נראה לך כרגע, אז המתבקש הוא כוללים שלומדים ברצינות חו”מ או אבהע”ז. לא אכנס כאן לפרט, (ושוב אם תרצה אשמח לנסות לפרט במייל או בטלפון), אבל ישנו מנעד בין לימוד עיוני למהיר ובין מעשי ללמדני. וכן ישנם מסלולים ללימוד חו”מ ואבהע”ז לבחינות לדיינות.
יתכן עוד, שהגם שאו”ח ויו”ד לא נראה לך כרגע, ישנו התחום השונה של “הלכה וטכנולוגיה” שזה כולל הלכה ורפואה, הלכה וחשמל, הלכה וכלכלה מודרנית, ועוד כמה תחומים, שיתכן והלימוד/החידוש בהם (שהם תחומים חדשים ומאפשרים), יתאים לך.
כמו כן ישנם תחומי לימוד נוספים שעשויים להיות אופציה ללימוד עצמי או עם חברותא מחוץ לסדרי הכולל א’ וב’, או לכתיבת חידושים. כמו למשל:
תחום המצוות שנפתח בהלכות גדולות ור’ סעדיה, והמשיך ברמב”ם רמב”ן ואחרונים רבים, ראה למשל את היצירה המיוחדת של הר”י פערלא על ספר המצוות של הרס”ג, יצירה שמאפשרת לימוד מזוית חדשה של רוב סוגיות הש”ס, ובזמן האחרון יצא מכתב יד מנין המצוות הארוך שכתב ר’ סעדיה, וחסר למשל מי שיכתוב השוואה בין פירושיו של הגרי”פ למניין הקצר של רס”ג לעומת מה שרס”ג עצמו הסביר את עצמו במניין הארוך.
תחום העריכה וההדרת ספרים, בין טיפול בכת”י ובין ההדרה והנגשה של ספרים חדשים.
תחום ההלכה למעשה בזרעים, (נקרא אמנם יו”ד) זה תחום שנפגש מאד עם המציאות בשטח, ומשווע ללומדים ברצינות שיכולים גם להתמודד עם המציאות.
וכן הלאה.
[ראה דיון מכיוון שונה בפורום פתוח כאן :
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=107164#p107164
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=107416#p107416 ]
לגבי לימודי טוען רבני, והאם זה עשוי ללכת לכיוון של התפתחות תורנית או להיפך לכיוון של התעסקות לא נקיה במקומות לא מכובדים – בררתי אצל מכירי שהם טו’ר ו/או דיינים, ושמעתי על כך זויות ראיה שונות וסותרות. כנראה שישנם צורות שונות ללמוד את זה, וכן צורות שונות לעסוק בזה. לכן אשלח לך בפרטי פרטים של כמה טו”ר מפורסמים, שישמחו לתת לך את המידע.
בהצלחה
יצחק
7162173@GMAIL.COM
דלג לתוכן
