שלום רב,

אם אני מבין נכון, הנחת המוצא שלך היא, שהמצוות הן סוג של ‘עונש’ שמקבל האדם, לאחר כל חטא. מכאן גם הסדר העולה במצוות, המותאם למידת החטאים. אך איני חושב שהנחת מוצא זו נכונה, למעשה ההפך. למעשה טיבן של המצוות הוא לתקן את הקלקול שבאדם ולהיטיב עמו. ככתוב בפרשת ואתחנן: “ועשית הישר והטוב בעיניי ה’ למען ייטב לך”. גם רבי עקיבא נדרש לסוגיה בעקבות ויכוח שקיים עם טורנוסרופוס,  על  עצם קיומה של מצוות מילה, ורבי עקיבא השיב לו: ” שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם. (תנחומא, תזריע, ה’, ה).  ומובאה אחרונה נביא מהרמב”ם, שבספרו “מורה נבוכים”, מקדיש פרק שלם לסוגיית המצוות וטעמן, וגם הוא מגיע למסקנה כי תכליתן של המצוות להיטיב עם עם ישראל, ובפרט באמצעות סילוק כל מחשבה אלילית מהם. כלומר, המקיים את מצוות התורה מתקן את נפשו מהנטייה האלילית הטבועה בה.

לסיכום אומר, שהדעה הרווחת החל מחז”ל ועד לימינו, היא כי המצוות אינן עונש אלא דווקא, פרס ומתנה, שנתנו לעם ישראל. כפי שמלמד המדרש על מצוות השבת: “אמר לו הקב”ה למשה:“מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם” (שבת י’ ע”ב).  כלומר, מעצם בחירת עם ישראל להיות קהל ה’ בעולם, ובשל רצונו של הקב”ה להיטיב עמנו ולהרחיק אותנו מהאלילות, שנתפסת כמידה הגרועה ביותר, שמובילה להתנהלות מוסרית פגומה ומושחתת, העניק לנו הקב”ה את המצוות.

מכאן גם ההסבר להשתלשלות הריבוי שהצגת. לאדם הראשון היה תיקון ספציפי לכן קיבל מידת מצוות מצומצמת. נח נדרש לתיקון רחב יותר, לכן זכה לשבע מצוות. ואילו בני ישראל, קיבלו את התורה, על מנת לתקן את עצמם ותבל ומלואה, לכן זכו בתרי”ג.

הצלחה רבה,

ליאור

lior.alperovitch@gmail.com