The Butterfly Button
מרגישה מחנק ועומס מהבית מהילדים מהבעל נגמרו לי הכוחות

שאלה מקטגוריה:

חלוקת תפקידים בבית של זוג צעיר

שלום, אני בת 41. יש לי שישה ילדים קטנים, צפופים, מתוך בחירה ורצון. אני לא עובדת כרגע מתוך רצון לגדל את ילדיי (יש לי תואר שני), כך עשיתי עם כל הילדים כי זו האמונה שלי. מצד שני אני נחנקת.
הבן הגדול שלי בן 10 ומתנהג כמו בן 4 כך שאני לא יכולה להנות או להיעזר בגדולים וכאילו יש לי שישה תינוקות (ממש כך! הגדול רב עם בת השנתיים ריבים אמיתיים כאילו הוא בן גילה), ובעוד שבשלב הזה אני אמורה נניח לטפל רק בשלושת הקטנים ולגדולים מקסימום להכין אוכל, אני מוצאת את עצמי מותשת מהאנרגיות של הגדולים (4 בנים).
בעלי שותף בעשייה, אך רוב היום בעבודה. בשנה וחצי האחרונה (קורונה), לא נעזרתי בסבים וכמעט ולא שלחתי למסגרות (הייתי בהריון ומאד חששתי).
כרגע, ובעצם בשנתיים האחרונות, אני מרגישה על הקצה. הבאתי את הילדים שלי מתוך רצון וחלום, אך אני מרגישה שאת השתיים האחרונות הבאתי על אף שנגמרו הכוחות.
קשה לי. אני נותנת ונותנת, ולא מקבלת, לא מהילדים, לא מהבעל (שעושה המווון בבית, אבל לא בקטע רומנטי) ולא מההורים שלי (שמרבים לבקר, אבל לא ישמרו ויתנו לנו לצאת).
אני לא מסוגלת לקחת בייביסיטר, הקטנה בת 4 חודשים ויונקת. אני יודעת שזאת תקופה אבל אני רוצה לעבור אותה בטוב. כבר 10 שנים אני ב’תקופה’ הזאת.
מאז שהקטנה נולדה, הילדים כל הזמן חולים. ברור לי שזה רגשי, אבל גם לי אין כבר כח. בא לי שיטפלו בי, בא לי לשחרר מושכות, שמישהו אחר ייקח פיקוד. מרגישה נחנקת. ואין סביבי את האדם הזה.
אני נורא רוצה שבעלי יעשה מחוות רומנטיות בשביל לשבור שיגרה, יזום יציאות, פינוקים, אני מבקשת ממנו הרבה, אבל הוא לא כזה.
מנסה לחשוב מאיפה לשאוב כוחות. איך לפנק את עצמי. להתמלא.
אני לא חובבת מתוק, לראות סרט לא עושה לי את זה, גם לא לשתות משהו אלכוהולי, ובעצם, אני לא מוצאת מה ייתן לי את הסיפוק/האתנחתא הזאת.
כרגע אין לי ממש חברות בשביל לצאת, כי אני לא שם. עסוקה כל כולי במשפחה. אוהבת את זה ורוצה בזה אך מחפשת משהו חיצוני שיטעין אותי.
לאחרונה גם התחילו לי נידודיי שינה ואני מוצאת את עצמי עייפה ולא מתפקדת גם במהלך היום.
רוצה להוסיף לשאלה ששלחתי כדי להבהיר את הקושי
שלכל ילד יש את הצרכים שלו, שלושת הגדולים מחפשים המון תשומת לב, ואני משתדלת לפנות להם זמן אישי מידיי פעם. הגדול, כמו שכתבתי, מאד מאד ילדותי.
בן ה4.5 עם קשיים משלו, שפתיים והתפתחותיים, ואני כל הזמן סביב ניסיונות בירוקרטים להכניס אותו למסגרת מתאימה יותר.
בת השנתיים מקנאה בלי סוף בתינוקת וכל הזמן רוצה להיות עלי, וכשאני מניקה היא דוחפת את הקטנה.
עם הקטנה אני מתמודדת עם קשיי הנקה, התרת לשון קשורה ומיעוט חלב,

ומצפון מצפון מצפון….

ולבן הזוג גם יש רצונות ואני כבר כל כך סחוטה ועייפה

מרגישה שאני אף פעם לא נותנת מספיק.
ומצד שני לא מקבלת. בכלל.

וזה מרוקן ומתיש… 🙁
אודה להארה.

תשובה:

אשה יקרה,

את מתארת תופעה כל כך נפוצה של שחיקה. זה מוכר כל כך בכל תפקיד, ובמיוחד בזוגיות ואמהות.

כדי לאפשר מבט עמוק יותר, בואי נסתכל פנימה:

האמהות הטובה לא מתחילה בילדים,

היא קודם כל לחלקים הקטנים שלנו: הגוף,, הרגשות, הצרכים.

ההקשבה שלך לעצמך כרגע היא סיבה לעצור ולהודות על כך שאת עוצרת ומקשיבה.

כמו לילדים, לא תמיד אפשר וצריך לתת כל מה שהקטנים דורשים,

אבל גם כשאי אפשר- יש דרכים שונות להגיד “לא”.

אפשר בגערה, באשמה, בהאשמה, בכעס,

אפשר באמפטיה, בחמלה, בידיעה שזה מה שנכון לעכשיו ובפרספקטיבה שהגל יעבור.

השאלה נרקמת סביב הילדים,

אך היא שואלת עליך, כאדם.

מה המקום שלי? איפה אני בתמונה? מה המשמעותי שלי כאן? איך העתיד שלי יראה?

ואת ראויה להתיחסות. אנשים אחרים יכולים לתת או לא, בבחירתם החפשית ובמסגרת יכולותיהם המוגבלות.

אני מזמינה אותך לתת מקום לשאלות היקרות הללו, להדהד אותן בתוכך.

כדי להיות באופן מיטיב עם חלקים שעולים בך, ההזמנה היא לזהות ולהתחבר למקום הגבוה של הנפש האלוקית. זה החלק שרואה את היופי שבכל אחד מהילדים שלך,

רואה וחומל ואוהב. שימי לב לתחושות הגוף כשאת חושבת כך על אחד הילדים שלך.

וכעת בואי מהמקום המאיר הזה אל עצמך-

לתת מקום לצורך למרחב ולהתמלאות

להרחיב את המבט על המשמעות של חייך, של בעלך וילדייך. סקרי בעדינות אחד-אחד, לאט לאט.

ולעטוף בחמלה את החלק שרוצה לדעת שהכל יהיה טוב, ואין לו דרך לדעת.

פיתוח ההקשבה הוא לא לחיצה על כפתור, אלא ממש לצאת לדייט עם החלק הזה שעולה. לדבר איתו, לשמוע את המחאה/כעס/עלבון או כל רגש אחר שלו,

ולא לשנות שום דבר.

רק להיות. לחוש את ההתמלאות שמגיעה מתוך החיבור שלך, מהמקום הגבוה של נפש אלוקית שלא נבהלת ורק נותנת מקום.

אם תרצי, אפשר להשתמש בכתיבה ככלי לביטוי ולמעקב אחר ההתפתחות.

כל דבר שתעשי מהמרחב הנושם הזה- יראה ויתקבל אחרת.

כי אותה פעולה, אותו חיבוק/אמירה/שאלה/מחווה, יכולה להיות עם משקל אנרגטי חוסם, חסר סבלנות, מסמן וי, או עם אנרגיה חיובית וחיונית.

ד”ר דניאל סיגל, נוירוביולוג, מתאר בספרו את ה”מסלול הגבוה” של האונות הקדמיות, לעומת “המסלול הנמוך” של המערכת ההשירדותית.

לכן החלק הבא שמדבר על פסים מעשיים יותר חייב לבוא אחרי עבודה אמיתית לאור הנכתב עד כה.

מהמקום הגבוה של המגדלור שרואה פרספקטיבה ומקום לגדול ביחד,

אפשרי לעצמך להרגיש את המצפן הפנימי שלא נח לו עם דברים מסוימים.

כתבי כל דבר שמפריע לך, ולידו מה היית רוצה.

ברגע שאת מקשיבה למה לא, זה מוביל אותך באופן מקביל ל”מה כן”.

למשל:

“אני לא רוצה שהילד יריב” – “אני רוצה שהוא ילמד להאזר בסבלנות”

“עצוב לי שאין מחוות רומנטיות, זה לא הצד החזק של בעלי” – “אני רוצה למצוא דרך להתמלא, להתפנק.”

שוב, זה לא קסם

אבל זו תנועה.

תנועה שמגיעה מהקשבה אמיתית,

אם תבואי מהמקום הנמוך, זה יהיה עוד מאותו דבר, עוד הישרדות מתישה שסביבה מתגבשים תחושה של קיפוח, של אצבע מופנית החוצה בהאשמה, וירייה בעצמך כאשמה.

מהמסלול הגבוה- יש חיבור, סנכרון, מתוך ההקשבה תוכלי לסמן לעצמך תכנית עבודה עם כל אחד מהילדים.

למשל, עם הבכור. מה צריך לקרות כדי שתהיי רגועה מבחינת ההתפתחות שלו? שימתין בסבלנות/יגלה אכפתיות/משהו אחר?

כתבי זאת.

ומה לגבי כל אחד משאר הילדים?

ולגבי עצמך, והקשר עם בעלך.

עצם ההתמקדות תסייע למח שלך לעבוד בצורה מקדמת, במקום ללכת לאיבוד בערפול ובעומס.

כעת עברי שוב על הרשימה והוסיפי ליד כל סעיף- מה את מוכנה לעשות כדי לקדם את הענין. (רמז: משוב חיובי לפעולה שמתקרבת למטרה- מחזקת את ההתנהגות הזו. כך שאם סימנת על הבכור “לגלות בגרות ולזרום”, את תתפסי אותו על הפיפס של משהו שנראה בכיוון, אפילו אם זה יצא לו בטעות, ותוכלי לשבח אותו מתוך המיקוד שלך: זה היה ממש בוגר, וכיף לי לראות אותך מצליח לזרום ככה. זה גורם לי להתפעל ממך, ולהרגיש ממש כיף שאתה בן שלי”… או בכל ניסוח שמתאים לך.

המח שלנו מתוכנת לשמוע “כן”.

אם ההתמקדות היא מה את רוצה לפתח, את תמצאי את הדרכים, במקום להיות תקועה ב”מה לא, מה חסר”, שמותיר אותך לבד בכאב וללא מוצא.

מאחלת שתמצאי את דרכך למסלול הגבוה שמחבר למשמעות עמוקה בכל רגע,

עם תנועה לעבר הרצוי

והתמלאות מעצם התנועה והיכולת שלך להשפיע לטובה,

מבפנים החוצה.

שלך בהערכה,

שפרה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
אני מיותר בעולם?
נהנתי מאוד לקרוא את תשובותיכם המחכימות והמפורטות ואף למדתי מהן. מציגה את שאלתי בפשטות בלי הקדמות. אני לא רואה את עצמי ייחודית או משמעותית בשום תחום. לא הקמתי משפחה. אין לי הרבה קשרים משמעותיים. העבודה שלי די טכנית. גם בעבודת ה’ אני בינונית. בנוסף יש לי התמודדויות וקשיים (כמו לכולם)....
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן