שלום וברכה
קראתי את הדברים שכתבת, שאי אפשר לקרוא להם שאלה, אלא סיפור חיים, סיפור של גבורה של הליכה איתנה בדרך לא פשוטה, כנגד הקו המוביל באווירה הביתית הקרובה, מתוך בירור ולימוד. זה בפני עצמו סיפור גבורה. סיפור שלא מתמשך על פני כמה חודשים או כמה שנים מועטות אלא על חיים שלמים, שנעשו מתוך בחירה. מובן שבמשך החיים יעלו תהיות, ספיקות, וניסיונות. אך יותר חשוב מכך, סיפור חיים שכזה מלמד על יכולת להלך נגד הזרם, ההליכה נגד הזרם נובעת בדרך כלל מאופי עצמאי וחושב, האופי המיוחד הזה גורם שלעולם האדם לא יתייחס לזרם הזורם כמובן מאליו, תמיד הוא יחשוב האם זה נכון או לא. זו מעלה עצומה, אלא שאליה וקוץ בה, בדרך כלל המבחן של הזרימה נעשה דווקא בנחל בו נמצאים, לא שמים לב לשאר הנחלים ולא בוחנים את הזרימה שם… אך יתירה מכך, לפעמים מתקשים בעקבות ההישרדות עם השחייה נגד הזרם, לבחון את מקורות הזרימה או את המעין הגדול אליו לבסוף המים זורמים, האדם בודק רק את הזרימה הנמצאת במרחב שבו הוא נמצא, הזרימה נראית לו לא נכונה, אך הוא שוכח לבדוק מהי המטרה של הזרימה, נכון אולי כאן במרחב הקרוב אלי הזרימה לא טובה, אבל בסופו של דבר שינוי אפיק הנחל יגרום להתייבשות של המעיין… הרחבתי במשל, וכעת אפנה אלא הנמשל.
אך טרם אפנה אל הנמשל, יש צורך להקדים נקודה אחת חשובה. אוי לו למי שהוא חרדי, בגלל מישהו אחר. החרדים הם הקבוצה שמשמרת יותר מכל ציבור אחר את התורה כצורתה בדורות קודמים, מתוך דקדוק הלכה, ומתוך סולם ערכים ועדיפויות נכון של הקדוש והיקר בראש הרשימה, הרוחניות קודמת לכל. מתוך וויתור על חיי ראוותנות ובילויים. לחיות חיים של יחס אל העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. חיים בהם כל המגמה של החיים הם לגדל בנים ובנות צדיקים וצדקניות, תלמידי חכמים ומדקדקים במצוות, יראים ושלמים. אלו חיים לא פשוטים, שצריכים להיעשות מתוך בחירה אמתית, לא ההשתייכות לציבור החרדי צריכה לשמר את החרדיות של האדם, אלא האמת הפנימית המתאימה להיותו של האדם חרדי. אם האדם יתמקד בסיבה הזו, לא יעסיק אותו התנהגות לא נאותה של חרדי זה או אחר, לא יתכן שהתנהגות של אנשים תקבע לי את האמת בה אני מאמין. אם אני מאמין בחיים הללו, גם אם יש שחיים כך וחיים בטעות, אין הדבר נוגע אלי.
החברה החרדית, היא החברה שמקיימת סביבה הכי בטוחה לחיות את החיים הנכונים על פי התורה. האם כל חרדי נמצא בקטגוריה הזו? הלוואי, האם זה שלא כל חרדי נמצא בקטגוריה הזו צריך להעסיק אותי ולהטיל בי ספיקות בחיי החרדיים? ממש לא!
יש אנשים שקשה לומר להם דברים אלו, כי הם באמת מהסוג שלא בחרו בדרך הזו, הם פשוט משתייכים לחברה החרדית כי לשם הם נולדו. דווקא את שבחרת בדרך הזו מעצמך, אין סיבה שהחברה החרדית וההשתייכות אליה, היא מי שתתן לך את הכח להיות חרדית, אלא האמונה שלך בקיום תורה ומצוות מתוך דקדוק הלכה ואחיזת מסורת אבותינו כדרך ישראל סבא היא מי שצריכה להניע אותך ולטעון בך כחות להמשיך.
וכעת אפנה אל המשל שבו פתחתי, ואחזור אל הנמשל. החברה החרדית, אכן מקיימת חיים לא פשוטים. כאשר מקדשים את לימוד התורה, כי חפצים לגדל את הילדים להיות תלמידי חכמים, לכך לא מקנים להם לימודים שיכולו להיות להם לעזר בהכשרה מקצועית בהמשך חייהם. מקדשים מאד את ערך לימוד התורה, עד שהמחשבה על יציאה לעולם העבודה נעשית רק בדוחק רב, ובעקבות זה פעמים גם כאלו שלא עושים מספיק את חובתם נשארים במסגרת כהולל, ומבזבזים שם את זמנם. ועוד ועוד בעיות בסגנון זה.
אך בכדי לחשוב האם הדרך נכונה או לא, צריך קודם לחשב היטב, מה התוצאות של הדרך. ובכן, חשוב לדעת ריבוי הגדול של לומדי תורה, יצר בית מדרש מפותח מאד, שלא היה כמותו דורות רבים. הספרות התורנית השתכללה בדור האחרון בהיקף משמעותי של כמה דורות. ישנם בחורים ואברכים תלמידי חכמים עצומים שיודעים בתחומים רבים ידע עצום, אנשי עומק, אנשי בשורה של ממש. בתי המדרש בארץ מלאים מזן אל זן בתלמידי חכמים עצומים ששקועים בעמלה של תורה באופן מבהיל.
לאדם היחיד הפרטי ישנם שתי בעיות עם כל זה, הבעיה הראשונה, שכאדם פרטי הוא תמיד חושב שאפשר לקיים את כל האמור, גם עם שינויים קטנים, וכי אם יקנו מקצועות חול ברמה גבוהה יותר יהיה פגיעה בעולם התורה? האם לא כדאי להקנות מקצועות חול ברמה גבוהה יותר ולהכין את הנוער לאפשרות של מציאת עבודה? כאדם פרטי, נראה שלא יהיה בכך פגיעה. ובעיה שנייה שיש לאדם הפרטי, הוא לא תמיד נהנה מהמציאות הזו, הוא עצמו או ילדיו לא שוקדים מספיק בלימוד התורה, הם לא הגיע להיות תלמידי חכמים ברמה גבוהה מספיק והם לא מסוגלים לשבת וללמוד כראוי, ולכן כל הדרך נראית להם מוגזמת ולא יעילה.
אבל, נחשוב קצת על הציבור כולו, ונבין להיכן הדברים יכולים להגיע אם נשנה את המציאות הקיימת. לדוגמה, אם יקנו לימודים ברמה גבוהה יותר גם בגיל תיכון, יתכן ונפסיד את בעלי הכישרון הגדולים, שיעדיפו לימודי חול, על פני לימודי תורה. בסופו של דבר, האדם נמשך בטבעו אל עולם החומר, בעלי כשרונות רבים ימצאו את עצמם נמשכים יותר אל לימודי החול מאל לימודי הקודש. כשהמודעות ליכולת של עזיבה את ספסלי בית המדרש תהא גבוהה יותר, יהיו הרבה שיבחרו לעזוב את לימוד התורה. לא רק אלו שלא מסוגלים לשבת וללמוד כראוי יעזבו את לימוד התורה, אלא גם בעלי הכישרון, והמתמידים יעזבו את לימוד התורה. ואז חלילה נאבד את טובי המוחות ובעלי יכולת הלמידה הגבוהה, וקרן התורה תרד.
ברור שהדרך הקיימת גוררת בעיות, ואסור להתעלם מהם, יש צורך לחשוב מה לעשות, וכל אחד שמתמודד עם הבעיה צריך לחשוב ולהתייעץ מה לעשות. אך איך אפשר לומר שהדרך טעות כל זמן שאין דרך אחרת להציע? איך אפשר לחוש בוז לציבור החרדי, בו בזמן שהציבור החרדי מקיים חיים של מסירות נפש לתורה, מתוך חיי דוחק. ציבור בעל ערכים גבוהים של חסד, ציבור שהילדים בו מחונכים להפליא. החינוך החרדי ברמה הגבוהה ביותר, חינוך לצניעות, למוסר, למידות טובות, לכבוד. כל מי שמכיר את הנוער החרדי ומכיר ציבורים אחרים יוצא בהתפעלות עצומה מהפער שבין הציבור החרדי לשאר הציבורים. האם בקלות אפשר למוסס את כל זה ולחשוב על דרך אחרת?
את שואלת מדוע שגברים יעבדו במקצועות פשוטים שלא צריך השכלה בשביל לעבוד בהם. ובכן, האם כל כך פשוט לעבוד בעבודות שיש צורך בשביל לעבוד בהם השכלה גבוהה? מהיכרות אישית ההתמודדות במקומות עבודה אלו לא פשוטה כלל מהבחינה הרוחנית. ראשית, מקומות עבודה כיום דורשים שעות עבודה רבות מאד, מה שכמעט לא מותיר זמן להקצאת זמן לקביעת עתים לתורה. דבר שני, האווירה במקומות אלו סוחפת וחושפת את העובדים בה. לא פשוט לפתוח את האפיק הזה. ישנם עבודות רבות שהאווירה בהם רוחנית, אפשר להיות סופר, שוחט, מוהל, מלמד בת”ת, מזכיר במוסד תורני, משגיח כשרות, סוחר בסת”ם, ועוד ועוד עבודות, לא חסרות עבודות שהאווירה בהם רוחנית יותר, שלא דורשים השכלה גבוהה, והאווירה בהם רוחנית יותר. נכון לא מדובר בשכר גבוה כמו בהיי טק אך בהם לא מוותרים על המצב הרוחני.
נכון, זה לא מספק את כולם, ישנם אנשים שלא מתאים לאופים העבודות האמורות לעיל, וכישוריהם דורשים עבודות שיש בהם יותר השכלה, אך בדיוק אלו הם האנשים שעתידם הרוחני גם יכול להיות גדול. פתיחת האפשרות של לימודי השכלה, עלול לגרור נזק כבד ללימוד התורה חלילה.
אכן, המציאות שככל שהציבור גדל, יש צורך בעוד ועוד מקצועות, ומטבעם של דברים יש יותר ויותר שיוצאים לעבודות כאלו, ויש צורך לחשוב על העתיד ולדעת איך גורמים שאותם אנשים לא יאבדו את כל עולמם הרוחני, אך צריך להבין שהענין לא כל כך פשוט כמו שהוא נראה, ולשבר את המוסכמות ואת הבחירה הפשוטה בחיי תורה, עשוי לשבר את כל המצב הרוחני חלילה.
ובכן, כנראה את אשה חושבת, ורואה את הבעיות הקיימות, והם אכן קיימות, אך המבט שלך הוא על אפיק הנחל בו את נמצאת, תחשבי על הזרמה הסופית הכללית יותר של כל מה שמניב הזרימה הזו, ותראי כמה ברכה יש בדרך החרדית ותהיי גאה מאד בדרך שבחרת.
את כותבת שהציבור החרדי הופך לנטל על אנשים אחרים, כשהם תלויים בקצבאות.
אני חרדי וכך גם כל חבריי, איננו חיים מקצבאות. הדיבור על קצבאות שהחרדים מקבלים הוא שקר גס. המלגה הזעומה שמקבל אברך כולל כל חודש מהממשלה היא מילגה קטנה מאד שכל שנה יורדת, וכעת היא בסביבות 500 ש”ח לחודש. ולפעמים גם אותה לא מקבלים. על איזה קצבאות מדובר, האם אנשים עובדים לא מקבלים קצבאות ילדים? מוסדות הלימוד של הבנים בדרך כלל מקבלים מהממשלה הרבה פחות ממה שמקבלים במוסדות ממלכתיים, כך שבפועל חרדי ממוצע מקבל מהממשלה קצבאות בערך כמו אדם שאינו חרדי. מי חי מקצבאות? חיים חיי דוחק מבחירה. כמעט ולא קיים סעיף של הוצאות על בילוי ופנאי. וחיים חיים ערכיים.
על השירות בצבא, יש להאריך הרבה. אך מה אפשר לעשות שהצבא לא מתאים לנו. הצבא לא מקיים מערכת שמסוגלת להחזיק אדם בשמירת תורה ומצוות הניסיונות לקיים פלוגות בהם שמירת תורה ומצוות לא נפגמת, לא צלחה. ואכן אנחנו מאמינים כי שמירת המדינה תהא על ידי לימוד התורה, שנעשה מתוך מסירות נפש בדוחק ומתוך התמסרות כל החיים ולא רק משך כמה שנים מעטות.
כתבת על ההיתר לגנוב מהמדינה, וכי כל הציבור החרדי גונב מהמדינה? האם חילונים לא גונבים? אני וחבריי וכך עוד רבים, לא גונבים מהמדינה. אי אפשר לומר שהציבור החרדי גונב מהמדינה, ממש לא. אם יש מי שגונב מהמדינה באופן פרטי יתכן, אך אי אפשר לומר שזה מסמן את הציבור החרדי. כך ממש גם הקומבינות שאת כותבת עליהם, לי לא מוכרות, יש שעושים אותם, אבל זה לא מאפיין של ציבור חרדי, זה מאפיין את אותם קומבינטורים.
נכון אמנם, שהמצב בו אנו חיים במדינה, בה המדינה לא מוכנה ליישר קו, עם הצורך לקיים מצוות כראוי. והחרדים ממילא מקיימים אוטונומיה משלהם, גורר לפעמים פחות ממלכתיות ופחות ציות לחוק. אך את מי נכון להאשים םבזה, האם את מי שלא מוכן להכיר בשמירת תורה ומצוות כערך ראשון של יהודי בארצו. או את אלו שמעוניינים לשים את שמירת התורה והמצוות כערך ראשון ולא נותנים להם לעשות זאת.
זה מאד מצער, לראות מצב של גלות בארץ ישראל, בו המדינה לא מוכנה להכיר בערך של שמירת תורה ומצוותת בדקדוק כערך ראשון, כערך של סמל לקיום עם ישראל בארצו. המציאות המורכבת הזו אכן גוררת לכמה עיוותים, וחוסר קבלת מרות של הממשלה הזו, שלנו כחרדים קשה להעריך, וקשה לייחס להם מעמד בעל תוקף מחייב מספיק, כאשר סולם הערכים של הממשל הזה לא נכון.
אינני מצדיק, אני חושב שעלינו כחרדים לשמור על כל חוק בדקדוק. אחרת איש את רעהו חיים בלעו. אך אפשר להבין את הבלבול. שיש שלא משכיל להכיל את המורכבות של קבלת מוראה של מלכות כזו, שאין לה ערך של חיים דתיים, ומובילה את המדינה לחילוניות וחיי מתירנות, שלדעתנו כאנשים מאמינים הרי היא מסכנת בכך את כל יושבי המדינה, כאשר יושביה לא מקיימים בה חיים דתיים, עוברים בשאט נפש על הקדוש והיקר לנו.
בנוגע לעסקנים, ופוליטיקאים, אינני רוצה להכליל, אך באמת יש מהם שאינם ראויים, בדיוק כמו בכל ציבור אחר, עסקנות ופוליטיקה זה לא מקצוע לאצילי נפש… ולא הם חלון הראווה של אף ציבור. כך שלהתבייש להיות חרדי בגלל עסקנים למיניהם זה לא נכון כלל.
חלון הראווה של הציבור החרדי, הם בתי המדרש המלאים בלומדי תורה, חלון הראווה של הציבור החרדי, הם בתי הכנסיות המלאים במתפללים ובאנשים הקובעים עתים לתורה כששעורי דף היומי נעשה חזון נפרץ שכל בית כנסת מתפאר בדרך כלל בקיום של כמה מסגרות כאלו. חלון הראווה של ציבור החרדי, הם אלו אנשי החסד הכוללים בחורים ובחורות אברכים ואברכיות שמתנדבים לטפל בחולים קשים ל”ע, שמתנדבים לטפל בילדים פגועים ל”ע, שמוזילים מהכסף שאין להם המון המון כסף לצדקה. זו החרדיות ובה יש להתגאות!!!
אני רוצה לסיים בסיום הדברים שכתבת “אני מרגישה שהעבר שלי כבת לבעלי תשובה גורם לי לעולם לא להרגיש חלק משום דבר”. זה נכון מאד, יש הבדל גדול בין אדם שנולד למקום שבו הדרך מובנת מאליה, לאדם שנולד למקום שבו הוא מודע כל עת כי ישנם עוד אפשרויות, זה גורם לערעור היציבות של הדרך. זו בעיקר מעלה גדולה, אך יש בכך גם קושי שחשוב להיות מודע אליו. ואסביר את דבריי. כתוב בגמרא “גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, הרב דסלר מבאר שהכוונה כאן על שני אנשים שעובדים עבודת ה’, כשהראשון נולד בבית ובסביבה ששמירת תורה ומצוות מובנת מאליה, ההתמודדות של אדם כזה פעמים רבות פחותה מאדם שנולד בסביבה בה האפשרות להיות ירא שמים לא מובנת מאליה. שאצל השני, היראת שמים שלו היא “יגיע כפיו” כל התעלות שלו נובעת מבחירה ונעשית אחר התמודדות מול האפשרות השנייה העומדת לפתחו בכל עת, לפעמים בעקבות זה הוא נכשל יותר מזה שאצלו הכל מובן מאליו. אך על זה אומרים חז”ל שגדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, אף שאולי הוא מגיע לדרגה פחותה כי יותר קשה לו, אך כל מעלה שהשיג היא יגיע כפיו וממילא מקבל עליה שכר, לעומת חבירו שלא התמודד ומעשיו נעשו ללא מחשבה. כמובן שכשזה שיגע הצליח בהתמודדויות ולא נופל בדרגתו מהראשון, הרי הוא ודאי בעל מעלה גדול מאד שהוא גם ירא שמים וגם יגע כפיים.
כפי הנראה את מאלו שזכו להיות גם בדרגת “ירא שמים” וגם בדרגת “יגיע כפיו”. זו זכות גדולה. אך מאידך צריך להיות מודע לדבר מה. אני זוכר שהייתי בביקור קצר בארץ זרה, טיילתי ונהנתי מאד, כשחזרתי לבית מארחיי הייתי מספר להם על כל מה שראיתי ומטבע הדברים הבחנתי בדברים שהם לא שמו לב אליהם, לפעמים ראיתי דברים טובים שהם לא שמו לב ולפעמים ראיתי דברים לא טובים. החוויה הזו נהדרת, דווקא בעקבות הדרכים הלא מוכרות והצורך להתבונן כל הזמן, נגרמה לי חוויה שלא יכולה להיות לאדם שהמקום מוכר לו והוא נולד שם. אך בד בבד עם החוויה הנהדרת, הייתה בי חוויה נוספת לא נעימה, הרגשתי כל הזמן זר, הקרקע לא הייתה יציבה מתחת רגליי, חרף גילי, הרגשתי כילד קטן שעלול להיאבד כל רגע, זה יצר בי תחושה לא נעימה של חוסר ביטחון, לפעמים בעקבות כך גם לא מצאו חן בעייני כל מיני דברים שלא באמת היו מפריעים לי אם הייתי בטוח בדרכי…
ובכן, לחשוב, להתבונן, לחקור, זה נפלא. אך חשוב לא להרגיש אורח, חשוב מאד להציב קרקע יציבה ואם היא לא יציבה לעמול על היציבות ועל הביטחון בדרך, כי חיים בהם יש ספיקות על הדרך הם חיים לא נעימים, חווית הספק נפלאה, אך כשהיא ארוכה מידי היא עלולה להפריע, בעיקר היא מפריעה ולא נותנת יכולת לראות את היופי שיש בדברים רבים. אני מעריך מאד את הפנייה שלך אלינו נשבעה כמובן מהצורך הזה להסיר את חווית הספק, אני מתאר לעצמי שמכתב זה לא מספיק לפתור את כל הספיקות אך פתחתי צוהר למחשבות אחרות על הדרך ועל ההסבר עליה, אם ישנם שאלות נוספות אפשר כמובן להמשיך ולשאול, כשצוות אקשיבה מוכנים לענות בכל עת.
בברכה מרובה
שלמה
sh4101199@gmail.com
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה נפלאה! תשובה שניכר כי נכתבה מלב יהודי רותח וערכי כל כך, פשוט תענוג לקרוא!
ניתן להוסיף במעלות המגזר החרדי את המיוחדות בערכי המשפחה וקדושתה, את ההתעלות המיוחדת סביב מעגל חגי השנה, את המאמץ לא להיבלע ולהיסחף אחר שטף הגירויים של המדיה לצורותיה, אלו סגולות נפלאות ומיוחדות!
יחד עם זאת, אעיר בזהירות, כי לגבי נושא הקומבינות מול המדינה, לעניות דעתי, אחר בקשת מחילה מהרב המשיב, האמת אהבוה מכל והמציאות יותר מורכבת, אכן ניתן לראות יותר חרדים יראי שמים שרואים לעצמם היתר הלכתי לגנוב מהמדינה.
ניתן אפילו לומר בהקצנה, שככל שהחרדי קרוב יותר לזרמים הקיצוניים יותר, כך נמצא אצלו יותר את הנטייה הזו, שלא ללכת ביושר מול המדינה.