דלג לתוכן
אני בחור ישיבה שלומד באחת הישיבות הגדולות אדגיש הישיבה נחשבת לאחת מן הישיבות המובילות ולאחרונה חויתי ירידה גדולה ברוחניות דהיינו חוסר חיבור טוטאלי לרוחניות הרבה חיסורי תפילות וכדו’ וכן לשאר המצוות אני מודה ומתוודה פספסתי כמה פעמים הנחת תפילין ואני שואל מדוע?
ומה עושים ע”מ להתחזק ברוחניות?
שואל יקר
אני מעריץ אותך על האומץ שאזרת כדי שתוכל להתעמת מול המציאות שכה כואבת לך ולכתוב לנו ב”אקשיבה” על כך.
קשה לי לתאר את פרטי הקושי אותו אתה חווה, לא ציינת זאת בשאלתך, אולם המסקנה שלך כתוצאה מאותם ניסיונות היא, שאתה חווה קושי בהתמודדות רוחנית יומית כדוגמת תפילות.
אני מנסה לדמיין אותך בעיני רוחי, אתה מרגיש לי דמות עלומה אך מיוחדת. אתה מיוחד בעיניי מכיוון, שלא כרבים אחרים, בחרת לנסות להתמודד עם משהו שנראה גדול ממך.
אם שמת לב, כתבתי בשורה הקודמת “שלא כרבים אחרים”..
דע לך ,יקר, שאינך יחיד ובודד בהתמודדות שכזו..
הרבה מאוד מהחברים שלך בישיבה ובכלל, בחורים רבים בישיבות טובות ומוצלחות חווים רגש דומה למה שאתה חווה. שים לב, אינך בחור שטחי שאינו חושב. אינך נגרר אחרי העדר, אחרת לא היית עוצר את מהלך חייך, מצטער וחושב כיצד תוכל להתמודד עם הקושי, לא היית כותב את הקושי שלך, היית פשוט נסחף עם הזרם. אבל לא, אינך כזה. אתה מתמודד. דווקא אותם בחורים עמוקים כמוך חווים את שאתה מרגיש ומגיבים בהתאם. אתה חלק מקבוצה גדולה של בחורים איכותיים שחושבים ומעמיקים ולכן, כנראה, הקושי בהתמודדות..
זה לא קל להיות בן תורה אמיתי.. משפט ילדותי ששמעתי בילדותי טוען שאם קשה לך…סימן שאתה בעלייה. האמת היא, שלא הבנתי את המשפט הזה עד שחשתי זאת על בשרי באחת מההתמודדויות שלי בחיים. כן, גם אני כיועץ חינוכי ורגשי בעל נסיון רב בתחום, חוויתי לא פעם רגש דומה למה שאתה מרגיש, בצמתים רבים בחיי, הלוואי שהייתי רגיש כמוך וחושב על פתרונות מוקדם ככל האפשר, והלוואי ואז, שלושים שנה לאחור, היה מקום מכיל כמו “אקשיבה”. זה כל כך אנושי לחוש כך! זה כל כך אמיתי!
אמנם לא הפסקתי להתפלל בגלל קשיים שחוויתי, לא הפסקתי להאמין, לא הפסקתי בכלל, אבל בהחלט חוויתי קשיים שלא היו קלים לי כלל וההתמודדויות עם הניסיונות לצאת מאותם התמודדויות היו קשים, אבל בהחלט שווים..
אתה יודע להיכן ההתמודדויות שלי הביאו אותי? להבנה שאני בן אדם שרוצה! שיכול להמשיך להתכוונן למטרה בכל מצב ובכל מקרה.
ומהמקום הזה, אני מביט שוב ושוב בשורות הקצרות שכתבת, שמביעות כל כך הרבה כאב וניסיון להתמודדות וכולי תקווה שבמילים הבאות שאכתוב לך, תצליח למצוא דרך ברורה יותר להתמודדות עם מה שאתה מרגיש.
נתחיל עם התפילות: אני משוכנע שאף אחד מסביבך לא אוחז עד כמה קשה לך להתפלל באותם זמנים שבכל זאת הצלחת לגרור את עצמך למצב של תפילה. פעולות שנראות כה פשוטות ואוטומטיות אצל אחרים, בעינך מאוד קשות לביצוע. אף אחד לא מבין באמת עד כמה קשה לך, במצבך,להתרכז בתפילה כשאתה מגיע אליה, להניח תפילין בכלל, להתמודד עם הקונפליקט, ועוד ועוד..
האם באמת אף אחד לא שם לב? אף אחד?
טעות!
ריבונו של עולם רואה אותך בהתמודדות שלך. הוא מרגיש אותך ומתרגש יחד אתך מכל פעולה שאתה עושה למרות הקושי הגדול שלך!
ריבונו של עולם לא סופר את מילותיך או בודק את תדירות תנועותיך המדודות בשעת תפילת עמידה.
ריבונו של עולם מחבק אותך בהתמודדויות שלך ומעריך אותך על כל רגע שבו אתה מחבק את עצמך ומחזיר את אותם פיסות זהות שהתעופפו ממך למקום אחד, מוגן ומוצל.
לכולנו יש התמודדויות. התגובה הנורמלית ביותר במצבך הלא ברור לך, הוא להגיב כפי שאתה מגיב. שים לב עד כמה אתה תרגיש טוב בעזרת ה כשבכל זאת תצליח להתפלל “כמו כולם”, לקום “כמו כולם”, להתנהל “כמו כולם”, וזאת מפני שריבונו של עולם אתך, מעריך אותך על כל פעולה שאתה עושה למענך ולמען עתידך, ומעריך יותר את מה שאתה מצליח לעשות דווקא כעת, “לפום צערא אגרא”.
אני ממליץ לך לנצל זאת, לשכנע את עצמך שלא משנה מה קורה, אתה תשנס מתניים ו.. תנסה היום, רק היום, להחזיק מעמד ולנסות רק קצת.. ממש עם סיום הסבלנות שלך בתפילה, בלימוד, בהתנהלות הישיבתית, אמור לעצמך משהו בסגנון:” עד כאן הצלחתי להחזיק מעמד בשבילי, מכאן והלאה, שישים שניות לריבונו של עולם”. המשך במה שהתחלת עוד שישים שניות בשבילו.. האמן לי, זה עובד..גם מחר תמשיך בשיטת “רק להיום,..וגם מחרתיים..
ועצה נוספת לי אליך: ראיתי קטע בספר “כתר ראש” שכתב החזון אי”ש שממש הדהים אותי.
החזו”א כותב תשובה לאדם שנכשל בעוון קרי “כמעט בפשע”,(במזיד) בתשובתו הוא סולל דרך מרתקת להצלחה ופתרון. אולם רגע אחד.. האם חשבת על ההגדרה שלו “כמעט פשע”? האם קרי נגרם בכמעט פשע?(שהרי הוא או בשגגה או במזיד ממש)
את השאלה הזו העלה בפני החזו”א הרב וולבה זצ”ל, תשובת החזו”א לשאלתו הייתה: “אתה צודק! גם מי שנכשל בפשע ממש בעוון קרי, יוכל למצוא פתרון מעשי בתשובה שכתבתי”.
“ומדוע לא כתב זאת החזו”א בפירוש?”- שאל הרב וולבה?
“כדי שלא כל אחד שלא מחפש את הדרך ימצא זאת בקלות”- ענה החזו”א
“והאם מותר לי לפרסם זאת?”- שאל הרב וולבה?
“אינך צריך לפרסם זאת..”- ענה החזו”א, “אתה חייב לפרסם זאת”!!
בוודאי לאחר הקדמה כה ארוכה אתה רוצה, מן הסתם ,לגלות מהי הדרך עליה המליץ החזו”א כדי לחזור למסלול, ובכן שים לב:
“אורייתא- אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד”- ספרי המוסר מרבים לתאר את עונשו של המתמוטט. אולם דבר אחד חשוב לזכור, מי שמנסה לתפוס עצמו בידיים ומקבל על עצמו להרים את עצמו, לשאול, לשתף, להתייעץ (כמוך!!), להציף את הרגשות שלו, לבקש עזרה ! להבין שככל שהוא גבוה יותר כך ההתמודדויות שלו כנ”ל, הוא האדם שבעזרת ה’ ימצא מזור לנפשו ויצא מכל מחשבה ורגש שלילי כדוגמת מה שאתה חווה.
אמנם אינני יודע מה עובר עליך, שואל יקר, ועם מה אתה מתמודד אולם שיהיה לך ברור שאם מצאת עוז בנפשך לכתוב על הקושי ולבקש עזרה, הרי שאתה בדרך הנכונה.
יתכן וישנם עוד אירועים ופרטים רבים שלא שיתפת בהם, נתונים שיעזרו לי יותר להנחותך ולתת לך יד, אשמח אם תצור איתי קשר ותשתף אותי בהם.
אני מאחל לך המשך הצלחה רבה בכל מעשיך ובכל נסיונותיך להרים את עצמך ומתפלל עליך גם מבלי להכירך אישית.
אשמח להמשיך אתך את הקשר
בהערכה ובברכה
ישראל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
