שלום לך, שואל יקר!
לפני שנתחיל – פיסת מידע אנציקלופדי קטן…
“הישארו רעבים, הישארו פזיזים…”
במהלך התפתחות הטכנולוגיה בת ימינו, היו אנשים רבים שהטביעו חותם משמעותי בתהליך על ידי תרומת רעיון או פיתוח חדשני כזה או אחר. עם זאת, רוב רובם של הממציאים והיוצרים ‘נתנו את המכה’, ועצרו במקום. אחר שהרעיון שהביאו הצליח – השקיעו בלפתח רק אותו, ולהפוך אותו לרווחי ומבוסס יותר, אך שוב לא בערה בהם התשוקה לייצר ולהבריק רעיון חדש.
על כל אלה בלט אדם אחד, מיוחד ושונה באופיו, שככל שפיתח והפיק המצאות חדשות, כך גבר תאבונו לעוד, ובמקום לחשוב איך להעלות את סף הרווחים מהרעיון הנוכחי, רץ הלאה, אל הרעיון הגדול הבא.
סטיב ג’ובס קראו לו. מייסד חברת אפל, שנחשב למתמודד ראוי בהחלט על התואר “האדם המשפיע יותר מכל על צורת חיי האנושות כיום”. מבלי להתייחס לעצם אישיותו, למידותיו או לאופיו השנויים במחלוקת – אין ספק שהיה לו מנוע פנימי אדיר, שדחף אותו בכל רגע להתקדם ולעוף קדימה עד יומו האחרון, ועל פי סולם הערכים שלו – הוביל אותו להצלחה חסרת תקדים היסטורי.
על המנוע שהניע אותו, נוכל ללמוד מאחד המשפטים שהיו אהובים ביותר עליו והיה תלוי כפוסטר בחדרו האישי, והוא: “הישארו רעבים, הישארו פזיזים”.
משפט זה – שימש לו כמנטרה, כאבן דרך, בכל שלב בחייו הסוערים (שים לב! פזיזות בהקשר זה לא באה לבטא ‘חיפזון’, אלא ‘תזזיתיות’ ויצירה סוערת ופורצת דרך).
משפט זה הוא הוא שעודד וקידם את המצאת המחשב המודרני, העכבר, תוכנת ‘מאק’, האייפוד, האייפד, הסמארטפון ומה לא, כמו גם מושגי העיצוב והמיתוג המודרניים, שנחשבו לדידו כהמצאת הגלגל.
ועל שום מה אני מלאה אותך במידע הזה? על שום שכשאני קורא את מילותיך – עולה ומצטלצל באזני רוחי משפט זה, ובדיליי גבוה במיוחד.
כמה אתה שווה?
נוסח כתיבתך כמו גם תוכן שאלתך, מלמדים שקיימות בך שתי תכונות אדירות;
- יש לך מנוע אדיר, גם אתה רוצה ‘לבלוע את העולם’, להספיק ולעשות עוד ועוד, ועוד ועוד. ועוד, ועוד קצת.
- יש לך מערכת בקרה והיגוי מצוינת. כי על אף שציווי התורה והדת לכאורה חוסמים אותך, אתה לא מוכן לעגל פינות, לטייח ולהשלות את עצמך שהגדר לא קיימת. אתה מודע אליה, מאמין בקב”ה ובמצוות ואומר: “אני מאמין באמונה שלמה… אבל – זה קשה לי…”. ההרגשה הזו מוכיחה לא רק על הטוהר שלך, אלא רק על ראיית המציאות המפוכחת שלך.
אתה אולי לא ממש מבין עד כמה אתה מיוחד, וחבל. כי השילוב הזה של החשק והתשוקה הפנימית להתקדם ולהספיק עוד ועוד, יחד עם ראיית המציאות המפוכחת והישרות – יכולים לקדם אותך כאן בעולם ולסייע לך להגיע למקומות שאחרים כלל לא יודעים על קיומם!
אינני נביא או בן נביא, אך ברור לי שקיבלת את הכוחות המיוחדים הללו, כדי לבצע תפקיד כלשהו כאן בעולם, תפקיד מיוחד במינו שרק הכוחות האדירים שלך יוכלו להוביל אליו.
אמנם, צפוי ומתבקש שאדם כמוך ששואף ורוצה להספיק הכל-הכל, ‘ייתקל’ בחומות הדת בצורה קשוחה ו’כואבת’ יותר, מאשר אדם שלא יוצא מהמשבצת שלו. זה בסדר, זה הגיוני וזה מובן. הקושי שלך בשמירת המצוות – רק מוכיח את הנאמר לעיל, שהרי ישנם אנשים שכלל לא קשה להם לקיים מצוות או להימנע מאיסורים כאלו ואחרים, כי החשק שלהם כמעט רדום, והם מספיקים בשבועיים את מה שאתה מספיק בשעה.
בדיוק על כך למדונו חז”ל בסוכה “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו”, כי אדם כמוך עם חשקים ושאיפות כה מרחיקות לכת, ועם דרגת ישרות ואמת כה גבוהה – ברור שהקושי בשמירת המצוות יהיה קשה לו יותר, אך ברור כי כשם שניסיונותיך גדולים, כך גם כוחותיך גדולים.
אז לפני שתתחיל בעבודה כלשהי – רצוי שתכיר בכך.
שתי נקודות למחשבה
לגוף שאלתך, הייתי רוצה לעורר בפניך שתי נקודות למחשבה;
ראשית כל, אינני יודע באיזו מסגרת חיים אתה חי, מהם הרגליך ומושגיך, ומהן שאיפותיך המעשיות. לבני האדם ישנם חשקים שונים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם רצון התורה. אך במקרים רבים – התורה לא סגרה בפניהם את כל האפשרויות, אלא רק הגבילה אותם בצורות מסוימות, והתירה דרכים אחרות.
חלק מן השאיפות שטבועות בך יכולות לבא לידי ביטוי בדרכים כשרות ומותרות לכתחילה, שאין לראות בהן ‘צביעות’, אלא בחינה של “קדש עצמך במותר לך”. לשם כך נדרש בירור הלכתי ורעיוני, כדי לזקק ולברר את הדרך הרצויה במילוי הסיפוקים הללו. זו נקודה ראשונה שעליך לתת עליה את הדעת ובהרחבה.
נקודה נוספת, עמוקה ומהותית יותר, היא ההבנה כי ‘קדש עצמך במותר לך’ זוהי הדרך, אך לא המטרה הסופית. המטרה הסופית תושג על ידך, בדרך שהתחלת והיא – לשאול… היכולת לקום ולשאול, לקום ולחפש היא זו שמאפשרת לאדם להעפיל לגבהים חדשים.
בשאלתך אתה מספר על קושי בשמירת המצוות והימנעות ממילוי תאוות כאלו ואחרות, אך בבקשה ממך, אל תעצור בשאלה “למה אסור?”
אתה מספר על רצון ללמוד לחימה, בישול, משחק, רפואה ומה לא. שאל את עצמך שאלות יסודיות יותר, בשביל מה לעשות זאת? לאן זה יוביל אותי? היכן אעמוד בגיל חמישים? האם זה יספק אותי במאה אחוז ולתמיד? אם לא – מה כן?
אדם ששואל על כל דבר, מגיע די מהר לשאלות קיומיות של: “מה מטרתי בעולם? איך אפשר ליהנות במקסימום ובלי מגבלות? איך אפשר להגיע למיצוי היכולות שלי ולתרומה המשמעותית ביותר?” וכו’. כשאדם מגיע לשם, הוא מאבד את הטעם בהנאות רגעיות וחולפות, כי הוא מבין שהן לא יספקו אותו ולא ימלאו את הבור האינסופי שקיים בו. משם ואילך הוא מחפש דברים גדולים יותר, אפיקים רחבים יותר, משמעויות נשגבות יותר…
אמנם נראה שאינך שם עדיין, אך אם תמשיך לשאול ולחפש – עוד תגיע לשם, ושם תגלה משמעות מחודשת בשמירת המצוות והימנעות מאיסורי התורה.
ורק בקשה אחת לי אליך, לנפשך ולאישיותך המיוחדת; אל תעצור, אל תתייאש, אל תשבר… המשך לחפש! המשך לשאול! המשך לרצות ולשאוף לעוצמה אמתית וכנה, כי זה ידחוף אותך לפסגות שלא יאומנו!
הישאר רעב, הישאר פזיז…
בהצלחה, חבר.
ישראל כ.
ic93335@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
איזו תשובה ניפלאה