שלום לך שואלת יקרה

את כותבת שאת מרגישה נחיתות מול הציבור החילוני בעוד שבשכלך את מבינה שאין לכך הצדקה. את מדברת על הרגשת נחיתות כללית מול חילונים שאת נתקלת בהם ובפרט בתחומים של מקצועיות בעבודה, ידע ומעורבות בהוויות העולם. כואב לך שאת מרגישה כך על דברים שבשכלך ברור לך שהם חשובים ושמים אותך במקום נעלה יותר כמו שמירת מצוות, צניעות והנהגה.

לפני שניכנס לעובי הקורה וננסה להבין מה נמצא כאן ואיך לצאת מזה, אני רוצה לשתף אותך בהרגשתי למקרא דברייך. אני מרגישה הערכה והנאה ממפגש עם אישה שנאמנה לערכיה שהם ערכי אמת, שקשובה לרגשותיה ושאכפת לה כשהיא מגלה שיש בתוכה נחיתות שלא אמורה להיות שם מול אלו שלא קשורים לערכים אלו. השאלה שלך מגלה שבנוסף למעלות שציינת שיש בך, שאת שמורה, צנועה ושומרת מצוות, את גם אשת אמת ורוצה להרגיש ולנהוג לפי מה שאת מאמינה בו. זוהי מעלה יקרה וחשובה שבעזרתה תוכלי להתכוונן למקום הפנימי הנכון, שבו את רוצה להיות.

את מתארת פה קונפליקט פנימי בין תפיסה שנמצאת בשכלך, שקובעת מה צריך שיהיה, אך בפועל אינך חיה על פיה, לבין מה שקורה אצלך בפועל. יש פה סתירה בין מה שאת מאמינה בו לבין מה שאת מרגישה (נחיתות, אכזבה, כאב) ועושה (צפייה בתכניות כדי להיות בעניינים). רגשות ומעשים הם תוצר ישיר של משפטים פנימיים, לכן הסתירה היא, בעצם בין שתי תפיסות:

1. התפיסה בשכל, שמתארת את מה שאת מבינה ומאמינה שנכון אך בפועל היא חיצונית לך, שכן אינך פועלת על פיה.

2. התפיסה הפנימית והמוסתרת שעדיין לא גלוי מה היא אך גלויה השפעתה – “נחיתות חרדית”

לפני שננסה לברר מהי אותה תפיסה פנימית סמויה חשוב להבין שהאדם מורכב מכמה קומות. נתייחס כאן לשתיים מהן – קומת הנפש וקומת הרוח. קומת הרוח מייצגת את החלק הבוגר באדם, זה שחשוב לו לפעול לפי ערכים, להגיע להישגים, לבצע משימות. מילים אופייניות לו הן ‘מה צריך’, ‘מה חשוב’, ‘מה נכון’. לעומתו, קומת הנפש מייצגת את החלק הילדי. את החלק הזה לא מעניין מה צריך לעשות אלא מה שהוא רוצה, למה הוא זקוק ומה שמתחשק לו. חלק זה מחפש אישור, שייכות, ערך, הגנה ואפשור להיות מה שהוא ולא מה שהוא אמור להיות. השאיפה שלנו היא להיות בשלום פנימי עם עצמינו ולמזער סתירות ופערים פנימיים בין חלקים אלו, כדי שנוכל להתקדם ולגדול בבטחה ולהיות ערכיים, אמתיים, שמחים, בטוחים, מסופקים ומשפיעים טוב על סביבתנו. כדי להשיג זאת יש לנהל מערכת יחסים חמה וטובה בין שני החלקים האלו שבתוכנו. כשנדאג לצרכי הנפש יחד עם נאמנות לערכים וליעדים של הרוח, קומת הנפש וקומת הרוח יהיו מתואמים ביניהם ומגויסים להגשים את ערכי הרוח יחד עם החיות וההתלהבות של הנפש התוססת.

כעת נחזור לשתי התפיסות שבתוכך. לפי מה שאמרנו קודם, התפיסה הראשונה שבאה מהשכל ומדברת על מה שנכון (“הם תועים ואני צריכה לשמוח שההתמודדויות שלהם הם לא חלק מהחיים שלי”) שייכת לקומת הרוח כי היא מדברת על מה שנכון שיהיה. בפועל את מנוהלת ע”י התפיסה השנייה. היא זו שמולידה בך רגשות והתנהגויות שאינך אוהבת. כעת יש לברר מהיכן באה התפיסה השנייה ומה היא אומרת, כדי להוביל לשינוי המיוחל.

את כותבת שאת מרגישה נחיתות מול ציבור חילוני, שאת רוצה להיות בעניינים. מאחורי זה נמצאים הצורך להערכה, לשייכות וכנראה גם צרכים נוספים (אולי אישור?). זה מלמד שהתפיסה שמסתתרת כאן באה מקומת הנפש.

מה תפיסה זו אומרת?

את התשובה לזה רק את תוכלי לתת לעצמך וזאת לאחר תהליך של הקשבה חסרת שיפוטיות לחלק הזה שבתוכך. תהליך זה מתחיל בזיהוי הצרכים. תבדקי, האם אכן הערכה ושייכות חשובים לקומת הנפש שבך והאם יש עוד צרכים שחשובים לה. עכשיו תוכלי לזהות מהי תפיסת העולם של נפשך הילדית. אולי בעוד שלקומת הרוח ברור ששמירת המצוות נעלה לאין ערוך על פני אורח החיים החילוני, לקומת הנפש דווקא חשוב יותר להיות בעניינים? להיתפס כחכמה ומבינת עניין כי רק כך היא תקבל את מה שלדעתה חיוני בשבילה? אולי היא נמשכת יותר לקלילות הבלתי מחייבת של העולם החילוני?

נסי לזהות מה היא אומרת. תקשיבי לעצמך. תפני לקומת הנפש ותתחילי לנהל איתה שיחה. עשי זאת כמו שמדברים לילד, באמפטיה, בהקשבה עמוקה ואוהדת. זהו תהליך שבמהלכו יגדל האמון של הנפש הילדית שבך ברוח הבוגרת ואז היא תגלה לה מה היא חושבת על העולם. כאן יוכל להיווצר שיח ותזוזה של הרוח והנפש, זו לקראת זו, עד להשגת הסכמה שתוציא אותך מהמקום של הסתירה הפנימית. חשוב ביותר להציף את כל המשפטים הפנימיים, להקשיב, להכיל, לקבל. ממש כמו שעושים עם ילד. כשילד מרגיש בטוח הוא גם קשוב לקבל ולהבין את מה שיש למבוגר לומר לו.

באופן כללי, יש פה הזמנה לברור פנימי של ערכים וצרכים ומציאת דרך שבה תתני מקום לצרכים שלך מבלי לוותר על ערכייך.

להמחשה – כשאת אומרת לעצמך “ברוך שהבדילנו מן התועים” ובו זמנית מרגישה נחיתות ושומעת בתוכך משפטים כמו “אני פחות מהם”, “אני לא בעניינים”, תפני לנפש ותשאלי “מה חשוב לך?”. נאמר שתענה “להיות כמו כולם”, “להיות שווה”. תוכלי לומר לה “אהה, את רוצה להיות שייכת ושווה”. כאן תוכלי להזמין אותה להיות שייכת בחברה הראויה לה (ממש כמו שנעשה לילד אמתי) ותראי לה כמה היא שווה ויקרה בעינייך, בעיני אנשים שאת והיא מעריכות באמת ובעיני הקב”ה. זוהי פעולת קבלה, ריצוי וחינוך שמבצע החלק הבוגר שבך לחלק הילדי. זהו תהליך מתמשך שיש לתת לו זמן.

אפשר עוד לדבר הרבה על נושא זה אבל נפסיק כאן. אני מקווה שנתתי לך כיוון וכלים לעבודה ומאחלת לך שהכנות, ההקשבה והאמת, שבך יהיו נר לרגלייך ויוליכו אותך בדרך שבה את רוצה לילך אל השלום וההסכמה בין השכל והלב.

בהערכה עצומה

פנינה